הרב אשר חננאל
 | |
| הרב ד"ר אשר יצחק חננאל | |
| לידה |
1 ביולי 1895 שומן, נסיכות בולגריה |
|---|---|
| פטירה |
26 בספטמבר 1964 (בגיל 69) סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית |
| מקום פעילות |
סופיה, ממלכת בולגריה הרפובליקה העממית הבולגרית |
| בני דורו | דניאל ציון, שמואל בנימין בכר |
הרב ד"ר אשר יצחק חננאל (בבולגרית: Ашеp Ицхак Хананель; 1 ביולי 1895, שומן, נסיכות בולגריה – 26 בספטמבר 1964, סופיה, הרפובליקה העממית של בולגריה) היה היסטוריון, הרב הראשי ליהודי סופיה, ובהמשך הרב הראשי של בולגריה. ב-1943 נאבק הרב חננאל ביחד עם הרב דניאל ציון להצלת יהודי סופיה מגירוש אל מחנות ההשמדה. לאחר עלייתו של הרב דניאל ציון לישראל, מונה לרב הראשי ליהודי בולגריה והחליט להישאר בבולגריה עם הקהילה הקטנה שנותרה בה. ב-1960 ביטל המשטר הקומוניסטי את משרת הרב הראשי וב-1961 הפקיע את בית הכנסת בסופיה מרשות הקהילה. הרב חננאל נקלע לעימות מול השלטונות, אשר בעקבותיו נשפט באשמת שווא ונכלא, תוך שמצב בריאותו הולך ומדרדר. לאחר לחץ בינלאומי כבד שוחרר הרב חננאל מהכלא וזמן קצר לאחר שחרורו, הלך לעולמו.
בממלכת בולגריה
ראשית הקריירה
אשר חננאל נולד בשומן למשפחת סוחרים ורבנים. סבו שכונה בקרב יהודי שומן "החכם חננאל", היה רבה של הקהילה, אם כי לא זכה למינוי רשמי והכרה מטעם השלטונות. אשר חננאל רכש השכלה יסודית בבית הספר של רשת כל ישראל חברים בעירו.[1] במלחמת העולם הראשונה לחם כקצין בצבא הבולגרי, נפצע, עוטר בצלב הברזל - דרגה שנייה ונחשב גיבור מלחמה בולגרי. לאחר המלחמה יצא ללימודי משפטים באוניברסיטת וינה.[1] ב-1920 החליטו ראשי יהדות סופיה להעניק לחננאל מלגת לימודי רבנות. חננאל הפסיק את לימודי המשפטים ונשלח לבית המדרש לרבנים בברסלאו, בו למד במשך 7 שנים.[2][3] לאחר שעמד בהצלחה במבחני הגמר מונה לרב הראשי ליהודי סופיה ולאב בית הדין הרבני שבה.[4][1][5][6]
בעת מינויו של חננאל היו חיי הדת של יהודי בולגריה בנסיגה. לאחר עזיבתו של הרב מרדכי אהרנפרייז שהפגין דומיננטיות רבה בתפקידו, לא מונה רב ראשי במשרה קבועה ובמקביל דחקה הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה את הרבנות לתפקיד משני בניהול הקהילות. תהליך החילון בשילוב התחזקות מעמדה של המפלגה הקומוניסטית, הוסיפו עוד לנסיגת חיי הדת. אשר חננאל ביצע רפורמות במנגנון הרבנות, הוא תרגם תפילות לבולגרית ולדינו וערך דרשות בקרב יהודי סופיה במסגרתן הטיף להתקרבות לדת, לשליחת בני הקהילה לבתי הספר העבריים ולא הממשלתיים ולמניעת התבוללות. מאבקו של חננאל לא זכה לגיבוי מלא מהנהגת יהודי בולגריה ככלל וסופיה בפרט והוא מיתן אותו בהדרגה. עם זאת, המשיך חננאל בפרסום ספרים וכתבים בתחום עיסוקו ובכללם הספרים: "התורה בדרשות", "הגדות מן התלמוד" ו"דמויות תנכיות".[1]
דמותו של הרב אשר שילבה בין היותו גיבור מלחמה בולגרי ואיש דת משכיל גרמה למקובלתו בחוגים נרחבים בציבוריות הבולגרית. ב-1934, ביקר בסופיה אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה והתעכב לשיחה עם הרב חננאל שעסקה בקהילות היהודיות בשתי הממלכות. מסופיה יצא אלכסנדר הראשון לצרפת ושם נרצח.[7]
