הקרב על המיוערת

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקרב על המיוערת
מלחמה: מלחמת לבנון הראשונה
תאריך התחלה: 9 ביוני 1982
תאריך סיום: 9 ביוני 1982
מקום: לבנון
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

סוריהסוריה סוריה

מפקדים
כוחות

יחידת קומנדו סורית ונגמ"שי BMP-1

אבידות

הרוג אחד

לפחות 40 הרוגים ו-8 נגמ"שי BMP-1

הקרב על המיוערת הוא קרב שבו לחם צה"ל מול הצבא הסורי במהלך מלחמת לבנון הראשונה בגזרה המזרחית ב-9 ביוני 1982, על "הגבעה המיוערת", בצמוד לקצהו הצפוני של רכס שאראת כריסטופני. הגבעה ממוקמת כ-12 קילומטרים מצפון לחרמון הישראלי ולמרגלות החרמון הסורי, וחולשת על "ציר ערפאת", המגיע עד כביש ביירות-דמשק מצפון. לפיכך סומנה הגבעה כנקודת מפתח בגזרה המזרחית, והוגדרה כיעד מרכזי לכיבוש.

הכנות לקרב

את האחריות לגזרה המזרחית קיבלה אוגדה 252, בפיקודו של תא"ל עמנואל סקל. המשימה בגבעה הוטלה על סיירת מטכ"ל ומפקדה, סא"ל שי אביטל. כוח של כמה עשרות חיילים היה אמור להיכנס לגבעה רגלית ולהשתלט עליה, כהכנה לכניסת הכוחות המשוריינים בדרכם צפונה להשתלט על הגזרה.

עוד בטרם הכניסה ללבנון, התכנסו הכוחות בשטח היערכות בצומת ווסט ברמת הגולן. מפקד האגד הארטילרי של האוגדה, אל"ם דורון קדמיאל, החליט לערוך משחק מלחמה, כדי לדמות תרחישים מבצעיים שונים.

באותו סוף שבוע קיים קדמיאל, לימים קצין תותחנים ראשי, את משחק המלחמה. הוא כינס את מפקדי הסוללות וקציני התצפית והשיתוף הארטילרי (קש"א). והציג תרחיש שהיה נראה בלתי מציאותי, אך במציאות התממש כמעט אחד לאחד: סיירת מטכ"ל נתקלת בגבעה המיוערת בכוח של חטיבה סורית ממוכנת; ובתגובה לכך גדוד 404, הגדוד הסדיר של האגד, בפיקודו של סא"ל צחי גנור, נע במהירות קדימה לצורך טיווח ויורה פצצות מצרר שחור (פגז נגד טנקים ורק"ם).

מהלך הקרב

בלילה שבין ה-8 ביוני ל-9 ביוני איבטחה פלגת האימונים של סיירת מטכ"ל כוח הנדסי בפיקודו של סא"ל אברהם בכר שביצע פתיחת ציר בוואדי שבעא. החיילים נסעו בתחילה בנגמ"שים ובהמשך נעו רגלית. בשלב זה נשאר הציוד המחלקתי והכוח נשא ציוד קל בלבד. עוד לפני אור ראשון התמקמו חלק מהחיילים על הכיפה הצפונית של הרכס, הצופה על הגבעה המיוערת, ועם עלות השחר וידאו החיילים בתצפית שהשטח במיוערת ובסביבתה פנוי. הכוח שניצב בקדמת החזית היה הצוות הצעיר ביותר ביחידה - "צוות אילן", בפיקודו של סג"ם אילן דביר. חייליו של דביר נשלחו לדרום לבנון אחרי שעברו טירונות מזורזת ביחידה, מפאת קוצר הזמן ומחסור בתחמושת.

ב-9 ביוני בבוקר בשעה 09:00 הגיע צוות אילן למרגלות חלקה הצפון-מזרחי של הגבעה המיוערת, כאשר לפתע הופיע מסוק סורי וחג ממעל. החיילים הבינו שנחשפו, החלו לירות לעברו והמסוק נעלם במהירות. דביר המשיך להתקדם עם חייליו הלאה צפונה בוואדי, ולפתע גילו כ-30 לוחמי קומנדו סורים שנעו בטור דרומה בתוך שדה חיטה בלא שהצליחו להסוות את עצמם, וספגו מכת אש. בשלב זה החלה ההסתבכות: הנגמ"שים הישראליים, שנעו בוואדי מאחורי הכוח, התגלו לסורים. טיל שנורה לעברם מצפון כשחצו את האוכף פגע באחד הנגמש"ים והביא לפציעתו האנושה של סמל ניר ישועה, שנפטר לאחר שלושה ימים.

