לוח השנה הרומי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הלוח הרומי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לוח השנה הרומי היה לוח השנה ששימש את רומא העתיקה מראשיתה. הלוח הוסיף להיות לוח השנה העיקרי בשימוש באירופה עד שהחולף בלוח הגרגוריאני. הלוח הרומי עבר שינויים אחדים במהלך השנים, ולמעשה גם הלוח הגרגוריאני מבוסס עליו.

החודש הראשון של השנה הרומית היה מרץ. זכר למספור הקדום של החודשים ניתן למצוא בשמותיהם של ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר המכילים את מספרם הסודר של חודשים אלה בשנה המתחילה במרץ.

"שבוע" בן שמונה ימים

בלוח השנה הרומי לא היה שבוע בן שבעה ימים, השבוע הרומי היה בן שמונה ימים: יום שוק חל פעם ב-8 ימים, ונקרא "nundinum" מהמספר 9 (כי הספירה הרומית כוללת את שני הקצוות).

שמות הימים

בכל חודש היו שלושה ימים בעלי שם:

  • הקלנדה (Kalenda), היום הראשון של החודש.
  • הנונה (Nona), היום החמישי או השביעי של החודש.
  • האידוס (Idus), היום ה-13 או ה-15 של החודש.

הרומים נקטו לרוב לשון רבים: Kalendae, Nonae, Idus. מקור המלים 'קלנדה' ו'אידוס' באטרוסקית.

ימים אלה נתנו את שמם לשאר ימות השנה:

  • יום שלפני אחד הימים בעלי השם נקרא על שם היום שאחריו. למשל, ה-31 במרץ הוא "היום הקודם לקלנדת אפריל" ("PRIDIE KAL APR").
  • שאר הימים נקראו לפי ספירה אל היום בעל השם הבא (כלומר, ספירה לאחור), בספירה הכוללת את אותו יום בעל השם. למשל, ה-30 במרץ הוא "היום ה-3 לפני הקלנדה של אפריל" ("AD III KAL APR").

הלוח של רומולוס

רומולוס, מייסד רומא, נחשב ליוצר לוח השנה הרומי. לוח השנה הרומי הקדום מבוסס על לוח השנה היווני. השנה הרומית הייתה מורכבת מעשרה חודשי ירח, ובהם ארבעה חודשים בעלי 31 יום וששה חודשים בעלי 30 יום. מספר הימים הקלנדריים בשנה היה 304, אולם בפועל אורך שנת עשרה חודשי ירח עומד על כ-295 יום. הסיבה לכך היא, מכיוון שיום מולד הירח נספר פעמײם, הן כיום האחרון בחודש והן כיום הראשון בחודש הבא[1].

השנה הרומית החלה במולד הירח הראשון שאחרי יום השויון האביבי, והסתיימה בחורף. השנה לא כללה את חודשי החורף מכיוון שלא התבצעה בהם כל פעילות חקלאית.

הלוח של נומה

השינוי הראשון בלוח השנה הרומי מיוחס לנומה פומפיליוס (716 - 673 לפנה"ס), מלכה השני של רומא. נומה חילק את השנה כולה ל-12 חודשי ירח. החודשים שאורכם המקורי היה 30 יום קוצרו ל-29 יום. בסוף השנה נוספו שני חודשים חדשים, ינואר בן 29 יום ופברואר בן 28 יום. לפי לוח זה אורך השנה הוא 355 יום. מכיוון שלדעת הרומאים מספרים אי-זוגײם הם בני מזל, כל החודשים היו בני 29 או 31 ימים, וחודש פברואר בן 28 הימים חולק לשתי יחידות אי-זוגיות, כאשר החלק הראשון מסתײם ב-23 בפברואר, ואחריו החלק הנוסף בן 5 ימים.

על-מנת שהלוח, המבוסס על חודשי ירח, יתאים לעונות השנה, נוספה לו שנה מעוברת. בערך פעם בשנתײם, נוסף חודש בשם מרקדינוס בן 22 או 23 יום, אחרי ה-23 או 24 בפברואר, כאשר ימי פברואר הנותרים הוצבו לאחר מרקדינוס. אורך שנה מעוברת היה 377 או 378 יום. ההחלטה על עיבור שנה נתונה הייתה בידי הכהן הראשי.

מבחינה היסטורית, יש המתארכים את ראשית הלוח הרומי הירחי בסביבות שנת 450 לפנה"ס, כחלק מ"חוקת 12 הלוחות" שפירסמה אז הדקמווירי.

הלוח היוליאני

ערך מורחב – הלוח היוליאני

יוליוס קיסר מונה בשנת 63 לפנה"ס לפונטיפקס מקסימוס. קיסר, שהיה עסוק בקרבות רבים, לא היה נוכח ברומא בחודש פברואר במרבית השנים לאחר מינויו, כדי להכריז על שנה מעוברת. עד שנת 46 לפנה"ס נוצר הפרש של שלושה חודשים בין הלוח הרומי לעונות השנה.

כדי לפתור את הבעיה, הוסיף קיסר שלושה חודשים לשנת 46 לפנה"ס והנהיג לוח שנה שמשי החל משנת 45 לפנה"ס. מכיוון שהלוח היוליאני הוא שמשי אין צורך להתאימו לעונות השנה. אורך השנה היוליאנית הוא 365.25 יום, לחודשים שאורכם היה 29 יום התװספו יום או יומײם, פרט לפברואר לו התװסף יום אחת לארבע שנים. היום שנוסף לחודש פברואר היה חזרה שנייה של ה-24 בפברואר.

לאחר ההתנקשות בחיי יוליוס קיסר, שונה שמו של חודש קווינטיליס, בו נולד קיסר, ליוליוס (יולי).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוח השנה הרומי בוויקישיתוף

הערות שוליים