דו"ח מורגנטאו

דו"ח מורגנטאו (באנגלית: Morgenthau Report) היה דו"ח שהוצא על ידי הוועדה האמריקנית בראשות הנרי מורגנטאו (האב), הומר ג'ונסון (Homer H. Johnson), הבריגדיר גנרל אדגר ג'אדוין , ומהצד הבריטי סר סטיוארט סמואל , לחקור דיווחים לגבי התעללות ביהודים בפולין. הדו"ח הוגש ב-3 באוקטובר 1919.

רקע

דעת הקהל המערבית הפכה למודעת יותר ויותר, בעיקר מדיווחי עיתונים, להתעללות וזוועות שבוצעו נגד יהודים במזרח אירופה, בעקבות מלחמת העולם הראשונה והתלקחות מספר עימותים מקומיים (כמו מלחמת פולין-אוקראינה והמלחמה הפולנית-סובייטית). ביוני 1919, הרברט הובר, אז ראש "מנהל הסעד האמריקני" (ARA) (American Relief Administration), לאחר שיחות עם ראש ממשלת פולין איגנצי יאן פדרבסקי, כתב לנשיא ארצות הברית וודרו וילסון והזהיר שהדיווחים על זוועות מסבים נזק לתדמית פולין, בת ברית מתהווה שארצות הברית טיפחה איתה יחסי ידידות כתגובה לברית המועצות. הובר, ש"מנהל הסעד" שלו פיקח על מאמצי הסעד באירופה, הבטיח את תמיכתו של פדרבסקי בעזרת אזהרות גלויות שהדיווחים על זוועות נגד יהודים "עלולים להתפתח למבוכה רצינית לכולנו בקשר לסעד לפולין". לחץ כזה לפעולה ממשלתית הגיע לנקודה בה הנשיא וודרו וילסון שלח ועדה רשמית לחקור את העניין. ועדת מורגנטאו נשלחה על ידי ארצות הברית לאמת את הדיווחים הללו.

המשלחת

משלחתו של מורגנטאו נפגשה עם אלפי יהודים בוורשה וערים פולניות אחרות בהן ביקרה, אולם מנהיגים ציוניים פולנים התרחקו ממורגנטאו, שהיה מתבולל ביקורתי כלפי לאומיות יהודית. בזמן שהעיתונות הפולנית היהודית העניקה למשלחת קבלת פנים חמה, תגובת העיתונות הפולנית הלא-יהודית נעה בין קרירות לעוינות גלויה עם מקרים של ביטויים גלויים של עוינות אנטי-יהודית. העיתון היומי "Robotnicza" קרא לחרם מוחלט על יהודי פולין, בזמן שהשבועון המוביל "Mysl Niepodlegla" האשים את וילסון בהתיצבות נגד העם הפולני לטובת היהודים "החיים על הלוואה בריבית, רמאות, קבלת סחורה גנובה, סחר בנשים, זיוף ופשיטת רגל במתכוון". בזמן שפדרבסקי קיבל את החקירה ברצון, מורגנטאו מצא עוינות בחוגים פוליטיים פולנים אחרים, במיוחד מקרב המחנות של מנהיג המפלגה הלאומית הדמוקרטית ("Endecja")  רומן דמובסקי ויריבו, "ראש המדינה" יוזף פילסודסקי. בהשוואה לפדרבסקי, שהייתה בו תמיכה אמריקנית משמעותית, פילסודסקי נחשב אז כהרפתקן צבאי פחות אמין, ותואר על ידי מורגנטאו כ"שודד ממעמד גבוה". פילסודסקי התרעם על התערבותה של משלחת מורגנטאו בעניינים פולניים, למרות שהוא הוכר כיריב של האנטישמיות הגלויה של דמובסקי וכמנהיג המחויב למדיניות ליברלית כלפי היהודים ומיעוטים אחרים, שכיבדה את זכויותיהם. מורגנטאו השקיע עצמו בפגישות עם נציגים מכל חלקי החברה הפולנית מכל צדדי הסכסוך. הוא נכח בתפילה המונית למען 35 הקורבנות היהודים של הטבח בפינסק, שהתרחש באפריל 1919, וציין מאוחר יותר ש"זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי לחלוטין מהו צער משותף של עם נרדף".

תרגום עיקרי הדו"ח

משלחת של ארצות הברית לפולין
ועדה אמריקנית למשא ומתן לשלום
משלחת לפולין. פריז, 3 באוקטובר 1919
לוועדה האמריקנית למשא ומתן לשלום:
רבותיי:

