הגזרה המזרחית במבצע שלום הגליל
במבצע שלום הגליל, שהחל את מלחמת לבנון הראשונה, הייתה בגזרה המזרחית לחימה בין צה"ל לצבא סוריה. מטרת צה"ל בגזרה זו הייתה להגיע לבקעת הלבנון ולפחות לכביש ביירות-דמשק, תוך גירוש צבא סוריה מלבנון. המטרה לא הושגה. הצבא הסורי אמנם הוכה על ידי צה"ל בקרבות, אולם צה"ל לא הגיע לכביש ביירות דמשק ולאחר הפסקת האש התחפרו כוחות צבא סוריה בלבנון.
סדר הכוחות
צה"ל
כוחות צה"ל בגזרה המזרחית של לבנון היו תחת פיקוד גיס 446. הייתה זו הפעם הראשונה בה הפעיל צה"ל מפקדת גיס במלחמה. מפקד הגיס היה יאנוש בן גל, סגנו - אהוד ברק וקצין המבצעים של הגיס - עמרם מצנע. הגיס כלל שלוש אוגדות שריון, ושני כוחות עצמאיים שפעלו בגזרה המרכזית. הכוחות הוכנסו ללחימה במדורג, הן בשל גיוס יחידות המילואים והן בשל ניסיון ישראלי למנוע כניסת סוריה ללחימה, ניסיון שהסתיים עם מבצע תקיפת סוללות הטילים הסוריות בבקעת הלבנון ב-9 ביוני.[1]
הכוחות שהיו בגזרת הקרב היו:
- אוגדה 90 – בפיקוד גיורא לב, כללה 3 חטיבות שריון וחטיבת חי"ר ממוכן[2]:
- חטיבה 399[2] בפיקוד מיקי שחר[3]
- חטיבה 14[2] בפיקוד דוד שובל[4]
- חטיבה 943 בפיקוד נחמן ריבקין[4]
- חטיבת צנחנים 623 בפיקוד נחמיה תמרי[4]
- אוגדה 880 - בפיקוד יום-טוב תמיר, כללה 3 חטיבות שריון.
- אוגדה 252 - בפיקוד עמנואל סקל, הייתה הכוח הצה"לי המזרחי ביותר, וכללה 2 חטיבות שריון וחטיבת חי"ר.
- חטיבה 7 בפיקוד איתן קינן
- חטיבה 401 בפיקוד עוזי לבצור
- גדוד שריון מחטיבה 514
- חטיבת בה"ד 1 בפיקוד שמואל ארד (בהמשך הועברה החטיבה לאוגדה 90)
- כמו כן כללה האוגדה את גדוד שקד וכוח של סיירת מטכ"ל
- שני כוחות עצמאיים, בפיקוד דני ורדי ויוסי פלד, שהיו תחת פיקוד הגיס, פעלו בגזרה המרכזית, באזור המורדות המזרחיים של ג'בל בארוכ ואגם קרעון.
ב-11 ביוני השתתפו אוגדה 90 ואוגדה 880 בקרב סולטאן יעקוב שהסתבך והפך להיות קרב חילוץ, לצורך חילוץ הגדוד (גדוד 362 מחטיבה 399) השתתפו כוחות ארטילריה רבים שסיפקו ארגז אש:
- אגד 454 - אגד ארטילרי של אוגדה 90 בפיקוד אהוד בכר
- אגד 209 - אגד ארטילרי של אוגדה 252 בפיקוד דורון קדמיאל
- אגד 449 - אגד ארטילרי של אוגדה 880 בפיקוד פרנקו גונן
- אגד 219 - אגד ארטילרי של פיקוד הצפון בפיקוד אמנון אופק
- גדוד "חביב" - גדוד בן שתי סוללות של רקטות 290 מ"מ בפיקוד יאיר קורן
הצבא הסורי
הכוח העיקרי של צבא סוריה בגזרה המזרחית בלבנון היה:
- הדיוויזיה הראשונה. הדיוויזיה כללה באזור הלחימה:
- חטיבת שריון 51
- חטיבה ממוכנת 62
ב-10 ביוני תגברו הסורים את כוחותיהם, על מנת למנוע את ניתוק כוחותיהם שבלבנון. הכוח שנשלח היה:
- הדיוויזיה השלישית, שהייתה מצוידת בטנקי T72. הדיוויזיה כללה:
- חטיבת שריון 81
- חטיבת שריון 65
- חטיבה ממוכנת 21
- חטיבת שריון 47
היערכות הצבא הסורי
הכוח הסורי נערך בגזרה המזרחית בלבנון כך:
- בהר הלבנון נערכה חטיבה ממוכנת 62, שכללה גם טנקים ובין 4 ל־6 גדודי קומנדו.
