אטרוסקית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ה"קיפוס פרוסינוס" (אנ'), לוח אבן ובה כתובת אטרוסקית בת 46 שורות, אחת הכתובות האטרוסקיות הארוכות ביותר. המאה ה־3 או ה־2 לפנה"ס.

אטרוסקית הייתה שפתם של האטרוסקים, עם עתיק אשר חי ברובו באטרוריה שבצפון איטליה המודרנית. האטרוסקית השפיעה על הלטינית אך לבסוף הוחלפה על ידה לחלוטין. האטרוסקים השאירו כ־13,000 כתובות שנמצאו עד כה, רק מיעוט קטן מהן באורך משמעותי; כמה כתובות דו לשוניות עם טקסטים בלטינית, יוונית או פיניקית; וכמה עשרות מילים המושאלות משפות אחרות.

הקשר של האטרוסקית לשפות אחרות היווה מקור לתיאוריות שונות ומחקר ארוך טווח, כאשר השפה מסווגת לעיתים כשפה מבודדת (אנ') ולעיתים כאחת מהשפות הטירניות (אנ').

הקונצנזוס בקרב בלשנים ואטרוסקולוגים הוא שהאטרוסקית הייתה שפה אחות לפרוטו הודו־אירופית (אנ'),[1][2][3] ושפה פליאו־אירופית (אנ')[4][5] והיא קשורה קשר הדוק לשפה הראטית (אנ') המדוברת בהרי האלפים,[6][7][8][9][10] ולשפה הלמניאנית (אנ').[11][12]

מבחינה דקדוקית, השפה האטרוסקית היא שפה צירופית, עם שמות עצם ופעלים המציגים סיומות הטיה. שמות העצם מציגים חמישה מקרי יחסה, מספרי יחיד ורבים, עם הבחנה מגדרית בין זכר לנקבה בכינוי גוף.

נראה שלאטרוסקית הייתה מערכת פונולוגית, עם ארבעה תנועות פונמיות וניגוד לכאורה בין עיצורים סותמים לעיצורים מנושפים. תיעוד השפה מצביע על כך ששינוי פונטי התרחש לאורך זמן, עם ביסוס מחדש של התנועות הפנימיות של המילים, אולי בגלל ההשפעה של ההדגשה הראשונית של המילים של ההטעמה האטרוסקית.

הדת האטרוסקית (אנ') השפיעה על הדת ברומא העתיקה (אנ'), ורבים מהחפצים של התרבות האטרוסקית ששרדו הם בעלי משמעות דתית. האלפבית האטרוסקי נגזר מהאלפבית היווני שהיה מקור האלפבית הלטיני.

היסטוריה של האוריינות האטרוסקית

איור כתובות על הכבד של פיאצ'נצה (אנ')

האוריינות האטרוסקית הייתה נפוצה בחופי הים התיכון, כפי שמעידים כ־13,000 כתובות (הקדשות, כתובות וכו'), רובן קצרות למדי, אך חלקן באורך ניכר.[13] הם מתוארכים בערך לשנת 700 לפנה"ס.[14]

לאטרוסקים הייתה ספרות עשירה, כפי שציינו סופרים לטיניים. טיטוס ליוויוס וקיקרו היו מודעים לכך שטקסים דתיים אטרוסקים מיוחדים נקבעו במספר קבוצות של ספרים שנכתבו באטרוסקית תחת הכותרת הלטינית הגנרית Etrusca Disciplina. ה־Libri Haruspicini עסק בגילוי עתידות על ידי קריאת קרביים מחיה שהוקרבה, בעוד ה־Libri Fulgurales הסביר את אמנות הניבוי על ידי התבוננות בברק. סט שלישי, ה־Libri Rituales, עשוי היה לספק מפתח לציוויליזציה האטרוסקית: היקפה הרחב יותר אימץ סטנדרטים אטרוסקיים של חיים חברתיים ופוליטיים, כמו גם פרקטיקות פולחניות. לפי הסופר הלטיני מהמאה ה־4, סרוויוס, קיימת קבוצה רביעית של ספרים אטרוסקים.[15]

