הרצל גרינשפון
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתוב כמו סיפור, בשפה ציורית שלא מתאימה לאנציקלופדיה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתוב כמו סיפור, בשפה ציורית שלא מתאימה לאנציקלופדיה. |
 | |
| הרצל גרינשפון |
הרצל גרינשפון (2 בינואר 1905 - 28 במאי 1990) היה מחלוצי תעשיית המתכת בארץ וחלוץ הקמת ענף הספנות בישראל. גרינשפון זכה להוקרה כיקיר חיפה, כיקיר התעשייה בחיפה וכיקיר התעשייה של התאחדות התעשיינים בישראל.
ביוגרפיה
משפחת גרינשפון
משפחת גרינשפון על שבעת בניה, חלוצי התעשייה בארץ, ניזונה מדמותו של הסבא נחום יוצק המתכת שעלה לארץ בתחילת המאה העשרים. נחום גרינשפון, יליד חרסון, התחתן באודיסה עם פרלה-פנינה ב-16 באוגוסט 1896. בעקבות פרעות קישינוב עלה ליפו מאודסה בשנת 1903, הקים והפעיל את בית היציקה של המהנדס ליאון שטיין, בעליו של מפעל לייצור חלקי מכונות ומשאבות מים להשקיית פרדסים[1]. בשל אי זהירותו של אחד מהעובדים, נפגע קשה ואיבד עין. באותם הימים, התחרה במפעל זה מפעלו של גרמני בשם וגנר, שאליו עבר נחום לאחר פשיטת רגל של שטיין. שנתיים לאחר העלייה לארץ, ולאור הביטחון הכלכלי בפרנסה בטוחה, חזר נחום לאודסה להביא את אשתו ושלושת ילדיהם. ארבעה ילדים נוספים נולדו ביפו במהלך השנים הבאות, וביניהם הרצל.
בשנת 1917 בזמן מלחמת העולם הראשונה, השלטון הטורקי ביצע גירוש של רוב היהודים למצרים. אולם משפחת גרינשפון שינתה את כיוון הבריחה ועלתה צפונה לחיפה, שם השתלבה עם המשפחות הערביות. "חצר גרינשפון" בעיר התחתית הייתה למוסד מכובד לכל התושבים. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה היה נחום גרינשפון בין מייסדי קואופרטיב "עמל" לעבודות מתכת. הוא הקים בחצר הטכניון בית יציקה לאביזרי הולכה ושאיבת מים מברזל יציקה אפור. התמחות נוספת שלו, בה התמחה בחו"ל, הייתה יציקת פעמוני כנסיות מברונזה.
הרצל גרינשפון - קריירה
הרצל גרינשפון נולד ביפו בשנת 1905. לאחר סיום לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה, הכשיר עצמו בייצור חלקי מתכת בסדנאות בתי המלאכה שברכבת הארץ ישראלית.
בשנת 1925 התחתן הרצל גרינשפון עם שרה לבית ברנדשטטר, והזוג עבר לבלגיה ללימודי הנדסה. שרה הייתה אחייניתו (בת אחיו) של איש התיאטרון והקולנוע והצייר הנאיבי יהושע ברנדשטטר[2] ודודתם של ילדיו, הציירת והמאיירת תרצה טנאי והפעיל החברתי והיוצר עמוס מוקדי; ואחייניתו (בת אחיה) של הציירת רבקה ריגר קפלן ודודניתה של בתה, הציירת ויוצרת ההדפסים שלומית הבר-שיים.
עבודתו כחרט במפעלי "בל" לחלקי טלפונים, בבלגיה, איפשרה לזוג קיום ומימון הלימודים, תוך פעילות בקבוצת אנשי רכש של ההגנה. את לימודי ההנדסה השלים בצרפת לקראת חזרתם לארץ. בשובם לארץ, שימש גרינשפון בין היתר, כמורה ומדריך בבסמ"ת, בית הספר המקצועי שליד הטכניון.
