הכוחות המזוינים של הודו
 | |
 | |
| מדינה | הודו |
|---|---|
| זרועות בצבא | |
| מנהיגות | |
| ראש הצבא | אדמירל סוניל לנבה |
| כוח אדם | |
| סוג שירות | התנדבותי |
| גיל הגיוס | 18 |
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 600-650 מיליון (2017) |
| מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 500 מיליון (2017) |
| כוחות פעילים | 1,400,000 |
| כוחות מילואים | 2,150,000 |
| תקציב | |
| תקציב שנתי | 53.1 מיליארד דולר (2017) |
| אחוזי תמ"ג | 2.1% (2016) |
 | |
| זרועות | |
|---|---|
 | |
 | |
.svg) | |
| עיטורים ומבנה פיקודי | |
| עיטורי הכוחות המזוינים של הודו | |
| דרגות הכוחות המזוינים של הודו | |
| היסטוריה צבאית | |
| היסטוריה צבאית של הודו | |
| היסטוריה של הודו |
הכוחות המזוינים של הודו (דוונאגרי: भारतीय सशस्त्र सेनाएं, אנגלית: The Indian Armed Forces) הוא שמם של כלל הכוחות הצבאיים של הרפובליקה של הודו.
הכוחות מורכבים משלוש קובצות עיקריות: צבא היבשה, חיל האוויר ההודי וחיל הים ההודי, בנוסף, הכוחות המזוינים של הודו נתמכים על ידי כוחות המשטרה ההודית, משמר החופים ההודי וכוח הגבול המיוחד, פיקודים ומוסדות שונים כגון פיקוד הכוחות האסטרטגיים, פיקוד אנדמן וניקובר ומטה ההגנה המשולב. בנוסף לארגונים פרו-צבאיים נוספים.
בראש הכוחות המזוינים עומד נשיא הודו, והם נמצאים בניהולו של משרד ההגנה תחת שר ההגנה.
עם 1.4 מיליון אנשי צבא פעילים, זהו צבא המתנדבים הגדול בעולם. והצבא השני בגודלו בעולם. ויש לו גם את תקציב הביטחון השלישי בגודלו בעולם. הודו נמצאת במקום הראשון ביבוא נשק (2012).
יום השנה לכוחות המזוינים מצוין ב-7 בדצמבר.
חילות הודו נחשבים מודרניים ונמצאים בהליך מודרניזציה מואץ עם השקעות הולכות וגדלות היציבות לאורך השנים בציוד מתקדם ובפיתוח. בין השאר קיים שיתוף פעולה נרחב עם חיל האוויר הרוסי, הכולל פיתוח משותף של מטוס קרב של הדור החמישי ומטוס משא רב-תכליתי בשם "UAC/HAL Il-214". ישנה השקעה גדולה גם במערכות כגון: מערכת הגנה אקטיבית נגד טילים ונשק גרעיני.
הרכש הצבאי מגורמי חוץ נאמד במעל 25 מיליארד דולר לשנה, בעיקר מארצות הברית, ישראל, רוסיה וצרפת. הייצוא קטן משמעותית – כ-180 מיליון דולר לשנה.
היסטוריה
להודו יש את אחת מההיסטוריות הצבאיות הארוכות ביותר, שראשיתה לפני כמה אלפי שנים. ההתייחסות הראשונה לצבאות נמצאת בוודות ובאפוסים, טקסטים הודיים קלאסיים על חץ וקשת בפרט, ועל אומנויות לחימה בכלל.
נתיבי ים בין הודו לאדמות שכנות שימשו למסחר במשך מאות שנים, והם אחראים להשפעה הנרחבת של התרבות ההודית על חברות אחרות. בני החולה הצטיינו בסחר חוץ ובפעילות ימית, והרחיבו את השפעתם מעבר לים ,לסין ולדרום מזרח אסיה. במהלך המאות ה-17 וה-18 הורחבו הציים של מרתה וקראלה, והפכו לכוחות הימיים החזקים ביותר באזור, כשהם הביסו את הציים האירופיים בתקופות שונות קרב קולאצ'ל.
