היריון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

היריון הוא תהליך שבו נקבה נושאת ברחמה צאצא אחד או יותר, הקרוי עובר, המתפתח עד לשלב בו הוא מסוגל לחיות מחוץ לרחם. ההיריון מתחיל מהפריית תה רבייה נקבי על ידי תא רבייה זכרי (התעברות) היוצרת זיגוטה. על פי רוב, היריון של אישה מסתיים בלידה והיריון של חיה מסתיים בהמלטה, אולם לעיתים היריון מסתיים בהפלה טבעית או מלאכותית.

היריון מסוג שונה מתבצע אצל חיות כיס, בהן ההיריון עצמו נמשך זמן קצר (כחודש) והתפתחות העובר ממשיכה בכיס.

הפריה

ערך מורחב – הפריה
ערכת בדיקת היריון ביתית

השלב הראשון של ההיריון מתחיל בדרך כלל כשתאי רבייה זכריים - באים במגע עם התאים הנקביות. לתאים הזכריים יש שוטון, המאפשר להם לנוע לעבר התאים הנקביים. התאים הזכריים הם התאים היחידים בגוף האדם בעלי יכולת זו. תאים אלו נקראים "הפלואידים" (במשמעות של "חצויים"), שכן הם מכילים רק מחצית הכרומוזומים שבתא רגיל.

גם תאי הרבייה הנקביים נקראים "פלואידיות". תא נקבי יכול להתאחד עם תא זכרי אחד ואז ליצור זיגוטה מופרית, שתגדל ברחם ותהפך לעובר מתפתח. התאים הנקביים המיוצרים בשחלות מיוצרים אף הן בתהליך של מיוזה, ונשארים שם במצב של חיות מושהית עד שהם מופעלים על ידי שינויים הורמונליים במחזור החודשי של האישה. בדרך כלל משוחרר תא נקבי אחד בכל מחזור.

בזמן הביוץ, קצה אחת החצוצרות זז לעבר השחלה שנמצאת מולו ותופס את התא המשתחרר.

הפריה מתרחשת בדרך כלל בתוך החצוצרה, שם נפגשים תאי הרבייה הזכריים והנקביים. כשהתאים הזכריים שהצליחו לשרוד את הדרך הארוכה מגיעים לתא הנקבי, הן מנסים להפרות אותו. כל תא זכרי מורכב, בין השאר, ממכל של אנזימים הנקרא אקרוזום שבו הוא משתמש כדי לפרוץ דרך המעטה החיצוני של התא הנקבי ולהתמזג איתה. תהליך זה יכול לקחת עד עשרים דקות. כשתא זכרי אחד מצליח להתמזג עם התא הנקבי משתנה מעטפת התא הנקבי ומונעת חדירה והתמזגות עם תאים זכריים נוספים. ההתמזגות יוצרת תא דיפלואידי, והיא משלימה את השלב הראשון של ההיריון.

שיטות הפריה אחרות כמו הפריה מלאכותית והפריית מבחנה משמשות לעיתים במקרים של חוסר פוריות.

משך ההיריון

עז הרה

אצל יונקים שונים משך ההיריון שונה, ההיריון הארוך ביותר הוא אצל הפילה הנושאת את עוברה 22 חודשים. לעומת זאת אצל מכרסמים קטנים כמו אוגרים ועכברים ההיריון נמשך 16–20 יום. אצל בני אדם ההיריון אורך בערך 40 שבועות מאז הווסת האחרון שהתקיים לפני ההתעברות ועד הלידה.

בעלי חיים שונים מתעברים במועדים מוגדרים של השנה, וזאת על מנת לאפשר לצאצא לקבל אספקת מזון הולמת עם לידתו. (עשב אצל אוכלי העשב וגורי אוכלי עשב עבור גורי הטורפים).

היריון אצל האדם מחולק לשלושה שלישים שאורכים שלושה חודשים כל אחד. בשליש הראשון נקלט העובר ונוצרות מערכות הגוף, שליש זה נושא בחובו את הסיכון הגבוה ביותר להפלה טבעית, ואם זו מתרחשת, היא נובעת בדרך כלל בעטיים של פגמים בעובר, באם, או בשל נזק שנגרם לאחר ההתעברות.

