הטבח בפינסק

תמונות 35 הנרצחים בטבח בפינסק

אנדרטת זיכרון בקיבוץ גבת לנרצחים בטבח בפינסק ב-1919

הכיתוב בכניסה לאתר ההנצחה ליהודי פינסק בגבת

הטבח בפינסק היה טבח ב-5 באפריל 1919 (ה' בניסן תרע"ט) שבו נרצחו בעיר פינסק שבפולין 35 יהודים על ידי חיילי הצבא הפולני.

רקע היסטורי

עם חלוקת פולין השנייה ב-1793, נכללה פינסק בתחום האימפריה הרוסית. בסוף המאה ה-19 נסללו מסילות רכבת שחיברו אותה לקייב וערים מרכזיות נוספות, והביאו לשגשוג כלכלי בעיר. ערב מלחמת העולם הראשונה מנו יהודי פינסק כ-28,000 בני אדם, והיוו 72% מכלל האוכלוסייה.

בתחילת המלחמה נכבש האזור על ידי הצבא הגרמני, שהתייחס בהגינות לאוכלוסייה היהודית. עם נסיגת הגרמנים נתפס האזור על ידי הצבא הפולני. גבולותיה המזרחיים של פולין לא הוגדרו במדויק בוועידת ורסאי, והפולנים - שזה עתה הקימו מדינה - ביקשו להחזיר לעצמם שטחים שנלקחו מהם בחלוקת פולין. מנגד, הרוסים הבולשביקים טענו שהשטח שייך להם. מצב זה הוביל למלחמה הפולנית-סובייטית שפרצה בפברואר 1919. היהודים נלכדו בין הפטיש לסדן, כשכל צד מאשים אותם בשיתוף פעולה עם הצד השני. גל של פוגרומים פרץ בערים ובעיירות רבות בפולין; בראשו עמדו אנשי הצבא הפולני, שהאשימו את היהודים ב"בולשביזם". בגל זה נספו כ-300 יהודים ונפצעו מאות. בתים ובתי כנסת נשרפו ורכוש רב נבזז. במסגרת גל זה אירע הטבח בפינסק.

הטבח בפינסק

ב-5 באפריל 1919, כחודש לאחר כיבוש פינסק על ידי הצבא הפולני, התכנסו כ-75 נבחרי ציבור בבית העם בעיר כדי לדון באופן חלוקת העזרה הכספית שנשלחה על ידי ארגון הג'וינט ליהודי פינסק לפני חג הפסח. לפנות ערב, כשהדיון עמד להסתיים, התפרצו לפתע לאולם חיילים פולנים, אסרו את המשתתפים ולאחר ששדדו אותם, הובילו אותם למפקדת הז'נדרמריה בעיר. הם הואשמו בקיום כנס שנועד לתכנן פעולות חבלה בעיר לטובת הבולשביקים.

תוך פחות משעה הופרדו 35 אנשים שהוצעדו לכנסייה, הועמדו ליד הקיר החיצוני שלה ושם לאור פנסי מכוניות הצבא, הוצאו להורג. עם שחר התגלה ששלושה מהם עודם בחיים, וגם הם נרצחו. השאר, בהם שש נשים, הושארו במעצר וסבלו מכות והתעללויות עד ששוחררו לאחר מספר ימים.

התגובות לטבח

הטבח גרם לתגובות נזעמות בקהילות היהודיות ברחבי העולם. אף שבאותה תקופה התרחשה סדרת הפוגרומים, הרי האירוע בפינסק היה הוצאה להורג מכוונת על ידי הצבא הפולני של שליחי ציבור יהודים שלא היה להם כל קשר לפעילות צבאית.

יצחק גרינבוים, שהיה אז נציג יהודי בסיים (הפרלמנט) הפולני, העלה את הפרשה בנאום בסיים ודרש חקירה. הצבא הפולני חקר את מפקד הצבא באזור, גנרל אנטוני ליסטובקי , ואת מפקד היחידה שביצעה את הטבח, מאיור (רב-סרן) אלכסנדר לוצ'ינסקי. הפולנים קבלו את טענתם כי היו ידיעות מוסמכות כי זאת הייתה אספה בולשביקית. הפולנים חזרו וטענו זאת בפני האמריקאים כי סברו שהאחרונים יתייחסו לכך בהבנה בגלל שפחדו מ"הסכנה האדומה".