הודו הבריטית (1857 עד 1947)
הצי המלכותי ההודי הוקם לראשונה על ידי הבריטים בעוד שחלק גדול מהודו היה בשליטת חברת הודו המזרחית הבריטית. בשנת 1892, הוא הפך למרכיב ימי בתור הנחתת ההודית המלכותית (RIM).
במהלך מלחמת העולם הראשונה תרם הצבא ההודי מספר דיוויזיות וחטיבות עצמאיות למלחמה באירופה, בים התיכון ובמזרח התיכון. מיליון חיילים הודים שירתו מעבר לים; 62,000 מתו ועוד 67,000 נפצעו. בסך הכל, 74,187 חיילים הודים מתו במהלך המלחמה. היא נלחמה נגד האימפריה הגרמנית במזרח אפריקה הגרמנית, ובחזית המערבית. דיוויזיות הודיות נשלחו גם למצרים, גליפולי וכמעט 700,000 שירתו במסופוטמיה נגד האימפריה העות'מאנית.
הקצינים ההודיים הבכירים ביותר היו אלו המשרתים בשירות הרפואה ההודי הלא לוחם, שלא החזיקו בדרגה גבוהה יותר מקולונל. בצבא ההודי הסדיר, לא היו קצינים הודים מעל דרגת רב סרן. לצי המלכותי ההודי לא היו קציני קו בכירים הודיים אלא רק רק קצין-מהנדס-בכיר הודי יחיד, בעוד שלחיל האוויר ההודי לא היו קצינים הודים בכירים ב-1939.
במלחמת העולם השנייה, הצבא ההודי החל את המלחמה ב-1939 עם קצת פחות מ-200,000 איש. עד סוף המלחמה הוא הפך לצבא המתנדבים הגדול בהיסטוריה, והגיע ליותר מ-2.5 מיליון איש עבאוגוסט 1945. בשירות בדיוויזיות של חי"ר, שריון וכוחות מוטסים, הם לחמו בשלוש יבשות אפריקה, אירופה ואסיה. הצבא ההודי נלחם באתיופיה נגד הצבא האיטלקי, במצרים, לוב ותוניסיה גם נגד הצבא הגרמני, ולאחר הכניעה האיטלקית, נגד הצבא הגרמני באיטליה. עם זאת, עיקר הצבא ההודי היה מחויב להילחם בצבא היפני, תחילה במהלך התבוסות הבריטיות במלאיה והנסיגה מבורמה לגבול ההודי. מאוחר יותר, לאחר מנוחה והתאוששות לקראת הכניסה חזרה לבורמה, כחלק מצבא האימפריה הבריטית. מסעות אלה עלו בחייהם של למעלה מ-36,000 חיילים הודים, בעוד ש-34,354 נוספים נפצעו. 67,340 הפכו לשבויי מלחמה. כ-4,000 עיטורים על גבורה, ו-38 חברי הצבא ההודי זכו בצלב ויקטוריה או בצלב ג'ורג'.
דרישות המלחמה וההכרה הגוברת בכך שעידן הדומיננטיות הבריטית בהודו מסתיימת הגבירו את קצב ה"אינדיאנזציה", חיילים הודים הנכנסים לדרגות קצונה גבוהות.
הדומיניון של הודו (1947–1950)
תאריך היווצרותם הרשמי של הכוחות המזוינים הלאומיים של הודו נחשב ל-15 באוגוסט 1949, כאשר הצבא הונהג לראשונה על ידי גנרל הודי, הם נוצרו על בסיס יחידות צבאיות של צבא הודו הבריטי. שקיבל האיחוד ההודי במהלך חלוקתה של הודו הבריטית ב-1947. התקופה מיד לאחר עצמאות הודו הייתה תקופה טראומטית עבור הודו וצבאה. יחד עם העצמאית החדשה, הכוחות המזוינים ההודיים חולקו בכוח בין הודו ופקיסטן, כאשר ספינות, דיוויזיות וכלי טיס הוקצו למדינות השונות. לאחר החלוקה, ב-15 באוגוסט 1947, הכוחות המזוינים ההודיים כללו.