בשנת 30 לפנה"ס, טיטוס ליוויוס ציין שפעם לימדו נערים רומאים באופן נרחב אטרוסקית, אך מאז הוחלפה בהוראה של יוונית בלבד, הסופר הרומאי מרקוס טרנטיוס וארו ציין שעבודות תיאטרון חוברו לפני זמנו באטרוסקית.[16]

הכחדות השפה

תאריך ההכחדה של השפה האטרוסקית התרחש לפי החוקרים, בשלהי המאה הראשונה לפנה"ס, או בתחילת המאה הראשונה לספירה. נראה כי ניתוח של עדויות כתובות מרמז כי האטרוסקית עדיין פרחה במאה השנייה לפנה"ס, עדיין חיה במאה הראשונה לפנה"ס, ושרדה לפחות במקום אחד בתחילת המאה הראשונה לספירה.[17] עם זאת, ההחלפה של האטרוסקית בלטינית התרחשה כנראה מוקדם יותר באזורים הדרומיים הקרובים יותר לרומא.[18]

בדרום אטרוריה, האתר האטרוסקי הראשון שעבר תהליך של לטיניזציה (אנ') הייתה העיר האטרוסקית ההיסטורית, ויי שבמרכז איטליה, כאשר היא נחרבה ואוכלסה מחדש על ידי הרומאים בשנת 396 לפנה"ס.[18] בטרקוויניה, כתובות לטיניות התקיימו יחד עם כתובות אטרוסקיות בציורי קיר ובכתובות על קברים במשך מאות שנים, מהמאה ה־3 לפנה"ס ועד תחילת המאה ה־1 לפנה"ס.

בצפון אטרוריה נחשפו כתובות אטרוסקיות המאוחרות במאות שנים לאחר היעלמותן בדרום אטרוריה. בקלוסיום (אנ'), סימוני הקברים מראים השפעה מעורבת, לטינית ואטרוסקית במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפנה"ס, עם מקרים שבהם שני דורות עוקבים רשומים בלטינית ואז הדור השלישי והצעיר ביותר, באופן מפתיע, מתומלל באטרוסקית.[18] בפרוג'ה, כתובות מונומנטליות באטרוסקית עדיין נראות במחצית הראשונה של המאה ה־1 לפנה"ס, בעוד שתקופת הכתובות הדו־לשוניות נמשכת מהמאה ה־3 ועד סוף המאה ה־1 לפנה"ס.[18] הכתובות הדו־לשוניות האחרונות התגלו בשלושה אתרים בצפון אטרוריה. כתובות בארצו כוללות כתובת אחת המתוארכת ל־40 לפנה"ס ואחריה שתי כתובות עם תאריכים מעט מאוחרים יותר.

מטבעות עם כיתוב אטרוסקי ליד סיינה תוארכו לשנת 15 לפנה"ס.[19] האטרוסקולוג פיליפ פרימן (Philip Freeman) מציין שבאזורים כפריים ייתכן שהשפה שרדה קצת יותר זמן, וכי אפשרות של הישרדות השפה האטרוסקית עד סוף המאה ה־1 לספירה ואילך היא אפשרית, במיוחד בהתחשב בהתגלות הכתב האוסקאני (אנ') בקירות פומפיי.[20]

למרות היכחדות השפה האטרוסקית, נראה שהטקסים הדתיים האטרוסקים נמשכו הרבה יותר מאוחר, והמשיכו להשתמש בשמות האטרוסקים של אלוהויות שונות, ייתכן עם שימוש ליטורגי כלשהו בשפה. בשלהי תקופת הרפובליקה הרומית ובתחילת התקופה האוגוסטנית, מקורות לטיניים שונים, כולל קיקרו, ציינו את המוניטין המוערך של מגידי העתידות האטרוסקים.[21]

בסביבות 180, הסופר הלטיני אולוס גליוס מזכיר את האטרוסקית לצד השפה הגאלית (אנ').

