גשר עלייה למטוס

תרשים של גשר עלייה למטוס

גשרי עלייה למטוס בנמל התעופה בדנוור

גשרים מודרניים בעלי קירות זכוכית בנמל התעופה אינצ'ון ליד סיאול. שני הגשרים שבתמונה מיועדים להתחבר לשתי דלתות שונות במטוס אחד, כדי לזרז את תנועת הנוסעים הנכנסים אליו או יוצאים ממנו

צילום דרך בועה בקיר השקוף בדרך לגשר העלייה למטוס בשדה התעופה במינכן

גשר עלייה למטוס המכונה לעיתים בכינוי העממי שרוול (באנגלית: Jet bridge, ולעיתים Jetway על שמו של מוצר שהפך לשם גנרי) הוא מבנה בנמל תעופה, המאפשר מעבר נוסעים ואנשי צוות אוויר מבית הנתיבות אל המטוס מבלי צורך לעזוב את הבניין. הגשר מחובר באופן קבע לשער העלייה למטוס, והוא עשוי בדרך כלל ממבנה מוארך בעל חופש תנועה מוגדר, הסב על ציר או מספר צירים, והמסוגל להתאים את גובהו לגובה המטוס המתחבר אליו. שיטה זו נחשבת כיום למקובלת ולמועדפת בתעופה האזרחית המסחרית.

גשרי העלייה למטוס הראשונים יוצרו בשנת 1959 על ידי חברת "ג'טוויי סיסטמז" (Jetway Systems) ושמה הפך לשם גנרי למוצר. הגשרים החליפו במידה רבה את שיטות העלייה למטוס שהיו קיימות אותה עת, בעיקר בדרך של הגעת הנוסעים מבית הנתיבות אל המטוס ברגל או בכלי רכב, ושימוש במדרגות ניידות, או בגרם מדרגות שהותקן במטוס עצמו. הגשרים השפיעו במידה רבה על פניה של התעופה האזרחית העולמית ובמיוחד על מראה שדות התעופה ותכנונם ברחבי העולם.

מאפיינים

גשרי העלייה למטוסים עשויים מפרוזדור בעל מרחב תנועה קבוע לפנים ולאחור, בהתבסס על עקרון הטלסקופ, ולעיתים גם לצדדים. עם זאת דבר זה אינו הכרחי לתפקודו של הגשר שכן מטוסים מדגמים שונים חונים בסמוך לו על פי סימון מתאים על הקרקע, דבר המבטיח התאמה בין מיקום דלת המטוס לקצה הגשר. חלק הגשר הקרוב אל המטוס מסוגל לנוע גם מעלה ומטה כדי להתאים את עצמו לגובה המטוס המחובר אליו. הגשרים עשויים מחומר אטום עם או בלי חלונות, המנוצל לעיתים כשטח פרסום, אם כי כיום מותקנים בהם לעיתים קירות זכוכית.

שער העלייה למטוס עשוי לכלול מספר גשרים, אך לא יותר משלושה, המתחברים למטוס בודד, בדרך כלל מטוס רחב גוף בעל קיבולת של מאות נוסעים, וזאת כדי להאיץ את תנועת הנוסעים אליו וממנו. גשרים אלה נמצאים בסמוך זה לזה ומתחברים לדלתות הקדמיות של המטוס (באותו צד), אם כי ישנם שדות תעופה, כמו נמל התעופה הבינלאומי אמסטרדם-סכיפהול, בהם גשר ארוך נוסף תלוי מעל לכנף המטוס השמאלית, באופן המאפשר את התחברותו אל דלת המטוס האחורית, ונמל התעופה הבינלאומי קלן-בון בו מתאפשר החיבור אל הדלת האחורית על ידי חניית המטוס במקביל לבניין הטרמינל. עם היכנסם לשימוש של מטוסי איירבוס A380 שלהם שתי קומות לכל אורכם, החל להיעשות שימוש בגשרים בני שתי קומות, ואלה כבר הוקמו במספר שדות תעופה בעולם.

לפי התקן המקובל בעולם כיום, מתחברים הגשרים תמיד לדלתות שבצידו השמאלי של המטוס. יש גשרי עלייה למטוסים המחוברים לפרוזדור קבוע המשמש להם כהארכה, ויש כאלה, כמו בנמל התעופה בן-גוריון בהם מתבצעת ההפרדה המפלסית בין הנוסעים המגיעים לנוסעים היוצאים, כבר בגשר עצמו. תנועת הגשר נשלטת על ידי מערכת היגוי סמוך לקצהו המחובר אל המטוס.

יתרונות וחסרונות

יתרונותיו העיקריים של גשר העלייה למטוס הם בכך שהוא מבטיח את נוחיות הנוסעים שאינם נדרשים לצאת את מבנה בית הנתיבות, ולהיחשף לתנאי מזג האוויר; ובכך שהוא מאפשר פיקוח הדוק יותר על תנועת הנוסעים אל המטוס. חסרונם של הגשרים הוא בכך שהם מגבילים את שטחי החנייה של המטוסים לקרבת בית הנתיבות, וגורמים להיווצרות מרחקי הליכה ארוכים ברחביו, ולעיתים אף מחייבים את הקמתו של קשר מסילתי בין חלקי הטרמינל. בנסיבות אלה, השימוש בגשרי עלייה למטוס אינו מוביל בהכרח לחסכון בזמנם של הנוסעים.

ראו גם

• שער עלייה למטוס

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גשר עלייה למטוס בוויקישיתוף

• 
  גשרים המתחברים לקדמת ולאחורי המטוס בנמל התעופה קלן/בון (המטוס המרוחק)
• 
  איירבוס A380 מחובר לשלושה גשרים במפלסים שונים בפרנקפורט
• 
  גשר עלייה למטוס וסימון על הקרקע בהתאם לנקודות העצירה של מטוסים שונים
• 
  מראה בתוך גשר העלייה למטוס

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35179153גשר עלייה למטוס