הגנות במשפט הפלילי

הגנות במשפט הפלילי אלו מצבים בהם לא חלה אחריות פלילית על אדם כאשר הוא מבצע עבירה. בכל חברה מוכרים סייגים הגנות וחריגים לעבירות בקודקס הפלילי, שהמשותף להן הוא כי על אף שהדין מכיר בכך שנעברה עבירה, קיים פטור מהרשעה בדין, מחמת נסיבות או הצדקות או ערכים שרואה החברה כחשובים יותר. כך לדוגמה עומדת הגנה לאדם שפעל מתוך הגנה עצמית.

גיל אחריות פלילית

ערך מורחב – גיל האחריות הפלילית

רוב מדינות העולם קובעות גיל מינימלי שמתחת לו אין אדם נושא באחריות פלילית, אף אם ביצע מעשה עבירה.

בישראל, סעיף 34ו לחוק העונשין קובע כי לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה מתחת לגיל 12. קביעה זו עולה בקנה אחד עם תפיסה לפיה מבחינה התפתחותית מי שצעיר מאוד אינו מסוגל להבין את המשמעות האנטי-חברתית של העבירה או את מלוא המשמעות של התנהגותו. אף שקטין מעל לגיל 12 נושא באחריות פלילית, הטיפול בו במסגרת ההליך הפלילי בישראל נעשה לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), המתיר לבית המשפט לתת הוראות הדרושות לטיפול והשגחה על קטין, חינוכו ושיקומו.

הגנת היעדר שליטה

ערך מורחב – הגנת העדר שליטה

לפי חוק העונשין, אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה ללא שליטה על תנועותיו הגופניות, כגון: כפיה, תגובה רפלקסיבית, מתוך שינה, אוטומטיזם או היפנוזה.

הגנת אי-שפיות הדעת

ערך מורחב – הגנת אי שפיות

הגנת 'אי-השפיות' קובעת, כי אדם, שבעת המעשה לא היה שפוי בדעתו – בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי – והיה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או להימנע מעשיית המעשה (סעיף 34ח לחוק העונשין) – לא יישא אחריות בפלילים.

מכאן שלהקמת ההגנה על הנאשם להוכיח שלושה תנאים:

• שבעת המעשה היה לא שפוי, מחמת מחלה שפגעה ברוחו או ליקוי בכושרו השכלי;
• שבעת המעשה היה חסר יכולת של ממש להבחין בין אלטרנטיבות;
• שבעת מעשה הוא לא הבין את מעשהו, הפסול שבו, ואת היכולת להימנע ממנו;

להבדיל מהגנת 'היעדר-השליטה' בה מצב הנאשם הוא של "שפוי בהיעדר רצייה" – שיזוכה בדין, מצבו של נאשם בהגנת 'אי-שפיות הדעת' הוא של 'היעדר רצייה בהיעדר שפיות' ועל פי חוק טיפול בחולי נפש מבצע העבירה יאושפז בבית חולים לחולי נפש.

הגנת השכרות

ערך מורחב – הגנת השכרות

השכרות כוללת כל מצב של היעדר הכרה מסוים שנגרם מצריכת אלכוהול או סם. השכרות משמשת כהגנה לנאשם במצב ייחודי בו הנאשם נכנס למצב השכרות שלא מדעתו. למעשה, שכרות בעת ביצוע עבירה בדרך כלל מחמירה את מצבו המשפטי של הנאשם, ומסייעת לתביעה בכך שהיא יוצרת 'קיצור דרך' להוכחת יסוד נפשי. סייג השכרות מכונה בשל כך ”הגנה מדומה“.

הגנה עצמית

ערך מורחב – הגנה עצמית

ההגנה המוכרת ביותר, שמעניק המחוקק היא טענת 'הגנה עצמית', לפיה לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחיים, בחירות, בגוף או ברכוש, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים (סעיף 34י לחוק העונשין).

לצורך כניסה תחת כנפי הגנה זו יש צורך בהתקיימות שישה תנאים מצטברים:

• מיידיות: המעשה היה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין; המיידיות מתייחסת לפעולה וכוללת היבט של תחילת הפעולה המיידית כדי להדוף את התקיפה והיבט של סיום הפעולה ברגע שהתקיפה נהדפה.
• להדוף תקיפה שלא כדין: מדובר בתקיפה רחבה יותר מפירושה בחוק העונשין.
• סכנה מוחשית: שנשקפה, מהתקיפה שלא כדין, סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו;
• העדר התנהגות פסולה שקדמה לתקיפה מצד הנאשם שצופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים: ההתנהגות הפסולה יכולה להיות גם מבחינה מוסרית ולא רק כדבר שאסור בחוק.
• נחיצות: כוללת נחיצות כמותית, שפירושה שנגרם נזק לתוקף במידה המועטה שהתאפשרה, ונחיצות איכותית, שפירושה שלא היו לנתקף אלטרנטיבות אחרות לפעולה.
• פרופורציה: יחס ראוי בין הפעולה שנעשתה על ידי הנתקף לבין הפעולה שנמנעה מהתוקף. 

אדם אשר ביצע עבירה וחלים כל התנאים להגנה עצמית – יזוכה מאשמה.

סייג להגנה: על המתגונן הרוצה ליהנות מן ההגנה לנקוט באמצעי סביר לפי סעיף 34טז לחוק העונשין, קרי באמצעי הכי פחות מזיק שעומד לרשותו כדי למנוע את הנזק הצפוי מן ההתקפה. כאשר המתגונן יכול להדוף את ההתקפה באמצעות פגיעה קלה בתוקף אין זה סביר שיגרום לו נזק חמור.

הגנת בית מגורים, בית עסק ומשק חקלאי מגודר

הגנת בית מגורים מצויה בסעיף 34י1 לחוק העונשין ומהווה מקרה פרטי של הגנה עצמית. הגנה זו נוספה בשנת 2008 והיא רחבה יותר מההגנה העצמית. לפי פרשת דרומי, ישנם שישה תנאים מצטברים לתחולת ההגנה:

• כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס או ניסה להתפרץ או ניסה להיכנס: הרחבת ההגנה גם למקרים של ניסיון לעומת סעיף ההגנה העצמית.
• האדם, שנכנס או התפרץ או ניסה לעשות זאת, עשה זאת בכוונה לבצע עבירה: ניסיון לצמצום ההגנה, ככל הנראה בשל ההרחבה בתנאי הראשון. תנאי זה לא קיים בסעיף ההגנה העצמית.
• הפריצה או הניסיון הם לבית מגורים, בית עסק או משק חקלאי מגודר של אדם או של זולתו: לרבות שטח מרעה ושטח המשמש לאחסון ציוד וכלי רכב במשק חקלאי.
• המעשה לא היה בלתי סביר בעליל בנסיבות העניין לשם הדיפת המתפרץ או הנכנס: הרחבה לעומת סעיף ההגנה העצמית בו דובר על מעשה שלא חורג מהסביר.
• מיידיות: תחילת הפעולה באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס או ניסה להתפרץ או ניסה להיכנס, וסיום הפעולה באופן מיידי כשההתפרצות או הניסיון נהדפו.
• העדר התנהגות פסולה שקדמה לתקיפה מצד הנאשם שצופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים: ההתנהגות הפסולה יכולה להיות גם מבחינה מוסרית ולא רק כדבר שאסור בחוק.

אדם אשר ביצע עבירה וחלים כל התנאים להגנת בית המגורים – יזוכה מאשמה.

הגנת הצורך

ראו גם – בג"ץ העינויים

'הגנת הצורך' גורסת כי לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חיים, חירות, גוף או רכוש, שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה, ולא הייתה לו דרך אחרת אלא לעשותו (סעיף 34יא לחוק העונשין).

ואלה התנאים לקיומה של ההגנה, שעל הנאשם להוכיח, על מנת שיופטר מאחריות פלילית:

• נחיצות: שהמעשה היה דרוש באופן מיידי;
• להגנת אינטרס מוגן: להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו;
• מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה;
• סבירות: ולא הייתה לו דרך אחרת אלא לעשותו.

ב'הגנת הצורך' הסיטואציה הבסיסית היא של סכנה מוחשית של פגיעה חמורה, לבד מתקיפה בלתי חוקית המכוסה על ידי 'הגנה עצמית'. ההגנה מותנית באי קיום דרך אחרת לפעול, שהיא דרך סבירה, כגון פניה לשירותי הצלה וביטחון. אם הייתה דרך סבירה אחרת, לא תעמוד הגנת הצורך.

