המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית
| מייסד |
אנדריי ארגונוב מיכאיל גוץ גריגורי גרשוני ויקטור צ'רנוב |
|---|---|
| אידאולוגיות |
סוציאליזם דמוקרטי פדרליזם |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
| ארגונים בינלאומיים |
האינטרנציונל השני (1889-1916) האינטרנציונל הסוציאליסטי העובד (1923-1940) |
| צבעים רשמיים | אדום |
המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, בראשי תיבות: ס"ר (ברוסית: Партия социалистов-революционеров (ПСР) эсеры - בתרגום מילולי: מפלגת הסוציאליסטים-המהפכנים) הייתה תנועה פוליטית שפעלה ברוסיה בתחילת המאה ה-20.
היסטוריה עד 1917
המפלגה הסוציאל רבולוציונית נוסדה ב-1900, אולם היו קבוצות סוציאל רבולוציוניות כבר בשנות התשעים של המאה ה-19. המפלגה סייעה בעיקר לאיכרים, ולא לפועלים. המפלגה השתתפה באופן פעיל במהפכת 1905 והייתה גם חברה בדומה. בשנת 1906 היו בדומה 34 ס"רים, וב-1907 נבחרו 37 ס"רים לדומה.
הטרור היה אחד מדרכי הפעולה של מפלגה זו. הוקמה "הזרוע הצבאית" שהתנקשה באישים בכירים בממשל הרוסי.
בשונה ממפלגות שמאל אחרות ברוסיה כגון הבולשביקים והמנשביקים, הפגינו אנשי המפלגה אהדה כלפי הרעיון הציוני, וויקטור צ'רנוב, ממנהיגיה, התבטא בפומבי בעד התנועה וראה לנכון להכיר ביהודים כלאום. מנהיגים ציונים-סוציאליסטיים בולטים ברוסיה כגון פנחס רוטנברג ויוסף טרומפלדור היו בו זמנית חברים במפלגה במקביל לפעילותם הציונית.[1][דרוש מקור]
ב-1917 ואחריה
לאחר מהפכת פברואר הס"רים היו הכוח המוביל בקואליצה הסוציאליסטית-ליברלית. היה קרע בקבוצה בין אלו שתמכו בבולשביקים, והפורשים תומכי הבולשביקים נקראו "ס"רים שמאלנים". הס"רים השמאליים הצליחו לזכות לתמיכה רחבה בקרב החיילים והמרכזים העירוניים של המפלגה אך מרבית הסניפים, לרבות במחוזות הכפריים, נשארו נאמנים לזרם המרכזי.[2]
מאז מהפכת אוקטובר הלך ונחלש כוחם של הס"רים. הבולשביקים הצרו את צעדיהם של הס"רים ואלו התנגדו לחוזה ברסט-ליטובסק. הם התנקשו בשגריר הגרמני ברוסיה, וילהלם מירבאך ופנו לאלימות. משורותיהם יצאה פניה קפלן שביצעה ניסיון התנקשות בלנין. החוזה קומם כנגד לנין גם את הס"ר השמאליים ואלה ניסו לבצע נגדו ניסיון הפיכה משלהם שכשל.