1. משלחת הכוללת את מר הנרי מורגנטאו, בריגדיר גנרל אדגר ג'אדווין ומר הומר ה. ג'ונסון מונתה על ידי הוועדה האמריקנית למשא ומתן לשלום לחקור את ענייני היהודים בפולין. מינוי משלחת כזאת נתבקש קודם לכן על ידי מר פדרבסקי, נשיא מועצת השרים של רפובליקת פולין ב-30 ביוני 1919. המזכיר לאנסינג כתב למשלחת הזאת:
"מתבקש שהמשלחת תערוך חקירה זהירה בכל העניינים המשפיעים על היחסים בין הגורמים היהודים והלא-יהודים בפולין. זה, כמובן, יערב את חקירת מעשי הטבח, הפוגרומים ומעשי-זוועה אחרים שנטען שהתרחשו, החרם הכלכלי ושיטות אחרות של אפליה נגד העם היהודי. [...]"
2. המשלחת הגיעה לוורשה ב-13 ביולי 1919, ונשארה בפולין עד 13 בספטמבר 1919. כל המקומות בהם מעשי הזוועה העיקריים התרחשו נערך בהם ביקור. בנוסף לכך, המשלחת למדה גם את התנאים הכלכליים והחברתיים במקומות כמו לודז', קרקוב, גרודנו, פוזן, חלם, לובלין וסטניסלבוב. בנסיעה במכונית לאורך 2,500 מייל דרך פולין הרוסית, האוסטרית והגרמנית, המשלחת באה בקשר מידי גם עם תושביהם של עיירות קטנות וכפרים. כדי להעריך כיאות את התנאים התרבותיים והחברתיים הנוכחיים, המשלחת ביקרה גם במוסדות חינוך, ספריות, בתי חולים, מוזאונים, גלריות לאמנות, בתי יתומים ובתי כלא.
3. חקירות מעשי הזוועה נעשו לרוב בנוכחות נציגי הממשלה הפולנית והקהילות היהודיות. [...]
4. היהודים נכנסו לפולין במספרים גדולים במהלך המאות ה-12 וה-13, כאשר היגרו מגרמניה וארצות אחרות כתוצאה מרדיפות קשות. שפתם הייתה גרמנית, שלאחר מכן התפתחה לדיאלקט עברי-גרמני, או יידיש. טרם הגירה זו רק שני מעמדות היו קיימים בפולין (בעלי האדמות והאיכרים) המהגר היהודי הפך לחלוץ המסחר והכספים, ביושבו בעיירות ובכפרים. במהלך הזמן זה הפך ידוע ברחבי אירופה שפולין הייתה מקלט ליהודים, ומספריהם גדלו כתוצאה מרדיפות במערב אירופה. יותר לאחרונה כתוצאה מגירוש היהודים מרוסיה בגלל אכיפת תחום המושב וחוקי מאי של שנת 1882, מספרם גדל עוד יותר.
5. חרף העובדה שפולין הייתה מקלט ליהודים, היו תנועות אנטי-יהודיות בזמנים שונים. התחושה האנטישמית הנוכחית לבשה צורה פוליטית ברורה לאחר המהפכה הרוסית של 1905. תחושה זו הגיעה לשלב רציני ב-1912, כאשר המפלגה הלאומית הדמוקרטית הפולנית מינתה אנטישמי לייצג את ורשה בדומה הרוסית והיהודים הצביעו עבור הסוציאליסט הפולני וניצחו בבחירות. המפלגה הלאומית הדמוקרטית החלה אז בתעמולה אנטישמית נמרצת. בזמן הכיבוש הגרמני התעמולה הזאת הופחתה זמנית. בסוף המלחמה הגדולה מצב העניינים הכאוטי והלא-טבעי שבו פולין מצאה עצמה, העניק בסיס טוב למצב של אי-שקט חברתי, שיחד עם הנטייה העולמית הנמרצת לכיוון הגדרה עצמית לאומית, הדגישו את הרגשות בין גורמים יהודים ולא-יהודים. התגובה השוביניסטית שנוצרה מרכישה פתאומית של חירות מבוקשת מזה זמן הבשילה את דעת הקהל לרגש אנטישמי או אנטי-זרים, שהותסס בחוזקה על ידי העיתונות ועל ידי הפוליטיקאים. זה בסופו של דבר עודד ביטויים פיזיים או עלייה אלימה מעל לפני הקרקע של מצב חברתי בלתי מאוזן.
6. כאשר בנובמבר 1918, צבאות הכיבוש האוסטרי והגרמני עזבו את פולין, לא הייתה ממשלה יציבה עד הגעת הגנרל פילסודסקי... וזה היה בתקופה זו, לפני שהרפובליקה הפולנית נוצרה, שהראשון מבין מעשי-הזוועה התרחש. השימוש במונח "פוגרום" נמנע באופן מכוון, מאחר שהמילה משמשת לכל דבר מהתפרצויות קטנות למעשי טבח מתוכננים מראש ומאורגנים בקפידה. אין הגדרה קבועה שמובנת בדרך כלל. היו שמונה מעשי-זוועה עיקריים, המתוארים כאן בסדר כרונולוגי:

1. קילצה, 11 בנובמבר 1918.

זמן קצר לאחר פינוי הכוחות האוסטרים, יהודי העיר הזאת הבטיחו לעצמם אישור מהשלטונות המקומיים לקיים אספה בתיאטרון פולסקי. מטרת האספה הייתה לדון בשאיפה הלאומית היהודית. ...[האספה] גדשה את התיאטרון. במהלך אחר הצהריים קהל קטן של אזרחים פולנים המורכב ברובו מסטודנטים התאסף מחוץ לתיאטרון. ב-6:30 בערב האספה החלה להתפזר וכאשר רק כ-300 איש נשארו בתיאטרון, כמה אנשי מיליציה נכנסו והחלו לחפש נשק. זמן קצר לאחר מכן ובזמן שאנשי המיליציה היו עדיין בבניין, קהל של אזרחים וכמה חיילים נכנס לאולם ודחפו את היהודים לכיוון המדרגות. על המדרגות היו שתי שורות גברים חמושים באלות וכידונים, שהכו את היהודים בצאתם מהבניין. לאחר שהיהודים הגיעו אל הרחוב הם שוב הוכו על ידי ההמון בחוץ. כתוצאה מהתקפה זו ארבעה יהודים נהרגו ומספר רב נפצעו. מספר אזרחים הואשמו בהשתתפות במעשה הזוועה הזה, אבל הם עדיין לא הובאו למשפט.

