הסוואה בעולם החי

הסוואה בעולם החי או הסוואה טבעית משמעותה היטמעות בעל חיים או צמח בסביבה הקרובה לו, כך שחושיהם של בעלי חיים אחרים מתקשים להבחין בו.

ההסוואה הטבעית נוצרת בעזרת עקרון הברירה הטבעית, לפיו ככל שבעל חיים מותאם יותר לסביבתו, כך גדלים סיכויי הישרדותו ואיתם סיכויי הרבייה שלו. ההסוואה היא צורת ההגנה פסיבית ואצל חלק מבעלי החיים גם גורם מסייע וחוסך סיכון ואנרגיה בהתקפה. זאת משום שהיא דורשת מנוחה מוחלטת של הגוף. הסוואה בעולם החי פועלת בשני כיוונים: אצל הטורף - כך שהטרף לא יבחין בו, ואצל הטרף – כדי להתחמק מהטורף. צורה מחוכמת של הסוואה היא התחפשות - התחזות לדבר מסוכן או חסר עניין. הניגוד להסוואה הוא אפוסמטיות, שנועדו להבליט את בעל-החיים ולהזהיר טורפים מפניו.

גורמים המשפיעים על צורת ההסוואה

מרבית בעלי החיים פיתחו סוג כלשהו של הסוואה טבעית, במטרה להשיג מזון או להתחמק מטורפים. צורת ההסוואה משתנה ממין למין בהתאם למספר גורמים:

ההסוואה תלויה בפיזיולוגיה ובהתנהגות של בעל החיים. הסוואתו של יונק בעל פרווה, תהייה שונה מהסוואתו של זוחל בעל קשקשים. הסוואתו של דג החי בלהקה שונה מהסוואתו של דג החי לבדו.
ההסוואה מותאמת לסביבה, המרכיבים השונים בסביבת המחיה מתפקדים כמודל עבור ההסוואה. צבע פרוותו של שועל שלג לבן כשלג הסובב אותו. צבעו של המברישן הירוק דומה לצבע הצמחייה הסובבת אותו.
ההסוואה של בעל חיים מסוים תלויה בפיזיולוגיה ובהתנהגות של טרפו/טורפו. צבעיה של הזברה בולטים לעומת הדשא הירוק בסוואנה, אולם אויבם האריה הוא עיוור צבעים וכך מסתווים הזברות בין האורות והצללים הרבים.

ההסוואה היא בעצם רכישת פרמטרים חזותיים מהסביבה - צבעים, צורות, צללים והקרנתם על החלק החיצוני ביותר והנראה לעין אצל בעל החיים. הדבר מתאפשר בשתי דרכים:

על ידי ביוכרומים, פיגמנטים מיקרוסקופיים המפיקים צבעים באמצעים כימיים בתוך תאים חיים. נשלטים על יד הורמונים שמפריש בעל החיים.
על ידי מבנים פיזיקליים מיקרוסקופיים הפועלים כמנסרות (פריזמות). למשל, צבע פרוות דוב קוטב היא שחורה, ובאמצעות עקרונות המנסרה נראית הפרווה שהיא מבריקה ומבהיקה בלובנה.

הסוואה טבעית, כדי שתהיה אפקטיבית, משתנה עם הסביבה. בעלי חיים השוכנים בסביבה המשתנה בצורה קיצונית, אימצו לעצמם סוגים שונים של מופעים (אצל העופות ניצוי שונה), כדי שהתאמתם לסביבה תהייה מושלמת. זאת הם משיגים באמצעות שתי הדרכים המוזכרות למעלה.

אצל היונקים והעופות השכבה החיצונית ביותר, פרווה או נוצות, הם מבחינת "רקמה מתה" שעליהם להחליף לגמרי כדי לשנות את צבעה או צורתה, על כן יעדיפו את שיטת המנסרות. החלפת השכבה החיצונית נעשית במהלך חילופי העונות או בעת שינויים אקלימים קיצוניים ביותר.

אצל זוחלים, דו-חיים ודגים נראית ההעדפה לשיטת הביוכרומים, כי שכבתם החיצונית היא רקמה בעלת תאים חיים. החלפת השכבה החיצונית נעשית לעיתים קרובות ובתדירות גבוהה יותר. ההחלפה כמעט ואינה קשורה לשינויי האקלים (דם קר), אלא מונעת על ידי שינויי סביבה מינוריים, להתאמה מושלמת יותר. מינים אחדים משנים את עורם בהתאם לשינויים במצב רוחם, דוגמה לכך היא הזיקית, שפועלת כך על אף הדעה הרווחת. מינים אחדים משנים את עורם בהתאם לצבע מזונם, דוגמה לכך הם יצורי ים זעירים הניזונים מאלמוגים שצבעם מגוון ועלוקות שונות.

סוג נפוץ של הסוואה הוא הצללת נגד בה צבע חלקו הגבי של בעל החיים הוא כהה בעוד שצבע חלקו הגחוני הוא בהיר יותר. מטרת הצללת הנגד היא לשבור את קווי המתאר של בעל החיים ולסייע להסוותו בתנאי תאורה טבעיים באמצעות משחקי אור וצל.

טכניקות של התחפשות

ישנן מספר טכניקות של התחפשות, המשיגות תוצאות שונות:

התחזות לפרט כלשהו בסביבה. בצורה זו בעל החיים אינו מסתתר כלל אלא גלוי לחלוטין אך פשוט תואם את הסביבה הקרובה לו. דוגמה לכך הוא המקלון המתחזה למקל.
התחזות על ידי דוגמאות חזותיות שונות הגורמות לתעתועי ראייה אצל הטורף. הפועלים בשיטה זו סומכים בעיקר על חוש הראייה הלוקה בחסר של אויביהם. הסוואה זו נראית בעיקר אצל דגים השוחים בלהקות – מאחר שאין בכוחה של דוגמה יחידה לבלבל אויב. גם אצל הזברות ניכרת שיטה זו. גם פרפרים שונים שדוגמאות כנפיהם מזכירות עיני טורף משתמשים באמצעי מתעתע זה.
התחזות לבעל חיים ארסי בעל צורה דומה. דוגמה לכך היא זעמן מטבעות הדומה לצפע מצוי. בנוסף, בעלי חיים ארסיים רבים משתמשים בצבעי הרתעה כירוק זרחני ואדום בוהק, והלא ארסיים הרוצים להידמות להם משתמשים באותם צבעים.