המכלול:מיזמים/פרקי הש"ס/כל הזבחים (2)

כל הזבחים (2) (הידוע יותר בשם פרק התערובות) הוא הפרק השמיני במסכת זבחים העוסק בעיקר בדיני קרבנות שהתערבו עם בעלי חיים אחרים האסורים להקרבה. בפרק שנים עשר משניות, ובגמרא הוא כולל ? דפים וממוקם בין הדפים ע' עמוד א' - ?

נושאי הפרק

תערובת בעלי חיים

המשנה הראשונה עוסקת בדין תערובת של קרבנות עם "חַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת", אוֹ עם שׁוֹר הַנִּסְקָל", והיא קובעת ש ”אֲפִלּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא” כלומר אפילו אם עשרת אלפים בעלי חיים, התערבו עם אחד מבעלי החיים האסורים להקרבה, "יָמוּתוּ כֻלָּם" ואסור להנות מהם בשום צורה, או להקריבם על המזבח.

בגמרא נקבע כי הסיבה שהיחיד אינו בטל ברוב היא על פי הכלל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, כלומר דבר הנמצא במקום מסויים וידוע, ורק שלא ידועה זהותו, אינו מתבטל ברוב (בניגוד לתערובת של פריטים שיצאו ממקום קביעותם ונתערבו במקום אחד). מעשית קיים פיתרון לבעיה והיא: אם בעלי החיים יצאו מהשטח שבו הם נמצאים, וממילא יתבטל האיסור ברוב, אלא שאסרו חז"ל לעשות כך, גזירה שמא יהיה אדם שלא ידע את ההלכה, ויחשוב שגם במקרה שבעלי החיים נמצאים במקומם, חל עליהם דין ביטול ברוב. במקרה ובעל החיים הוקרב בטעות על ידי אדם שלא ידע שהוא אסור להקרבה, תלויה כשירותו של הקרבן בשאלה האם חל דיחוי על קרבנות שנפסלו להקרבה בעודם חיים, ולאחר מכן חזרו והוכשרו.

צורה נוספת בה קיים בעייה כתוצאה מתערובת: אם הקרבנות התערבו עם שׁוֹר שֶׁנֶּעֶבְדָה בוֹ עֲבֵרָה למשל: 1) הֵמִית אֶת הָאָדָם עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים 2) רוֹבֵעַ, 3) נִּרְבָּע, 4) מֻּקְצֶה 5) נֶּעֱבָד (שנעבדה בו עבודה זרה 5)אֶתְנָן וְמְּחִיר, 6) כִּלְאַיִם, כמו כן אם הקרבנות התערבו עם טְּרֵפָה או עם יּוֹצֵא דֹפֶן. בכל מקרים אלו הכללל אומר "יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, (וְיִמָּכְרוּ) וְיָבִיא בִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין". כלומר מניחים לבעלי החיים לרעות בשדה עד שיקבלו מום, ואז יהיה ניתן למכרם, ולאחר שימכרם, ישער את דמי בעל החיים שעלותו יקרה מכולם (שמא הוא הקרבן), ויביא קרבן אחר בעלות זאת מאותו מין לקרבן. נִתְעָרֵב בְּחֻלִּין תְּמִימִים, יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין לִצְרִיכֵי אוֹתוֹ הַמִּין: