הגישה האקולוגית בעבודה סוציאלית

הגישה האקולוגית בעבודה סוציאלית היא גישה המדגישה פעולות גומלין מתמידות בין האדם לבין סביבתו עם זווית ראייה של גישת הכוחות. זו גישה כללית המנחה את ההתערבות והמחקר ומשיקה בין האדם לבין סביבותיו. לפי התאוריה, האדם מושפע מסביבתו ובה בעת משפיע עליה ומעצב אותה במטרה להשיג התאמה ואיזון בחייו.

הגישה האקולוגית

יורי ברונפנברנר מגדיר את האקולוגיה של ההתפתחות האנושית כ"מחקר מדעי של ההסתגלות ההדרגתית וההדדית בין אדם פעיל וצומח לבין התכונות המשתנות של הסביבות המידיות, שבהן האדם המתפתח חי. כאשר תהליך זה של ההסתגלות מושפע מהיחסים בין הסביבות, המקיפות את האדם, ומההקשרים הגדולים יותר, שבהם מוטמעות סביבות אלה".

בשימוש הרגיל אקולוגיה היא "מחקר מדעי רב תחומי" (אינטר-דיסיפלינרי) של תנאי חיים של אורגניזמים, שיש להם יחסי גומלין זה עם זה ועם הסביבה האורגנית והאנאורגנית. במונח "אקולוגיה" השתמש לראשונה ארנסט היקל (Ernst Haeckel) ב-1868, בהתייחסות לתלות ההדדית בין האורגנזמים בעולם הטבע.

הפסיכולוג יורי ברונפנברנר הציע בשנות ה-70 את המודל האקולוגי כמסגרת אלטרנטיבית למחקר בפסיכולוגיה התפתחותית. דיסיפלינות נוספות, כגון עבודה סוציאלית וחינוך, אימצו את המודל שלו ובנו על בסיסו מודלים מערכתיים, שחלקם שנויים במחלוקת, והם כלי עזר בטיפול ובהבנת הלקוחות השונים.

התאוריה המערכתית אקולוגית לפי ברונפנברנר מסתכלת על התפתחות הילד בהקשר של מערכות יחסים הנוצרות מהסביבה של הילדים. הוא מחלק את הסביבה לארבע מערכות יחסים, שהאדם קשור אליהן - מהסביבה המיידית (מיקרו-מערכת) ועד המערכת הרחבה יותר (מאקרו-מערכת), שאליה שייכים גופי ידע ונושאים הקשורים לכלכלה ולתרבות. ברונפנברנר תיאר את הסביבה האקולוגית של האדם כמעגלים (זה בתוך זה), שהפרט עומד במרכזם. טענתו העיקרית היא, שזיהוי והבנה של יחסי הגומלין בין מעגלי הסביבה של הילד חיוניים כדי להבין את התפתחות הילד, בארבע מערכות-סביבות:

• מיקרו-מערכת - המערכות בהן גדל הילד והן משפיעות באופן ישיר על התפתחותו (המשפחה, המסגרת החינוכית, הסביבה החברתית). הילד והסביבה משתנים לאור יחסי הגומלין ביניהם.
• מזו-מערכת - המערכת הנוצרת בין המערכות השונות של המיקרו-מערכת (למשל המשפחה המורחבת, בית הספר).
• מאקרו-מערכת - המערכת המשקפת את התרבות והאידאולוגיה של החברה הרחבה בה חי הילד.
• כרונו-מערכת - נקודות זמן שונות בהתפתחות הילד.

התאוריה של ברונפנברנר מגדירה "שכבות" מורכבות של הסביבה, כאשר כל אחת משפיעה על התפתחות הילד. שמה של תאוריה זו שונה לאחרונה ל"תורת המערכות הביולוגיות", כדי להדגיש שהביולוגיה של הילד היא הסביבה העיקרית המזינה את ההתפתחות שלו. האינטראקציה בין הגורמים הקשורים בביולוגיה ובהתפתחות של הילד, בסביבת המשפחה או הקהילה המיידית שלו ובנוף החברתי, מזינה ומובילה את התפתחותו. שינויים או קונפליקטים בכל אחת מהשכבות עשויים לגרום לתנודות קלות לאורך כל השכבות האחרות. כלומר, כדי ללמוד על התפתחותו של הילד צריך להסתכל לא רק על הסביבה המיידית שלו, אלא גם על האינטראקציה שלו עם הסביבה הרחבה.

