הרב שמואל בנימין בכר
 | |
| לידה |
1875 פלובדיב,  האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
2 באוקטובר 1949 (בגיל 74 בערך) פלובדיב,  הרפובליקה העממית הבולגרית |
| מקום פעילות | פלובדיב, ממלכת בולגריה |
| השתייכות | רבני הציונות דתית |
| תפקידים נוספים |
הרב הראשי ליהודי פלובדיב במשך ארבעה עשורים מראשי הפלג המתון בתנועה הציונית בבולגריה חבר הוועד המרכזי של התנועה הציונית בבולגריה |
| רבותיו | יוסף רפאל עוזיאל |
| בני דורו | אשר חננאל, דניאל ציון |
שמואל בנימין בכר (1875, פלובדיב, האימפריה העות'מאנית – 2 באוקטובר 1949, פלובדיב, הרפובליקה העממית הבולגרית) היה הרב הראשי ליהודי פלובדיב במשך ארבעה עשורים, כיהן לתקופה מסוימת כנשיא בית הדין הרבני הגדול של יהודי בולגריה, נמנה עם ראשי הפלג המתון בתנועה הציונית והיה חבר הוועד המרכזי של התנועה הציונית בממלכה.
ביוגרפיה
שמואל בנימין בכר נולד בפלובדיב. התייתם מאב בגיל צעיר ובשלהי המאה ה-19 עלה עם אימו לארץ ישראל והתגורר בירושלים. הרב יוסף רפאל עוזיאל, שהיה נשיא בית הדין הרבני של הקהילה הספרדית בירושלים, תמך בשמואל בנימין בכר ומשפחתו, ובהמשך הסמיך אותו לרבנות. ככל הנראה לאחר מותו של הרב עוזיאל שב שמואל בנימין בכר לבולגריה. ב-1899 תועד הרב בכר בפלובדיב כאחד הפעילים המרכזיים שסייעו ליוסף מיוחס להקים את הלשכה הראשונה של ארגון בני ברית בבולגריה. הלשכה נחנכה בפלובדיב ב-16 בספטמבר 1899.[1]
בראשית המאה ה-20, לאחר פטירתו של הרב חיים עזרא ארויא התמנה לרב הראשי ליהודי העיר.[2] שמואל בנימין בכר היה ממניחי היסודות למערכת החינוך היהודית הקהילתית בפלובדיב ואף עסק בהוראה וכתיבת ספרי לימוד. פעילותו החינוכית זכתה לתהודה בשבועון היהודי "el amigo del pueblo" (עברית: ידיד העם), אשר הופץ בלאדינו בקרב קהילות יהודי בולגריה.[3]
הרב בכר היה פעיל בפלג המתון של התנועה הציונית בבולגריה ומקורב מאוד לראש הפלג יקיר רומנו. באפריל 1908, במסגרת הוועידה הציונית ה-6 שנערכה בסופיה, נבחר הרב בכר לחבר הוועד המרכזי של התנועה הציונית.[4] בתנועה הציונית בבולגריה התחוללו מאבקי כח בלתי פוסקים בין קיצונים למתונים, ובמקביל עימות מול הרב הראשי מרדכי אהרנפרייז. נציגי הפלג המתון בתנועה ניסו ללא הצלחה לפשר בין הניצים. במהלך מלחמת הבלקן הראשונה, מלחמת הבלקן השנייה ומלחמת העולם הראשונה, שותקה כמעט לחלוטין הפעילות הציבורית בקרב יהדות בולגריה, בשל אחוז המגויסים והנפגעים הגבוה בקרב בני הקהילה היהודית. ב-1915 הקים יקיר רומנו ועד ציוני עצמאי בפלובדיב ובמסגרתו מינה את הרב שמואל בנימין בכר לעמוד בראש ועדה שתפקידה היה לסייע לקהילות השונות ברכישת ספרי לימוד למוסדות החינוך הקהילתיים, בתוך בולגריה ומחוצה לה.[5]
בדצמבר 1924, לאחר פטירתו של ממלא מקום הרב הראשי ליהודי בולגריה דוד פיפאנו, כיהן הרב בכר לתקופה מסוימת כנשיא בית הדין הרבני הגדול בבולגריה.[6] בתקופה זו כיהן הרב בכר גם כרב הראשי למחוז פלובדיב כולו.[7] ב-1929 נתבעו ראשי קהילות יהודיות בבולגריה על רקע גביית מס קרן היסוד בטענה, שהחלת המס כמס חובה על בני הקהילות השונות אינה חוקית. שמואל בנימין בכר והרב אשר חננאל הופיעו במשפט והעידו על חשיבותה ההיסטורית של ארץ ישראל לדת ולמסורת היהודית ובין השאר נסמכו על חוות דעת מטעם הרב הראשי לארץ ישראל אברהם יצחק הכהן קוק. עורך הדין אלברט רומנו ניהל את ההליך המשפטי מטעם הקהילות היהודיות ועמדתן זכתה לניצחון במשפט.[8]