- בבקעת הלבנון נערכה חטיבת שריון 51, שכללה טנקי T62 עם כוח חי"ר ממוכן ובין 3 ל-4 גדודי קומנדו.
- בהר מול הלבנון נערכה חטיבת שריון 91 מדיוויזיה 1, שכללה טנקי T62 ולה גם כוח חי"ר ממוכן ו־2 אגדי קומנדו.
תוכנית אורנים
ערך מורחב – תוכנית אורנים
על פי התוכנית, היו אמורים כוחות צה"ל בגזרה המרכזית להגיע בסוף היום השני ללחימה לכביש ביירות דמשק וליצור משם איום על הכוחות הסורים בלבנון. בשלב זה, היו אמורים כוחות צה"ל בגזרה המזרחית להיכנס ללחימה בלבנון, להגיע לכביש ביירות דמשק ולבקעת הלבנון ולסלק את צבא סוריה מלבנון. בכך היה מאפשר הקמת ממשלה עצמאית בלבנון בראשות באשיר ג'ומייל.
מסיבות פוליטיות, המבצע הוצג לציבור כמבצע מוגבל יותר[7][8]. בהתאם לכך, בימים הראשונים למלחמה הוגדר משימתו של צה"ל בגזרה המזרחית כ: "פיקוד הצפון ... יהיה בכוננות להשמיד את הצבא הסורי בלבנון, אם יתקוף את כוחותינו".[9]
מהלך הקרבות
ביום ראשון, ה-6 ביוני, קיבלה אוגדה 252 הוראה להשתלט על הפתחלנד עד לקו חצביא - שבעא - כאוכבא. חטיבה 401 התקדמה בציר ואדי שבעא עד למבואות הכפר שבעא, הכניסה לכפר לא התאפשרה בגלל הרחובות הצרים של הכפר, ועקב כך נאלצו הטנקים לחזור על עקבותיהם. רק חמישה נגמשי"ם בפיקוד מ"פ מקורס קצינים בשם אילן וצוער מחיל ההנדסה בשם חיים חכם, שהורידו את הזיווד מסביב לנגמ"ש, הצליחו לחצות את הכפר ונעו דרך עין קיניה לחצביא, שם חברו לשאר כוחות החטיבה שנעו משער טוליפ דרך ציר מיכה.
הכוחות הצטוו לעצור במקום, עקב ההחלטה לא להיכנס ללחימה בשלב זה עם הסורים, ולכן על אף שהסורים ירו אש ארטילרית על הכוחות, ניתנה הוראה לא להגיב.
בגלל שהכוחות בגזרה המרכזית והמערבית לא הגיעו לכביש ביירות דמשק כמתוכנן, ובגלל שיחידת המילואים שיועדה לאגף המרכזי של הגזרה טרם השלימה את התארגנותה, דחה שר הביטחון את פתיחת הלחימה בגזרה המזרחית. במקום זאת, הוחל בזחילה קדימה שהתקיימה בכל היום השלישי ללחימה עד יום רביעי אחר הצהריים והכח הגיע למרחק של כ-10 קילומטר מאגם קרעון. במקביל, התנהל במערב הגזרה קרב ג'זין שהבהיר לסורים שהם יעד של צה"ל ועורר אותם להתחיל לתגבר את כוחותיהם בלבנון[10].