בזמן הכחדתה, רק כמה רומאים משכילים בעלי תחומי עניין עתיקים, כמו מרקוס טרנטיוס וארו, ידעו לקרוא אטרוסקית. הקיסר הרומי קלאודיוס נחשב לבעל יכולת לקרוא אטרוסקית, וחיבר חיבור על ההיסטוריה האטרוסקית (אנ'). הקדשה נפרדת של קלאודיוס מרמזת על ידע מ"מקורות אטרוסקיים מגוונים", אך לא ברור אם היו דוברים שוטפים של אטרוסקית.[22] פלאטיה אורגולנילה, אשתו הראשונה של הקיסר, הייתה אטרוסקית.[23]

לאטרוסקית הייתה השפעה מסוימת על הלטינית, שכן כמה עשרות מילים ושמות אטרוסקיים הושאלו על ידי הרומאים, חלקם נשארו בשפות מודרניות, כמו נשר (אטרוסקית – voltur, אנגלית – vulture), חצוצרה (אטרוסקית – tuba,אנגלית – trumpet) ואנשים (אטרוסקית – populus, אנגלית – people).[24]

תפוצה גאוגרפית

הציוויליזציה האטרוסקית ושתים עשרה ערי הליגה האטרוסקית בשיא התפשטותה (500 לפנה"ס)

כתובות נמצאו בצפון־מערב ומרכז איטליה, באזור הנושא את שמה של הציוויליזציה האטרוסקית, טוסקנה (מלטינית tuscī "אטרוסקים"), וכן בלאטיום המודרנית מצפון לרומא, במערב אומבריה המודרנית של נהר הטיבר, במחוז קמפניה ובעמק הפו מצפון לאטרוריה.

מחוץ לאיטליה נמצאו כתובות בקורסיקה ובגאליה נארבוננסיס שבדרום צרפת.

סיווג השפה

השערת המשפחה הטירנית

אילן יוחסין של השפות הטירניות ובהן השפה האטרוסקית כפי שהוצע על ידי דה סימון ומרצ'סיני (2013)[12]

בשנת 1998, הלמוט ריקס (אנ') הציג את ההשערה כי השפה האטרוסקית קשורה לשפות ממשפחה אחרת, במה שהוא כינה משפחת השפות הטירניות (אנ'). משפחת השפות הטירניות של ריקס – שהורכבה מראיטית (אנ'), שדוברה בימי קדם במזרח האלפים, ולמנית (אנ'), שיחד עם האטרוסקית – זכתה להכרה בקרב חוקרים.[25] משפחת השפות הטירניות של ריקס אושרה על ידי החוקרים סטפן שומאכר,[6][7][8][9] נורברט אוטינגר,[10] קרלו דה סימון,[11] וסימונה מרצ'סיני.[12] מאפיינים נפוצים בין האטרוסקים, הראטיים והלמניאנים נמצאו במורפולוגיה, בפונולוגיה ובתחביר. מצד שני, התכתבויות מילוניות מעטות מתועדות, לפחות בחלקן בשל המספר המועט של טקסטים ראטיים והלמניאנים.[26][27] המשפחה הטירנית, או הטירנית הנפוצה, במקרה זה נחשבת לעיתים קרובות לפליאו־אירופית וכקדומה להגעת השפות ההודו־אירופיות לדרום אירופה.[28][4] מספר חוקרים מאמינים שהשפה הלמניאנית יכולה הייתה להגיע לים האגאי במהלך תקופת הברונזה המאוחרת, כאשר שליטי מיקנים גייסו קבוצות של שכירי חרב מסיציליה, סרדיניה ומחלקים שונים של חצי האי האיטלקי.[29] חוקרים כמו נורברט אוטינגר, מישל גראס וקרלו דה סימון סבורים שלמניאנית היא עדות על התיישבות מסחרית אטרוסקית באי שהתרחשה לפני 700 לפנה"ס, ואינה קשורה לגויי הים.[25][30]

כמה חוקרים סבורים שהשפה הקמונית (אנ'), שפה נכחדת המדוברת באלפים המרכזיים של צפון איטליה, עשויה להיות קשורה גם לאטרוסקית ולשפה הראטית.[31][32]

מערכת כתיבה

אלף בית

הנואם, פסל ברונזה אטרוסקי־רומי המתאר את אולה מטל (בלטינית: Aulus Metellus), איש אטרוסקי בדרגת סנאטור רומית, העוסק ברטוריקה, על שפת שמלתו מופיעה כתובת באלפבית האטרוסקי:

הכתב הלטיני התפתח מהאלפבית האטרוסקי (אנ'), שהותאם ללטינית בצורת הכתב האיטלקי הקדום (אנ'). האלפבית האטרוסקי[33] משתמש בגרסת הכתב של האי אוויה[34] של האלפבית היווני באמצעות האות (דיגמא) והועבר ככל הנראה דרך אנאריה וקימה, שני יישובים יוונים בדרום איטליה.