התפתחות

ערכים מורחבים – עובר, התמיינות תאים, שכבת נבט, פיגור גדילה תוך רחמי

טרום-השתרשות

ברגע ההתמזגות הזיגוטה היא תא יחיד בר חלוקה עם היכולת להפוך לאדם שלם. השלב הבא הוא חלוקת תא מיטוזית, שבו כל תא מכפיל את עצמו ויוצר תא דיפלואידי נוסף. הזיגוטה מתחלק לשני תאים קטנים יותר, המכונים בלסטומרים, בערך כל 20 שעות. התאים הופכים קטנים יותר ויותר עד שהתבצעו ארבע חלוקות שהביאו ליצירת תאים עצמאיים. צבר זה, המונה 16 תאים, המכונה תותית (מורולה), עוזב את החצוצרה ועושה את דרכו לעבר הרחם.

היריון חוץ-רחמי

ערך מורחב – היריון חוץ-רחמי

היריון חוץ-רחמי (היריון מחוץ לרחם) הוא מצב שבו מתקיים היריון, אבל העובר מתפתח מחוץ לרחם.

בדרך כלל הריונות חוץ-רחמיים מוטמעים בחצוצרות מאחר שתא הרבייה הנקבי המופרה לא השלים את מסעו מהחצוצרה לרחם, לרוב עקב חסימה או דלקת, אך יש מקרים שבהם הזיגוטה נטמעת במקום אחר בבטן האישה.

מאחר שרק הרחם מתאים להתפתחות העובר, הריונות חוץ-רחמיים בדרך כלל מסתבכים כאשר העובר המתפתח הופך גדול מכדי יכולת אספקת הדם של המיקום החוץ-רחמי, שלא יכול לספק את צרכיו יותר. כשזה קורה, ההיריון החוץ-רחמי נמצא בסכנת קריעה, שיכולה לגרום לאובדן דם משמעותי. לכן, היריון חוץ-רחמי עלול להיות מצב מסכן-חיים.

רק 2% מההריונות הם הריונות מחוץ לרחם, והם אינם מסתיימים בלידה. לעיתים ההיריון נספג מעצמו ומתרחשת הפלה טבעית. במקרים אחרים ההיריון לא נספג אלא ממשיך להתפתח. מכיוון שלא ניתן לאפשר את הימשכות ההיריון ממילא, עקב סכנה לאיברי הרבייה ואף לחייה של האישה, יש צורך לסיים את ההיריון. אם ההיריון החוץ-רחמי מתגלה בשלב מוקדם, לרוב מפסיקים אותו על ידי זריקה של התרופה הכימותרפית מטוטרקסט. במקרים של גילוי מאוחר, יש להוציאו בניתוח לפרוסקופיה כמה שיותר מוקדם, על מנת להגן על החצוצרה (או המקום שבו ההיריון השתרש).

בתר-השתרשות

בתוך צבר התאים ישנו שקע המכונה בלסטוסל (Blastocele) שהתאים המתפתחים גדלים סביבו. בחלק החיצוני של השקע תהיה שכבה שטוחה של תאים, וה-zona pellucida יישאר באותו גודל. התאים הופכים קטנים יותר ויותר כדי להתאים. המבנה החדש הזה עם השקע במרכזו והתאים המתפתחים סביבו נקרא בלסטוציסט (Blastocyst). הימצאותו של הבלסטוציסט פירושו ששני סוגים של תאים מתעצבים - מסת תאים פנימית שגדלה בחלק הפנימי של הבלסטוציסט ותאים הגדלים בחלקו החיצוני. תוך 24 עד 48 שעות, מחסום הבלטוציסט, ה-zona pellucida, נפרץ. התאים בחלקו החיצוני של הבלסטוציסט מתחילים להפריש אנזים ששוחק את ציפוי ה-epithelial uterine ויוצר אתר להשתרשות. הבלסטוציסט גם מפריש הורמון ששמו Human chorionic gonadotropin שבתורו, גורם לגופיף הצהוב (Corpus luteum) בשחלות האם להמשיך ולייצר פרוגסטרון, שפועל כדי לשמור שציפוי הרחם ימשיך ויזין את העובר. הבלוטות בציפוי הרחם יתנפחו בתגובה לבלסטוציסט וקפילריות (capillaries) יגורו כדי להתפתח באזור זה, מה שמאפשר לבלסטוציסט לקבל חומרי מזון מהאם.