במסגרת ההתקדמות, ביום שלישי, ה-8 ביוני, התקדמו הכוחות במסגרת גיס 446: חטיבה 7 של אוגדה 252 התקדמה בציר ואדי שבעא השומם אך הקשה למעבר, חטיבה 401 בציר הכפרים, וחטיבת בה"ד 1 על רכס ג'בל ביר אל-דהר. ואילו אוגדה 90 נעה בציר מיכה, ובציר בוצר המקביל לליטני. ב-9 ביוני המשיכו הכוחות את התקדמותם; בציר ואדי שבעא התחולל באותו יום קרב בין סיירת מטכ"ל ויחידות תותחנים לבין כוח קומנדו סורי על גבעה מיוערת, בצמוד לקצהו הצפוני של רכס שאראת כריסטופני. אולם על אף ההצלחה, הוחלט לנטוש זמנית את הציר, עקב היותו ממוקש ומוגן היטב. אוגדה 252 המשיכה להתקדם בציר הכפרים, ועד הערב כבשה את כפר א-זית, כמו כן כבשה האוגדה באותו יום את הכפר אל-חילווה בקרב קשה מבית לבית. אוגדה 90 התייצבה בסוף היום על קו דנייבה - לביא - יוחמור אל-בקעא, תוך שחטיבת בה"ד 1 פתחה את ציר הפיתולים חצביא - דנייבה - כפר משכי, חטיבה 14 התקדמה על המורדות המזרחיים של רכס ג'בל ביר אל-דהר, חטיבה 623 שתוגברה בכוחות שריון והנדסה פתחה את כביש כאוכבא - קרעון עד זליא, וחטיבה 943 חדרה בדרכי עפר על רכס ג'בל ביר אל-דהר וכבשה את הכפר לביא.
לאחר שצה"ל הצליח לכבוש ב-8 וב-9 ביוני את האזור שכונה על ידו "רצועת האבטחה" - האזור שבין חצביא וראשיא בדרום ובין כפר משכי בצפון, הוא תכנן להתקדם צפונה ולכבוש את רצועת ההגנה הראשונה שגבולה הצפוני היה בין ג'וב ג'נין ובין ינטא ולהמשיך לרצועת ההגנה השנייה שכללה את כביש ביירות-דמשק עצמו במרחב שתורא.[4][11]
ב-10 ביוני, אוגדה 90 שניסתה לפרוץ בפיתחת כפר משכי - ראשיא, נבלמה בקרב קשה אל מול הסורים. אוגדה 252 שהצטוותה לסייע לאוגדה 90 מהאגף, התעכבה בשל גשר מפוצץ ומיקוש בצירים, וכן בשל לחימה בטנקים סוריים. כשהצליחו כוחות האוגדה לעלות לכפרים בית לחיא ורקיפא, הם החלו לפגוע מהאגף בכוחות חטיבה 91 הסורית שחסמו את כוחות אוגדה 90, ולאחר לחימה קצרה הסורים החלו לסגת. בשלב זה חטיבה 943 חדרה למרכז ג'בל ערבה עד הכפר רפיד, ופגעה בכוחות הסורים הנסוגים, אולם עקב ההתקדמות הרבה, הותקפה החטיבה בטעות על ידי חיל האוויר, ונגרמו לה אבידות רבות.
עם ערב התייצבה אוגדה 252 על כביש עיחא - ראשיא, ואילו אוגדה 90 התייצבה עם חטיבה 943 ברכסים מעל כאמד א-לוז, חטיבה 399 באזור כאוכבא - אבו ערב, וחטיבה 623 באזור קרעון.
- ערך מורחב – קרב סולטאן יעקוב
בליל ה-11 ביוני, לקראת היום השישי ללחימה, נשלח גדוד 362 מחטיבה 399 לבצע חסימה לקראת מתקפה גדולה בבוקר אל כביש ביירות-דמשק. הגדוד נכנס מדרום לכפר סולטאן יעקוב למארב נ"ט סורי במה שנודע כקרב סולטאן יעקוב. הכוח חולץ בקושי בסיוע ארטילריה כבד בלא שהצליח לכבוש את אזור הצומת. ניהול הקרב נחשב לאחד הכשלונות הגדולים של צה"ל במבצע שלום הגליל. הקרב זכור בעיקר בשל ההרוגים, הפצועים והשבויים הרבים שהיו בו לצה"ל, ושלושת חיילי המילואים הנעדרים: זכריה באומל (ששרידיו הועברו לקבורה בישראל ב-2019), יהודה כץ וצבי פלדמן. בעקבות קרב סולטאן יעקוב בוטלה המתקפה וצה"ל לא הגיע לכביש ביירות דמשק בגזרה המזרחית.
