מגנה כרטה

מגנה כרטה

גרסה משנת 1297 של המגנה כרטה השמורה בפרלמנט של אוסטרליה

מגנה כרטה ליברטטום (בלטינית: Magna Carta Libertatum; מילולית: כתב הזכויות הגדול של החירויות) היא כתב הזכויות שהעניק בעל כורחו ג'ון, מלך אנגליה, לברוניו ב-15 ביוני 1215, בעקבות איומם לצאת במרד גלוי נגדו אם לא יגדיל את זכויותיהם וסמכויותיהם. מסמך זה הגביל את סמכויות הכתר ונחשב לראשית המשפט החוקתי האנגלי ולציון דרך מרכזי בתולדות הדמוקרטיה. מרגע שמלך חותם על חוזה מול נתיניו הם הופכים מנתינים לאזרחים. אי מימוש תנאי החוזה יגרום לאבדן זכויות המלך, כפי שהדבר נכון לגבי זכויות הברונים והלורדים. כלומר – מלך על-תנאי: אם לא ימלא את חובותיו, יאבד את המלוכה. זהו מסמך יסוד להתפתחות החוק החוקתי של הממלכה המאוחדת.

המגנה כרטה בהיסטוריה

כתב הזכויות הוענק בראנימד שעל יד טירת וינדזור, בפיקוחו של הארכיבישוף של קנטרברי, שהבטיח את ההגנה על זכויות הכנסייה. המלך לא כיבד את התחייבויותיו, והאפיפיור אינוקנטיוס השלישי ביקש להוביל למלחמת אזרחים. בנו של המלך ג'ון, הנרי השלישי, שב ואישר את כתב הזכויות ב-1216, אך בפועל השתמש בו באופן חלקי שרוקן את רוב הנושאים מתוכנם. לאחר מאבקים שב ואישר חלקים נוספים ב-1217 כחלק מהסכם שלום כולל. מאבקים נוספים הביאו לאישור מחודש ב-1225. הכנסת כתב הזכויות כחלק מהמשפט האנגלי נעשתה רק על ידי בנו של הנרי, אדוארד הראשון ב-1297.

בשנים 1216–1422 חזרו נושאי הכתר או מיופי כוחם ואשררו את המגנה כרטה כשישים פעמים, דבר המעיד על חשיבותה במערכת הפוליטית. חשיבותה הרבה של המגנה כרטה בהתפתחות החוקתית של אנגליה טמונה בעיקר בסעיפים העוסקים בהגבלת סמכויותיו של המלך. סעיף מסוג זה חייב, למשל, את קבלת הסכמתה של "מועצת ברונים כללית" לכל דרישה של הכתר לתשלום "דמי סיוע" החורגים מן הנוהל הפיאודלי המקובל והוא מהווה את הבסיס לצורך בהסכמת הפרלמנט להטלת מסים חדשים. תפקיד דומה בהגבלת עוצמתו של נושא הכתר מילא גם הסעיף שקבע את כינונו של גוף בן 25 אנשים, שחבריו היו ברונים ואשר תפקידו היה לפקח על שמירת הזכויות שנקבעו במסמך. הסעיף העניק לגוף זה סמכות לאלץ את המלך "בכל דרך אפשרית" לפעול בהתאם למוסכם.

בין המאות ה-14 וה-16 הלכה ופחתה הרלוונטיות של המגנה כרטה, עקב חוקים רבים שהתקבלו בינתיים בפרלמנט האנגלי, שקיבעו נושאים שונים הקשורים בזכויות אלו. לעומת זאת בסוף המאה ה-16 התגבר העניין הציבורי במגנה כרטה, היו היסטוריונים שטענו כי המגנה כרטה משקפת חוקה אנגלית עתיקה, שהכיבוש הנורמני ב-1066 ביטל אותה, ואילו כותבי המגנה כרטה שיחזרוה. אף על פי שלטענה זו אין בסיס רציני, משפטנים מפורסמים כדוגמת אדוארד קוק בראשית המאה ה-17 השתמשו בה בניסיון לצמצם את מה שנחשב כ'זכות הא-לוהית' של המלך, כפי שראו אותה מלכי בית סטיוארט.