כמהנדס מכונות, הקים בשנת 1940 בשותפות עם המהנדס הימי ישראל קירשטיין, בית מלאכה קטן בדרך יפו בעיר התחתית בחיפה. בהמשך, הקימו השותפים את "מפעלי חיפה להנדסה" במפרץ חיפה.
אחיו של הרצל גרינשפון היה פואה גרינשפון, מלחין, מורה למוזיקה ויצרן כלי נגינה, אשר הקים את מפעל "חלילית" לייצור ושיווק כלי נגינה, הקיים עד היום. אחותו יונה, ממקימי דגניה א', נישאה ליצחק בן-יעקב, ממייסדי התעופה בארץ[3]. אחיו, דוד גרינשפון, ניהל את "חוט-בר" למוצרי מתכת ואת "גוויל" ליצור נייר. אחותו, נחמה נישאה ליצחק ארמן, ממנהלי ומקימי חברת "שמן תעשיות".
שני בניו של הרצל גרינשפון, דני גרנות ורפי גרנות, פנו לתחום המוזיקה. שניהם שרו בלהקת פיקוד דרום. רפי גרנות שר ושיחק בסדרת הטוויזיה "אות אות אות". דני גרנות התפרסם כזמר, הופיע ב"ערב שירי רחל", "ירושלים שלי", "שירי נעמי שמר עם חבורת בימות", והוציא לאור אלבומים שזכו להצלחה.
מפעלי חיפה להנדסה
המפעל "מפעלי חיפה להנדסה - יציקה בתבניות" עסק בכול סוגי תיקוני אניות ובבניית כלי שיט, סירות גרר ודוברות לתפעול נמלי הארץ. למעשה, היה המפעל הראשון והיחיד לבניית אוניות בארץ.
תיקוני האניות כללו אניות תובלה ואניות מלחמה של הצי הבריטי, אשר חלקן נפגעו על ידי "חבלני ההגנה" במאמץ לשחרור את המדינה מעול הבריטים[4][5].
המפעל עסק בתיקוני אניות וכלי שיט ובבניית ספינות גרר ורפסודות לשינוע מטענים לנמלי חיפה ות"א. כלי שיט מיוחדים נבנו להולכת צליינים בכנרת ולחפירת תעלות למפעלי ים המלח. המפעל העסיק כמה מאות בעלי מקצוע, חלקם בנמל חיפה וחלקם במפעל במפרץ אשר כלל את בית היציקה.
בחברת "מפעלי חיפה להנדסה"[6] היה כאמור שותף גם ישראל קירשטיין, שרכש את השכלתו במקצוע ההנדסה הימית בגרמניה, ונעשה המומחה של הצי המלכותי הבריטי בכל תיקוני אוניות הצי במזרח התיכון[7]. החברה ביצעה את עיקר עבודות הספנות בארץ. בנוסף לכך בנה המפעל כלי שיט אזרחיים קטנים. לשם כך, נפתח בית מלאכה גדול בצומת שדרות ההסתדרות כפר-אתא, כביש התעשייה (בעבר צומת "קטרפילר").
לצד הפעילות הימית, נרתמה חברת "מפעלי חיפה להנדסה" לתמוך בפעילות ההגנה, בייצור כלי נשק כדוגמת דוידקה, רימונים, פצצות מרגמה, מרגמות, מוקשים ושריון אוטובוסים. את המשוריינים שנסעו בתקופה ההיא יצרו בלילות במפעל, שהיה מפעל עם כוח עבודה יהודי טהור[8].
לקראת הקמת המדינה בשנת 1947 תכננו השותפים קירשטיין וגרינשפון להקים מספנה ומבדוק ימי צף בחוף הים בחיפה. למימוש הרעיון, התאחדו, אחרי מלחמת העצמאות בשנת 1951, עם חברת "העוגן" בבעלות סולל בונה, והקימו את החברה "הימה"[9][10].
ברבות הימים חברת "הימה" הייתה לגרעין של "מספנות ישראל"[11][12].
