בית המשפט לביקורת של צרפת
 | |
| בניין בית המשפט לביקורת בפריז | |
| מאפיינים | |
|---|---|
| שטח שיפוט |
 צרפת |
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות | 23 בנובמבר 1993 – הווה (31 שנים) |
| שופטים | |
| מספר שופטים | 15 |
בית המשפט לביקורת של צרפת (בצרפתית: Cour de justice de la République, בראשי תיבות: CJR) הוא בית דין מיוחד בצרפת, שתפקידו לשפוט את חברי הממשלה (ראש הממשלה, שרים ומזכירי מדינה) בגין עבירות פליליות או עברות חמורות אחרות שבוצעו במהלך כהונתם. בית הדין הוקם בשנת 1993 ונחשב לעיתים למוסד שנוי במחלוקת. הרכבו כולל שופטים מקצועיים לצד שופטים מקרב נבחרי הציבור. בתחילת כל כהונת פרלמנט, נבחרים ששת נציגי האספה הלאומית המכהנים כשופטים בבית הדין. הבחירה נעשית בהצבעה חשאית ובשיטת הרוב. עבור כל שופט קבוע נבחר גם שופט מחליף, בהתאם לאותם כללים.
הקמה ומבנה
בית הדין הוקם מכוח התיקון לחוקה מ-27 ביולי 1993, ומוזכר בסעיפים 68-1 ו־68-2 לחוקה הצרפתית, תחת הכותרת "אחריות פלילית של חברי ממשלה". סמכויותיו מוסדרות בחוק אורגני מ-23 בנובמבר 1993.
ההרכב כולל 15 שופטים: שלושה שופטים מקצועיים מבית הדין לערעורים (Cour de cassation), שאחד מהם משמש כנשיא ההרכב, ו-12 חברי פרלמנט – שישה מהאספה הלאומית ושישה מהסנאט.[1]
סמכויות והליך
בית הדין מוסמך לדון אך ורק בעבירות שבוצעו על ידי חברי ממשלה בעת כהונתם, ובתנאי שיש קשר לתפקידם הציבורי. עבירות פליליות שאינן קשורות לתפקיד נידונות בבתי משפט רגילים.
הליך פתיחת ההליכים כולל שלושה שלבים:[2]
- ועדת הבקשות – גוף המורכב משבעה שופטים מבית הדין לערעורים, ממועצת המדינה ומבית הדין הגבוה לחשבונות. הוועדה מסננת את הפניות הראשוניות ומחליטה האם להעבירן לפרקליט הכללי לצורך פתיחה בהליך בבית הדין.
- ועדת החקירה – שלושה שופטים מבית הדין לערעורים מנהלים חקירה, שומעים עדים וקובעים אם להעביר את החשוד לדין בפני ההרכב השיפוטי.
- ההרכב השיפוטי – כולל שלושת השופטים
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של צרפת |
|
הרשות המבצעת
הרשות המחוקקת
פורטל צרפת |
המקצועיים ו־12 נציגי ציבור. ההחלטה מתקבלת ברוב מוחלט בהצבעה חשאית. ניתן לערער על פסיקות ההרכב בפני בית הדין לערעורים, וההליך ייפתח מחדש בהרכב חדש.
תיקים בולטים
מאז הקמתו, בית הדין הרשיע שמונה שרים ושני מזכירי מדינה. בין המקרים הידועים:[2]
- 1999: בפרשת הדם המזוהם – אדמונד הרווה הורשע אך לא נענש, ואילו ראש הממשלה לורן פביאוס שוחרר מאשמה.
- 2000: סגולן רויאל, שרת המשפחה, זוכתה מתביעה בגין לשון הרע.
- 2004: מישל ז'יליבר הורשע בעבירת מרמה ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר על תנאי.
- 2010: שר הפנים לשעבר שארל פסקואה הורשע בעבירות כלכליות.
- 2016: שרת האוצר לשעבר כריסטין לגארד הורשעה ברשלנות אך לא נענשה.
- 2019: ז'אן-ז'אק אורווס, שר המשפטים לשעבר, הורשע בהפרת סודיות.
- 2021: אדוארד בלדיר, ראש הממשלה לשעבר, זוכה; פרנסואה לאוטאר, שר ההגנה לשעבר, הורשע.
- 2023: שר המשפטים אריק דופון-מורטי זוכה מהאשמות בניגוד עניינים.
מחלוקות והצעות לביטול
ביקורת ציבורית ומשפטית על בית הדין נמשכת מאז הקמתו. בין היתר נטען כי:[2]
- מדובר בצדק "לשועי עולם", שכן שרים נשפטים על ידי חברי פרלמנט בעוד יועציהם נשפטים בבתי משפט רגילים.
- שיעור ההרשעות נמוך, והעונשים לרוב קלים.
נשיאים וראשי ממשלות, ובהם פרנסואה הולנד, תמכו בביטול המוסד. דו"ח ועדת ז'וספן מ-2012 המליץ אף הוא על ביטולו. חוק חוקתי שהוצג ב-2013 קבע כי שרים יישפטו בבתי המשפט הרגילים, בכפוף לאישור ועדת בקשות. הצעת חוק נוספת, משנת 2019, ביקשה להעביר את סמכות השיפוט לידי בית המשפט לערעורים בפריז, אך לא נידונה בפרלמנט.
הערות שוליים
בית המשפט לביקורת של צרפת40820780Q1513561
- ↑ Assemblée nationale, Cour de justice de la République, Assemblée nationale (בצרפתית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 La Cour de justice de la République : une institution contestée, vie-publique