הקשר בין גישת האקולוגיה לעבודה סוציאלית

יש קשר בין גישת האקולוגיה לבין מקצוע כמו עבודה סוציאלית, שמטרתו המוצהרת היא טיפוח פעולות בריאות. ביטוי התלות הדדית בין בני אדם והסביבה משמעותיים בהסתכלות בבסיס האקולוגיה וכן עבודה סוציאלית. לבני האדם ישנם נתונים ביולוגיים, מטען גנטי, טמפרמנט, קצב התפתחות, וכל אלה מושפעים מאיכות יחסי הגומלין בין הסביבה הפיזית, הכלכלית, החברתית, הרגשית והתרבותית, הבאים לידי ביטוי בדרכים ובנקודות זמן שונות, ויכולים אף לנבא את השפעת האירועים בעתיד. בשילוב הגישה האקולוגית בתוך מקצוע העבודה הסוציאלית יש ניסיון לתת במה ומקום להשמיע קול לקבוצות בשוליים בחברה, ולתת להן תוקף ושיתוף בעזרת השתקפות מצבן בחברה והבנת המערכות מסביבן, כגון שכונות מגורים, וכן לאפשר מקום לקבלת החלטות בנושאים כגון תכנון ערים, פינות נוי ועוד.

התאוריות האקולוגיות מסייעות לקידום בריאות ורווחה בקהילה, ומסייעות לשינויים התנהגותיים וסביבתיים, וכן עוזרות לרווחת הפרט. בנוסף יש הבדל בהרגלי בריאות של היחיד וסגנון חייו. נעשית המשגה של חשיבה אסטרטגית התנהגותית המקודמת בעזרת הקהילה הנרחבת (למשל עידוד אנשים להתעמל באופן קבוע, שיפור הדיאטה שלהם והימנעות מעישון משפיעים על רווחת האדם באופן משמעותי וכוללני). תוכניות אינטגרטיביות פסיכולוגיות, ארגוניות ותרבותיות, בנוסף לתכנון קהילתי ותקנות חדשות, מסייעות לפרט ומשפיעות על כל המערכות, מרמת המיקרו ועד רמת המקרו (למשל שימוש בשירותי בריאות או בביטוח לאומי בצורה מושכלת ויעילה יותר בשל תוכניות לקידום בריאות). הגישה האקולוגית מתאימה לשינויים שהאדם עובר, ומחזקת אותו באופן פיזי, נפשי וחברתי.

כמו כן, מסייעת גישה זו לקליניקה בזיהוי סיבות לחוזקות ולקשיים של האדם ולקשר ביניהם לכל המערכות הסובבות אותו, מסייעת באומדן מובנה התורם להבנה מעמיקה וקשר בין האדם וסביבתו. גישה זו מאחדת בתוכה תאוריות רבות נוספות, והיא בסיס קליני להתערבות טיפולית אישית.

תחומי מיקוד של העבודה הסוציאלית בעשור האחרון

מקצוע העבודה הסוציאלית שם לעצמו למטרה לזהות יכולות ומוקדי כוח במערכת הפונה, ובאמצעותם לקדם את מערכת היחסים בין יחידים, משפחה וחברה על מנת לשפר את איכות חייהם. עובדים סוציאליים חברתיים נשענו על התאוריות הבאות: גישת המערכות (תאוריית המערכות מסבירה רק את השפעת המערכת החברתית החיצונית ולא מצביעה על ערכים פנימיים ותרבותיים המשפיעים על האנשים), תאוריות של ארגונים, תאוריות חברתיות של מבני כוח ועוד. לארקין ביטא אמביוולנטיות לגבי המשך המוסד של העבודה הסוציאלית, והציע לעדן את הגדרות המקצוע, לפשט הבסיס הגנרי ולהגדיר באופן ספציפי שדות פרקטיקה, וזו סיבה נוספת להגדרות עמוקות יותר גם לפי המודל האקולוגי.