מלחמת העולם השנייה ולאחריה
בנרטיב ההיסטורי של יהודי פלובדיב זכור הרב בכר במיוחד בשל התפילה ההמונית שארגן בליל האקציה שנערכה בפלובדיב ב-10 במרץ 1943 לפנות בוקר. ב-9 במרץ פורסם צו גירוש לפי גרסה אחת ל-841 מיהודי פלובדיב ולפי גרסה אחרת ל-497.[9] למרות הכתוב במכסה הרשמית, נעצרו ב-10 במרץ לפנות בוקר מרבית בני הקהילה ובכללם הרב בכר והובלו לחצר בית הספר היהודי.[10] בני הקהילה היו משוכנעים במותם הקרב ונתונים באווירה קשה. הרב בכר ארגן תפילה המונית אשר בסיומה זעקו המתפללים את פסוק "שמע ישראל". בשעות לפני הצהריים של ה-10 במרץ שוחררו בני הקהילה לבתיהם לאחר שצו הגירוש הושעה.[11][12]
ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה ברחבי בולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית ונתמכה על ידי הצבא האדום, אשר כוחותיו הגיעו לסופיה. קימון גאורגייב התמנה לראש הממשלה, עובדי הכפייה שוחררו ממחנות העבודה וחודשה הפעילות הקהילתית. בדצמבר 1944 ביקר דוד בן-גוריון בפלובדיב וזכה לקבלת פנים המונית. הרב בכר קיבל את פניו בבית הכנסת ציון, אשר היה צר מלהכיל את הקהל הרב שצבא עליו.
מפאת מצבו הרפואי, נבצר משמואל בנימין בכר לעלות למדינת ישראל, והוא הלך לעולמו ב-1949 והוא בן 74. הרב בכר נקבר בבית העלמין היהודי בפלובדיב. משפחתו עלתה לישראל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- סימה שן, סבי, הרב שמואל בכר - רבה של העיר פלובדיב, באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-15 באוקטובר 2012.
הערות שוליים
- ^ בוריס מקסימוב, תולדות בני ברית בבולגריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 717.
- ^ דוד פיפאנו, שלשלת רבני סופיה ובולגריה, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 140. לא לפני 1907.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 76.
- ^ אלברט רומנו, מאבק בין מתונים וקיצונים בהסתדרות הציונית, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 272.
- ^ אלברט רומנו, מאבק בין מתונים וקיצונים בהסתדרות הציונית, עמוד 305.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים, עמוד 73.
- ^ אלברט רומנו, עליה והתיישבות, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 416.
- ^ אלברט רומנו, קרן היסוד, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 506.
- ^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 831-866.
- ^ צבי קרן, הקהילה היהודית בפלובדיב, באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-15 באוקטובר 2012.
- ^ פורום המטה הכללי של צה"ל ציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביום עיון מיוחד במוזיאון "יד ושם", באתר דובר צה"ל.
- ^ Mama, yo no quiero Morrir! No quiero morrir, באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-15 באוקטובר 2012.
| תקופת חייו של הרב שמואל בנימין בכר על ציר הזמן |
|---|
 |
31190874שמואל בנימין בכר