בשעות הבוקר של ה-11 ביוני השתלטו כוחות אוגדה 252 על מורדות החרמון ומישור כפר קוק, והגיעו עד למבואות בקעת ינטא. בקרבות שניהלה חטיבה 7 עם כוחות התגבורת של דיוויזיה 3 הסורית, השמידו טנקי המרכבה כמה טנקי T72 סוריים.
באותו היום בשעה 12:00 בצהריים, נכנסה הפסקת האש לתוקפה. הצבא הסורי נותר מחופר בתוך לבנון והתקוות לגרש את הסורים מלבנון כדי לאפשר הקמת ממשלה לבנונית עצמאית, ידידותית לישראל נגוזו.
ב-22 ביולי התנהל בגזרה מבצע טרף - יום קרב כנגד הסורים והמחבלים. לאחר שמתחילת יולי ניהלו הסורים והמחבלים פעילות מוגברת נגד צה"ל, הוחלט לערוך נגדם פעולת עונשין, על ידי כוחות במסגרת גיס 479 בפיקוד אלוף משה בר כוכבא. במהלך המבצע השמידו כוחות צה"ל שכללו יחידות שריון, ארטילריה, חי"ר, נ"ט, וכן יחידות נ"מ שפעלו בכינון ישיר, 70 טנקים, 23 נגמ"שים, וכן תומ"תים, תותחי נ"מ, משאיות, טרקטורים ועמדות לחימה, וכן נפגעו להם אבידות קשות בנפש. לכוחות צה"ל היו 2 הרוגים, 5 פצועים, ו-3 טנקים שנפגעו.
בעקבות המבצע ריסנו הסורים את המחבלים, והשתדלו לשמור על השקט בגזרה[12]
קישורים חיצוניים
- אלוף (מיל') עמנואל סקל, אוגדת סיני במלחמת של"ג, מערכות 413, יולי 2007
- אלוף (מיל') אביגדור (ינוש) בן-גל, לחימת הגיס בגזרה המזרחית, מערכות 413, יולי 2007
- הסרט ההיסטורי ממלחמת לבנון - הגרסה המלאה, באתר ynet
- בני מיכלסון, קרב הבקעא במלחמת שלום הגליל - יוני 1982, שריון 27, דצמבר 2007, עמ' 63-56, באתר "יד לשריון"
הערות שוליים
- ^ להחזיר את הכבוד האבוד של של"ג לצה"ל, שריון 5, אוגוסט 1999, עמ' 10-6, באתר "יד לשריון"
- ^ 2.0 2.1 2.2 שאול שי, קרב "סולטאן יעקוב" # 10- 11 ביוני 1982#, מלחמת לבנון הראשונה, אתר עמותת "לחופש נולד"
- ^ אמנון ברזילי, האלוף בן-גל: כבר בסיום הקרב הערכתי שהשלושה נהרגו, באתר וואלה!, 16 בפברואר 2004
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 אל"ם (מיל') בני מיכלסון, הקרב על רצועת האבטחה, אתר יד לשריון
- ^ חטיבה 217 - עוצבת "הסוס הדוהר", מלחמת שלום הגליל, אתר יד לשריון
- ^ 6.0 6.1 6.2 דני אשר, השריון הסורי בוסס בשל"ג הלבנוני, שריון 5, אוגוסט 1999, עמ' 16-14, באתר "יד לשריון"
- ^ לטענת מזכיר הממשלה, אריה נאור, מטרה זו, שנתפסה על ידי בן גל כמטרה אסטרטגית שתוביל להרחקת הסורים מלבנון, לא אושרה מוקדם יותר על ידי הממשלה כיוון שהשיקול הצבאי והמדיני היה משני לשיקול הפוליטי שדרש מטרות מוגבלות כדי לגייס את תמיכת הממשלה ליציאה למבצע. אריה נאור, "ממשלה במלחמה", להב - בית הוצאה לאור, 1986, עמ' 82-81
- ^ אל"ם (מיל') בני מיכלסון, ההבקעה בבקאע, אתר יד לשריון
- ^ אל"ם (מיל') בני מיכלסון, צה"ל - כוחות ומשימות, אתר יד לשריון
- ^ עמנואל ולד, קללת הכלים השבורים, עמ' 50
- ^ מפת הגנת לבנון על ידי הסורים, אתר יד לשריון
- ^ משה בר כוכבא, מבצע טרף - יום קרב על עוצבתי, מערכות גיליון 305, ספטמבר 1986, עמ' 7-2 .