הרצל גרינשפון שהתקשה לפעול באווירת הביורוקרטיה ההסתדרותית - פרש ולקח את חלקו, והקים מפעל מתכת חדש בשם: "מפעלי גרינשפון להנדסה בע"מ".
דוברת מחסן עבור נמלי חיפה ותל אביב - נבנו עשר יחידות - הראשונה הורדה למים בנובמבר 1947 אורך 15.5 מטר רוחב 5 מטר קבולת 50 טון
מפעלי חיפה להנדסה - כור היציקה
מפעלי גרינשפון להנדסה
המפעל הוקם על ידי גרינשפון במפרץ חיפה, זמן קצר אחרי פטירתו של סבא נחום גרינשפון ושנים בודדות לפני פטירתה של הסבתא פנינה. בתקופה זו עברה המשפחה מרחוב קסל בהדר הכרמל, לרחוב גת סמולנסקי שבהר הכרמל.
בתחילת דרכו עסק המפעל בייצור ושירות לענפי תעשייה שונים כגון: מאפיות, מפעלי ייצור נייר, מלט, שמן וסבון. עם הקמת בית יציקה במפעל החל ייצור של מדחסי קירור לשוק המקומי ולייצוא לטורקיה[13][14][15].
בהצטרפות הבן, גד גרינשפון, בשנת 1959, כמהנדס מכונות בוגר הטכניון, שונתה תוכנית הייצור, והתמקדה בייצור גלגלי שיניים וממסרות תעשייתיות, אשר יצרה מקום פרנסה מכובד לכ-60 בעלי מקצוע.
בשנת 1985, הצטרף הנכד, רמי גרינשפון, גם כן כמהנדס מכונות בוגר הטכניון, ובעזרתו הורחבה הפעילות גם עם חברות בינלאומיות.
בשנת 2003 עבר המפעל לבעלות חדשה לאזור תעשייה בר-לב בדרך לכרמיאל.
לימוד טכנולוגיות חדשות ויישומם
הרצל גרינשפון עבר במהלך חייו תהפוכות בטכניקות טיפול וייצור בענף המתכת, ואת כולם ספג ויישם בתחילת היווסדם.
היה לו את היכולת התאורטית והמעשית לקלוט את כל אותם החידושים ולהבין את המשמעות לשיפור איכות ויעילות הביצוע:
- מעבר מחיבור במסמרות לריתוך בקשת חשמלית.
- מעבר מחימום וחישול בפחים, לחימום בחשמל.
- מעבר מהרמה והובלה ידנית - לחשמלית.
- מעבר מהתכת יציקה בתנור רם בפחם לסולר ולחשמל.
- מעבר מהכנת תבניות חול ליציקה משבלונות למודלים מעץ, מאלומיניום ואפוקסי.
- מעבר מעיבוד שבבי ידני לאוטומטי בכרטיסים מנוקבים, ואחר כך למכונות ממוחשבות.
- מעבר ממערכות ידניות לממוחשבות בשרטוט, הנהלת חשבונות וניהול.
את כל השינויים האלה למד ביסודיות והשתלם במידת הצורך, כדוגמת לימוד מטלורגיה לשיפור איכות היציקה, או לימוד הפעלת מחשבים.
ההבנה ביתרונות האוטומציה והמחשוב כתחליף למקצועיות המפעילים, היה קו מנחה נכון שדור ההמשך (הבן גד והנכד רמי) קלטו רק מאוחר יותר.
פעילות חברתית
פן חשוב באישיותו של הרצל גרינשפון היה הפן החינוכי. הוא האמין ביצירת עתודה של אנשי תעשייה, וטרח כל חייו לחנך ולהעניק מניסיונו העשיר בתעשייה לעובדים צעירים.
במהלך שנות עבודתו הרבות של הרצל גרינשפון בתעשיית המתכת, הקדיש זמן רב לחינוכם של אנשי מקצוע בענף, כולל הדרכה מעשית בבתי מלאכה של בית הספר בסמ"ת. תקופה מסוימת היה הבוחן לתעודת בגרות מטעם משרד החינוך.
