הטריומפים של קיסר
הטריומפים של קיסר (באיטלקית: I Trionfi di Cesare) הם סדרה של תשעה ציורים גדולים, פרי יצירתו של אמן הרנסאנס אנדראה מנטניה מן השנים 1484–1492. הם צוירו עבור ארמון הדוכסים[1] מבית גונזגה במנטובה ונמצאים החל מן המחצית הראשונה של המאה ה-16 בארמון המפטון קורט בלונדון. ציורים אלה היו הניסיון הראשון והמוצלח ביותר להחיות את ציור הטריומפים מרומא הקדומה.
נושאי היצירות הם בעיקר הטריומפים לכבוד ניצחונו של יוליוס קיסר במלחמת גאליה. התמונות נודעו עוד בחייו של מנטניה בתור יצירתו המושלמת ביותר והן נשארו הייצוג החזותי השלם ביותר של מצעד ניצחון רומי מאז ומעולם. הן ציורי הרנסאנס הגדולים ביותר בממדיהם שמחוץ לאיטליה. ה"טריומפים" נרכשו בשנת 1629 על ידי צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה והם בימינו חלק מן האוסף המלכותי שבארמון המפטון קורט בלונדון רבתי. במקורם מצוירות בסביבה השברירית של טמפרת ביצים על קנבס, התמונות עברו לאורך מאות השנים שחזורים ושיפוצים חוזרים. בשנות ה-60 של המאה ה-20 בוצעה רסטורציה זהירה של כל השכבות הקיימות פרט לשביעית על מנת לגלות את העבודה המקורית.
אף על פי שבימינו הן שרדו יותר כצל למה שהיו ציוריו המקוריים של מנטניה מן המאה ה-16, עדיין בכוחם להעביר לצופה רושם עז של האפוס ההיסטורי. כפי שהתבטא אנתוני בלאנט, שהשגיח על שיקום היצירה בתוקף תפקידו כ"מפקח של ציורי המלכה":"ה"טריומפים" הם אולי שרידים אך הם מן הסוג האציל, כאצילותם של אותם הרומאים הקדומים שמנטניה העריצם כל כך עמוקות". מבקר האמנות טום לובוק כינה את הסדרה "סינופסיס של אמנות הרנסאנס בשירות השלטון הממלכתי - הם נושאים תחושה עזה של תהלוכה איתנה - המרשימה את המתבונן בכמות בלתי נדלית של כוח ושלל"
במילים של ג'ורג'ו וזארי:
אנו יכולים לראות בטריומף מסודרים ומקובצים בתבונה את המרכבה היפה והמקושטת, את דמותו של אדם המקלל את הגבור המנצח, את קרובי המנצח, את הבשמים, הקטורת והקרבנות, את כהני הדת, הפרים המוכתרים לקראת הקרבן, את השבויים, את השלל שנשדד על ידי החיילים, את שורות הפלוגות, הפילים, את החפצים הנגזלים, הניצחונות והערים הכבושות המיוצגות במרכבות שונות, יחד עם טרופאיון על ראשי החניתות, קסדות ושריונות, כיסויי ראש מכל הסוגים, קישוטים ואין ספור חפצי כסף
אפיונים כלליים ונושאים
הסדרה מתארת את יוליוס קיסר החוזר במרכבת הניצחון שלו ממסעותיו הצבאיים המוצלחים, בתהלוכה של חיילים רומאים, נושאי דגלים, נגנים ושלל מלחמה הכולל מגוון רב של כלי נשק, פסלים, כדי זהב, בעלי-חיים אקזוטיים ושבויים. הציורים מנציחים שתיים ממלחמותיו הגדולות של קיסר - ניצחונו על הגאלים והכיבוש מחדש של פונטוס באסיה הקטנה. מנטניה שאב השראה מהתאורים הכתובים של מצעדי הניצחון של יוליוס קיסר ברומא וכן מהחפצים הרומאים העתיקים שנמצאו באוסף השליט של מנטובה. לכל ציור גודל של 2.66 על 2.78 מטר. בסך הכל התמונות מכסות שטח של מעל 70 מטר מרובע.[2] הן צוירו בטמפרה, בעזרת חלמון ביצים ודבק המחזיק את הפיגמנט.