המיתוס הפוליטי של המגנה כרטה כמייצגת זכות חירות אישית עתיקה, נמשך גם לאחר מהפכת 1688, ונודעה לו השפעה גם על החוקה האמריקנית. בעוד כבר בתקופה הוויקטוריאנית הראו חוקרים כי המגנה כרטה אינה כתב זכויות של היחיד והפרט, אלא של הברונים.

במאות ה-19 וה-20 עם התקדמות מערכות המשפט וההכרה בזכויות הפרט, אין ערך מעשי למגנה כרטה, אבל היא עדיין משמשת סמל לחירות, ומצוטטת על ידי פוליטיקאים והוגי דעות. הלורד דנינג קובע: "המגנה כרטה היא המסמך החוקתי הגדול ביותר של כל הזמנים, העמידה של חופש הפרט נגד הסמכות השרירותית של הרודן".

ארבעה עותקים מקוריים של המגנה כרטה מ-1215 נמצאים כיום בספרייה הבריטית, בקתדרלת לינקולן ובקתדרלת סולסברי, וכן עותקים ספורים מכתבי הזכויות החוזרים ב-1216, 1217, 1225 ו-1297. העותקים המקוריים נכתבו על יריעות קלף באמצעות קולמוסים העשויים מנוצת עוף, ונחתמו בחותם המלכותי הגדול באמצעות שעוות דבורים ושרף. החותמות לא שרדו.

טקסט המגנה כרטה מחולק ל-63 סעיפים, אך חלוקה זו נעשתה על ידי סר ויליאם בלקסטון ב-1759, והמגנה כרטה המקורית מהווה טקסט רציף.

ב-2015 חגגו בספרייה הבריטית 800 שנה לחתימת המגנה כרטה, והציגו לציבור את העותק המקורי.

סעיפים חשובים

חתימת המגנה כרטה 1215

• סעיף 1 עוסק בחופש הכנסייה, ובקיומו של הסכם זה לדורות.
• סעיפים 10 ו-11 עוסקים בהליכי החזרת חובות.
• סעיף 13 מבטיח שערים על כל סוגיהן, ובפרט, הסיטי של לונדון ימשיכו להחזיק בכל חירויותיהן העתיקות.
• סעיפים 17 ו-18 עוסקים בהפרדת המלוכה מהמשפט.
• סעיף 20 עוסק בהגינות הליכי האשמת נאשמים, כדי למנוע עונשים מוגזמים וחשיבות הרשעת אדם על סמך עדויות.
• סעיף 39 מפרט את הליכי המשפט וזכויות היחיד לפיהן "לא ייעצר אדם חופשי, לא ייכלא, לא ינושל מנכסיו, לא יוצא אל מחוץ לחוק, לא יוגלה, לא יומת בכל דרך שהיא, וכן לא נרדוף אותו או נשלח לרדפו, אלא בהתאם להחלטה חוקית של בני מעמדו או על פי חוק המדינה."
• סעיף 40 עומד על חשיבות משפט צדק. סעיפים 39 ו-40 נחשבים לאזכור הראשון בהיסטוריה של זכויות אדם בסיסיות.
• סעיף 41 עוסק בחופש הכלכלי של סוחרים באנגליה ומחוצה לה.
• סעיף 42 עוסק בזכותו של כל אדם לצאת את הממלכה ולחזור אליה, למעט בתנאים מסוימים.

קישורים חיצוניים

• אבי בליזובסקי, ‏800 שנה לחתימה על מגנה כרטה – הבסיס למשפט החוקתי ולדמוקרטיה, באתר "הידען", 15 ביוני 2015
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון ‏800 שנה לחתימת המגנה כרטה, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• צילום דיגיטלי של המגנה כרטה, באתר של הספרייה הבריטית. (נצפה ב-15 ביוני 2018) (באנגלית)
• מגנה כרטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35284089מגנה כרטה