החברה למוזיקה עממית יהודית

החברה למוזיקה עממית יהודית (ברוסית: Общество еврейской народной музыки (תעתיק לטיני: Obshchestvo Evreiskoi Narodnoi Muzyki); ביידיש: געזעלשאֲפֿט פֿאַר אידישע פֿאַלקס-מוזיק אין פּעטערבורג) החלה בשלהי המאה ה-19 ברוסיה, בקבוצה של מלחיני מוזיקה יהודית אמנותית, ששמו להם למטרה לשמר מוזיקה עממית יהודית וליצור סוגה חדשה, יהודית אופיינית, של מוזיקה קלאסית. המוזיקה שיצרה הקבוצה עשתה שימוש ביסודות קלאסיים מערביים, שרבו בהם הרמוניות כרומטיות עשירות בסגנון הרומנטית נרוסית המאוחרת, אבל בשילוב תוכן מלודי, ריתמי וטקסטואלי הלקוח מן המוזיקה היהודית המסורתית – העממית והליטורגית. הקבוצה ייסדה את החברה של סנקט פטרבורג למוזיקה יהודית עממית, תנועה שהתפשטה למוסקבה, פולין, אוסטריה ובהמשך לארץ ישראל ולארצות הברית. אף כי החברה המקורית הייתה קיימת באופן רשמי רק 10 שנים (מ-1908 עד 1918), רישומה על מהלך המוזיקה היהודית היה רב ועמוק. החברה, ותנועת המוזיקה האמנותית שטיפחה, עוררו עניין חדש במוזיקה של יהדות מזרח אירופה ברחבי אירופה ואמריקה. היא הניחה את היסודות להתחדשות המוזיקה היהודית ומסורת הכליזמר בארצות הברית, והייתה לה השפעה מכרעת על התפתחות הזמר העברי והמוזיקה הקלאסית הישראלית.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הקומוניסטית ברוסיה, נמלטו רוב אנשי התנועה למוזיקה יהודית אמנותית ממזרח אירופה ומצאו את דרכם לארץ ישראל או לאמריקה. שם היו למנהיגי הקהילות המוזיקליות היהודיות, וחיברו מוזיקה הן לבתי הכנסת והן לאולמות הקונצרטים.

מיכאיל גנסין

תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

התחלות

העניין במוזיקה יהודית לאומית התעורר בד בבד עם המגמות הלאומיות במוזיקה בכל רחבי אירופה המזרחית. ברוסיה, מלחינים ובראשם רימסקי-קורסקוב חיברו יצירות חדשות, שהתבססו על נושאים רוסיים עממיים. בהונגריה זולטאן קודאי ואחריו בלה בארטוק החלו במיזם כביר של סיור בכפרים לשם הקלטה ורישום מנגינות עממיות, ושילובן ביצירותיהם. מלחינים אחרים, כדוגמת אנטונין דבוז'אק ולאיוש יאנאצ'ק עסקו בהתמדה בחיפוש צליל לאומי ייחודי ביצירתם. "אירופה פעלה בתוקף הנטייה הרומנטית לקבוע ביתר שאת גבולות לאומיים בסוגיות מוזיקליות," כתב אלפרד איינשטיין. "האיסוף והניפוי של אוצרות מלודיים מסורתיים נושנים ... יצר בסיס למוזיקה אמנותית יצירתית."

במקביל למגמה זו לקראת סגנונות מוזיקה לאומיים, חלה התעוררות של רגש לאומי בקרב יהדות רוסיה ומזרח אירופה. היהודים הרוסים, שהיו כפופים לאורך שנים להגבלות קשות על חייהם, להתפרצויות של פוגרומים אנטישמיים אלימים, ולהתרכזות כפויה בתחום המושב, פיתחו זהות לאומית איתנה מאז שנות ה-80' של המאה ה-19 ואילך. זהות זו הביאה להופעתן של מספר תנועות פוליטיות - הציונות, שעודדה הגירה מרוסיה לפלשתינה-א"י, והבונד, האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים ברוסיה, ליטא ופולין, שחתר לשוויון תרבותי ולאוטונומיה בתוך רוסיה. ספרות היידיש עלתה כפורחת, עם סופרים כמו שלום עליכם, מנדלה מוכר ספרים ומשוררים כמו פרץ מרקיש ואחרים. תיאטרון יידיש החל את דרכו, ומספר רב של עיתונים וכתבי-עת ביידיש יצאו לאור.

