היינץ ריינפרט
 | |
| היינץ ריינפרט | |
| לידה |
26 בדצמבר 1903 גנייזנו, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
7 במאי 1979 (בגיל 75) וסטרלנד, גרמניה המערבית  |
| כינוי |
"הרוצח מוורשה" "הקצב מוורשה" |
| השתייכות |
 ואפן אס אס |
| תקופת הפעילות | 1933–1945 (כ־12 שנים) |
| דרגה |
 גרופנפיהרר |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד צוות קרב ריינפרט מפקד קורפוס האס אס ה-14 מפקד קורפוס האס אס ה-18 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| פוליטיקאי, שופט | |
גרופנפיהרר היינץ ריינפרט (בגרמנית: Heinz Reinefarth; 26 בדצמבר 1903 - 7 במאי 1979) היה מפקד בכיר בוואפן אס אס שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה, והתפרסם במיוחד בשל חלקו בדיכוי מרד ורשה.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
ריינפרט נולד ב-26 בדצמבר 1903 בעיר גנייזנו שהשתייכה אז לקיסרות הגרמנית ומאז חוזה ורסאי נמצאת בתחומי פולין המודרנית. הוא סיים את חוק לימודיו ב-1922, וב-1927 סיים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת יינה. במקביל היה חבר בפרייקור. בשנת 1930 התמנה לשופט בבית המשפט המקומי ביינה. ב-1 באוגוסט 1932 הצטרף למפלגה הנאצית, וקיבל את מספר החבר 1,268,933. בדצמבר של אותה שנה הצטרף לאס אס וקיבל דרגת פלדוובל.
מלחמת העולם השנייה
ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה ריינפרט מפקד מחלקה בגדוד ה-14 של רגימנט הרגלים ה-337. הוא לחם במסגרת זו במהלך המערכה בפולין, ועל כך קיבל את צלב הברזל דרגה שנייה. ב-28 במאי 1940 קיבל את צלב הברזל דרגה ראשונה. לחם במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, ועל כך קיבל את צלב האבירים של צלב הברזל ב-25 ביוני של אותה שנה. הוא השתתף במבצע ברברוסה ובקרבות החזית המזרחית. ב-30 בינואר 1942 הועלה לדרגת בריגדפיהרר באס אס, ובמקביל קיבל דרגת גנרל מיור במשטרה. ביוני של אותה שנה הוא נאלץ לפרוש משירות פעיל בגלל כוויות קור חמורות, והוצב כמפקח בשטחי הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה עד אמצע 1943. לאחר מכן הועבר לברלין ושרת במשרד משטרת הסדר. ב-29 בינואר 1944 מונה למפקד משטרה באזור ורתגאו, ובמסגרת תפקידו היה אחראי על דיכוים של פולנים ועמים אחרם באזור.
ב-1 באוגוסט 1944 פרץ מרד ורשה, וריינפרט הועלה לדרגת גרופנפיהרר ונצטווה לארגן צוות קרב (קמפגרופה) מאנשי זרועות הביטחון השונות בוורתגאו ולנוע עמו אל ורשה כדי לסייע בדיכוי המרד. צוות הקרב נקרא "צוות קרב ריינפרט" על שמו. כשהגיע לוורשה, נכלל צוות הקרב שלו ב"קורפסגרופה באך" בפיקודו של אריך פון דם באך-צלבסקי, אשר מונה בידי היינריך הימלר לדכא את המרד. כוחותיו של ריינפרט לחמו במורדים הפולנים באזור וולה, ויחד עם "צוות קרב דירלוונגר" חיסלו 60,000 אזרחים פולנים בתוך יומיים במה שכונה מאוחר יותר "טבח וולה". באחד מדיווחיו לניקולאוס פון פורמן מפקד הארמייה ה-9, ריינפרט התלונן ש"יש לנו יותר אסירים מאשר נשק כדי להרוג אותם". לאחר כיבוש וולה השתתפו אנשיו בלחימה הקשה כנגד הארמייה קריובה באזור העיר העתיקה. בספטמבר תקפו כוחותיו באזורים צ'רנייקוב ופווישלה, שם ביצעו זוועות נוספות כולל רצח של פצועים בבתי חולים. על חלקו בדיכוי המרד, קיבל ריינפרט ב-30 בספטמבר 1944 תוספת של עלי אלון לצלב האבירים שלו. האכזריות הקיצונית שגילה בוורשה זיכתה אותו בכינוי "הרוצח" או "הקצב מוורשה".
בנובמבר של אותה שנה מונה למפקד קורפוס האס אס ה-14. הקורפוס נכלל במסגרת הארמייה ה-19 והגן על נהר הריין העליון מפני כוחות בעלות הברית שהתקדמו דרך צרפת לאחר מבצע דרגון. בדצמבר הועבר לפקד על קורפוס האס אס ה-18, אשר לחם באותה זירה. בפברואר 1945 מינה אותו אדולף היטלר למפקד העיר קיסטרין על האודר. ב-28 במרץ פרצו כוחות הצבא האדום אל העיר, ובקרב על מבצר קיסטרין נהרגו כ-5,000 גרמנים ו-6,000 סובייטים. ריינפרט סירב להילחם עד האיש האחרון, ובניגוד להוראה מפורשת של היטלר, ניסה לבצע פריצה מהמבצר. בפועל רק 1,300 מאנשיו הצליחו לפרוץ החוצה. הוא נידון למוות על פחדנות שלא בפניו, אולם בשל מצב העניינים לא ניתן היה להוציא את גזר הדין לפועל. הוא הצליח להימלט אל נהר האלבה, ולהיכנע שם לכוחות הצבא הבריטי.
אחריתו
לאחר המלחמה דרשו שלטונות פולין את הסגרתו, אולם כוחות הכיבוש הבריטיים והאמריקאיים בגרמניה חננו אותו בתמורה לעדות כנגד מפקדיו לשעבר במשפטי נירנברג. לאחר המשפטים הוא נעצר בידי שלטונות גרמניה המערבית באשמת פשעי מלחמה, אולם שוחרר זמן קצר לאחר מכן בגלל מחסור בראיות. ריינפרט המשיך לחיות חיים נורמליים, ואף טיפח קריירה פוליטית. בדצמבר 1951 מונה לראש העיר וסטרלנד אשר באי זילט, והחזיק בתפקיד עד 1962 עת מונה לחבר בפרלמנט (לנדטאג) של שלזוויג-הולשטיין. ב-1967 פרש, ולאחר מכן עבד כעורך דין. הוא קיבל פנסיה מממשלת גרמניה המערבית כמו של גנרל, ורכש אחוזה. חרף דרישות רבות מצד פולין, הוא לא הוסגר בנימוק של חוסר ראיות. הוא מת ב-7 במאי 1979 באחוזתו בווסטרלנד בגיל 75.
קישורים חיצוניים
- היינץ ריינפרט (בגרמנית)
- היינץ ריינפרט באתר הספרייה הלאומית הגרמנית (בגרמנית)
25536043היינץ ריינפרט