2. למברג, 23-21 בנובמבר 1918.

ב-30 באוקטובר 1918, כשהאימפריה האוסטרית קרסה, הכוחות האוקראינים, קודם לכן בשירות האוסטרי, תפסו את השליטה על העיר. כמה מאות נערים פולנים, בשילוב עם מתנדבים רבים בעלי אופי מפוקפק, תפסו מחדש כמחצית מן העיר והחזיקו בה עד להגעת תגבורת פולנית ב-21 בנובמבר. האוכלוסייה היהודית הכריזה על עצמה נייטרלית, אבל העובדה שהרובע היהודי שוכן בחלק הכבוש על ידי האוקראינים ושהיהודים ארגנו מיליציה משל עצמם, ובנוסף, השמועה שחלק מהאוכלוסייה היהודית ירתה על החיילים, עוררה בקרב המתנדבים הפולנים נטייה אנטישמית שהעבירה את עצמה מיד לכוחות הבאים לעזרה. המצב הסתבך עוד יותר בשל נוכחותם של 15,000 עריקים במדים ופושעים רבים ששוחררו על ידי האוקראינים מבתי כלא מקומיים, שהיו מוכנים להצטרף לכל אי-סדר, במיוחד אם, כמו במקרה של ביזה כללית, יוכלו להפיק רווח על ידי כך.

לקראת היציאה הסופית של האוקראינים, אלמנטים ידועים לשמצה אלה בזזו בשיעור של מיליונים רבים של קרונות את בתי המגורים והחנויות ברובע היהודי, ולא היססו לרצוח כשנתקלו בהתנגדות. בזמן הפרות-הסדר שבאו לאחר מכן, שגברו ב-21, 22 ו-23 בנובמבר, ששים וארבעה יהודים נהרגו וכמות גדולה של רכוש נהרסה. שלושים ושמונה בתים הוצתו באש, ובשל שיתוק כיבוי האש, כלו לחלוטין. בית הכנסת נשרף גם כן ומספר רב של ספרי תורה הושמדו. דיכוי המהומות הפך קשה יותר בשל חוסר המשמעת ששרר בקרב הקצינים הזוטרים לנקוט בצעדי ענישה חמורים. כאשר סיורי קצינים תחת מנהיגים מנוסים אורגנו לבסוף ב-23 בנובמבר, השוד והאלימות פסקו.

ב-24 בדצמבר 1918, ממשלת פולין, דרך משרד המשפטים, החלה בחקירה קפדנית של האירועים של 21 עד 23 בנובמבר. ועדה מיוחדת בראשות שופט בית המשפט העליון נפגשה בלמברג במשך כחודשיים, ומסרה דו"ח רשמי נרחב שסופק למשלחת. למרות רשימות התיקים המלאות של בתי המשפט המקומיים, בהם עומדים עכשיו מעל 7,000 תיקים, 164 אנשים, עשרה מהם יהודים, נשפטו על שיתוף פעולה במהומות נובמבר, ותיקים דומים רבים מחכים לחיסול. ארבעים וארבעה אנשים נדונו לעונשים הנעים בין עשרה ימים לשמונה עשר חודשים. חוץ מבתי המשפט האזרחיים בית המשפט הצבאי המקומי גזר על אנשי צבא מאסר עד שלוש שנים על הפקרות בזמן התקופה הנדונה. למשלחת זו נודע שעל בסיס חקירות רשמיות הממשלה החלה בתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו מאירועים אלה.

3. פינסק, 5 באפריל 1919.

מאוחר אחרי הצהריים ב-5 באפריל 1919, כחודש או יותר לאחר הכיבוש הפולני של פינסק, 75 יהודים משני המינים, באישורו הרשמי של מפקד העיר, התאספו באולם האספה בבית העם, ברחוב קופייקה, כדי לדון בחלוקת הסעד שנשלחה על ידי ועדת החלוקה האמריקנית. כאשר האספה עמדה להינעל, היא הופרעה על ידי קבוצת חיילים, שאסרו וערכו חיפוש על כל משתתפי האספה, ולאחר ששדדו את האסירים, הצעידו אותם בקצב מהיר למפקדת המשטרה. אז הובלו האסירים לשוק והועמדו בשורה אל קיר הקתדרלה. ללא אורות מלבד הפנסים של רכב צבאי, שש הנשים בקהל וכ-25 גברים הופרדו מההמון, והשאר, שלושים וחמישה במספר, נורו לאחר דיון מועט וללא משפט כלשהו. מוקדם בבוקר למחרת שלושה קורבנות פצועים נורו בדם קר ברגע שנתגלו בהם סימני חיים.