תרומת הגישה האקולוגית והאקולוגית עמוקה למקצוע

אף על פי שהמודל האקולוגי בעבודה סוציאלית היה חשוב למקצוע מאז 1970, ההתקדמות בתאוריה האקולוגית מבוססת על התפתחויות אקולוגיה עמוקה ואקולוגיה חברתית, שהצביעו על הבנה שונה באופן משמעותי של התאוריה האקולוגית, שעליה יש לבסס את הפרקטיקה המתפתחת.

עבודה סוציאלית אקולוגית "חדשה" מושרשת באופן תאורטי בכתבים, הקשורים באקולוגיה חברתית ובאקולוגיה עמוקה. מוריי בוקצ'ין (Murray Bookchin) טבע את המושג "אקולוגיה חברתית" בשנות 1970 המאוחרות, בהתייחסו במיוחד ליחסי הגומלין (interrelationship) בין בני אדם לבין סביבתם הטבעית. על פי בוקצ'ין, התאמת המבנה האקולוגי כולל את התחום החברתי של בני האדם, ומביא איתו את הפוטנציאל להבין לא רק את מקום האדם בטבע אלא גם את היחסים שלו עם אחרים.

תפיסות מוקדמות של אקולוגיה בעבודה סוציאלית התמקדו במערכות של מודלים סיסטמטיים, מובנים, שיטתיים, והן שונות באופן משמעותי מעקרונות השימוש בגישה האקולוגית החדשה וההשפעות ההדדיות של המערכות השונות, המאורגנים בתוכם לאו דווקא לפי מדרג אלא לפי השפעתם על בני האדם, והמשוחררים מעקרונות אקולוגיים. יונגר ערך הקבלה בין שמונה דו"חות של Naess, שלהם הרבה מן המשותף בתפיסתו של בוקצ'ין של אקולוגיה חברתית. הוא מציע שמונה עקרונות ישימים עבור הפרקטיקה של העבודה הסוציאלית (פרקטיקה של אקולוגיה חדשה):

1. לכל בן אנוש יש זהות עצמית וערך בפני עצמו, בנוסף למשמעות שלו בהקשר לאחרים בקהילתו.
2. למגוון תרבויות וארגונים יש יכולת להציע פתרונות מיוחדים ומגוונים כדי לענות לאתגרים העומדים בפני בני האדם.
3. בריתות מובנות (הסכמים מובנים) בין הקהילות והשירותים שהם מספקים לעצמם, חייבים להגדיל את מספר המקורות שהם בהישג ידו של הפרט ושל המשפחות, כדי לעזור להם לסייע לעצמם.
4. כדי למנוע התפרקות חברתית, השירותים הקהילתיים המסופקים לציבור יהיו מנוהלים על ידי בעלי מניות, וכך תופחת גם הביורוקרטיה.
5. יש לשמור על נגישות של הפרט לכל המערכות נותנות השירות בקהילה.
6. יש להתייחס לפוליטיקה הציבורית ולהעצים את הקהילה כדי לשפר את רווחת הציבור.
7. הנושאים המסייעים לפרטים ולקהילותיהם יכולים להוות קרקע ללימוד על התפתחות כלכלית וחברתית, לכן יש לבצע תהליכי פיתוח, הדרכה והטמעה של התהליכים.
8. העובדים הסוציאליים מחויבים אתית לשינוי ולטיפוח קהילתי אינדיבידואלי.

