הוועד הפולני לשחרור לאומי
הוועד הפולני לשחרור לאומי המכונה גם ממשלת לובלין הייתה ממשלה זמנית פולנית שהוקמה בברית המועצות ביולי 1944 כאשר הצבא האדום עמד בכניסה לשטחי פולין.
רקע
כאשר התקיפה גרמניה את ברית המועצות ב-22 ביוני 1941, הגיעו שיקורסקי וסטלין לידי הבנה: שיקורסקי חתם עם השגריר הרוסי בלונדון, איוואן מייסקי, על הסכם צבאי, שלפיו ישתפו החיילים הפולנים המצויים בשטחה של ברית המועצות פעולה עם הצבא האדום בהדיפת התוקף. ברית זו אינה מובנת מאליה ואפשר שהיא מנוגדת לחלוטין לנטיות לבם של שיקורסקי וסטלין כאחד, שהרי טרם הפלישה הגרמנית לברית המועצות, כבשה ברית המועצות כשליש משטחה של פולין על פי נספח סודי להסכם ריבנטרופ-מולוטוב, וכי גורלם של עשרות אלפים אזרחים וקצינים שנפלו בידי הצבא האדום הפולש היה לוט בערפל (ובדיעבד הסתבר כי נרצחו בידי הנ.ק.ו.ד. באירוע המכונה טבח יער קאטין). יתירה מזאת, סטלין לא מוכן היה לוותר על חלקי פולין שנפלו בידיו ב-1939, בעוד שיקורסקי לא היה מוכן אף הוא להסכים לכל שינוי מן הגבול שהיה ערב המלחמה. עם זאת, הצורך הדוחק במלחמה כנגד האויב המשותף, אשר בשעה זו כבש את פולין כולה, וחלקים נרחבים בברית המועצות, תוך שהוא משליט בהם משטר טרור ברוטאלי וטובח באכזריות בתושביהם, גבר על חילוקי הדעות הפוליטיים, אם כי אלו עמדו ברקע היחסים עד לסיומם הטראגי.
ההסכמה הביאה להקמתו על אדמת ברית המועצות של "צבא אנדרס", אשר הורכב מחיילים ופליטים ששהו על אדמת ברית המועצות בעת חתימת ההסכם בין הצדדים בראשותו של הגנרל ולדיסלב אנדרס. חילוקי הדעות הפוליטיים הביאו לכך שצבא זה מעולם לא לחם לצדו של הצבא האדום. במרץ 1942 נדדו אנשי אנדרס לטהראן והגיעו אל המזרח התיכון. לאחר מכן לחמו לצד הבריטים במערכה האיטלקית.
באפריל 1943 הכריזו הגרמנים על גילוי קבר המוני ובו כארבעת אלפים גופות של קצינים פולנים אשר נטבחו לאחר נפילתם בשבי הרוסי בשנת 1940, במקום הקרוי "יער קאטין" ליד סמולנסק. הגרמנים הזמינו את הצלב האדום הבינלאומי לבקר במקום, ואלו אישרו כי קברים אלו הם אכן של קצינים פולנים. סטלין הכחיש כל קשר לאירוע וטען כי אנשים אלו נרצחו בידי הגרמנים. שיקורסקי התעקש על ממצאי חקירת הצלב האדום, ובתגובה לכך ניתק סטלין את היחסים עם ממשלת פולין הגולה, ואף הקים ממשלת בובות משלו, בראשות ואנדה ווסילייבסקה, ו"צבא" המכונה "דיוויזיית תדיאוש קושצ'ושקו". מכיוון שבשלב זה, לאחר קרב סטלינגרד, ובסמוך לפני תנופתו האדירה של הצבא האדום מערבה לאחר קרב קורסק, היה כבר ברור כי אם תשוחרר פולין הרי שיהיה זה בידי הצבא האדום, היו לצעדים אלו משמעויות מרחיקות לכת. ביולי 1943 נהרגו שיקורסקי וכמה משרי ממשלתו בתאונת מטוס לאחר שהמריאו מגיברלטר, שם נועדו עם אישים בריטים ורוסים. מחליפו של שיקורסקי בראשות הממשלה היה סטניסלב מיקולאיצ'יק.
במהלך 1943 ו-1944 ניסו מנהיגי בעלות הברית המערביות, ובמיוחד וינסטון צ'רצ'יל, להביא לחידוש המגעים בין סטלין ובין הממשלה הפולנית בלונדון. ניסיונות אלו לא צלחו מכמה סיבות; אחת מהן הייתה הטבח בקאטין, אך העיקרית הייתה שאלת גבולות פולין שלאחר המלחמה. סטלין התעקש להשאיר בידיו את כיבושיו במזרח פולין בשנת 1939, אשר אכן כללו רוב של אוקראינים ובלארוסים אתניים. הצעתו של סטלין הייתה מבוססת על קו גבול שהוצע על ידי שר החוץ הבריטי בשנת 1919, אשר כונה "קו קרזון". היה ברור כי הצעה זו תשלול מפולין את כל השגיה במלחמה הפולנית-סובייטית בשנים 1919–1921. בתמורה הציע סטלין כי פרוסיה המזרחית תסופח לפולין; מיקולאיצ'יק לא הסכים להצעה זו. נושא נוסף היה התעקשותו של מיקולאיצ'יק כי סטלין לא יקים ממשלת בובות קומוניסטית בשטחים המוחזקים בידיו בפולין. לו היה שיקורסקי בחיים, ייתכן שיכול היה לעמוד מול סטלין ודרישותיו. שיקורסקי הראה אומץ לב אישי ומנהיגות ראויה, כאשר עמד לצדו של סטלין בימים הקשים בשנת 1941, ויכול היה לעמוד לצד מנהיגי בעלות הברית מסדר הגודל של סטלין וצ'רצ'יל כשווה בין שווים ולהעלות את דרישותיו. מיקולאיצ'יק לא ניחן באישיות מסדר גודל זה, ונאלץ להידחק אל פינה צדדית כאשר אחרים מחליטים על גורל עַמו.
עם התקדמות הצבא האדום מערבה, החלו הרוסים מחזיקים בשטחים שהיו שייכים לפולין לפני המלחמה. ממשלת בובות המכונה "הוועד לשחרור לאומי פולני" הוקמה בלובלין ביולי 1944 על אדמת פולין. ממשלת לובלין גינתה את הממשלה בלונדון וכינתה אותה "פשיסטית".
התפתחות טרגית נוספת הייתה כאשר התקומם "צבא המולדת" (ארמייה קריובה), ארגון מחתרת פולני, שהיווה למעשה את זרועה הארוכה של ממשלת פולין הגולה, על אדמת פולין, בראשות הגנרל תדיאוש בור קומורובסקי. ההתקוממות בוורשה באוגוסט 1944 נועדה להראות את עצמאותה של פולין הלוחמת ומשיגה את עצמאותה, בטרם יגיע הצבא האדום ויכפה את אנשי ממשלת לובלין. התקוממות זו הייתה שיאהּ של מערכה שנוהלה מזה מספר חודשים בפולין כולה, שזכתה לכינוי "מבצע סופה" שבמהלכה השתלטו יחידות הארמייה קריובה על אזורים שאליהם התקרב הצבא האדום, וניסו להשליט בהם את סמכות הממשלה הגולה. בפועל נכשלה ההתקוממות, כאשר הצבא האדום עומד בפרברי ורשה וצופה בנאצים מכניעים את הצבא הפולני העצמאי, הורגים כשלוש מאות אלף אנשים ומחריבים את העיר עד היסוד.
22537503הוועד הפולני לשחרור לאומי