הנשים ואסירים אחרים שנדחה עונשם נכלאו בכלא העירוני עד יום חמישי. הנשים הופשטו והוכו על ידי סוהרים באופן כל כך קשה שכמה מהן היו מרותקות למיטתן במשך שבועות לאחר מכן, והגברים היו נתונים לאכזריות דומה.

נטען באופן רשמי על ידי השלטונות הפולנים שהייתה סיבה לחשוד באספה זו בנאמנות בולשביקית. אנחנו משוכנעים ששום טיעונים בעלי אופי בולשביקי לא הוזכרו באספה המדוברת. בזמן שיש הכרה בכך שמידע מסוים בדבר פעילויות בולשביקיות בפינסק דווח על ידי שני חיילים יהודים, אנחנו משוכנעים שמייג'ור לושינסקי, מפקד העיר, הראה נכונות קלת דעת וראויה לגינוי לתת אמון בטענות לא בדוקות כאלה, ועל בסיס בלתי-מספיק זה נקט בפעולה דרסטית בלתי מוצדקת נגד אזרחים מכובדים שאופיים הנאמן יכול היה להתבסס מיד על ידי התייעצות עם כל תושב לא-יהודי ידוע.

ההצהרות הרשמיות של גנרל ליטובסקי, מפקד הקבוצה הפולני, שהאוכלוסייה היהודית ב-5 באפריל תקפה את הכוחות הפולנים, הן נעדרות בסיס. אנחנו עוד בדעה שההתיעצות שקדמה להוצאה להורג של שלושים וחמישה היהודים, שנטען על ידי מייג'ור לושינסקי שהייתה בעלת אופי של משפט צבאי, הייתה בשל אופי המקרה עניין שטחי מאוד ללא אופי משפטי כלשהו, מאחר שפחות משעה חלפה בין המאסר וההוצאה להורג. נמצא עוד ששום ניסיון מצפוני לא נעשה באותו הזמן לחקור את ההאשמות נגד האסירים או אפילו באופן מספיק כדי לזהות אותם. למרות שהיו חקירות רשמיות של המקרה הזה, אף אחד מהעבריינים האחראים על ההוצאה להורג המזורזת הזו לא נענש או אפילו נשפט...

4. לידא, 17 באפריל 1919.

ב-17 באפריל 1919, כוחות הצבא הפולני כבשו את לידא מהבולשביקים הרוסים. לאחר שהעיר נפלה לידי הפולנים, החיילים המשיכו להיכנס ולשדוד את בתי היהודים. בזמן הביזה הזו 30 יהודים נהרגו. מספר רב של יהודים, ובהם הרב המקומי, נעצרו באופן שרירותי באותו יום על ידי השלטונות הפולנים והוחזקו במשך עשרים וארבע שעות ללא מזון בתנאים מבחילים של זוהמה ברחוב קמיינסקה מספר 60. יהודים גם גויסו בכח לעבדות כפייה ללא התחשבות בגיל או חולשה. לא נראה שמישהו נענש על מעשי-הזוועה הללו, או שצעדים ננקטו לשלם בחזרה לקורבנות על מעשי השוד.

5.וילנו, 21-19 באפריל 1919.

ב-19 באפריל, פלוגות פולניות נכנסו לעיר וילנה. העיר נכבשה לחלוטין על ידי הפולנים לאחר שלושה ימים של קרבות רחוב, כאשר בזמן זה הם איבדו שלושים ושלושה אנשים שנהרגו. במשך אותו הזמן ששים וחמישה יהודים איבדו את חייהם. מתוך הראיות שהוגשו, נראה כי אף אחד מאנשים אלה, מתוכם היו ארבע נשים ושמונה גברים מעל גיל 50, לא שירת עם הבולשביקים. שמונה יהודים הוצעדו שלושה קילומטרים לפאתי העיר וילנה ונורו במכוון ללא שום דבר הנראה כמשפט או חקירה. אחרים נורו על ידי חיילים ששדדו בתי יהודים, שום רשימה לא סופקה למשלחת לגבי אזרחים פולנים כלשהם שנורו במהלך הכיבוש. יחד עם זאת, הוצהר על ידי הממשלה שהתושבים האזרחיים של וילנה לקחו חלק בשני צדי הלחימה, וש כמה אזרחים ירו על החיילים. מעל אלפיים בתים וחנויות של יהודים בעיר נפרצו על ידי חיילים ואזרחים פולנים במשך שלושת הימים הללו, ויושביהם נשדדו והוכו. נטען על ידי הקהילה היהודית שסך ההפסדים הגיע למעל 10,000,000 רובלים. רבות מהמשפחות העניות ביותר נשדדו מנעליהן ושמיכותיהן. מאות יהודים נאסרו וגורשו מן העיר. חלק מהם קובצו לקרונות-מטען סגורים והוחזקו ללא מזון או מים במשך ארבעה ימים. גברים ונשים זקנים נלקחו ללא משפט או חקירה. שניים מאסירים אלה כבר מתו מאז מהטיפול אותו קיבלו. כלולים ברשימה זו היו כמה מהיהודים החשובים ביותר בווילנה, כמו הסופרים היהודים החשובים יפה וניגר. במשך ימים משפחות האסירים הללו היו ללא חדשות מהם וחששו שהם נהרגו. החיילים גם פרצו לבית הכנסת והשחיתו את ספרי התורה הקדושים. עד ל-3 באוגוסט 1919, כאשר המשלחת הייתה בווילנה, אף אחד מהחיילים או האזרחים האחראים למעשי-הזוועה האלה לא נענש.

