הצבא המלכותי האיטלקי

הצבא המלכותי האיטלקי (באיטלקית: Regio Esercito) היה צבא היבשה של ממלכת איטליה החל מאיחוד איטליה ב-1861 עד להקמתה של הרפובליקה האיטלקית ב-1946. עם ביטול המלוכה באיטליה שונה שמו של הצבא המלכותי ל"צבא איטליה" (Esercito Italiano).

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה צבאית של איטליה

הקמה

הצבא המלכותי האיטלקי הוקם בעקבות ייסודה של ממלכת איטליה שהוקמה בעקבות איחוד איטליה לאחר פירוקה של מדינת האפיפיור. הצו שעל פיו החליף הצבא החדש את מקומם של הצבאות של ממלכת סרדיניה ושל ממלכת שתי הסיציליות נחתם על ידי הגנרל מנפרדו פאנטי (Manfredo Fanti) ב-4 במאי 1861.

משימתו הראשונה של הצבא הייתה המלחמה בשוד הדרכים בדרום איטליה שביצעו כוחות בלתי סדירים, כוחות גרילה וכנופיות פשע שלא קיבלו את מרותה של ממלכת שתי הסיציליות. המשימות הבאות היו מלחמת העצמאות האיטלקית השלישית ב-1866 וכיבוש רומא ב-20 בספטמבר 1871.

ב-8 בפברואר 1885 כוח של פחות מאלף חיילים נחת במאסאווה שבאריתריאה כצעד ראשון ביצירתה של האימפריה האיטלקית. התקדמות האיטלקים נעצרה כאשר הובסו בקרב עדווה כנגד כוחות אתיופים. בשנה שלאחר מכן, כחלק מהשתתפותה של איטליה בתוכנית פיוס בינלאומית לאחר מרד שהתרחש כנגד השליטה הטורקית בקפריסין, כוח נוסף של הצבא נחת בהרקליון. ב-14 ביולי 1900, חיל משלוח נוסף השתתף בדיכוי מרד הבוקסרים בסין כצעד לשמירת שטחי האינטרסים של מדינות אירופה.

ב-3 באוקטובר 1911 פלשה איטליה ללוב כחלק מהמלחמה האיטלקית-עות'מאנית. המלחמה הסתיימה בחתימת הסכם שלום בלוזאן.^[1]^[2]

מלחמת העולם הראשונה

ערכים מורחבים – ממלכת איטליה במלחמת העולם הראשונה, החזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה

ממלכת איטליה התחילה את מלחמת העולם הראשונה כשותפה מכורח הברית המשולשת לגרמניה ואוסטרו-הונגריה, במעמד של מדינה נייטרלית. אולם, לאחר משא ומתן חשאי שניהלה עם הצדדים חתמה איטליה על ברית לונדון והצטרפה למדינות ההסכמה כשנה לאחר פרוץ המלחמה, במאי 1915. לאחר מלחמה סטטית בחזית צפון איטליה, שהקיזה הן את דם החיילים האיטלקים והן את דמם של יריביהם האוסטרו-הונגרים, מוטטו לבסוף האיטלקים, בסיוע בריטי, צרפתי ואמריקאי את קווי ההגנה האוסטרים. הלחימה בחזית האיטלקית תמה ב-3 בנובמבר 1918 בהכנעת האימפריה האוסטרו-הונגרית. 700,000 איטלקים נהרגו במלחמה. אולם, למרות השתתפות האיטלקים ומחיר הדמים ששילמו, לא זכתה איטליה בהישגים טריטוריאליים משמעותיים בהסכם ורסאי, דבר שהוביל לחוסר יציבות בשנים שלאחר מכן ולעליית בניטו מוסוליני.

בין מלחמות העולם

ערך מורחב – האימפריה האיטלקית

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם השתתף הצבא המלכותי בכיבוש הסופי של לוב, במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, במלחמת האזרחים בספרד ובפלישה האיטלקית לאלבניה (ראו אלבניה תחת השלטון האיטלקי).

מלחמת העולם השנייה

ערכים מורחבים – מלחמת איטליה-יוון, הזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה

הצבא המלכותי האיטלקי היה אחד מצבאות היבשה הגדולים במלחמת העולם השנייה ופעילותו התייחדה בכך שהוא היה חלוץ השימוש בצנחנים. רבות מהדיוויזיות של הצבא המלכותי תוגברו בגדודים של אנשי החולצות השחורות עקב מחסור בכוח אדם.

ב-1943 נכנעה איטליה ולאחר הסכם שביתת הנשק, פוצלה לרפובליקה הסוציאלית האיטלקית בצפון שבה הוקם הצבא הלאומי הרפובליקני (Esercito Nazionale Repubblicano) ולצבא של החלק הדרומי של איטליה שנלחם לצדן של בעלות הברית (Esercito Cobelligerante del Sud). ב-1946, בעקבות משאל עם הפכה ממלכת איטליה לרפובליקה והצבא המלכותי האיטלקי הפך להיות צבא איטליה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הצבא המלכותי

אתר על הצבא המלכותי (באיטלקית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22219030הצבא המלכותי האיטלקי

[1] Treaty of Peace Between Italy and Turkey The American Journal of International Law, Vol. 7, No. 1, Supplement: Official Documents (Jan., 1913), pp. 58–62

[2] "Treaty of Lausanne, October, 1912". Mount Holyoke College, Program in International Relations.

[1]

[2]

הצבא המלכותי האיטלקי

תוכן עניינים

היסטוריה