הרפובליקה של הודו
ב-1955 שונתה חוקת הודו ונשיא הודו היה למפקד העליון של הכוחות המזוינים של הודו.[1]
סקירה כללית
המטה של הכוחות המזוינים ההודיים נמצא בניו דלהי, בירת הודו. נשיא הודו משמש כמפקד העליון הרשמי של הכוחות המזוינים ההודיים, בעוד השליטה בפועל נמצאת בידי הרשות המבצעת בראשות ראש ממשלת הודו.
הכוחות המזויינים ההודים מתחלק לקבוצות שונות בהתאם לאזור הפעולה שלהם. צבא הודו מחולק מנהלית לשבע פקודות טקטיות, כל אחת בשליטה של לוטננט גנרל אחר. חיל האוויר ההודי מחולק לחמישה פיקודים מבצעיים ושני פקודות פונקציונליות. בראש כל פיקוד עומד קצין אוויר בדרגת מרשל אוויר. הצי ההודי מפעיל שלושה פקודות, בראש כל פיקוד עומד קצין דגל בדרגת סגן אדמירל. ישנן שתי פקודות משותפות שראשן יכול להיות שייך לכל אחד משלושת השירותים. אלו הם פיקוד הכוחות האסטרטגיים ופיקוד אנדמן וניקובר. היעדר מפקד צבאי כולל סייע לשמור על הכוחות המזוינים ההודיים בשליטה אזרחית, ומנע את עלייתן של דיקטטורות צבאיות כמו בפקיסטן השכנה.
לחיל החימוש ארבע משימות עיקריות:
- להגן על שלמותה הטריטוריאלית של הודו.
- להגן על המדינה מפני תוקפנות חיצונית.
- לתמוך בקהילה האזרחית במקרה של אסונות (למשל הצפה).
- להשתתף בפעולות שמירת השלום של האומות המאוחדות בהתאמה למחויבותה של הודו לאמנת האומות המאוחדות.
- ביצוע פעולות מחוץ להודו אם האינטרסים של המדינה מחייבים זאת.
ארגון
- צבא הודו (כוחות יבשה)
- הצי ההודי (חיל הים)
- פיקוד הצי המערבי (WNC) במומבאי.
- פיקוד חיל הים המזרחי (ENC) בוויזקהפטנם.
- פיקוד חיל הים הדרומי (SNC) בקוצ'י.
- פיקוד אנדמן וניקובר (A&NC, פיקוד איי אנדמן וניקובר) בפורט בלייר
- חיל האוויר ההודי (חיל האוויר)
- משמר החופים ההודי (משמר החופים)
מלחמות
מאז קבלת העצמאות ב-1947, הודו נלחמה במלחמות עם פקיסטן ובעימות גבול עם סין. בשנת 1961, מובלעות בשליטת הפורטוגזים שולבו במדינה.
- מלחמת הודו-פקיסטן הראשונה (1947-1948)
- שחרור גואה מפורטוגל (1961)
- מלחמת הודו–סין (1962)
- מלחמת הודו–פקיסטן השנייה (1965)
- מלחמת העצמאות של בנגלדש (1971)
- מלחמת הודו-פקיסטן השלישית (1971)
- מלחמת קרגיל (1999).
משמר החופים ההודי
משמר החופים ההודי מגן על האינטרסים הימיים של הודו ואוכף את החוק הימי, עם סמכות שיפוט על המים הטריטוריאליים של הודו, כולל האזור הרציף והאזור הכלכלי הבלעדי שלה. משמר החופים ההודי הוקם רשמית ב-18 באוגוסט 1978 על ידי חוק משמר החופים של הפרלמנט ההודי ככוח מזוין עצמאי של הודו. היא פועלת תחת משרד הביטחון.