האלפבית האטרוסקי הוא בן 26 אותיות, שתיעוד מוקדם שלו מופיע על אגרטל קטן עם מכסה בצורת תרנגול במוזיאון המטרופוליטן לאמנות. הכתובת מתוארכת לסביבות 600–650 לפנה"ס.[35] האלפבית במלואו כלל 26 אותיות וכונה על ידי החוקרים 'אלפבית מודל'.[36] האטרוסקים לא השתמשו בארבע אותיות ממנו, בעיקר משום שלאטרוסקים לא היו העיצורים o,[דרושה הבהרה] b, d ו־g.[34]

הכתיבה הייתה מימין לשמאל למעט כתובות ארכאיות, שהשתמשו מדי פעם בבוסטרופידון. בכתובות המוקדמות ביותר, המילים הן רציפות. החל מהמאה ה־6 לפנה"ס, הם מופרדים על ידי נקודה או נקודתיים, שיכולים לשמש גם להפרדת הברות. הכתיבה הייתה פונטית, כלומר האותיות ייצגו את הצלילים. מצד שני, כתובות רבות מקוצרות מאוד ולעיתים נוצרות כלאחר יד, כך שלעיתים קשה לזהות אותיות בודדות. האיות עשוי להשתנות מעיר לעיר והדבר משקף ככל הנראה הבדלי הגייה.[37]

אות המקור הפיניקית
אלפבית יווני מערבי
יוניקוד לאלפבית איטלקי קדום (אנ') 𐌀 𐌁 𐌂 𐌃 𐌄 𐌅 𐌆 𐌇 𐌈 𐌉 𐌊 𐌋 𐌌 𐌍 𐌎 𐌏 𐌐 𐌑 𐌒 𐌓 𐌔 𐌕 𐌖 𐌗 𐌘 𐌙 𐌚
אטרוסקית עתיקה (לפי לוח מרסיליאנה)
אטרוסקית חדשה
תעתיק[38] a b c d e f z h θ i k l m n ş o p ś (σ́) q r s t u x φ ψ 8

שלבים בהתפתחות הכתב האטרוסקי

לוח מרסיליאנה ועליו צורה עתיקה של האלפבית האטרוסקי:

למערכת הכתב היו שני שלבים היסטוריים: השלב הארכאי מהמאות השביעית עד החמישית לפנה"ס, שהתפתח מהאלפבית היווני הקדום, והמאוחר יותר מהמאות הרביעית עד הראשונה לפנה"ס, שבה שונו חלק מהאותיות לאותיות הייחודיות לכתב האטרוסקי.

האלפבית האטרוסקי שרד גם לאחר העלמות השפה המדוברת. בנוסף להיותו המקור של האלפבית הרומי, הוצע כי הוא העתיק את מקום השפעתו צפונה לונטו ומשם דרך רייטיה אל השפות הגרמניות, שם הוא הפך לאלפבית הפותארק הקדום (אנ'), הצורה הקדומה של האלפבית הרוני.[39]

הגייה

הדיבור בשפה האטרוסקית שם דגש חזק על ההברה הראשונה של המילה, וגרם לסינקופה על ידי היחלשות של התנועות הנותרות, אשר אז לא היו מיוצגות בכתב.[34] הרגל דיבור זה הוא אחד ההסברים לצבירי העיצורים האטרוסקים הייחודיים.

טקסט דו לשוני

לוחיות פירגי, לוחות זהב הן בשפה האטרוסקית והן בשפה הפיניקית, במוזיאון האטרוסקי ברומא (אנ')
ערך מורחב – לוחיות פירגי

לוחיות פירגי הן טקסט דו־לשוני באטרוסקית ובפיניקית החקוק על שלושה לוחיות זהב, אחד בפיניקית ושניים באטרוסקית. הלוחיות הכתובות בשפה האטרוסקית כוללות 16 שורות ו־37 מילים. הלוחיות מתוארכות לסביבות 500 לפנה"ס.