הגנת הכורח

הגנת הכורח פוטרת אדם מאחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו, תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך (סעיף 34יב לחוק העונשין).

התנאים להגנת הכורח הם:

• כפייה: המעשה שנצטווה הנאשם לעשותו תוך איום;
• מיידיות: שנשקפה ממנו סכנה מוחשית;
• האינטרס המוגן: של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו;
• העדר ברירה: ושאנוס היה לעשותו עקב כך.

הגנה זו חלה על מבצע שעשה את המעשה הפלילי בתנאי כפייה, תוך שבירת כוח התנגדותו המנטלית, בכך שעמד – עובר למעשה ובשעתו – בדילמה קשה למלא אחרי הדרישה לעשותו או להסתכן במימוש האיום המוחשי עליו אם לא יענה לדרישה. בצימצום כה רב של חופש הבחירה, שאינו מאפשר אלא בחירה בין כניעה לדרישה לבין התמודדות עם המאיים והסתכנות במימוש האיום העשוי לפגוע באורח חמור במי שהאיום מופנה אליו – תחול ההגנה.

החוק מוסיף סייג במקרה שהיה עליו על פי דין לעמוד במקום סכנה שאז ההגנה לא חלה.

הגנת הצידוק

הגנת הצידוק מערטלת את המעשה הפלילי מאי חוקיותו ומכשירה אותו אם נעשה על פי נורמה משפטית, ציות לצו של רשות מוסמכת, נורמה חברתית מקובלת ומקרים נוספים המנויים בסעיף 34יג לחוק העונשין.

ואלה תנאי ההגנה:

• הוא היה חייב או מוסמך, לפי דין, לעשותו;
• עשהו על-פי צו של רשות מוסמכת שהיה חייב לפי דין לציית לה, זולת אם הצו הוא בעליל שלא כדין;
• במעשה הטעון לפי דין הסכמה, כאשר המעשה היה דרוש באופן מיידי לשם הצלת חיי אדם, שלמות גופו, או למניעת נזק חמור לבריאותו, ואם בנסיבות העניין לא היה בידו להשיג את ההסכמה;
• עשהו באדם בהסכמה כדין, תוך פעולה או טיפול רפואיים, שתכליתם טובתו או טובת הזולת;
• עשהו תוך פעילות ספורטיבית או משחק ספורט, שאינם אסורים לפי דין ואינם נוגדים את תקנת הציבור, ובהתאם לכללים הנהוגים בהם.

מדובר בהתנהגות המגבשת יסודות של עבירה פלילית אך עם זאת בעלת ערך חיובי לחברה, שכן היא נעשית בנסיבות אשר בהם מעניקה החברה עדיפות לערך חברתי אחר על פני זה של העמדת העושה לדין. סייג להגנה הוא חוקים שלא מחילים את ההגנה (חוק עשיית דין בנאצים).

הגנת זוטי-דברים

ערך מורחב – זוטי דברים

הגנת זוטי דברים הידועה במשפט הפלילי, היא ממשפחת דוקטרינות "דברים של מה בכך" בנזיקין, ו"המעשה הפעוט" בדיני המקרקעין, שהרציונל השווה בהן הוא כי בתי המשפט לא יעסקו בעניינים שהם קלי-ערך.

ההגנה בחוק העונשין קובעת כי אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך (סעיף 34יז לחוק העונשין).

אין לומר או להבין כי הגנה זו מבטלת אותן עבירות שהמחוקק מלכתחילה קבע אותן כקלות-ערך, אלא יש לבחון את המעשה אותו ביצע העבריין ולקבוע באיזו רמה, בסקלת חומרת העבירה, הוא ממוקם. אם המעשה ממוקם מתחת לרמה המינימלית אנטי חברתית – תחול ההגנה.

טעות במצב דברים

ערך מורחב – טעות במצב דברים

חוק העונשין קובע כי העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו (סעיף 34יח לחוק העונשין). הכוונה היא שכאשר אדם עובר עבירה, מתוך טעות כנה לגבי מצב דברים עובדתי, רואים את מעשהו באספקלריה של הטעות שלו, ומעמידים את המציאות המדומה שלו במקום המציאות האובייקטיבית האמיתית ועל פי המציאות המדומה הוא נותן את הדין. אם המציאות המדומה אינה מגבשת כל עבירה, או שהיא מגבשת עבירה, אך גם מקימה לה הגנה, יוצא אותו אדם פטור. אך אם המציאות המדומה מגלמת עבירה פלילית פלונית יחוב אותו אדם בגין אותה עבירה, וזאת אפילו שהמציאות האמיתית מגלמת עברה פלילית אלמונית. הכלל הנ"ל חל גם על עבירות שנדרש בהן יסוד נפשי של רשלנות, ובלבד שהטעות הייתה סבירה. הכלל הנ"ל אף חל על עבירה של אחריות קפידה בכפוף לכלליה.