משמר החופים עובד בשיתוף פעולה הדוק עם הצי ההודי, מחלקת הדיג, מחלקת ההכנסות (מכס) וכוחות המשטרה המרכזית.
נשק גרעיני
הודו מחזיקה בנשק גרעיני מאז 1974. הניסוי הגרעיני האחרון שלה התרחש ב-11 במאי 1998, אז החל מבצע שאקטי עם פיצוץ של פצצת היתוך אחת ושלוש פצצות ביקוע. ב-13 במאי 1998 פוצצו שני מכשירי ביקוע נוספים. עם זאת, הודו מקיימת מדיניות של הרתעה גרעינית נגד יריבים גרעיניים. דוקטרינת הגרעין של הודו צופה בניית הרתעה מינימלית כדי לקיים יכולת תגובה של מכה שנייה שתהיה מסיבית ותוכננה לגרום נזק בלתי מקובל לאויב. הודו על סף הפיכתה לאחת מארבע המדינות היחידות בעולם שיש להן טריאדה גרעינית. הטילים הגרעיניים של הודו כוללים את פריתווי, אגני, שוריה, סגריקה, דהנוש ואחרים. הודו ערכה את הניסוי הראשון שלה עם ה-Agni-V, שיכול לשאת ראש נפץ גרעיני מזרחה לסין ולמערב עמוק לתוך אירופה עם טווח של 5,000 ק"מ, באפריל 2012, ואת הניסוי השני בספטמבר 2013. Agni-VI, עם טווח גלוי של 6000-8000 ק"מ נמצא גם בפיתוח עם תכונות כמו מספר ראשי נפץ מכוונים חוזרים.
הודו מחזיקה במפציצים כמו Tu-142 וכן מטוסי קרב סוחוי Su-30MKI, דאסו מיראז' 2000, מיג-29 ו-HAL Tejas המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעינים. מכיוון שאין להודו אסטרטגיית שימוש גרעיני ראשון נגד האויב, חשוב לה הגן מפני תקיפה ראשונה. הגנה זו מפותחת בצורה של מערכת הגנה נגד טילים בליסטיים.
הפיקוד הגרעיני האסטרטגי של הודו שולט בראשי הנפץ הגרעיניים היבשתיים שלה, בעוד שכוחות חיל הים, ספינות טילים וחיל הים והמפקדה שלה מבוססת חיל האוויר שולטים בראשי נפץ אוויריים. ראשי הנפץ הגרעיניים של הודו נפרסו בחמישה אזורים.
שותפות צרפתית-הודית
הודו וצרפת פיתחו יחסים טובים מאוד במהלך השנים האחרונות. השותפות עצמה החלה ב-1989. הוא היה אמור להתבסס על שיתוף פעולה: הגנה, חלל ושימוש אזרחי באנרגיה גרעינית. שיתוף הפעולה הזה הוא האינטנסיבי ביותר בתחום התרגילים הצבאיים המשותפים ותעשיית הנשק.
וארונה, כלומר תרגילים צרפתיים-הודיים, הפועלים מזה 20 שנה ומתקיימים בתדירות גבוהה. בשנת 2021 נערכו אימונים בני שלושה ימים לשני הציים ובשנת 2022 הורחבו עוד יותר יעדי ההכשרה: התרגילים כללו גם את נושא הלחימה הימית.
גארודה הוא גם תרגיל צרפתי-הודי, המתקיים בצרפת או בהודו, אך באופן לא סדיר. תרגילי גארודה האחרונים התקיימו ביוני 2019.
בנוסף, ב-10 במרץ 2018, צרפת והודו חתמו על הסכם המעניק תמיכה לוגיסטית הדדית בין הכוחות המזוינים של הודו והכוחות המזוינים של צרפת.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ History of Ministry of Defence of India, your article library
38176812הכוחות המזוינים של הודו