על אף המגבלות שהטיל השלטון על תושבות והנומרוס קלאוזוס לסטודנטים היהודים באוניברסיטאות, נרשמו סטודנטים יהודים-רוסים רבים ללימודי מוזיקה בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג ובקונסרבטוריון של מוסקבה. בין אלה היו הכנר יוסף אחרון, המלחין מיכאל גנסין ועוד. רבים מגדולי הכנרים של המאה שעברה - יאשה חפץ, נתן מילשטיין, אפרם צימבליסט, מישה אלמן, אם לנקוב בשם מעטים מהם - היו תלמידים יהודים של לאופולד אאואר, שלימד בקונסרבטוריון.

הכנר יוסף אחרון

אומנם רבים מן הסטודנטים הללו באו מרקע דתי-חרדי - אחרון, למשל, היה בו של חזן - לימודי המוזיקה שלהם בקונסרבטוריון דבקו בקפדנות במסורת הקלאסית המערבית. עם זאת, עליית הלאומיות במוזיקה הרוסית עוררה ניצני עניין גם במוזיקה יהודית. בשנת 1895 התחיל סופר היידיש איזאק לייב פרץ לקבץ מילים של שירי-עם ביידיש. אברהם גולדפאדן, מייסד התיאטרון היידי ברוסיה, שילב הרבה שירי עם ומוזיקה בסגנון עממי בהפקותיו. בשנת 1898, יזמו שני היסטוריונים יהודים, שאול גינזבורג ופסח מארק ניסיון ראשון ליצור אתנולוגיה של מוזיקה יהודית עממית.

הממריץ העיקרי בתנועה למען מוזיקה יהודית לאומית היה, מכל מקום, יואל אנגל. אנגל, מלחין ומבקר מוזיקה, נולד מחוץ לתחום המושב היהודי, ונטמע כליל בתרבות הרוסית. פגישה עם המבקר הרוסי הלאומי ולדימיר סטאסוב דחפה את אנגל לחיפוש אחר שורשיו היהודים. "דבריו (של סטאסוב) הכו בדמיונו של אנגל כברק, וניעור בו היהודי," כתב ידידו ועמיתו להלחנה של אנגל יעקב ויינברג, נחיעו רוסי-יהודי ופסנתרן קונצרטים (1956-1879), שהצטרף לסניף המוסקבאי של החברה למוזיקה עממית יהודית. ויינברג היגר לאחר מכן לארץ ישראל, שם כתב את האופרה העברית הראשונה, "החלוצים", ב-1924. אנגל יצא לחקור את מוזיקת העם של היהודים בעיירות היהודיות ועשה את קיץ 1897 במסע ברחבי תחום המושב, בהאזנה לשירי יידיש ותיעודם בתווים. ב-1900, הוציא אלבום של עשרה שירים יהודיים, והגיש קונצרט של מוזיקת עם יהודית, בלוויית הרצאה.

החברה למוזיקה עממית יהודית בסנקט פטרבורג

יצירה מאת ה. קופיט, שפרסמה החברה. עמוד השער מציג את הסמליל של פרסומי החברה: מגן דוד מקיף נבל, ומצדדיו אריה מכונף וצבי, אזכור לפסוק תנכ"י, "הווה גיבור כארי, רץ כצבי"

בשנת 1908 ייסדו אנגל וחבורה של מוזיקאים בדעתו מן הקונסרבטוריון של פטרבורג (בהם לאזאר סאמינסקי) את "החברה למויקה עממית יהודית של סנקט פטרבורג". מטרות החברה היו לפתח מוזיקה יהודית "באמצעות איסוף שירי עם ... ותמיכה במלחינים יהודים," ולפרסם יצירות ומחקר במוזיקה יהודית.