מלחמת העולם השנייה
ב-21 במאי 1943 החלו להימסר צווי הגירוש הראשונים ליהודי סופיה. במועד מסירת הצווים לא ידוע היה שהגירוש יתבצע רק לערי השדה ובני הקהילה והנהגתה סברו, שהם מיועדים להשלח למחנות ההשמדה. הנהגת הקהילה החלה בפעולה נמרצת במטרה למנוע את הגירוש. הרב דניאל ציון הכריז על יום ה-24 במאי כיום צום ותפילה ועם הרב חננאל נאמו בפני קהל אלפים בבית הכנסת שברובע יוצ'בונאר. לאחר הנאומים החל להקהל לנוע לכיוון ארמון המלך במטרה להפגין נגד הגירוש, אך ההפגנה פוזרה בכוח רב בידי המשטרה ומאות מבני הקהילה נעצרו. לאחר תום העצרת עזבו שני הרבנים את המקום והגיעו לביתו של המטרופוליט סטפן, שם נועדו עמו ועדכנו אותו על חומרת המצב. המטרופוליט סטפן התקשר לארמון המלך וביקש לשוחח עמו, אך בוריס השלישי עזב את ארמונו לבקתת הצייד שלו בהרי רילה ולא ניתן היה להשיגו. בהמשך, נאם המטרופוליט סטפן בפני קהל אלפים שבא לחגוג את חג קירילוס ומתודיוס ומחה על רדיפות היהודים. מביתו של המטרופוליט סטפן המשיך הרב חננאל לביתה של אקתרינה קרבלובה מקורבתו של המלך בוריס ולאחר פגישה נרגשת קיבלה מהרב חננאל מכתב אישי למלך בוריס, בו נכתב שיהודי בולגריה מוכנים להקריב את חייהם למען בולגריה, אך בתוך גבולות מולדתם. קרבלובה הוסיפה את בקשתה האישית מהמלך והעבירה את המכתב לארמונו.[8]
לאחר פיזור ההפגנה שיצאה מרובע יוצ'בונאר הוציאה המשטרה הבולגרית פקודת מעצר לרב חננאל וב-25 במאי, הוא נעצר והובל למטה הקומיסריון לשאלות יהודיות. במטה התחולל עימות מילולי בינו לבין אלכסנדר בלב. בלב צעק על הרב חננאל ובין השאר ציין שיהודי בולגריה חותרים תחת בולגריה ואינם נאמנים לממלכה. הרב חננאל השיב לו שהוא קצין צבא בולגרי שנפצע במלחמה ועונד את צלב הברזל ובולגריה היא מולדתו, בדיוק כפי שהיא מולדתו של בלב. בלב נאלץ לשחרר את הרב חננאל על רקע היותו גיבור מלחמה בולגרי, תוך שהוא נאלץ להודות בפניו שלא יעלה בידו לגרש את יהודי סופיה אל מחוץ לגבולות בולגריה.[9]
ברפובליקה העממית הבולגרית
כהונת הרב הראשי
ב-1947 הקים הקונסיסטוריון את המכון היהודי למדעים ובכלל זה ספריה מרכזית לתרבות יהודית, מתוך מטרה לאסוף ולשמר שירים, אגדות, מסמכים ופולקלור. הרב חננאל, ד"ר אלי אשכנזי וד"ר מוריץ מרקוס הועמדו בראש המכון. בדצמבר 1948 עלה לישראל הרב דניאל ציון והרב חננאל מונה במקומו לכהונת הרב הראשי ליהודי בולגריה.[10] חננאל בחר להישאר בבולגריה ולדאוג לקהילה המצומצמת שנותרה שם, משום שלדבריו בישראל כיהנו רבנים רבים ובבולגריה הוא היה היחיד שנותר.[3] הרב חננאל היה הרב הראשי הראשון ליהודי בולגריה שהיה יליד המדינה, לאחר שורת רבנים, חלקם אשכנזים, שהובאו מחוץ למדינה,[11] וכיהן בתפקידו עד 1960, מועד בו בוטלה משרת הרב הראשי.[12][2]
ב-1949 הופקע המכון מרשות הקהילה היהודית ותכולתו הועברה לאקדמיה הבולגרית למדעים.[13] במרץ 1949 אושר בפרלמנט הבולגרי חוק הדתות שקבע הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. באותה השנה בוטלו מרבית ועדי הקהילות והוקמו ועדים אזוריים בסופיה, פלובדיב, בורגס ופלבן ובראשם הועמד הרב חננאל.[14]