6. קולבוסובה ‏, 7 במאי 1919.

במשך כמה ימים לפני ה-7 במאי 1919, יהודי קולבוסובה חששו שמעשי-זוועה עלולים להתרחש, מאחר שהיו פרעות בערים השכנות רזושוב וגלסגוב. פרעות אלו היו תוצאה של תסיסה פוליטית במחוז זה, ושל התרגשות שנגרמה על ידי מקרה של רצח פולחן לכאורה, שבו הנאשם היהודי זוכה מאשמה. ב-6 במאי חבורת חיילים נשלחה לקולבוסובה כדי למנוע את הצרה המאיימת. מוקדם בבוקר ה-7 במאי, מספר גדול של איכרים, ביניהם היו חיילים רבים לשעבר של הצבא האוסטרי, נכנסו לעיירה. הפורעים פרקו את נשקם של החיילים ושלושה איכרים נהרגו. הם המשיכו אז לשדוד את חנויות היהודים ולהכות את כל היהודים שנפלו בידיהם. שמונה יהודים נהרגו במעשה-זוועה זה. הסדר הושב כאשר פלוגה חדשה של חיילים הגיעה מאוחר אחר הצהריים. אחד הפורעים נשפט מאז והוצא להורג על ידי ממשלת פולין.

7. צ'נסטוחובה, 27 במאי 1919.

ב-27 במאי 1919, בצ'נסטוחובה, ירייה שנורתה על ידי אדם לא ידוע פצעה קלות חייל פולני. שמועה פשטה שהירייה נורתה על ידי היהודים, ופרעות פרצו בעיר בהן חיילים ואזרחים פולנים לקחו חלק. במהלך פרעות אלה חמישה יהודים, בהם רופא שמיהר לעזור לאחד הפצועים, הוכו למוות ומספר רב נפצעו. קצינים צרפתים, שהיו מוצבים בצ'נסטוחובה, לקחו חלק פעיל במניעת רציחות נוספות.

8. מינסק, 8 באוגוסט 1919.

ב-8 באוגוסט 1919, הכוחות הפולנים כבשו את העיר מינסק מהבולשביקים. הכוחות הפולנים נכנסו לעיר בסביבות השעה 10 בבוקר, ועד השעה 12 הייתה להם שליטה מוחלטת. חרף נוכחותו במינסק של גנרל ג'אדווין וחברים אחרים במשלחת, והפקודות של הגנרל המפקד הפולני, האוסרות אלימות נגד אזרחים, שלושים ואחד יהודים נהרגו על ידי החיילים. רק אחד מהם יכול בצורה כלשהי להיות מקושר עם התנועה הבולשביקית. שמונה עשר ממקרי המוות נראה כי היו רצח מכוון. שתיים מרציחות אלו היו כרוכים במעשי שוד, אבל השאר בוצעו ככל הנראה רק בשל כך שהקורבנות היו יהודים. במהלך אחר הצהריים ובערב ה-8 באוגוסט, החיילים הפולנים, שנעזרו באזרחים, בזזו 377 חנויות, כולן שייכות ליהודים. אולם יש להדגיש כי כ-90 אחוז מהחנויות במינסק הן בבעלות יהודים. שום ניסיון ממשי לא נעשה כדי למנוע את מעשי השוד הללו עד הבוקר הבא, כאשר סיורי קצינים מספיקים נשלחו לאורך הרחובות והושתת סדר. בתיהם הפרטיים של רבים מן היהודים נפרצו גם הם על ידי חיילים ויושביהם הוכו ונשדדו. ממשלת פולין הצהירה שארבעה חיילים פולנים נהרגו בזמן שניסו למנוע מעשי שוד. נמסר למשלחת גם שחלק מהפורעים הוצאו להורג.