נסיבות היצירה
"הטריומפים של קיסר" צוירו תחילה בשנים 1484–1492 ונועדו לארמון הדוכסים במנטובה, לפי הזמנתו של המרקיז פדריקו הראשון לבית גונזאגה (שנפטר ב-1484), או, אולי יותר נכון, של בנו, פרנצ'סקו השני לבית גונזאגה. הפרויקט השאפתני להחיות את אמנות ציורי הטריומפים מימי רומא הקדומה נולד בחצר של פרנצ'סקו השני גונזאגה, המרקיז הצעיר של מנטובה, שכונה על ידי המשורר ארקולה סטרוצי "קיסר החדש", משום מעשיו המלחמתיים.
אנדראה מנטניה שעבד בתור צייר החצר במנטובה עוד משנת 1460 הקדיש את עצמו בלהט לפרויקט לפחות משלהי שנת 1486. הוא גילה עניין רב כלפי התרבות הקלאסית ולהחייתו בתקופה המודרנית עוד משנות צעירותו בפדובה, עיר שבה חוגי המלומדים ההומניסטים הירבו לעסוק בחקר האפיגרפים והממצאים העתיקים האחרים ובאסיפתם. באותה שנה, 1486, סילבסטרו קלנדרה הודיע למרקיז פרנצ'סקו שארקולה הראשון לבית אסטה, דוכס פרארה, ביקש לראות את ה"טריומפים" אותם מצייר המאסטרו מנטנייה, מה שמאפשר להבין כי הפרויקט היה כבר בעיצומו ומספיק מפורסם. לא יודעים בדיוק לאיזה מקום בארמון הדוכס נועדו הציורים, אולי בחדר סמוך ל"קאמרה דלי ספוזי" (Camera degli Sposi - חדר הנשואים) העבודה על הפרויקט התמשכה למשך זמן ארוך, עם כמה הפסקות, כמו הציורים (שאבדו) שנועדו לארמון במרמירולו ומסע לרומא בשנים 1488–1490. לקראת אותו מסע כנראה מספר תמונות היו כבר מוכנות, מפני שהצייר המליץ למרקיז לשמרם. ב-1492 הציורים לא הושלמו כולם ורק ב-1501 נחשפו בפומבי, בחלקם, לרגל מופע עם קומדיות עתיקות, שבהם שישה מן ה"טירומפי" שימשו כרקע בתפאורה. הסיום המאולץ של הפרויקט התרחש בשנת 1505, זמן קצר לפני מות האמן:מן הציור העשירי שכונה "הסנאטורים" קיים רק רישום להכנת הציור.
מקורות ספרותיים
עם המקורות הספרותיים שעמדו לרשותו של מנטניה ניתן לציין כמעט בוודאות את "רומא מנצחת" (Roma triumphans) מאת פלביו ביונדו, שפורסם גם במנטובה ב-1472. טקסטים אחרים ששימשו לו להשראה היו הסיפורים העתיקים של טיטוס ליביוס, אפיאנוס, יוסף בן מתתיהו, סווטוניוס ופלוטרכוס, שכולם הודפסו בוונציה בין השנים 1450–1475 וכן טקסטים החדשים של ג. מקרנובה וולטוריו "De re militari". תהליך יצירת התמונות נמשך שנים תוך עבודה מדוקדקת מאוד, שדרשה רישומים מכינים רבים. על פי הרישומים הללו נוצרו תחריטים רבים שידעו תפוצה גדולה ופרסמו על מחזור התמונות בכל רחבי אירופה.
במנטובה, אחרי מותו של מנטניה
תיכף אחרי מותו של האמן, החליט פרנצ'סקו השני להציב את התמונות בגלריה ארוכה שבארמון סן סבסטיאנו, שבנייתו הסתיים זה עתה בשנת 1506.הציורים מוסגרו ככל הנראה בעזרת עמודונים מגולפים ומוזהבים, מהם נשמרו דגמים אחדים בארמון הדוכסים. סדרת הציורים הפכה תוך זמן קצר לאחד האוצרות הנערצים ביותר של העיר, יעד מבוקש על ידי שגרירים ואורחים שהזדמנו במנטובה. בשנת 1626 שבעה מביניהם הועברו לארמון הדוכס, יחד עם שתי תמונות מאת לורנצו קוסטה. וזארי שראה אותם הגדירם כ"יצירה הטובה ביותר של מנטניה". ה"טריומפי" עוררו השראה באמנים אחרים, כמו הנס הולביין הבן שיצר בשנים 1517–1519 העתק שלהם, שאבד מאוחר יותר, בשביל בית הרטנשטיין בלוצרן. גם רובנס צייר "טריומפו" רומאי דומה הנשמר עד היום בגלריה הלאומית בלונדון. פעמים חוזרות שימשו הטריומפי לתפאורה בחגיגות מפוארות רשמיות.