ידיעת השפה הרוסית מבית אבא, והיכרותו בחשיבות קליטת העלייה לתעשייה, הביאה אותו בשנות ה-70 לקליטת פועלים מברית המועצות לשעבר. בשם עקרון זה, הווה המפעל דוגמה לקשת רחבה של עובדים מהחברה הישראלית, ותיקים לצד עולים, נוצרים ודרוזים.
הרצל גרינשפון זכה להוקרה כיקיר חיפה, כיקיר התעשייה בחיפה וכיקיר התעשייה של התאחדות התעשיינים בישראל.
פרסים ואותות
למר הרצל גרינשפון הוענקו אותות הצטיינות:
- יקיר חיפה
- אות נשיא התאחדות התעשיינים
- יקיר התעשייה, על פעליו לחינוך וייצור מוצרי מתכת
על שמו של הרצל גרינשפון קרוי רחוב בחיפה (היוצא מרחוב "חלוצי התעשייה")[16].
מקורות
- שמואל אביצור, מצבת פילטר לממציא - מפעלו הנחשוני של ליאון שטיין ואחריתו, עמוד 112
- יונה גרינשפון בן-יעקב, חצר גרינשפון - זכרונות
קישורים חיצוניים
- אסדת פלדה למחפר צף, דבר, 11 באפריל 1949
- אסדת מחפר מתוצרת הארץ נחנכה בנמל חיפה, עיתון הבקר, 11.4.49
- כלי שיט נוסע בכביש..., עיתון על המשמר, 31.3.49
- מפעלי גרינשפון להנדסה
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), "ליאון שטיין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1456.
- ^ תקוה וינשטוק, גם בגיל 73 אפשר להתחיל...: מפיק הסרטים יהושע ברנדשטטר בחר לו בשנות זקנתו עיסוק חדש: הציור, מעריב, 19 בדצמבר 1963.
- ^ דוד תדהר (עורך), "יצחק גדליה בן-יעקב (ינקלזון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1651.
- ^ עורכים בדק באניה שחובלה, משמר, 25 ביולי 1947
- ^ מתוך ספר הקומנדו הימי בפלמ"ח
- ^ ח.ב.מ קירשטיין וגרינשפן הודעה על שינויים בשותפות שם המפעל החדש מפעלי חיפה להנדסה ח.ב.מ בתי מלאכה ויציקה קירשטיין וגרינשפן עמ 1141 נבו מאגר משפטי
- ^ פרויקט תיעוד הקמת חיל הים ריאיון עם אל"ם (מיל') אריה קפלן "קיפי" מראיינת ד"ר דניאלה רן, מוסד הרצל אוניברסיטת חיפה
- ^ פרויקט תיעוד הקמת חיל הים ריאיון עם אל"ם (מיל') יעקב שפי מראיינת ד"ר דניאלה רן, מוסד הרצל אוניברסיטת חיפה
- ^ מיספנה גדולה ומימשה בחוף חיפה, הצופה, 6 במרץ 1949
- ^ מספנה על חוף הים עומדים להקים "מפעלי חיפה להנדסה", על המשמר, 7 במרץ 1949
- ^ מתוך ספר "מעשים" בהוצאת ההסתדרות
- ^ הימה המפעלים הישראלים למספנות והנדסה בערבון מוגבל עמ 998 נבו מאגר משפטי
- ^ מדחס־קירוד ־ תוצר תעשייתי חדש, על המשמר, 26 באפריל 1957
- ^ פרשת יבוא מדחסי-קירור, הבוקר, 3 במרץ 1958
- ^ מפעלי גרינשפון להנדסה ייצאו קומפרסורים לארצות חוץ, הבוקר, 17 ביולי 1961
- ^ שם רחוב: גרינשפון, הרצל, באתר מדריך רחובות חיפה