7. היו גם פה ושם מקרים פרטיים של רצח שלא ממוספרים בפסקה הקודמת ... יש לזכור שמתוך שמונה הערים שבהן קרו הפרות-סדר בולטות, רק קילצה וצ'נסטוחובה הן בגבולות פולין הקונגרסאית. [...] האחריות למעשי-זוועה אלה היא לרוב של הטירונים הפולנים הבלתי-ממושמעים ובלתי-כשירים, שבהיותם בלתי-נשלטים על ידי קציניהם הבלתי-מנוסים ולעיתים מפוחדים, חיפשו להרויח על חשבון חלק זה באוכלוסייה שהם רואים בו זר ועוין ללאומיות והשאיפות הפולניות. [...] מדיניות עקבית ותקיפה יותר ופרסום כללי יותר של דיווחים על העמדות לדין משפטיות וצבאיות היו מצמצמות את מעשי-הזוועה הבאים על ידי ערעור האמונה בין אנשי הצבא ששוד ואלימות יכולים להתבצע ללא עונש.
8. כשם שהיהודים היו מתרעמים על היותם מגונים כעם על מעשם של כמה מבני-דתם הלא-רצויים, כך יהיה זה בהתאם לכך לא הוגן לגנות את האומה הפולנית בכללותה על האלימות המבוצעת על ידי חיילים בלתי-נשלטים או אספסוף מקומי. מעשי-זוועה אלה היו ככל הנראה לא מתוכננים, מאחר שאם היו חלק מתוכנית שנהגתה מראש, מספר ההרוגים היה עולה לאלפים במקום להסתכם בסביבות 280. הסברה היא שמעשי-זוועה אלה היו תוצאה של דעות קדומות אנטישמיות רווחות שהוחמרו בשל האמונה שהתושבים היהודים היו עוינים מבחינה פוליטית למדינה הפולנית. כאשר גבולות פולין יקובעו והארגון הפנימי של המדינה יושלם, ממשלת פולין תוכל יותר להגן על כל חלקי האזרחות הפולנית. מאחר שהרפובליקה הפולנית חתומה על ההסכם המספק הגנה על מיעוטים גזעיים, דתיים ולשוניים, מצופה בביטחון שהממשלה תקבל בלב שלם את האחריות... גם לחנך את ההמונים מעבר למצב הרוח שעושה תוקפנות כזאת לאפשרית.
9. מלבד מעשי-הזוועה הללו דווחו למשלחת מקרים רבים של צורות אחרות של רדיפות. כך, כמעט בכל אחת הערים והעיירות של פולין, יהודים נעצרו על ידי החיילים וזקנם נתלש או נגזר... כתוצאה מכך רבים מהם מפחדים לנסוע. התוצאה של כל הרדיפות הקטנות הללו היא לשמור את האוכלוסייה היהודית במצב של פחד ולהכניס בהם את הפחד שמעשי-זוועה חמורים יותר עלולים שוב להתרחש.
10. ...היה קשה יותר לקבוע את שיעור האפליה נגד יהודים. אפליה זו מוצאת את התגלמותה הברורה ביותר בצורה של חרם כלכלי. המפלגה הלאומית הדמוקרטית נהלה ללא הרף תעמולה לחנק כלכלי של היהודים. דרך העיתונות והודעות פוליטיות, כמו גם על ידי נאומים בפני ציבור, מפצירים ביסודות הלא-יהודים של העם הפולני להימנע מביצוע עסקאות עם היהודים. בעלי קרקעות מוזהרים שלא למכור את נכסיהם ליהודים, ובחלק מהמקרים שמכירות כאלה נעשו, שמותיהם של העבריינים נרשמו בהודעות בעלות מסגרת שחורה המציינות שמוכרים כאלה "מתים בפולין". אפילו בתקופה זו, תעמולה זו נערכת על ידי רוב העיתונות הלא-יהודית, שתומכת בקביעות בכך שהחרם הכלכלי יהיה בשימוש כאמצעי לפטירת פולין מהיסוד היהודי שלה. תעמולה זו יצרה במחשבתם של חלק מהיהודים את ההרגשה שיש חבל בלתי-נראה סביב צווארם, והם טוענים שזוהי הרדיפה החמורה ביותר שניתן לכפות עליהם לשאת. פועלים לא-יהודים סירבו במקרים רבים לעבוד לצדם של יהודים. אחוז היהודים במשרות ציבוריות, במיוחד אלה שבתפקידים זוטרים, כמו עובדי רכבת, כבאים, שוטרים וכיוצא באלה, קטן באופן מהותי מאז שהממשלה הנוכחית קבלה את השלטון. מסמכים שסופקו למשלחת הראו שהרכבת בבעלות הממשלתית פיטרה עובדים יהודים ונתנה להם אישורים שהם פוטרו בשל שום סיבה אחרת מלבד זה שהם שייכים לעם היהודי.
11. נוסף על כך, הקמתן של חנויות קואופרטיביות היא לטענת יהודים רבים צורה של אפליה. נראה אמנם, שתנועה זו היא מאמץ לגיטימי להגביל את פעילותו ובכך את רווחיו של המתווך. למרבה הצער, כאשר חנויות אלו הופיעו בפולין הן פורסמו כאמצעי לחיסול הסוחר היהודי. ליהודים, לכן, נגרם להרגיש שהקמת הקואופרטיבים היא התקפה עליהם. בזמן שהקמתם והחזקתם של קואופרטיבים ייתכן והושפעה על ידי רגש אנטישמי, זוהי צורה של פעילות כלכלית שכל קהילה רשאית לחלוטין להתמיד בה. מצד שני, היהודים מתלוננים שאפילו הקואופרטיבים היהודיים ויהודים פרטיים מופלים לרעה על ידי הממשלה בחלוקת האספקה הנשלטת על ידי הממשלה.