ב-19 במאי 1951 אושר בכפוף לחוק תקנון הדת היהודית ובמסגרתו הועברו כל הסמכויות בנושאי דת מהקונסיסטוריון ל"מועצה דתית יהודית מרכזית – להלן רבנות", אשר בראשה הועמד הרב חננאל והורכבה מ-5 נציגים. עוד הוקמו מועצות אזוריות שהיו כפופות למועצה המרכזית.[15] ב-1955 פרסמה האקדמיה הבולגרית למדעים את שני כרכי ספרם של הרב חננאל וד"ר אלי אשכנזי, שעסק בהתפתחותם הכלכלית והתרבותית של עמי הבלקן במאות ה-16 וה-17, בהתאם לספרי שאלות ותשובות.[2] הרב חננאל היה חבר באקדמיה הבולגרית למדעים.[4] ב-15 ביולי 1956 הגיע הרב חננאל לביקור בישראל ונפגש עם נשיא המדינה יצחק בן צבי.[16] במהלך ביקורו ציין הרב בראיונות לעיתונות, כי בבולגריה אין אנטישמיות והשלטונות מעניקים יחס הוגן לבני הקהילה היהודית שנותרה במדינה.[17]
העימות מול השלטון הקומוניסטי, מאסרו ואחריתו
לאחר מבצע סיני סירב הרב חננאל לדרישת השלטונות להשתתף בכנס מחאה נגד ישראל ולפרסם גינוי כנגדה על רקע "תוקפנותה ופשעיה" בנימוק שהוא רב ולא פוליטיקאי.[3][1] ב-1960 ביטלו שלטונות בולגריה את משרת הרב הראשי ליהודי בולגריה וב-1961 הודיעו על הפקעת בית הכנסת מרשות הקהילה היהודית והפיכתו למוזיאון. הרב חננאל המשיך להפעיל את בית הכנסת ובמקום המשיכו להתקיים תפילות.[18] הוא סירב לחתום על צו ההחרמה ועל רקע זה נעצר והוחזק במעצר במשך ארבעה חודשים ללא העמדה לדין וללא הודעה של השלטונות על מעצרו, תוך שנשלחו פניות מגורמים בישראל לבולגריה לבירור מצבו.[19][20][5]
הוא הואשם בשורת האשמות שווא ובכללן ריגול תוך שהנהגת הקהילה היהודית בסופיה שנשלטה בלעדית על ידי הקומוניסטים היהודים, תומכת בעמדת השלטונות. לבסוף, הועמד הרב חננאל לדין באשמת שווא[21] של הברחה וסחר במטבע זר וכן גניבת כלי קודש מבית הכנסת בסופיה ונדון לשלוש וחצי שנות מאסר. ערעורו נדחה.[22][23] לאחר משפטו, ביוזמת הקומוניסטים היהודים "הודח" הרב חננאל מכהונת רב בסופיה.[24] הרב חננאל היה חולה בסוכרת, מצבו הבריאותי הלך והדרדר[25] ומאסרו עורר הדים נרחבים בעולם היהודי. הופעל לחץ כבד על הממשלה הבולגרית במישרין ובעקיפין לשחרר את הרב במהלך משפטו ולאחר מאסרו, ובין הפונים נחום גולדמן נשיא הקונגרס היהודי העולמי, אריה טרטקובר,[26] הנהגת תנועת המזרחי[27] יושב ראש מועצת גדולי התורה זלמן סורוצקין והרב הראשי ליהודי בריטניה ישראל ברודי.[28]
נערכו מגעים דיפלומטיים בין ישראל לבולגריה במטרה לאפשר לרב חננאל לעזוב את בולגריה ולעלות לישראל, אך למרות המאמצים נותר הרב חננאל מסורב עלייה.[29] בגבור הלחץ הבינלאומי, ערכו השלטונות הבולגריים לרב חננאל "משפט חוזר" והוא שוחרר מכלאו. בספטמבר 1964, מספר חודשים לאחר שחרורו הלך הרב חננאל לעולמו. הרב אשר חננאל הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בסופיה. חננאל היה אב לשתי בנות, הבכורה מהן עלתה לישראל וכן עלו אחיו ואחיותיו.[4]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Биньямин Ардити, Видни евреи в България,Том I ,Тел Авив, 1969, 159-164. עברית: ששון לוי, בתוך: בנימין ארדיטי (עורך), יהודים בולטים בבולגריה, כרך ראשון, תל אביב, 1969, עמודים 159–164, תרגום לעברית: חלי מנדיל.
