פונוגרף
הפוֹנוֹגְרָף הוא המכשיר הראשון שאיפשר הקלטה של צלילים, לשמר אותם על גבי מדיה מכנית ולהשמיעם שוב. המדיה בפונוגרף היא גליל הנקרא גם צילינדר, זאת בניגוד לתקליט השטוח של הגרמופון שפותח לאחר עשר שנים.
הפונוגרף הראשון
אבטיפוס של המכשיר נבנה והופעל בהצלחה על ידי תומאס אלווה אדיסון ב־6 בדצמבר 1877.
כשאדיסון מצא דרך לשימור הקול הוא בא לטכנאי לנסות את ההמצאה, לצורך הקלטה הוא שר לתוך שפופרת המחוברת לממברנה דקה שבקצה שלה מחט חדה, גלי הקול הרעידו את המחט שחרטה שקעים על גבי גליל מסתובב מצופה ברדיד בדיל (Tinfoil). סיבוב הגליל מחדש כנגד המחט הרעיד את הממברנה שהשמיעה גלי קול וכך הנציחה את שיר הילדים "למרי היה טלה קטן" ואכן השיר השתמר בהקלטה ו"עשה היסטוריה". המנגנון לסיבוב הגליל במכשיר זה היה בורג שסובב בעזרת ידית.
הפונוגרף המסחרי מקליט ומשמיע
בשנת 1887 ייסד אדיסון את חברת Edison Phonograph Corporation לשם שווק הפונוגרף בצורה מסחרית. הפונוגרף המסחרי של אדיסון הונע על ידי "מנוע קפיץ" שמתחו אותו בעזרת ידית מחוץ למכשיר (ראה ידית בצד ימין של התמונה). מנגנון מיוחד של וסת צנטריפוגלי מכני שיחרר את הקפיץ בצורה מבוקרת לשם סיבוב הגליל במהירות קבועה. המכשיר הקליט על גבי גלילי שעווה קשה (צילינדרים) בעזרת ממברנת הקלטה ומחט חריטה מיוחדת. הצליל המוקלט הושמע לתוך השופר שבתחתיתו ממברנת הקלטה שהזיזה אנכית את מחט ההקלטה לפי תדירות ומשרעת (עוצמת) הצליל. מערך זה הוזז אופקית על פני גליל השעווה (בצבע חום בהיר בתמונה) המסתובב וכך נחרט על השעווה חריץ במסלול לוליני, מעין הברגה עדינה עם שקעים שעומקם משתנה לפי הצלילים שהושמעו לשופר. לשם השמעה סובבו את הצילינדר והניחו על החריץ המוקלט מחט השמעה המחוברת לממברנה שנעה על פי הצלילים המוקלטים ויצרה גלי קול. צלילים אלו עברו לשופר בצורת חרוט לשם הגברה ופיזור אקוסטי של הצלילים המושמעים. בתמונה נראה השופר כמו קצה של כלי נשיפה ממתכת.
הגרמופון נגד הפונוגרף
הפונוגרף של אדיסון התחרה ביריבו הגרמופון של אמיל ברלינר שנים רבות. ייצור המוני ושכפול של תקליטים שטוחים עבור הגרמופון היה יעיל משמעותית מייצור של הצילינדרים עבור הפונוגרף. עם חלוף השנים גבר התקליט השטוח על הצילינדר. אדיסון נאלץ להודות בניצחון התקליט ובשנת 1913 החל לייצר תקליטים שטוחים משל עצמו. ואכן התקליט היה האמצעי הנפוץ ביותר לשם האזנה למוזיקה ולהפצתה ברוב שנות המאה ה-20.
סוף דרכו של הפונוגרף
לפונוגרף היה יתרון בזה שהוא איפשר הקלטה ביתית, משרדית או מוסדית, קלה ונוחה יותר מאשר ההקלטה בגרמופון שדרשה אמצעים מיוחדים, אבל החיסרון היה שהצילינדרים משעווה שנועדו להקלטה נשחקו במהירות והיה קשה לשמר או לשכפל את ההקלטות. את הפונוגרף אמצו גורמים מסחריים להקלטת ישיבות כדיקטפון וכן להקלטות בעבודת שדה במחקר של מוזיקה אתנית ובתחומי האתנומוזיקולוגיה, הבלשנות והפסיכולוגיה.
את הפונוגרף הפסיקו לייצר בשנת 1929 אך המשיכו להשתמש בו כמכשיר הקלטה וכדיקטפון עד בערך אמצע המאה ה-20.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פונוגרף |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פונוגרף |
- על המצאת הפונוגרף (באנגלית)
- השוואה בין פונוגרף לגרמופון (באנגלית)
- גליליאו צעיר, המצאת הפונוגרף: נגן המוזיקה הראשון, באתר ynet, 21 בפברואר 2010
20500455פונוגרף