הלוחיות נמצאו בשנת 1964 על ידי מאסימו פאלוטינו במהלך חפירה בנמל האטרוסקי העתיק של פירגי (אנ'), כיום סנטה סברה (אנ'). המילה האטרוסקית החדשה היחידה שניתן היה לחלץ מניתוח מקרוב של הלוחות הייתה המילה ל'שלושה', ci.[40]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אטרוסקית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Massimo Pallottino, La langue étrusque Problèmes et perspectives, 1978.
  2. ^ Mauro Cristofani, Introduction to the study of the Etruscan, Leo S. Olschki, 1991.
  3. ^ Romolo A. Staccioli, The "mystery" of the Etruscan language, Newton & Compton publishers, Rome, 1977.
  4. ^ 4.0 4.1 Haarmann, Harald (2014). "Ethnicity and Language in the Ancient Mediterranean". In McInerney, Jeremy (ed.). A Companion to Ethnicity in the Ancient Mediterranean (באנגלית). Chichester, UK: John Wiley & Sons, Inc. pp. 17–33. doi:10.1002/9781118834312.ch2. ISBN 9781444337341.
  5. ^ Harding, Anthony H. (2014). "The later prehistory of Central and Northern Europe". In Renfrew, Colin; Bahn, Paul (eds.). The Cambridge World Prehistory (באנגלית). Vol. 3. Cambridge, UK: Cambridge University Press. p. 1912. ISBN 978-1-107-02379-6. Italy was home to a number of languages in the Iron Age, some of them clearly Indo-European (Latin being the most obvious, although this was merely the language spoken in the Roman heartland, that is, Latium, and other languages such as Italic, Venetic or Ligurian were also present), while the centre-west and northwest were occupied by the people we call Etruscans, who spoke a language which was non-Indo-European and presumed to represent an ethnic and linguistic stratum which goes far back in time, perhaps even to the occupants of Italy prior to the spread of farming.
  6. ^ 6.0 6.1 Schumacher, Stefan (1994) Studi Etruschi in Neufunde ‘raetischer’ Inschriften Vol. 59 pp. 307–320 (German)
  7. ^ 7.0 7.1 Schumacher, Stefan (1994) Neue ‘raetische’ Inschriften aus dem Vinschgau in Der Schlern Vol. 68 pp. 295-298 (German)
  8. ^ 8.0 8.1 Schumacher, Stefan (1999) Die Raetischen Inschriften: Gegenwärtiger Forschungsstand, spezifische Probleme und Zukunfstaussichten in I Reti / Die Räter, Atti del simposio 23–25 settembre 1993, Castello di Stenico, Trento, Archeologia delle Alpi, a cura di G. Ciurletti – F. Marzatico Archaoalp pp. 334–369 (German)
  9. ^ 9.0 9.1 Schumacher, Stefan (2004) Die Raetischen Inschriften. Geschichte und heutiger Stand der Forschung Archaeolingua. Innsbrucker Beiträge zur Kulturwissenschaft. (German)
  10. ^ 10.0 10.1 Norbert Oettinger, Seevölker und Etrusker, 2010.
  11. ^ 11.0 11.1 de Simone Carlo (2009) La nuova iscrizione tirsenica di Efestia in Aglaia Archontidou, Carlo de Simone, Emanuele Greco (Eds.), Gli scavi di Efestia e la nuova iscrizione ‘tirsenica’, Tripodes 11, 2009, pp. 3–58. (Italian)
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Carlo de Simone, Simona Marchesini (Eds), La lamina di Demlfeld [= Mediterranea. Quaderni annuali dell'Istituto di Studi sulle Civiltà italiche e del Mediterraneo antico del Consiglio Nazionale delle Ricerche. Supplemento 8], Pisa – Roma: 2013. (Italian)
  13. ^ Bonfante (1990), p. 12.
  14. ^ Bonfante (1990), p. 10.
  15. ^ Van der Meer, L. Bouke, ed. Liber Linteus Zagrabiensis (= Monographs on antiquity, vol. 4). Peeters, 2007, ISSN 1781-9458.
  16. ^ Freeman, Philip. The Survival of Etruscan. pp. 75–76.
  17. ^ Freeman, Philip. The Survival of Etruscan. p. 82
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 Freeman. The Survival of Etruscan. pp. 79–80
  19. ^ Freeman, Philip. The Survival of Etruscan. p. 81