החברה הפיקה קונצרטים, בעיקר של עיבודים למנגינות עממיות להרכבים שונים, והוציאה לאור עיבודים ויצירות מקור מאת החברים בה. אלה כללו את המלחינים סולומון רוזובסקי, אלכסנדר קריין ומיכאיל גנסין ואת הכנר יוסף אחרון.

לאור התגברות הרגש הלאומי והציוני בקרב האוכלוסייה היהודית, התקבלו קונצרטים אלה בהתלהבות. לדוגמה, בקונצרט בעיר האוקראינית ויניצה "הקבילו את פני האמנים בתחנת הרכבת והעבירו אותם בסך ברובע היהודי של העיר ברוב טקס והתלהבות," סיפר בחזן המקומי. בין האמנים שהופיעו בקונצרטים אלה היו הכנרים יאשה חפץ ואפרם צימבליסט, הצ'לן יוסף פרס וזמר הבס פיודור שאליאפין.

ב-1912, מימנה החברה משלחת, שכללה את המוזיקאי והמחנך היידי זוסמן קיסלגוף, לצורך הקלטת מוזיקת-עם יהודית בעזרת הפונוגרף, המצאתו החדשה של אדיסון. הקבוצה הקליטה יותר מ-1000 גלילי שעווה. האוסף שמור בספריית פרנדסקי, הספרייה הלאומית של אוקראינה בקייב. האוסף הזה הוא בין המקורות האתנוגרפיים החשובים ביותר לחיים היהודיים באוקראינה מאותה תקופה. עוד יוזמה חשובה של החברה היה פרסום "קובץ שירים לבית הספר ולבית היהודי". ספר השירים הזה מקיף שישה כרכים מונומנטליים והוא כולל, נוסף לשירי עם שאספו קיסלגוף ואחרים, גם שירים אמנותיים מקוריים. יש בו גם חלק המוקדש למוזיקה שנכתבה לטקסטים דתיים.

מוזיקה יהודית אמנותית מחוץ לרוסיה

הצלחת החברה התפשטה ברחבי רוסיה וממנה אל אירופה המזרחית והמרכזית. ב-1913 נוסד סניף בחרקוב, ולאחר מכן במוסקבה ובאודסה. פרוץ מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית שמו קץ לקיום הרשמי שלך החברה, אבל חבריה המשיכו בפעילויותיהם ובהשפעתם ברוסיה ומחוצה לה. מוזיקאים יהודים-פולנים כדוגמת יאנוט רוטקין יצאו, בהשראת החברה, במיזמים משלהם לאיסוף, עריכה והלחנה של מוזיקה יהודית. ב-1928 נוסדה החברה לקידום מוזיקה יהודית בווינה.

בראשית המהפכה הרוסית, עזבו רוב החברים המובילים של החברה בסנקט פטרבורג את רוסיה. יואל אנגל היגר לברלין בשנת 1922, שם הקים את הוצאת המוזיקה "יובל", שם הוציא מחדש רבות מיצירות החברה. כעבור שנתיים עלה לארץ ישראל והקים את הוצאת יבנה, שהמשיכה את עבודת ההוצאה לאור של "יובל". אנגל מת בארץ ישראל ב-1927. רחוב בתל אביב קרוי על שמו ופרס אנגל, החשוב בפרסי המוזיקה בישראל, מנציח את שמו. לאזאר סאמינסקי היגר לארצות הברית בשנת 1920, והיה שם לדמות ראשונה בחשיבותה בקידום המוזיקה היהודית. הוא היה למנהל מוזיקלי של טמפל עמנואל של הקהילה הרפורמית בניו יורק. במשרה זו התמיד עד מותו בשנת 1959.

בשנת 1932 ייסדה מרים צונזר, יחד עם סאמינסקי, יוסף יאסר ואחרים את MAILAM, מכון לחקר וקידום מוזיקה יהודית בארץ ישראל ובארצות הברית.