במהלך הבחירות עבור האספה המכוננת הרוסית של נובמבר 1917 (דאז הבחירות החופשיות הראשונות והאחרונות במדינה) זכתה המפלגה במספר הרב ביותר של הקולות לאור הפופולריות הרבה שלה בקרב האיכרים, ובכך הביסה את הבולשביקים שאומנם זכו לתמיכה רחבה בערים הגדולות אך רוב המדינה הייתה כפרית. לצד זאת הבולשביקים חזרו בהם מהבטחתם לכבד את התוצאות ופיזרו את האספה בכוח, ומפגינים שמחו על כך נורו באש חיה על ידם. לאחר מכן פעלה המפלגה להחליש את הבולשביקים במועצות (סובייטים) המקומיות והצליחה לזכות מחדש במקומות על חשבונם ועל חשבון הזרם השמאלי. לצד איכרים, גם פועלים רבים שהתפכחו מהאשליה שהשלטון הבולשביקי יהיה שונה מזה של הצאר מבחינת רמת הדיכוי, הצטרפו לשורותיהם ופתחו בשביתות. כתוצאה מכך פעלו הבולשביקים לבטל, לדחות או לדכא באופן אלים את הבחירות החדשות למועצות.[2]
משהבינו שמאבק לא אלים באופן דמוקרטי לא יועיל לאור אלימות הבולשביקים, עברו רבים מהס"רים להילחם למען הצבא הלבן במלחמת האזרחים ברוסיה, זאת כשהם תחילה מקימים ממשלה מטעם עצמם שייצגה את האספה הלאומית שנסגרה על ידי הבולשביקים (קומוץ'). מנגד אחרים מפעילי המפלגה שסירבו לשתף פעולה עם כוחות "בורגניים" פנו ביחד עם גורמים מהפלג השמאלי, להקמת הצבא הירוק (אשר ייצג את האיכרים) והיוו גורם בכיר בהנהגתו. לאחר סיום מלחמת האזרחים רבים מהמפלגה פנו מטעמים פרגמטיים למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, ואחרים יצאו לגלות.
בשנת 1922 במוסקבה נערך משפט נגד ראשי המפלגה. בהתאם להחלטת בית המשפט 12 (מהם 8 חברי הוועידה המרכזית) מראשי המפלגה קיבלו עונש מוות. בהמשך עונש זה הומר לתקופות מאסר.
במקביל התארגנה המפלגה לפעילות מחוץ לרוסיה. אך בהדרגה הקשר עם חברי המפלגה בתוך רוסיה נחלש ופעילות המפלגה הייתה למעשה רק מחוץ לגבולות רוסיה.
הארגון הלוחם של הס"ר
הארגון הלוחם של הסוציאל-רבולוציונרים (Боевая Организация) היה אגף הטרור של המפלגה, קבוצת טרור כמעט עצמאית שהופעלה על ידי המפלגה.
היסטוריה
ב-1902, גריגורי גרשוּני הקים ועמד בראש הקבוצה. ב-1904, יבנו אזף ירש אותו עם סגנו, בוריס סאווניקוב, שלאחר מכן החליף אותו ב-1908 וכעבור זמן קצר הקבוצה פורקה.
באוטוביוגרפיה שלו, "זכרונותיו של מחבל" (1917) הוא קרא לארגון, "הבריגדה הטרוריסטית".
התנקשויות מוצלחות
- 1902 - דמיטרי סיפיאגין, שר הפנים הרוסי
- 1904 - ויאצ'סלב פון פלבה, ראש האוכרנה ושר הפנים הרוסי
- 1905 - הדוכס הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ', בנו של הצאר אלכסנדר השני, היה הגנרל-מושל של מוסקבה (ראש העיר מוסקבה) מ-1891 ועד ההתנקשות בחייו.
- 1905 - מ. בוגדנוביץ', מושל אופה
- 1906 - ג.נ. לז'נובסקי פקיד המשטרה בבוריסוגלבסק אשר נרצח על ידי המהפכנית מריה ספירדונובה
לקריאה נוספת
- Михаил Зыгарь, Империя должна умеретьː история русских революций в лицах 1900-1917, Москва: ООО «Альпина Паблишер», 2017 (בתרגום לאנגלית: Mikhail Zygar, The Empire Must Die : Russia's Revolutionary Collapse, 1900-1917, INGRAM PUBLISHER SERVICES US, 2017).
ראו גם
קישורים חיצוניים
- המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Yitzḥak Maor, יצחק מאור, התנועה הציונית ברוסיה: מראשיתה ועד ימינו, הספריה הציונית על־יד ההסתדרות הציונית העולמית, 1986, מסת"ב 978-965-223-620-3. (בiw)
- ^ 2.0 2.1 Scott Baldwin Smith, Captives of Revolution: The Socialist Revolutionaries and the Bolshevik Dictatorship, 1918–1923, University of Pittsburgh Pre, 2011-04, מסת"ב 978-0-8229-7779-7. (באנגלית)