במקביל נפתחה אש לעבר צוות אילן שלא היה מודע למתרחש מדרום לגבעה, על ידי כוח הקומנדו הסורי שממול. מכשירי הקשר שברשות הצוות שבקו חיים והדבר גרם לדאגה למפקדי הסיירת. סג"ם שמיל פלג, קצין תותחנים שסופח לסיירת מטכ"ל כחודשיים לפני פרוץ המלחמה בתפקיד קצין שיתוף ארטילרי (קש"א) היה בין הבודדים שנשאו את ציוד הקשר וכשהבחין בהסתבכות הכוח. הוא החליט לטפס על הגבעה, משם היה יכול לקיים קשר רדיו ולהפעיל ביתר קלות את הסיוע הארטילרי לסיירת.

מפקד הסיירת, ששמע את היריות, קרא לכל הכוחות שמסביב להתחיל לנוע לכיוון המיוערת. התיאור שהתקבל הטריד במיוחד: עשרות רבות של חיילים מהקומנדו הסורי טיפסו על הגבעה והתקרבו לצוות הצעיר, המונה פחות מעשרים לוחמים.

על אחד הכוחות שהוקפצו לגיזרה פיקד רס"ן משה (בוגי) יעלון. יעלון, שנטל לעצמו שנת שבתון מצה"ל לאחר הולדת בתו השלישית, נקרא חזרה לשירות כעבור שבעה חודשים, זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, ומונה כסגן נוסף של אביטל בסיירת מטכ"ל. הוא וחייליו נמצאו בדרכם למיוערת כדי לחבור לכוח הקדמי של צוות אילן, אחרי שסיימו לטהר ממחבלים את הכפרים שלמרגלות הר דב.

בשעה 09:30 התברר כי לא רק צה"ל תיגבר את כוחותיו בגבעה המיוערת, אלא גם הצבא הסורי, אשר שלח דרומה כוח משוריין עם נגמ"שי BMP-1, המותאמים לתנאי השטח הסלעי והמסוגלים לגרום נזק ממש כמו טנקים קלים. הכוחות נאלצו לרדת למדרון קדמי במורד הגבעה כדי לצמצם טווחים בניסיון לפגוע בנגמ"שים, על אף שבכך ויתרו על יתרון הגובה. הקש"א שמיל פלג, שהגיע בינתיים אל כיפת המיוערת, לצפות על שדה הקרב, החליט לפעול בצורה מיידית. מפאת הטווח הקצר בין כוחות הסיירת לכח הסורי לא ניתן היה לירות מטח טיווח והוא החליט להורות על ירי פגזי מצרר.

היה מדובר בצעד תקדימי, משום שצה"ל לא השתמש בפגזים הללו בשדה הקרב קודם לכן. גם למעלה מ-30 שנים מאוחר יותר עדיין נחשב המצרר לנשק בעייתי בגלל רדיוס הפיזור הנרחב של קליעיו: כל פגז מורכב מ-88 רימונים קטנים חודרי שריון, המתפזרים לכל עבר בעת הירי, והסכנה בירי קרוב לכוחות היא גדולה מאוד.

לאחר שפלג נתן את ההוראה החלו נורים מדרום פגזי המצרר לכיוון הכוח הסורי המשוריין, ותמונת הקרב התהפכה. חיילי הקומנדו הסורי החלו לנוס על נפשם צפונה, והשאירו את כלי הרכב המשוריינים שלהם מאחור. שמונה נגמ"שים נפגעו, ו-40 חיילים סורים נהרגו. בשעה 10:30, זמן קצר לאחר ירי פגזי המצרר, לא נותרו עוד נגמ"שי BMP סוריים כשירים, אולם בשטח נותרו כוחות חי"ר וקומנדו סוריים, ועד רדת החשיכה - במשך שעות ארוכות - נורו פצצות מרגמה לעבר חיילי צה"ל שנמצאו על המיוערת ובוואדי.

רק בשעה 21:00 בערב בחסות החשיכה, ברחו החיילים הסורים שעוד נותרו באזור צפונה. במהלך הלילה, הגיע הכוח בפיקודו של יעלון אל מצפון לוואדי שממנו נפתחה האש, ושקט ירד על הגבעה. הפעולה הסתיימה והכוח הישראלי נעצר - למורת רוחם של חלק מהמפקדים בשטח.

תוצאות הקרב

הקרב על המיוערת היה הישג לצד הישראלי אך לא נוצל על ידו. היה ניתן לטפל בשני מוצבי קומנדו סוריים נוספים ולהמשיך להתקדם רגלית. אולם מפקדת האוגדה החליטה להפנות את המאמץ לפעולה משוריינת, ובשל כך ניתנה הוראה לכוחות הסיירת לעצור עד שיגיעו בבוקר הכוחות המשוריינים. בדיעבד, הכוחות הללו שהגיעו למחרת היו חשופים, וספגו טילי נ"ט, עלו על שדה מוקשים שהסורים הניחו במהלך הלילה, והקרב הפך לקרב חילוץ.

בעקבות קבלת ההחלטה התקדימית על ירי פגזי מצרר, והיוזמה שגילה, קיבל סג״מ שמיל פלג מכתב הצטינות מהרמטכ"ל (רפול) והועלה לדרגת סרן.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

תבנית:דנ