סולומון רוזובסקי עלה לארץ ישראל, ומשם עבר לארצות הברית, שם המשיך להלחין, ללמד ולחקור מוזיקה יהודית.

יעקב ויינברג עלה לארץ בשנת 1922, אחרי שהיה קורבן לרדיפות הבולשביקים באודסה. ב-1927 זכתה האופרה העברית שלו "החלוצים" בפרס ראשון בתחרות ההלחנה ליובל המאה-חמישים לעצמאות ארצות הברית. בכספי הפרסיכול היה להגר לניו יורק. יצירותיו הדתיות בוצעו בניו יורק בטמפל עמנואל (שם היה למלחחין הבית"), כמו גם בבית הכנסת של פארק אבניו וימקא ברח' 92. הוא הצטרף לסגל מורי המוזיקה של האנטר קולג' ולקולג' למוזיקה של ניו יורק (שנסגר מאז). הוא המשיך להלחין, לנגן וללמד. האופרה הקומית שלו, "החלוצים" (1924) בוצעה בקונצרטים בקרנגי הול בפברואר 1941 ושוב בפברואר 1947, ובשנות ה-30' בסיטי סנטר (שנקרא אז "מכה טמפל", בשל האדריכלות המורית שלו). האופרה בוצעה גם בברלין בשנות ה-30' על ידי ה"קולטורבונד", בהשתתפות זמרת הסופרן מאשה בניה. האריה שלה "השיר של שלמה" בוצעה במועד מאוחר יותר, בשנת 1998, על ידי הסופרן קרולין בלקוול באולם אוורי פישר של לינקולן סנטר בקונצרט גאלה "הצדעה ליום הולדת 50 של ישראל" בניצוח לאון בוטשטיין עם התזמורת הסימפונית האמריקאית. הפקה של "החלוצים" תוכננה לברוקלין קולג' בסתיו 2015 לחגוג את פתיחת מרכז אמנויות הבמה החדש שלהם. נכדת המלחין, אלן ל. ויינברג, הפיקה גרסה קונצרטית של האופרה בניו יורק ואפשר לשמוע אותה ביוטיוב.

מפרסומי החברה

• ז. קיסעלגאָף (עורך), א.[לכסנדר] זשיטאָמירסקי ופּ. לוואָוו (מעבדים), ליעדער-זאַמעלבוך: פֿאַר דער אידישער שול און פֿאַמיליע, ‏געזעלשאֲפֿט פֿאַר אידישע פֿאַלקס-מוזיק אין פּעטערבורג; אַרויסגעגעבען מיט מיטווירקונג פֿון דער געזעלשאַפֿט "מפיצי-השכלה" אין פּעטערבורג; ברלין: ליאו וינץ, 1912 nybc204977, בארכיון האינטרנט

לקריאה נוספת

• Galina Kopytova, “Die ‘Gesellschaft für jüdische Volksmusik’ in St. Petersburg/Petrograd,” in: Jascha Nemtsov and Ernst Kuhn (eds.), Jüdische Musik in Sowjetrussland: die “Jüdische Nationale Schule” der zwanziger Jahre, Berlin: Verlag Ernst Kuhn, 2002, pp. 59–102.
• Lyudmila Sholokhova, “Zinoviy Kiselhof as a Founder of Jewish Music Folklore Studies in the Russian Empire at the beginning of the 20th Century,” in: Karl E. Grözinger (ed.), Klesmer, Klassik, jiddisches Lied: jüdische Musikkultur in Osteuropa, Wiesbaden: Harrassowitz Verlag, 2004, pp. 63–72.

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על החברה למוזיקה עממית יהודית באתר רמב"י
• ג'יימס לופלר, החברה למוזיקה עממית יהודית, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
• החברה למוזיקה עממית יהודית, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)

• "Общество еврейской народной музыки," Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона
• Songs with violin or viola written by composers of the society.
• History of the society and composer biographies.
• Archival recordings of Jewish art songs by Cantor Louis Danto.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26679442החברה למוזיקה עממית יהודית