בעזרת הגישה האקולוגית תרמה למקצוע העבודה הסוציאלית בהבנה רחבה של מה שהאנושות מגדירה ומעצבת כמציאות האישית והקולקטיבית ביחס לטבע. הגישה משלבת וקושרת ידע רלוונטי מהפסיכולוגיה הטרנס-פרסונלית (Transpersonal Psychology), כלומר תוספת רוחנית לגישה הפסיכואנליטית, קוגניטיבית-התנהגותית והומניסטית, וכן לפילוסופיה האקולוגית העמוקה, כלומר מתייחסת לא רק למדע אלא גם לרוחניות ולפילוסופיה. האקולוגיה העמוקה מחשיבה גם מינים לא אנושיים, אנאורגניים, כיסודות הפשוטים של החיים (כמו יהלום או פחם), יותר מהממסד הסביבתי המקובל. המאמץ הוא לגבש דרכים חדשות ולהגדיר פתרון לאתגרים רבים העומדים בפני המין האנושי בתחילת המילניום. פרד ה. בסטהורן מצביע על מספר נקודות חיבור בין הגישה הטרנס-פרסונלית לעבודה סוציאלית, ואיך הדבר עשוי להצביע על שינויים חשובים בהתמקדות בתאוריה ובפרקטיקה של מקצוע העבודה סוציאלית. התאוריה הטרנספרסונלית והאקולוגיה העמוקה הן בעצם הגדרתן, פרדיגמות אלטרנטיביות. הן מייצגות פרספקטיבה שונה (בשל היותן בעלות השפעה פחותה ונוכחות קטנה במסורת האקדמית המערבית), בשל הדרך בה אנשים מגדירים ומעצבים את עצמם בתוך סביבותיהם האישיות והקולקטיביות. הן מתייחסות לתרבויות ומסורות עתיקות אף מימי קדם, הכוללות הגות וחוכמה, אך כוללות גם תרבויות עכשוויות.

התאוריה הטרנספסונלית והתאוריה האקולוגית העמוקה יוצרות פוטנציאל ומנוצלות במידה רבה עבור תפיסת הפרט את עצמו, את האחרים ואת היקום, הן בפנימיותו והן בסביבותיו. הן גם מציגות מספר קשיים מיוחדים לאנשי מקצוע, הספוגים היטב בחברה המערבית ובהנחות ערכיות מקצועיות של האינדיבידואליות, כגון שליטה עצמית, רציונליות וכוחות האגו. הן דורשות, שהפרט ישנה באופן זמני כמה הנחות הקיימות בתוכו בנושא היקום, ובמקום זאת יאמץ מידה מסוימת של עמימות, תוך כדי פתיחת עצמו לדרכים של ידיעה ושל עשייה, המשקפות פרספקטיבות יותר הוליסטיות, ומעבר לאגו של כל פרט (trans-ego).

שינוי העבודה הסוציאלית במטרה לסגל את המודל האקולוגי, קשור להגדרת המקצוע ולהתפתחותו. גישה אקולוגית מובנת כתפיסה הוליסטית וכן מורגש הצורך להתפתח כל הזמן.

העובדים הסוציאליים ניסו לאחד את המערכות והידע הפנימי שלהם בנושא התהליכים האנושיים. השאלה החיונית בנושא המקצוע של עבודה סוציאלית אקולוגית היא תהליכים מבניים והבנה עצמית, כשהכוונה של המקצוע להיות חלק מתהליך, שתפקידו או להרוס מבנים שליליים או לקדם מבנים שיהיו ברי-קיום ויקדמו רווחה. גם המקצוע של העבודה הסוציאלית הוא חלק תרבותי המקדם תהליכים אנושיות ותורם להישרדות הגזע האנושי בכל האתגרים החברתיים, הכלכליים והטבעיים העוטפים את בן-האנוש. במקצוע זה נבדק האם הפעולות שננקטות מספיק מאוזנות, ואילו פעולות יש לנקוט כדי שיסייעו לקיום האנושי. יש הבנה כי המקצוע של עובד סוציאלי אקולוגי קרוב לגישה ההוליסטית של גישת המערכות, ושם למטרה לשקם מחדש את האדם בסביבתו, במובן שסביבת המגורים יכולה להיתפס כרצף נמשך של הווייה לכיוון הטבע, והאדם הוא חלק מהיקום כולו. הסביבה האנושית ההוליסטית רואה מסורות אקולוגיות שונות כרצף כולל עם אפשרות ורצון לאחד אותן ביחד באופן יצירתי ורפלקטיבי. היחס בין רווחתו של האדם וסביבת מגוריו לא השתנתה כל כך עם השנים, אך החברה כשלם השתנתה והדרך בה אנשים תופסים את הטבע המורכב השתנתה עם הזמן. יש הטוענים כי חשוב שהמקצוע ינוע עם השינויים משום שהוא לא נמצא בחלל ריק, אלא להפך, הוא מתקרב לגישה הפמיניסטית, הפוסט-מודרנית ומבני כוח בתהליכים משתנים, והעובדים הסוציאליים נדרשים להציע פתרון אלטרנטיבי לבעיות שנוצרו.