בחצר האנגלית
בשנת 1629 ה"טירומפי" יחד עם תמונות מן המפורסמות ביותר שבאוסף גונזאגה נקנו על ידי מלך אנגליה, צ'ארלס הראשון. הוא העביר אותם ללונדון ולפחות משנת 1649 הם הוצגו בארמון המלכותי המפטון קורט, בו נמצאים עד ימינו. אחרי מות המלך, להבדיל מציורים אחרים רבים וטובים, אוליבר קרומוול שהיה מודע לפרסום הרב של היצירות האלה, סירב למכור אותן. אולם מצב שימורם הכללי היה ירוד, בחלקם ירוד מאוד. אחרי 1690 הם עברו לאורך הזמן ניסיונות שיקום שנתגלו כלא אדקוואטים ומזיקים. אחרי ההחלטה האומללה להטביען בשעוות פראפין, הן דעכו לחלוטין. מספר אמנים, כמו לואי לאגר במאה ה-18 העזו אף לשפצם ולציירם מחדש. ניסיונות נוספים מודרניים, של ר. פריי, בשנת 1910, ושל ק. נורת' בשנים 1931–1934 לשקם את התמונות, שמו קץ לדעיכת הצבעים אך החמירו עיוותם של הצבעים המקוריים. עבודת רסטורציה מוצלחת יותר בעזרת שיטות חדישות בוצעה בשנים 1962–1974 על ידי ג'ון ברילי תחת השגחתו של אנתוני בלאנט. לא נגעו לעומת זאת בציור "השבויים" שכוסה לחלוטין במאה ה-17 בציורים אחרים. אף על פי שהתמונות המשוקמות המוצגות בימינו באורנג'רי בהמפטון קורט הן כעת רק קצת יותר מהצל של עצמן, ולא ניתנות כלל לשיקום נוסף, עדיין מאפשרות לדמיין על צורתם המקורית. משום מצבם קודם לכן, לא היה מפתיע שחוקרים קודמים של יצירות מנטניה לא העניקו להן תשומת לב רבה. [3]
תיאור וסגנון
תשע התמונות של "הטריומפים" הם:
- החצוצרנים ונושאי הדגלים (Trombettieri e portatori di insegne)
- מרכבות הניצחון, שלל מלחמה ומכונות קרב (Carri trionfali, trofei e macchine belliche)
- עגלה עם נושאי שלל מלחמה (Carro con trofei e portatori di bottino)
- נושאי גביעים, פרים לקרבן וחצוצרנים (Portatori di vasi, tori sacrificali e trombettieri)
- נושאי אפודי מגן, שלש ושריונות (Portatori di corsaletti, di trofei e di armature)
- שבויים, ליצנים ונושאי דגלים (Prigionieri, buffoni e un portainsegna)
- מוזיקאים ונושאי דגלים (Musici e portainsegne)
- יוליוס קיסר על מרכבת הניצחון (Giulio Cesare sul carro trionfale)
מן התמונה העשירית "הסנטורים" (Senatori) נותר רק רישום מקורי של האמן, הנשמר באוסף הגרפיקה של מוזיאון אלברטינה בווינה.
ביבליוגרפיה
- Vasari, Giorgio, Lives of the Artists,translation by George Bull Penguin Books, 1965 מסת"ב 0-14-044164-6
לקריאה נוספת
- Tom Lubbock Great Works, The Triumphs of Caesar (1484–92), The Independent, 6 May 2005
- Elam, Caroline Les Triomphes de Mantegna : la forme et la vie, in Agosti, Giovanni; Thiébaut, Dominique, Mantegna 1431–1506, Hazan, pp. 363–404, 2008 מסת"ב 2-7541-0310-4 (בצרפתית)
- Andrew Martindale The ‘Triumphs of Caesar’ by Andrea Mantegna in the Collection of Her Majesty the Queen at Hampton Court Harvey Miller, 1979, מסת"ב 0 905203-16-X
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עד 1530 שליטי מנטובה היו מרקיזים, ולאחר מכן - דוכסים
- ^ Charles Hope Mantegna’s Classical World review ab Martindale's book in London Review of Books vol.2 No. 12, 19 june 1980
- ^ 1979 A.Martindale
35512512הטריומפים של קיסר