הניסיון הישראלי לכיבוש החרמון מחדש (1973)
 | ||||||||||||||||||
| מוצב החרמון שנת 1973 | ||||||||||||||||||
| מערכה: קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 8 באוקטובר 1973 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | הכיבוש הסורי של החרמון | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | מבצע קינוח | |||||||||||||||||
| מקום | הר החרמון | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון סורי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הניסיון הישראלי הראשון לכיבוש החרמון היה ב-8 באוקטובר 1973 היום השלישי של מלחמת יום הכיפורים, על ידי כוחות מחטיבת גולני, בסיוע מספר טנקים. הניסיון לכיבוש ההר נכשל, אולם לבסוף הוא נכבש שבועיים לאחר מכן במבצע קינוח.
רקע
הכיבוש הסורי של מוצב החרמון הישראלי וסביבתו התרחש ב-6 באוקטובר 1973 בשעות אחר הצהריים, שעותיה הראשונות של מלחמת יום הכיפורים על ידי הקומנדו הסורי שהונחת במסוקים.
בבוקר ה-8 באוקטובר, היום השלישי למלחמה, הגיעו למוצב 103 שליד מג'דל שמס שני חיילי גולני שהצליחו להחלץ ממוצב החרמון שנכבש. מעדותם ניתן היה להניח שבמוצב עדיין נצורים חיילי צה"ל. בנוסף לכך, מההר נשמעו מפעם לפעם רעשי ירי נק"ל שהביא למסקנה שעדיין מתנהלים בו קרבות. מח"ט גולני, אל"ם אמיר דרורי ביקש מהפיקוד לעלות עוד באותו היום לכבוש מחדש את ההר ולחלץ את החיילים. בקשתו אושרה ובבוקר אותו היום התארגנו שני כוחות שיתקפו באופן רכוב ורגלי במעלה ההר. התכנון היה חפוז, לכוחות לא ניתן תדריך סדור ולא היה מודיעין בדבר גודל הכוח הסורי בהר. במהלך התכנון החפוז היה חשש לתקרית אש כוחותינו עם החיילים הנצורים שבמוצב והכוחות נתבקשו לצעוק פנימה אל המוצב "גולני, גולני".
הקרב
ב-8 באוקטובר, עלה להר כוח של חטיבת גולני בפיקוד המח"ט, אמיר דרורי. הכוח מנה כ-150 לוחמים ובהם צוותים מסיירת גולני, כוח מגדוד 51 וכוח מגדוד 17, גדוד קורס המ"כים של החטיבה. הכוח נע בשני ראשים: האחד ממונע בזחל"מים אליהם הצטרפו שני טנקים נע על כביש האספלט שהיה צר ומפותל. הכוח השני נע רגלית על קו הרכס לגבעה 1614. הכוח הרכוב הגיע לרכבל התחתון ומצא את המקום נטוש ודגל ישראל מתנוסס עליו. הכוח המשיך בנסיעתו במעלה ההר והגיעו לאזור המכונה "עיקול הטנק" שבו הניחו הסורים שרשרת מוקשים והציבו מארב בשטח שולט סמוך. הכוח הישראלי הרכוב נאלץ לעצור לפני שרשרת המוקשים ואז נורתה לעברו אש חזקה מאוד מטווח קצר מהמארב. האש הסורית נורתה משלושה כוונים וכללה אש מתול"ר, נשק קל, מטולי אר פי ג'י ורימונים. במהרה היה מצבו של הכוח הרכוב קשה כאשר דרכו קדימה חסומה והוא מתקשה לסגת בכביש הצר כשתהום לצידו. גם הכוח הרגלי העוקף נתקל במארב של חיילים סוריים שהיטיבו להתחפר ולהילחם[1].
הכוח העוקף התקשה להתקדם כדי לעזור לחיילים בטור הממונע. כאשר התגבר הכוח הרגלי על המארב כבר נתן מח"ט גולני, דרורי, את הפקודה לסגת עקב מצבו הקשה של הכוח הממונע, שנזקק להתארגנות מחודשת. הכוח הצליח להגיע לרכס השולט על החרמון עם 25 לוחמים בריאים בלבד כאשר הכוח הסורי נאמד ב-400 חיילים. המחסור בחיילים, בסיוע ארטילרי ובסיוע אווירי מדויק היה בעוכרי קרב זה.