אנתוני גידנס טוען כי המומחים בארגון חוזרים על השיטות המסורתיות אך בדרך שונה, מודרנית. שלב מוקדם בבניית הקשר בין הצרכנים הוא האמון, כדי שיהיו יחסים תומכים וחבריים, ושיישמרו על פני רצף. תפקיד המומחים השתנה ליועצים במקום משגיחים, כפי שהיו בעבר. בק טוען כי למומחים תפקיד כפול: הם משמשים כשוערים לגוף הידע, ובנוסף שוברים את המונופול והשליטה הבלעדית על הידע. בדרך זו, האחריות לבחירות בחיים עוברת ליחידים. יש מומחים שנתמכים בערכי מוסד מסוים אליו הם שייכים, שלפיו בחרו הצרכנים את שירותיו של אותו עובד סוציאלי. הצרכן עצמו רשאי לבקר את המערכת עצמה, אף על פי שהיא מערכת מקצועית ומומחית.

לטענתו של אהרון ברוואר, המודל האקולוגי יכול לשמש גם בפרקטיקה של עבודה סוציאלית. המודל האקולוגי מתאר איך אנשים מתקשרים עם סביבתם. עם זאת, המודל נשאר יותר מדי מופשט מכדי להוות הדרכה מועילה בפועל. תאוריה ומחקר בתחום של קוגניציה חברתית, כלומר, איך אנשים מבינים סביבותיהם ואחר כך מגיבים למה שהם רואים, משמש הסבר של מרכיב בסיסי של המודל האקולוגי: אנשים יוצרים לעצמם "פינות" (מקומות לעצמם) בתוך הסביבה.

המודל האקולוגי של עבודה סוציאלית הופך בשנים האחרונות למודל המוביל להבנת התנהגות ולעבודה עם אנשים. בניגוד למודלים אחרים של התנהגות המשמשים בפרקטיקה של עבודה סוציאלית, הנשענים במידה רבה על רעיונות של מדעי החברה ומדעי ההתנהגות - המודל האקולוגי צמח ישירות מתוך מחויבות כפולה של המקצוע לסביבה ולאדם. כיום מודל זה של פרקטיקה והתנהגות אנושית נמצא ברמה גבוהה יותר של הפשטה ותאוריה. עובדים סוציאליים המביטים במודל האקולוגי כדי לדווח הלכה למעשה על הפרקטיקה, מוצאים פערים, אשר גורמים להם לסמוך על הטכניקות המסורתיות של הערכה, התערבות, הגדרת המטרה ומדידה.

לטענתו של ברוואר, מחקר בתחום הקוגניציה החברתית ישמש כדי להסביר את התהליכים המשתמעים על ידי המודל האקולוגי. הדגש מושם על פירוט התהליכים שבאמצעותם אנשים יצרו "נישות" עבור עצמם בתוך הסביבה שלהם.

הרקע ההיסטורי והגורמים שהובילו להתפתחות הגישה האקולוגית

תחום העבודה הסוציאלית בתחילת דרכו מיקד את ההתערבויות שלו באדם, בעוד ההתערבויות הכוללות התייחסות לסביבתו של האדם נתפסו כחשובות, אך לא היו מספיק מקצועיות. עלה צורך לפתח ידע ומיומנויות ולבסס את המקצוע באופן מעשי. מלחמת וייטנאם, המלחמה בעוני וזכויות האדם היו עקרונות חברתיים אשר תבעו תשומת לב חברתית וקהילתית נרחבת יותר. משנות ה-60 המאוחרות גישות שונות של טיפול קבוצתי ועבודה נרחבת עם קבוצות התרחבו ועם הזמן נעשתה אינטגרציה של דרך הטיפול הזו. בנוסף השתנתה הגישה מתיאום בלבד (Coordination) בין הגורמים השונים למודלים שהאמינו בהתערבויות (Intervenetion) כפי שיש ברפואה מבוססת ראיות כנהוג במקצועות טיפוליים אחרים. השינוי של המטרות החברתיות היטה דגש למטרות אחרות בתהליך, ותאוריות חברתיות ותרבותיות הציעו מושגים של כח, שינוי חברתי וקונפליקטים. היו שהציעו כי המקצוע של עבודה סוציאלית חייב להישען על מספר תאוריות מדעיות הנשענות על מספר דיסיפלינות.