משלחת החקירה של הנרי מורגנטאו (האב)

הטבח עורר סערה בקהילות היהודים ובעיקר בארצות הברית בעיתונות הוא כונה "הפוגרום הפולני בפינסק". הופעל לחץ על הנשיא האמריקאי וודרו וילסון, והוא דרש מהפולנים שיסכימו לקבל משלחת חקירה אמריקאית שתחקור את הפוגרומים נגד היהודים בפולין. הפולנים בראשות איגנצי יאן פדרבסקי לא יכלו לסרב לדרישה זו, שכן מדינת פולין, שאך זה הוקמה, התחייבה לכבד את זכויות המיעוטים בתחומה, וכן מאחר שהפולנים היו זקוקים לתמיכתה הכלכלית של ארצות הברית. המשלחת נשלחה מטעם ועידת השלום בפריז ובראשותה עמד הנרי מורגנטאו האב. חבריה שהו בפולין במשך חודשיים וביקרו ביישובים רבים שבהם היו מהומות נגד היהודים, כמו לבוב, לידה, קילצה, וילנה, פינסק ועוד. ב- 3 באוקטובר 1919 הגישה המשלחת את דוח מורגנטאו לוועידת השלום בפריז.

לגבי הטבח בפינסק נקבע כי אין כל הוכחות לטענתו של גנרל ליסטובסקי שיהודים התקיפו חיילים פולנים ב-5 באפריל 1919 ואין כל הוכחות לטענתו של מאיור לוצ'ינסקי שבאספה נידונו פעולות בולשביקיות נגד הפולנים וכי לא נעשה כל ניסיון לחקור את העניין. פחות משעה עברה מאז שהם נעצרו ועד שהוצאו להורג אף מבלי שעברו כל זיהוי.

בסיכומו של דבר אף אחד ממבצעי הטבח לא הועמד לדין. מאיור לוצ'ינסקי קודם עם השנים לדרגת גנרל.

הנצחה

הרשל פינסקי, אחד מהניצולים מהטבח, אסף סביבו קבוצת צעירים על מנת להתיישב בארץ ישראל. הם נקראו "הקבוצה על שם קדושי פינסק". הם עלו ארצה ב-1926, ולאחר שעבדו במספר מקומות, התיישבו בעמק יזרעאל והקימו את קיבוץ גְּבַת.

בגבת יש אתר זיכרון לאנשי פינסק שנרצחו במלחמת העולם השנייה ולידו אנדרטה מיוחדת לנרצחים מהטבח ב-1919. ארגון יוצאי פינסק מארגן מדי שנה יום זיכרון בגבת. בשנת 1928, במלאת עשר שנים לטבח, הוחל במפעל נטיעת יערות קק"ל על שמם: חורשת קדושי פינסק בגבת. בשנות ה-50 ניטעה חורשה על שמם ביער הקדושים שבהרי ירושלים.

קישורים חיצוניים

• זאב רבינוביץ (עורך), פינסק: ספר עדות וזיכרון לקהילת פינסק–קארלין, חלק א: כרך היסטורי, כרך ב: עזריאל שוחט, תולדות קהילת פינסק תרמ"א/1881–תש"א/1941, תל אביב – חיפה: ארגון יוצאי פינסק-קארלין במדינת ישראל, תשל"ח 1977, פרק 9: '"בין מלכא למלכא": 1918–1920', עמ' 168–190 (ספר יזכור לקהילת פינסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 180)
• דו"ח מורגנטאו על הפרעות בפולין, אוקטובר 1919 (באנגלית)
• קיצור תולדות גבת, באתר גבת: הקבוצה ע"ש קדושי פינסק
• ההרגה בפינסק, הצפירה, 13 באפריל 1919
• הטבח הנורא בפינסק, הצפירה, 13 באפריל 1919
• ד. שמעונוביץ, לקדושי פינסק, הצפירה, 24 במרץ 1920 (שיר)
• י. גרינבוים, איפה ואיפה, הצפירה, 19 באוגוסט 1921
• חורשה בא"י ע"ש קדושי-פינסק, הצפירה, טור 2, 24 במרץ 1931
• א. ויינר [ארקה ויינר-ישראלי], בימים ההם (ליום הזכרון החמשה עשר ל"קדושי פינסק": ה' ניסן תרע"ט – ה' ניסן תרצ"ד), דבר, 21 במרץ 1934
• חיים גבתי, שלושים שנה (ה' ניסן תרע"ט – ה' ניסן תש"ט), דבר, 5 באפריל 1949
• א. ישראלי [ארקה ויינר-ישראלי], ל"ה "קדושי פינסק", על המשמר, 5 באפריל 1954, המשך
• נעמן כהן, על האוטופיה: עלייתה ונפילתה של קבוצת קדושי פינסק , ת"א 2011
• יואב קרני, ‏זה לא התחיל באושוויץ: מאה שנה לטבח ביהודי פינסק, באתר גלובס, 6 באפריל 2019

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28847182הטבח בפינסק