- ^ 2.0 2.1 2.2 אלברטו, יהדות בולגריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 494-495.
- ^ 3.0 3.1 3.2 הרב חננאל לא היה נוח לסופיה – מאסרו מוסבר בסירובו לעשות את רצון הקומוניסטים, מעריב, 29 בנובמבר 1961
- ^ 4.0 4.1 4.2 לזכר נעדרים – הרב אשר חננאל , דבר, 16 בנובמבר 1964
- ^ 5.0 5.1 פניה לבירור גורלו של הרב הראשי לבולגריה, דבר, 19 בנובמבר 1961
- ^ בתפוצות – אסיפת הנבחרים של יהודי בולגאריה, דבר, 14 ביולי 1932
- ^ המלך אלכסנדר והרב חננאל, דואר היום, 10 באוקטובר 1934
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 170-172.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמודים 177–179, 193.
- ^ טלגרמות בקיצור, על המשמר, 19 ביוני 1949
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, עמוד 72.
- ^ חיים קשלס, שלשלת רבני סופיה, מיום בואם מספרד ועד היום (1960), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהודות בולגריה, עמוד 140.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' – מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 172-173.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' – מאחורי מסך הברזל, עמוד 56.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' – מאחורי מסך הברזל, עמודים 298-299.
- ^ אנשים ומוסדות, דבר, 27 ביולי 1956
- ^ אני ציוני נלהב משחר נעורי, מעריב, 17 ביולי 1956
- ^ הרב חננאל מודיע מסופיה – בית הכנסת לא נסגר, מעריב, 14 בינואר 1962
- ^ הוחרם בית הכנסת הגדול בסופיה, הרב ד"ר חננאל עודנו עצור ללא משפט , דבר, 27 בדצמבר 1961
- ^ סניגור "מטעם" ניתן לרבה של בולגריה , מעריב, 29 בנובמבר 1961
- ^ "אינני אשם" – אומר הרב בטלפון, מעריב, 9 בינואר 1962
- ^ רבה של בולגריה נכלא לריצוי עונש מאסר של שלוש שנים, דבר, 5 באפריל 1962
- ^ סופיה מאשימה את הרב הראשי בגניבת זהב וכסף מכלי הקודש, מעריב, 28 בנובמבר 1961
- ^ היהודים "הדיחו" את הרב חננאל, מעריב, 28 במרץ 1962
- ^ נח זבולוני, הרעה בבריאות הרב חננאל אסיר בולגריה, פורסם בעיתון חרות, 27 באפריל 1962.
- ^ מבקשים היתר לרב חננאל לצאת מבולגריה, דבר, 21 בינואר 1962
- ^ "המזרחי" העולמי למען שיחרור הרב חננאל, דבר, 8 בינואר 1962
- ^ נח זבולוני, פעולה בישראל למען הצלת הרב חננאל מבית הכלא בבולגריה, פורסם בעיתון חרות, 29 בדצמבר 1961.
- ^ סופיה תרשה לחננאל להתאחד עם משפחתו, מעריב, 10 בינואר 1962
| הרבנים הראשיים לבולגריה (1880 – 1960) | ||
|---|---|---|
|