  20. ^ Freeman, Philip. Survival of Etruscan. p. 82: "How much longer may have Etruscan survived in isolated rural locations? The answer is impossible to say, given that we can only argue from evidence, not conjecture. But languages are notoriously tenacious, and the possibility of an Etruscan survival into the late 1st century A.D. and beyond cannot be wholly dismissed. Oscan graffiti on the walls of Pompeii show that non-Latin languages well into the 1st century A.D., making rural survival of Etruscan more credible. But this is only speculation..."
  21. ^ Freeman, Philip. The Survival of Etruscan. p. 77
  22. ^ Freeman, Philip. The Survival of Etruscan. p. 78
  23. ^ ל־Urgulanilla, ראו סווטוניוס, חיי קלאודיוס, 26.1; לעשרים הספרים ראו שם 42.2.
  24. ^ Ostler, Nicholas (2009). Ad Infinitum: A Biography of Latin and the World It Created. London: HarperPress, 2009, pp. 323 ff.
  25. ^ 25.0 25.1 Wallace, Rex E. (2010). "Italy, Languages of". In Gagarin, Michael (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Greece and Rome (באנגלית). Oxford, UK: Oxford University Press. pp. 97–102. doi:10.1093/acref/9780195170726.001.0001. ISBN 9780195170726. Etruscan origins lie in the distant past. Despite the claim by Herodotus, who wrote that Etruscans migrated to Italy from Lydia in the eastern Mediterranean, there is no material or linguistic evidence to support this. Etruscan material culture developed in an unbroken chain from Bronze Age antecedents. As for linguistic relationships, Lydian is an Indo-European language. Lemnian, which is attested by a few inscriptions discovered near Kamania on the island of Lemnos, was a dialect of Etruscan introduced to the island by commercial adventurers. Linguistic similarities connecting Etruscan with Raetic, a language spoken in the sub-Alpine regions of northeastern Italy, further militate against the idea of eastern origins.
  26. ^ Simona Marchesini (translation by Melanie Rockenhaus) (2013). "Raetic (languages)". Mnamon – Ancient Writing Systems in the Mediterranean. Scuola Normale Superiore. נבדק ב-26 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Kluge Sindy, Salomon Corinna, Schumacher Stefan (2013–2018). "Raetica". Thesaurus Inscriptionum Raeticarum. Department of Linguistics, University of Vienna. נבדק ב-26 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  28. ^ Mellaart, James (1975), "The Neolithic of the Near East" (Thames and Hudson)
  29. ^ de Ligt, Luuk (2008–2009). "An 'Eteocretan' inscription from Prasos and the homeland of the Sea Peoples" (PDF). Talanta. XL–XLI: 151–172. נבדק ב-13 ביוני 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  30. ^ Carlo de Simone, La nuova Iscrizione ‘Tirsenica’ di Lemnos (Efestia, teatro): considerazioni generali, in Rasenna: Journal of the Center for Etruscan Studies, pp. 1–34.
  31. ^ "Camunic : Encyclopedia of the Languages of Europe : Blackwell Reference Online". Blackwellreference.com. נבדק ב-2018-05-26.
  32. ^ M. G. Tibiletti Bruno. 1978. Camuno, retico e pararetico, in Lingue e dialetti dell'Italia antica ('Popoli e civiltà dell'Italia antica', 6), a cura di A. L. Prosdocimi, Roma, pp. 209–255. (Italian)
  33. ^ האלפבית יכול להימצא בצורות אותיות חלופיות ב־Omniglot.
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 Bonfante (1990) chapter 2.
  35. ^ "Bucchero". Khan Academy. נבדק ב-15 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Bonfantes (2002) page 55.
  37. ^ The Bonfantes (2002) p. 56.
  38. ^ Rex Wallace (2008) 𐌆𐌉𐌙 𐌓𐌀𐌔𐌍𐌀 𐌀 Zikh Rasna: A Manual of the Etruscan Language and Inscriptions
  39. ^ The Bonfantes (2002), pp. 117 ff.
  40. ^ Robinson, Andrew (2002). Lost languages : the enigma of the world's undeciphered scripts. New York: McGraw-Hill. p. 170. ISBN 0071357432.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35940078אטרוסקית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אטרוסקית&oldid=2295403"