המצודות הישראליות בהר הנגב
המצודות הישראליות בהר הנגב נבנו במהלך ימי ממלכת ישראל באזור הנגב והגיעו בשיאן עד אילת וקדש ברנע.[1][2][3] מצודות אלו יחד עם מפת הדרכים בנגב ובערבה מהוות עדות לצפיפות היישוב היחסית גבוהה והתפתחותה בתקופת בית ראשון.[4]
היסטוריה
מצודות ישראליות בהר הנגב ובנגב ככלל החלו להיבנות לאחר ייסודה של ממלכת ישראל בסוף המאה ה -11 לפנה"ס והמאה העשירית לפנה"ס. למצודות אלו היו מספר תפקידים. תפקידם היה שמירה על היישובים שקמו באזור הנגב, שמירה על הדרכים הפנימיות בנגב ולשמש כתחנות דרכים ושמירה על הדרכים הראשיות והגבולות של הממלכה.[1][3] בסמוך לרוב המצודות נתגלו שרידי יישובים הכוללים בתי מגורים, אסמים, מכלאות צאן ובקר, וסכרים לניצול המים במדבר.[2]
במהלך הסקרים שנערכו בנגב נתגלו מעל ל 40 מצודות שנבנו בין המאות ה -11 וה – 9 לפנה"ס. על פי אהרוני, המבצרים מקו בקעת באר שבע דרומה, הן עדות לגבי יכולותיו של שבט שמעון ליישב את האזור שהיה ריק מתושבים, תוך ניצול ידע בהטיית ואגירת מים. כלומר בניגוד לסברה ששבט שמעון נטמע בשבט יהודה, מסתבר ששבט שמעון הצליח לאכלס את הר הנגב בצורה מוצלחת, עד לחורבן חלק מהמצודות על ידי העמלקים. חלק מהמצודות נבנו מחדש בתקופת המלך שלמה ועוזיהו וחלק נשארו בחורבנן, היות שנבנו מצודות באתרים אחרים.[4]
שיאן של המצודות בנגב מגיע ככל הנראה, בתקופת מלכותו של שלמה המלך, שביצר את הממלכה, הקים ערי מסכנות ומבני ציבור, הרחיב את הקשרים המסחריים ודאג למסחר של הנחושת במכרות תמנע. כפי שעולה מהסיפורים על הקשרים הענפים עם מלכת שבא.[4] המצודות שנבנו בהר הנגב לאורך המאות הי"א ועד למאה התשיעית לפנה"ס התאפיינו בארבעה סגנונות בנייה. אף על פי שתוכנית הבנייה הפנימית היא זהה, המצודות עצמן אינן אחידות בצורתן או גודלן. את חורבן המצודות מייחסים למסעו של המלך המצרי שישק.
ארכאולוגיה
המצודות הישראליות שנתגלו בנגב אינן אחידות בגודלן או בצורתן, זאת על אף שלכולן הייתה תוכנית בנייה פנימית יחסית זהה שכללה, חדרי סוגרים מסביב לחצר פנימית. מבחינת המבנה החיצוני של המצודות, נהוג לחלקן לפי ארבעה סגנונות בנייה:
מצודות סגלגלות (אליפטיות)
מצודות מסוג זה נתגלו באתרים כגון: עין קדיס, חורבת הרועה, חורבת חלוקים, חורבת כתף שבטה, חורבת רחבה, נחל חורשה, נחל סרפד.[1][2]
מצודות מלבניות
מצודות מסוג זה נתגלו באתרים כדוגמת: מצודת רפד, מצודת חתירה, מצודת הר בוקר, מצודת רמת בוקר, מצד נחל נפחה, מצד הר סעד, מצד מישור הרוח.[1][2]
מצודות מלבניות עם מגדלים
בקטגוריה זו ישנם רק שני אתרים: קדש ברנע, חורבת עוזה.[1][2]
מצודות ריבועיות
מצודות כאלן נתגלו ב: הר רביב, חורבת רתמה, חורבת משורה[1][2]
היישוב והמצודות בהר הנגב והערבה כאמור נחרבו עם מסעו של שישק מלך מצרים, עם זאת, בחלקים הצפוניים והמערביים של הנגב ההתיישבות נמשכה במאות השמינית ועד השישית לפנה"ס. כאשר, ההתיישבות במרכז הנגב חודשה רק בתקופה הפרסית.[2]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 רודולף כהן, המצודות הישראליות בהר הנגב, קדמוניות 2-3, 1979, עמ' 38-50
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 יוסף אבירם, הלל גבע, רודולף גבע, זאב משל, אפרים שטרן, אילת והערבה, ישראל: דפוס כתר, ירושלים, 1995, עמ' 81-126
- ^ 3.0 3.1 זאב משל, מי בנה את המצודות הישראליות בהר הנגב, קתדרה 11, 1978, עמ' 3-28 43-44
- ^ 4.0 4.1 4.2 יוסף איברם, הלל גבע, רודולף, זאב משל, אפרים שטרן, אילת והערבה, ישראל: דפוס כתר, ירושלים, 1978, עמ' 67-79
39131861המצודות הישראליות בהר הנגב