טעות במצב משפטי

ערך מורחב – טעות במצב משפטי

ככלל, הדין הפלילי אינו מכיר בטענה שאדם דימה שמעשהו אינו אסור עקב טעות בדבר קיום איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור כהגנה פלילית. ואולם, החוק מוסיף וקובע כי הגנה בדבר טעות במצב משפטי תחול במקום שהטעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (סעיף 34יט לחוק העונשין).

כאשר המעשה הפלילי נעשה בתחום בעל מורכבות משפטית, תוך הסתמכות על חוות דעת של מומחה בתחום, כגון עורך דין או רואה חשבון, עומדת לחשוד הגנת ההסתמכות, לפיה לא הייתה מחשבה פלילית כאשר פעל. על מנת ליהנות מהגנה זו יש להראות שהמומחה קיבל את כל העובדות הרלוונטיות למקרה שבו התבקשה חוות דעתו, ושהוא נתן את חוות דעתו בכתב. חוות דעת זו לא תועיל כאשר לרשות הנאשם עומדות דרכים אחרות לבירור כשרות מעשהו, כגון בקשת החלטה מקדמית, והוא לא ניצל אותן.

הגנה מן הצדק

ערך מורחב – הגנה מן הצדק

דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק" התפתחה במשפט המקובל האנגלי, ובמשפט האמריקאי ואומץ בפסיקה הישראלית. "ההגנה מן הצדק" מאפשרת לבית המשפט לעכב הליך פלילי המתנהל לפניו או לזכות את הנאשם מטעמים שונים, שהצדק דורש זאת, כגון שנפל פגם קשה בהליך הפלילי, ואשר הופך את הרשעת הנאשם לבלתי הוגנת ובלתי צודקת.

מקור ההגנה במשפט האנגלי אשר קבע שלבית המשפט סמכות טבועה שלא לדון בהליכים אשר בהם שימוש לרעה בהליך הפלילי או הטרדה בלתי מוצדקת של הנאשם. ראשית ההגנה באנגליה היה בביטול כתב אישום עקב אי יכולת להרכיב חבר מושבעים אשר דעתם לא תהא משוחדת כנגד הנאשם, וכן במקרים של רדיפה קשה של הנאשם, התמשכות הליכים, עינוי דין ופרוצדורה קלוקלת.

הגנה תרבותית

דוקטרינת ההגנה התרבותית הקובעת כי ייתכנו מקרים אשר בהם מתמלאים כל יסודות העבירה, והנאשם עבר על החוק, אך יש לזכות או להפחית בעונשו של הנאשם מן הטעם שמעשהו בוצע על רקע תרבותו או ערכי הקבוצה אליה הוא שייך או מנהגיה. הסוגיה של הגנה תרבותית במשפט הפלילי התפתחה בעקבות התפתחות הגישה הרב תרבותית והדיון בהשלכותיה על תחומי משפט שונים. לאחרונה החלה ההגנה להתקבל על ידי בית המשפט במסגרת השיקולים לחומרת גזר דינו של הנאשם. ההגנה איננה מעוגנת בחוק והיא ומקורה בספרות ופסיקת בית המשפט (ראו לעניין זה פסק דינו של השופט סאלים ג'ובראן בע"פ 10358/08 איסמעיל אזברגה נ' מדינת ישראל).

לקריאה נוספת

• יובל לוי, אליעזר לדרמן, עיקרים באחריות פלילית (1981)
• ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (1984, 1987, 2002)
• יורם רבין, יניב ואקי, דיני עונשין כרכים א-ג (מהדורה שלישית, 2014)

קישורים חיצוניים

• פרופ' אמנון כרמי ועו"ד אורן אסמן, ‏כשרות משפטית, באתר הערוץ האקדמי, - וידאו
• הגנה (Defense) (סדר דין פלילי), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36587693הגנות במשפט הפלילי