12. הממשלה הכחישה שאפליה נגד יהודים בוצעה כמדיניות ממשלתית, אולם לא הכחישה שייתכן ויש מקרים פרטיים בהם אנטישמיות שיחקה תפקיד. נעשו הבטחות למשלחת על ידי סמכויות שלטוניות שככל שזה בכוחה של הממשלה, אפליה זו תתוקן.
13. ...יש לזכור שמאז החלוקה של 1795 הפולנים נאבקו להתאחד מחדש כאומה והשיג מחדש את חרותם. מאמץ מתמשך זה להשאיר חיים את שאיפותיהם הלאומיות גרם להם להביט בשנאה על כל דבר שעלול להפריע למטרותיהם. זה הוביל לעימות עם הצהרותיהם הלאומיות של חלק מהארגונים היהודים הרוצים בהקמת אוטונומיה תרבותית... בנוסף, עמדת היהודים התומכת בסעיף 93 של הסכם ורסאי, המבטיח הגנה למיעוטים גזעיים, לשוניים ודתיים בפולין, יצרה כעס נוסף עליהם. יתר על כן, הרגש הלאומי הפולני נרגז בשל מה שנחשב כאופיה ה"זר" של הכמות הרבה של האוכלוסייה היהודית. זה חודר כל הזמן למוחם של הפולנים על ידי העובדה שרוב היהודים עושים שימוש בלבוש מיוחד, שומרים את השבת, מנהלים עסקים ביום ראשון, יש להם חוקי תזונה נפרדים, מגדלים זקנים ארוכים, ודוברים שפה משלהם. בסיס השפה הזאת הוא דיאלקט גרמני, והעובדה שגרמניה הייתה ועדיין נחשבת על ידי הפולנים כמדינת אויב הופכת את שפת הדיבור הזאת במיוחד לבלתי-אהודה. ריכוז היהודים במחוזות או רבעים מסוימים בערים פולניות מדגיש גם כן את קו התחימה המפריד אותם מאזרחים אחרים.
14. היחסים המתוחים בין היהודים והלא-יהודים הוחרפו עוד יותר, לא רק בשל המלחמה הגדולה... אלא גם על ידי העימות הנוכחי עם הבולשביקים והאוקראינים. המצב הכלכלי בפולין הוא בתחתית השפל שלו. ייצור ומסחר למעשה פסקו... מאות אלפים סובלים מרעב...אלפים מתים ממחלות ורעב. הפסקת המסחר מורגשת במיוחד בקרב האוכלוסייה היהודית, התלויה בו כמעט לחלוטין. מפאת התנאים שתוארו, מחירים הוכפלו ושולשו והאוכלוסייה הפכה זועמת כלפי הסוחרים היהודים שאותם היא מאשימה בעלייה הלא-נורמלית שנגרמה בשל כך.
15. הרוב הגדול של היהודים בפולין משתייך למפלגות פוליטיות יהודיות נפרדות. הגדולות מאלו הן האורתודוקסית, הציונית והלאומית. מאחר שהיהודים מהווים קבוצות פוליטיות נפרדות, סביר שחלק מהאפליה הפולנית נגדם היא פוליטית יותר מאשר אנטישמית באופייה. המפלגות השולטות בפולין מעניקות לתומכיהן משרות ממשלתיות וחסות ממשלתית... אסור שתהיה אפליה בבחירת פרופסורים ומורים, או בבחירת עובדי רכבת, שוטרים וכבאים... פולין מוכרחה להבין שמשרות אלו אסור שיהפכו פוליטיות. יעילות תושג רק אם האנשים הטובים ביותר יועסקו, בלי לשים לב למפלגה או דת.
16. היחסים בין יהודים ולא-יהודים ישתפרו ללא ספק בפולין דמוקרטית חזקה. כדי להחיש זאת, צריך להיות פיוס ושיתוף-פעולה בין ה-86 אחוז נוצרים ו-14 אחוז יהודים. [...]
17. ...לצורך ניסוח פתרון לבעיה היהודית יהיה צורך במחקר זהיר ורחב... מומלץ שחבר הלאומים, או המדינות הגדולות יותר בעלות עניין בבעיה זו, ישלחו לפולין ועדה הכוללת מומחים מקצועיים מוכרים... שצריכים להישאר שם ככל שיידרש כדי לבחון את הבעיה בשורש שלה.
18. הוועדה צריכה לתכנן תוכנית לפיה יוכלו היהודים בפולין להבטיח את אותן הזדמנויות כלכליות וחברתיות מהן נהנים בני דתם בארצות חופשיות אחרות. חוקה פולנית חדשה עכשיו בעשייה... פולין אישרה את נאמנותה לעקרונות החרות והצדק וזכויות המיעוטים... חיים חדשים יפתחו לפיכך ליהודים וזאת תהיה מטרתה של הוועדה המוצעת להכשיר אותם להפיק תועלת על ידי כך ולזכות באותה הערכה בה זכו בני דתם במקומות אחרים כנכס בעל ערך לקהילות העמים בהן הם חיים... העובדה שזה עלול להימשך דור אחד או שניים עד להשגת היעד אסור שתייאש.
19. כל אזרחי פולין צריכים להבין שהם חייבים לחיות יחד. הם לא יכולים להתגרש אלה מאלה בכח או בעזרת שום בית משפט... בית חצוי כנגד עצמו לא יכול לעמוד. צריך להיות רק מעמד אחד של אזרחים בפולין, שכל חבריו נהנים מזכויות שוות וחלים עליהם חובות שוות.