בדיקות היריון מזהות את נוכחותו של ה-Human chorionic gonadotropin.

איור של תנוחת העובר ברחם

מערכת הדם השלייתית

בשלב זה, כ-10 ימים אחרי תחילת ההיריון, התאים שמקיפים את הבלסטוציסט הורסים תאים בציפוי הרחם, ויוצרים בריכות דם קטנות שבתורן גורמות ליצירת קפילרות. זו ההשרשה, השלב הראשון של היווצרות השליה. מסת התאים הפנימית של הבלסטוציסט מתחלקת בתכיפות, ויוצרת שתי שכבות. השכבה העליונה תהפוך לעובר והתאים משם ישמשו ליצירת השקע האמניוטי (amniotic). השכבה התחתונה תהפוך לשק קטן. אם התאים מתחילים להתפתח במצג לא רגיל, עלול להתפתח גם כאן היריון חוץ-רחמי.

לאחר כמה ימים, chorionic villi בשליה המתעצבת מעגנים את אתר ההשתרשות ברחם. בשלב זה מתפתחת מערכת כלי דם בסביבת השליה המתפתחת, ליד אתר ההשתרשות. השק הקטן בתוך הבלסטוציסט מתחיל לייצר תאי דם אדומים. במשך 24 השעות הבאות, רקמת חיבור מתפתחת בין השליה המתעצבת והעובר הקטנטן שגדל. רקמה זו תהפוך מאוחר יותר לחבל הטבור.

התמיינות התאים

לאחר היווצרות השליה, קו דק של תאים מופיע על פני השטח של העובר. גדילתו מראה שהעובר יעבור תהליך של "גסטרולציה" (gastrulation) שבו שלוש השכבות של העובר, האקטודרם (ectoderm), מזודרם (mesoderm), ואנדודרם (endoderm) יתפתחו. הקו הצר של התאים מתחיל ליצור את האנדודרם והמזודרם. האקטודרם מתחיל לגדול במהירות כתוצאה של הפרשת כימיקל המיוצר במזודרם. שלוש השכבות הללו משמשות כאבן בניין לכל סוגי הרקמות בגוף.

האנדודרם יהפוך בסופו של דבר ללשון, צינור העיכול, הריאות, כיס השתן ובלוטות מסוימות. המזודרם יהפוך לשרירים, עצמות, ורקמת הלימפה, כמו גם לחלק הפנימי של הריאות, הלב, ומערכת הרבייה ופליטת הפסולת. הוא גם יהווה בסיס לטחול, וישמש ליצירת תאי דם. האקטודרם יהפוך לעור, לציפורניים, שיער, קרנית, הציפוי של האוזן החיצונית וחלקיה הפנימיים, האף, הסינוסים, הפה, פי הטבעת, השיניים, בלוטת יותרת המוח, בלוטות החלב, העיניים וכל חלקי מערכת העצבים.

בערך 18 יום לאחר ההפריה, העובר התחלק די צורכו והוא מכיל את רוב הרקמה לה יזדקק. הוא בצורת אגס, ואזור הראש גדול מהזנב. מערכת העצבים של העובר היא אחד מהאיברים הראשונים שגדלים. היא גדלה באזור קעור המכונה "השקע העצבי". מערכת הדם ממשיכה לצמח רשתות שמאפשרות זרימת דם סביב העובר. תאי דם כבר מיוצרים בשלב זה, ונעים ברשתות המתפתחות. כלי דם משניים מתחילים להתפתח סביב השליה, כדי לספק לה חומרי מזון נוספים. תאי דם יתחילו להיווצר על השק במרכז העובר, כמו גם תאים שיתחילו להתמיין לכלי דם. תאים אנדוקרדיאלים (Endocardial) מתחילים ליצור את מערכת השרירים שתהפוך ללב.