במאמר של הת'ר לארקין משנת 2006 היו שהציעו כי עבודה סוציאלית אינטגרטיבית תדגול בגמישות ושלא תהיה צמודה לפרופסיה מסוימת. כמו כן, הוצעו תאוריות פרקטיות שונות שמחברות בין העבודה החברתית ושכל אחת מספקת חלק שונה של חשיבה ואף אחת מאותן תורות אינה עצמאית בפני עצמה. הרצון היה ליצור הלימה בין הפרקטיקה בעבודה סוציאלית לבין התכנון של ההתערבות, במטרה לצמצם אי צדק חברתי ובמטרה להגדיל את טווח השירותים החברתיים שסופקו. יש שטענו כי פרספקטיבה פנימית בין האנשים וסביבתם מספקת תקווה להתפתחות פעולות עקרוניות והתערבויות סביבתיות.

התאוריה של יורי ברונפנברנר אומרת שבניגוד ליחיד, זו גישה דטרמיניסטית, והוא הציע את תאוריית המערכות האקולוגיות (1979), גישה המתייחסת לסביבתו של האדם, שהקשר בעבודה המשפחתית יהיה קשור באופן ישיר לתהליכים המתרחשים בחברה לבין תהליכים המתרחשים בתוך האדם וההקשר הכללי מסביב, למשל מאפייני הזמן והתקופה. הגישה על פיה נשען טענה כי כל מאפיין נוסף יופעל על המשפחה וישפיע על העבודה עימה, כולל פוטנציאלים בינאישיים האמורים להשפיע על תפקודה. העבודה במשפחה, הסביבה המורחבת יותר של הפרט תשפיע בהתאמה על היחיד וסביבתו. בניגוד לתאוריות אחרות, תאוריה זו לוקחת על עצמה מנדטים נרחבים של עבודתו של האדם, וכן פקטורים של היחיד, המעצבים את ניסיונו הכולל בחיים. תאוריית המערכות האקולוגיות לא מגבילה ולא שופטת אם האדם מאוזן באחד משני הצדדים או אינו נמצא בהומואוסטזיס/שיווי משקל המתבטא באופן ביופסיכוסוציאלי.

ג'ונסון מתאר, כי בין השנים 1976 ל-1990 שרר בעולם מצב כלכלי קשה, שהתבטא באינפלציה ובאבטלה גבוהה. כל זה לווה בדאגה לביטחון הלאומי. המצב הקשה הביא לדאגה גם לחסרי הדיור, למשתמשים בסמים ולחולים במחלת האיידס, שהמודעות לה באותן השנים גברה. חוסר צדק חברתי והפערים בחברה עוררו נושאים חברתיים וכלכליים שונים, ועל סדר היום עמד הרצון לצדק חברתי ורווחה לאנשים.

ב-1976 הודגשו מספר מושגי יסוד שנועדו לסייע בתהליכים החברתיים:

• הערכה- נתפסה כתהליך שמפתח את ההבנה של האדם למצבו הכללי והבנת המצב היא למעשה הבסיס לפעולות שיינקטו. הערכה היא תהליך מתמשך המשתמש בידע שהתפתח ממספר מקורות, למשל, של האפקט התרבותי והאתני על התנהגות היחידים ויכולתו של היחיד והמשפחה לנצל עזרה מוצעת, היא בעלת חשיבות גבוהה. ניתנה בנוסף תשומת לב להשפעה ההתנהגותית של האינדיבידואל בשל שייכות למגדר מסוים.
• האדם בתוך המצב- (הנקרא כעת "אדם בסביבתו") קיבל התייחסות מיוחדת בתהליך ההתפתחות הגישה האקולוגית. רשתות תמיכה אישיות זוהו, פותחו, וקיבלו תמיכה. היחיד והמשפחה השתמשו בהם בתהליך בו ביקשו עזרה. הגישה של המערכות הסוציאליות התקבלה ברמה עולמית. בנוסף, בתקופה זו היו ניצני הגישה הפמיניסטית. גישה זו הדגישה את החשיבות בהעצמת המטופל ובעבודה איתו כדי לשנות את המערכות הסביבתיות שלו.
• "קשר"- משמעות המושג חשובה ביותר והיא עמוד הטווח ליחסים בין היחיד, המתווך שהוא המטפל (לדוגמה העובד הסוציאלי), וכל המערכות איתן היחיד או המשפחה באים במגע. הקשרים קיבלו חשיבות לא רק בין מטפל למטופל, אלא גם בין מערכות סוציאליות ובין אנשים מרכזיים במערכות אלו.
• "תהליך"- בכל גישה תאורטית נתפס כמשהו אחר, אך בכל הגישות היווה חלק בלתי נפרד לשינוי במהלך כרצף הזמן לעומת התרחשות האירועים והשפעתם העתידית.

ב-1986 הציעו ויטיקאר, שיינק וגילקריסט שעובדים סוציאליים יעברו לפרדיגמה חדשה, צורת מחשבה אחרת. נוסף על כך הם אמרו שצורת המחשבה החדשה הזו, התאוריה האקולוגית, מבוססת על שיפור התמיכה הסוציאלית בצורות שונות של הסביבה ושיפור בעיות אישיות דרך לימוד "כישורי חיים".

צורת מחשבה זו מתאימה לגישה הכוללנית. במסגרת זו הגישה הכוללנית מציעה למקד את ההתערבות על שינוי סביבתי. פרדיגמה המוצעת על ידי חלק מהעובדים הסוציאליים שמתאימה לאוכלוסיות רבות, היא למשל הגישה הפמיניסטית.

במילים אחרות, גישה זאת קוראת לראייה הוליסטית, פיזור רחב של הכוח, השמת דגש לביצוע המטרות, לתת שם חדש לפעולות, ולזהות שבעיות אישיות הם לעיתים תוצר של אי צדק פוליטי, ושצריך למקד את ההתערבות על מערכות רחבות יותר. עובדות סוציאליות פמיניסטיות מדגישות את הצורך ללמד את המטופלים להעצים את עצמם, ואיך לעבוד בשיתוף עם המערכות המשפיעות עליהם.

דאגה גדולה של עובדים סוציאליים היא עבודה עם אנשים שחוו אי צדק חברתי ונחשבים לאוכלוסייה בסיכון. הגישה הפמיניסטית נראית רלוונטית להתייחסות לאוכלוסיות אלו, בכך שהגישה מתייחסת לכך שרוב הבעיות שהאוכלוסייה צריכה להתמודד איתם, הם כתוצאה מהאינטראקציות שלהם עם הסביבה והמערכות הסובבות אותם.

לקריאה נוספת

• Heather Larkin, (2006). Integral management and the effective human service organization. AQAL: The Journal of Integral Theory and Practice, 1(3), 184-203
• Michael Ungar (2002), A deeper, more social ecological social work practice. The Social service review [0037-7961] vol:76 iss:3 pg:480
• Brower, Aaron M. (1988). Can the Ecological Model Guide Practice?, Social Service Review 62: 411–29
• Johnson, L. C. (1998). Social work practice: A generalist approach (6rd 4.ed.) Chapter 2: Social work as a developing profession, 30-32. Boston: Allyn and Bacon

קישורים חיצוניים

• Joseph G. Grzywaczy Nadine F. Marks, (2009), Reconceptualizing the Work-Family Interface: An Ecological Perspective on the Correlates of Positive and Negative Spillover between Work and Family, Center for Demography and Ecology University of Wisconsin-Madison, CDE Working Paper No. 99-03
• Ryan J. (n.d.) Bronfenbrenner’s Ecological Systems Theory, National-Louis University

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32001100הגישה האקולוגית בעבודה סוציאלית