מוגש בכבוד רב,
הנרי מורגנטאו

סיכום הדברים בדו"ח

דו"ח מורגנטאו זיהה בסופו של דבר שמונה מקרים גדולים בשנים 1919-1918, והעריך את מספר הקורבנות בין 200 ל-300 יהודים. ארבעה מהם יוחסו לפעולות של עריקים ושל חיילים בלתי-ממושמעים בודדים; לגבי אף אחד מהמקרים לא הוטלה האשמה במדיניות רשמית של הממשלה.

בין המקרים שנחקרו על ידי משלחת מורגנטאו היו הפוגרום בלבוב (1918), שהתרחש לאחר שהצבא הפולני כבש את לבוב, ובו נהרגו 72 יהודים על ידי המון פולני שכלל חיילים פולנים, וכן הטבח בפינסק. בפינסק, קצין פולני האשים קבוצת אזרחים יהודים שהתאספו באספה עירונית כדי לדון בחלוקת העזרה האמריקנית, בהיותם בולשביקים הקושרים קשר נגד הפולנים. 35 מהגברים נלקחו כבני ערובה, נשדדו ונורו. הנשים הופרדו מהגברים, הופשטו והוכו. משלחת מורגנטאו הוציאה גינוי חריף של המפקד האחראי.

כמה אירועים אחרים בפולין נמצא מאוחר יותר שהוגזמו, במיוחד על ידי עיתונים מאותו הזמן כמו הניו יורק טיימס, למרות שהתעללויות רציניות נגד יהודים, כולל פוגרומים, נמשכו במקומות אחרים, במיוחד באוקראינה. תוצאת הדאגה לגורל יהודי פולין הייתה סדרה של סעיפים ברורים בחוזה ורסאי שהגנו על זכויות המיעוטים בפולין. ב-1921, חוקת מרץ  העניקה ליהודים את אותן הזכויות החוקיות כשל שאר האזרחים והבטיחה להם סובלנות דתית.

בזמן שהייתה ביקורתית כלפי שלטונות פולנים מקומיים במקום האירוע, הוועדה ציינה גם שבאופן כללי השלטונות הצבאיים והאזרחיים הפולנים אכן עשו כמיטב יכולתם כדי למנוע את המקרים ואת הישנותם בעתיד. היא סיכמה שצורות אחדות של אפליה כנגד יהודים אופיין היה פוליטי ולא אנטישמי, ושורשיהן בתחרות פוליטית. הדו"ח נמנע באופן ספציפי משימוש במונח "פוגרום", בהדגישו שהמונח שימש למגוון רחב של "מעשי-זוועה" (המונח המועדף על מורגנטאו) ולא הייתה לו הגדרה מדויקת. תדאוש פיוטרובסקי (Tadeusz Piotrowski) ציין שהנימוק של מורגנטאו להימנע משימוש במילה "פוגרום" התבסס על התנאים הכאוטיים הקיימים באזור מלחמה.

מורגנטאו ציין שיהיה זה לא הוגן לגנות את כל האומה הפולנית על פעולותיהם של חיילים עריקים או אספסוף, והאמין שההתקפות לא היו מתוכננות מראש. הוא ציין, יחד עם זאת, ש"מעשי-זוועה אלה היו ככל הנראה תוצאה של דעות קדומות אנטישמיות רווחות שהוחמרו בשל האמונה שהתושבים היהודים היו עוינים מבחינה פוליטית למדינה הפולנית".

ג'אדווין וג'ונסון הגישו את הדו"ח שלהם בנפרד מזה של מורגנטאו. כפי שתואר על ידי אחד ההיסטוריונים, מורגנטאו הדגיש שיהודים נרצחו בכוונה תחילה רק בשל העובדה שהיו יהודים, ואילו ג'אדווין וג'ונסון מצאו שהאלימות נגד יהודים בפולין מקורה היה בעיקר בהתבדלות היהודית ובתחרות במסחר.

תגובות וביקורת

הערכות לגבי עבודותיה של המשלחת נעו בין תומכים ומבקרים שמצאו כי היא או חשפה את האמת על ההאשמות לגבי אנטישמיות פולנית או שסיפקה תמיכה להן. הובר חשב שהמשלחת עשתה "שירות טוב", בזמן שאחרים החשיבו את ממצאיה כ"טיוח" של מעשי-זוועה פולנים.

האפשרות של חוסר איזון בדו"ח מורגנטאו נידונה על ידי כמה מלומדים. אנדז'יי קפישבסקי (Andrzej Kapiszewski) כתב שהדו"ח הושפע על ידי מטרות מדיניות החוץ האמריקנית באותו הזמן. ניל פיז (Neal Pease) כתב: "כדי להגן על המוניטין הבינלאומי של פולין כנגד האשמות נפוצות, או מוגזמות, של התעללות במיעוט היהודי הגדול שלה, וושינגטון שלחה ועדת חקירה בראשות הנרי מורגנטאו, אחד האישים הפוליטיים היהודים-אמריקניים הבולטים ביותר. מורגנטאו נבחר למשימה בדיוק בגלל שהיה ידוע כבעל אהדה לפולין, והדו"ח שלו זיכה את ממשלת פולין מאשמה, בדיוק כפי שציפו ממנו". כמה מהתגובות בעיתונות היהודית באותו הזמן האשימו את מורגנטאו וסמואל, החברים היהודים בוועדה, בכך שהציגו "טיוח" של מעשי הטבח, והאשימו אותם בבגידה.

קישורים חיצוניים

• Mission of The United States to Poland: Henry Morgenthau, Sr. report - דו"ח מורגנטאו (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דו"ח מורגנטאו31558094Q6912048