בערך 24 יום לאחר ההפריה מתעצב לב צינורי בצורת האות S שמתחיל לפעום. זרימת נוזלים דרך העובר מתחילה בשלב זה.

השפעת ההיריון על האם

ערך מורחב – פיזיולוגיה של ההריון

בגוף האישה חלים מספר שינויים הנובעים מההיריון:

היריון בסיכון

היריון בסיכון הוא היריון שבמהלכו נמצאת האם בסכנת חיים או שהעובר נמצא במצוקה חריפה או שיש סכנה כי התינוק יוולד כבעל מום או ללא רוח חיים.

דוגמאות למצבי היריון בהם נשקפת סכנה לעובר או לאמו:

  • היריון מחוץ לרחם (היריון חוץ-רחמי)
  • מחלות המסכנות את חיי העובר או התפתחותו (כמו אדמת), בייחוד אם האם חולה באדמת במהלך השליש הראשון של הריונה, כלומר בתקופה בה מתהווים איברי העובר, אדמת עלולה למנוע התפתחות תקינה של איברים או לגרום לעיוותים בהתפתחות הגופנית או של מערכת העצבים, והחושים (בעיקר פגיעה בראיה ובשמיעה)
  • לידת פג (לפני השבוע ה-37 להיריון)
  • חוסר התאמה קיצוני בסוג הדם של האם והעובר, המקרה הנפוץ הוא אי התאמת גורם Rh. מדובר על מקרה בו לאם אין גורם Rh בכדוריות הדם (מוגדר כגורם Rh שלילי) ואילו לעובר יש גורם Rh על כדוריות הדם (מוגדר כגורם Rh חיובי). במקרה זה יתקפו הנוגדנים שבדם האם את כדוריות הדם של העובר
  • עובר שאינו מתפתח בקצב הנורמלי
  • רעלת היריון
  • היפרדות שליה
  • היריון סוכרתי
  • טוקסופלזמוזיס
  • CMV
  • קרישה תוך-כלית מפושטת
  • הריון ו-HIV

הסיבות להיריון בסיכון יכולות להיות (אבל אינן רק) תוצאה של מחלה, גיל האם (צעיר מדי או היריון אחרי גיל 40), מצב בריאות האם, תת-תזונה, לידות קודמות מרובות, פגמים גנטיים באחד משני ההורים, מחלות תורשתיות מסוימות, רמת סוכר גבוהה, עישון ועוד. אחד ההרגלים הלא רצויים באופן כללי ובייחוד בהריון, הוא עישון.

עישון בהיריון כרוך בפגיעה באמא (עקב השפעה מזיקה על הריאות ומערכת הלב וכלי הדם) וגם על העובר שנושאת ברחמה, לרבות מומים שונים, סיכון מוגבר לפגות, משקל לידה נמוך ואף למוות פתאומי של התינוק.

ערך מורחב – השפעת עישון על היריון

לנשים שעברו היריון בסיכון או שילדו עובר מת או שסבלו מרעלת יש הסתברות גבוהה יותר לסבול מהיריון בסיכון. בנוסף, בהריונות מרובי עוברים, העוברים במקרים רבים קטנים מהרגיל וקיימת סכנה גדולה יותר לתמותת אחד העוברים (או יותר), לעליית לחץ הדם של האם מעל הערכים הממוצעים וללידה מוקדמת.

לנשים שהתאפיינו בעודף משקל לפני ההיריון או במהלך ההיריון יש סיכון מוגבר להוליד ילדים שיסבלו בבגרותם מיתר לחץ דם, רמת אינסולין גבוהה, רמות שומנים גבוהות בדמם, מיעוט "כולסטרול טוב" HDL-C ועוד ולפיכך ילדיהן מצויים בסיכון מוגבר ללקות במחלות לב קרדיו-וסקולריות ובשבץ מוחי.

בדיקות

ערך מורחב – בדיקות סקר בהיריון

מקובל לבצע בדיקות היריון שונות. נשים שהריונן בסיכון נמצאות לרוב במעקב צמוד יותר ומבוצעות בהן בדיקות רבות יותר.

בדיקות אפשריות הן:

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: הריון
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היריון

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24867811היריון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=היריון&oldid=2663201#היריון_בסיכון"