תוצאות הקרב
הקומנדו הסורי הציב מארבים שהסבו לכוח צה"ל אבדות כבדות וגרם לנסיגתו מבלי שהושגו היעדים, כיבוש הרכס וכיבוש מוצב החרמון. לצה"ל היו 25 הרוגים ובהם מפקד גדוד 17 של חטיבת גולני, סגן-אלוף דובי דרור[2], ו־57 פצועים[3]. כוחות צה"ל הצליחו בקושי רב לפנות את כל הפצועים, אך נאלצו להותיר גופות של ארבעה הרוגים באזור הקרבות. גופות ההרוגים נותרו במעלה ההר עד לכיבוש ההר על ידי צה"ל בימיה האחרונים של המלחמה. בחלק מהגופות נמצאו סימני התעללות.
בלילה בין 21 באוקטובר ל-22 באוקטובר 1973 נערך מבצע קינוח במסגרתו הצליחה חטיבת גולני לכבוש מחדש את ההר, ובמקביל כבש כוח משולב של צנחנים והנדסה את החרמון הסורי.
ראו גם
- מוצב החרמון
- הכיבוש הסורי של החרמון
- מבצע קינוח
- הקרבות על שיא החרמון
- אנדרטה לנופלי חטיבת גולני בקרבות החרמון
- יעקב גונין
לקריאה נוספת
- אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, הוצאת משרד הביטחון, 2003
- אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק רביעי: משימה בלתי אפשרית, סגן מודי בן ש"ך מ"פ חי"ר בקרב התקפה, עמודים 45–53.
- אלישיב שמשי, אליהם נשואות העיניים - על מפקדי חטיבות בשדה הקרב, הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמודים 109–139.
- משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013, עמ' 161–227.
- משה גבעתי, המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, תל אביב: הוצאת מערכות והוצאת מודן, תשע"ה-2015.
- אילן כפיר, "הקרב על החרמון", הוצאת דביר, 2013.
- אבנר גליקליך, "ההר", הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי עליית הגג, 2002.
קישורים חיצוניים
- אביחי בקר, הרוח של פלוגה ב', באתר הארץ, 19 בספטמבר 2001
- אלוף-משנה אמיר דרורי, מתוך הספר "אני נשבע לך" (סדרת ראיונות בגלי צה"ל שערך אביגדור קהלני עם לוחמי מלחמת יום הכיפורים במלאת 30 שנה למלחמה), הוצאת כתר, 2003, עמודים 301–306
- עמית נבון, "גולני היה חייב לכבוש את החרמון", באתר nrg, 2 באוקטובר 2003
- משה זונדר, על העיוורון, באתר nrg, 13 בספטמבר 2002
- אחיקם משה דוד, 40 שנה אחרי: נחשפים יומני מלחמת יום כיפור, באתר nrg, 22 ביוני 2013
- מור שמעוני, "המידע טואטא מתחת לשטיח": מה קרה בקרב הראשון על החרמון במלחמת יוה"כ?, באתר מעריב אונליין, 9 באוגוסט 2018
- אסף קמר, דב עדיין מחפש את החובש שהציל את חייו במלחמת יום הכיפורים, באתר ynet, 15 בספטמבר 2021
- יודקה פלד – קרב החרמון הראשון, בבלוג "נעמוש", 7 במרץ 2024
- כיבוש החרמון - לקחי חטיבת גולני, בבלוג "נעמוש, 17 במרץ 2024
הערות שוליים
- ^ גל פרל, "התנסות קשה בתחום המנהיגות, בכושר העמידה וביכולת הספיגה", הבלוג על הכוונת, 15 באוקטובר 2015.
- ^ דובי דרור באתר יזכור.
- ^ אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק רביעי: משימה בלתי אפשרית, סגן מודי בן ש"ך מ"פ חי"ר בקרב התקפה, עמודים 45–53.
38781963הניסיון הישראלי לכיבוש החרמון מחדש (1973)