מזג

מזג (בלעז: טמפרמנט) הוא מכלול הגורמים הביולוגיים והפסיכולוגיים שיוצרים את המרכיבים הבסיסיים של אישיות האדם.

גורמים אלו מתבטאים בסגנון ההתנהגות בשבועות הראשונים לחייו של התינוק. הם משפיעים על התגובות של הילד להוריו ומהווים רקע ביולוגי ופסיכולוגי שבמהלך החיים מתפתח ממנו האופי, התכונות והנטיות האישיותיות של האדם.

רקע

המחקר בנושא המזג החל להתפתח בשנות ה-50, על ידי החוקרים אלכסנדר תומאס (Thomas), סטלה צ'ס (Chess) והרברט ג' בירץ' (Birch). בתקופה זו טענו פסיכולוגים רבים מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, כי התנהגות הילד נובעת מהתנהגות אמו כלפיו, וכך אמהות רבות חשו רגשות אשמה כשלילדיהן היו קשיי התנהגות. המחקר נועד לבדוק עד כמה ההבדלים באופי בין תינוקות וילדים הם למעשה מולדים, ועד כמה הם תוצר של גורמים סביבתיים (דוגמת התייחסות האם כלפיהם).

החוקרים ערכו מחקר אורך שארך עשרים שנה, וכללו בו מדגם של 141 תינוקות. באמצעות ראיונות עם הורים ומורים ותצפיות על הילדים, הסיקו החוקרים כי קיימים תשעה ממדים, מולדים וביולוגים ברובם, הקובעים את ההבדלים בין התינוקות והילדים מבחינת המזג שלהם. ממדים אלו נשארים יציבים יחסית במהלך חייו של הילד, אם כי מדי פעם הם בולטים יותר ופחות, בהתאם לסיטואציה. באמצעות ממדים אלו חילקו החוקרים את הילדים במדגם לשלושה סוגי מזג – קל, קשה ומתחמם לאט. לטענתם, סוג המזג עשוי לנבא את ההתנהגות בבגרות; למשל – 70% מבעלי המזג הקשה גילו בהתבגרותם בעיות התנהגות, לעומת 18% מבעלי המזג הקל.

ממצאי המחקר של תומאס, צ'ס ובירץ', והחלוקה שיצרו לממדים ולסוגים של מזג, נחשבים מקובלים עד היום. חוקרים אחרים המשיכו לפתח את המחקר בתחום. הדעות עודן חלוקות לגבי מידת הקשר בין מזג של תינוק לבין תכונות האישיות שלו בבגרותו; חלק מן המחקרים מאששים קשר זה וחלקם מפריכים אותו. עם זאת, השפעת ממצאיהם של תומאס, צ'ס ובירץ' נותרה משמעותית, בין השאר בשל האפשרויות הגלומות בהם להתערבות טיפולית בנושא. כך למשל יכולים הורים המזהים את מזגו של תינוקם, להבין טוב יותר אותו ואת צרכיו, להכיר את המניעים להתנהגותו, להיות רגישים יותר לניואנסים בהתנהגותו ולנבא מראש את תגובותיו הצפויות במצבים מסוימים לעומת אחרים, ובכך לסייע לו להתמודד ואף להתאים את התנהגותם אליו.

לפיכך, כפי שעולה מממצאי מחקרים בעשורים האחרונים, נראה כי המזג לא נשאר קבוע עם השנים, אלא מתפתח תוך כדי יחסי הגומלין עם הסביבה, במעין "מעגל קסמים" של השפעות הדדיות בין הילד לסביבה. לדוגמה, תינוק עם מזג קשה, שמרבה לבכות ולהתרגז, עשוי לגרום להוריו לחוש תסכול רב, עד שכל התקרבות שלהם אליו תלווה בכעס ובחרדה רבה; בתגובה, עלול התינוק לחוות התייחסות זו כתחושת דחייה מהוריו הכועסים, ולכן אי השקט והעצבנות שלו יגברו, דבר שעלול לגרום לתסכול רב עוד יותר אצל הוריו, וכך הלאה. לעומת זאת, הבנת קשיי הילד בעל המזג הקשה, והתאמת ההתייחסות אליו תוך הבנת צרכיו, ללא פרשנות של דחייה וכעס, עשויים למתן את ההתנהגויות חסרות השקט, ובמקביל לסייע לו לכוון ולתעל אותן לאפשרויות פעולה אפקטיביות יותר ומתאימות לאופיו (למשל, לספק לו סביבה פעלתנית).

ממדי המזג

תשעת הממדים שעל פיהם מתבצעת החלוקה לסוגי מזג, על פי תומאס, צ'ס ובירץ', הם:

1. רמת פעילות: מידת הפעלתנות התנועתית (מוטורית) של התינוק – האם הוא חסר מנוחה או שקט בתנועתיות שלו.
2. קצב: רמת הקביעות והסדירות של מחזור הפעילויות שהתינוק מבצע ביומיום, כמו שינה ואכילה – האם הוא ישן ואוכל בזמנים קבועים או משתנים ובלתי צפויים.
3. עוצמת התגובה: כמות האנרגיה המושקעת בתגובה לגירוי – האם התינוק בוכה וצוחק בקול רם או מייבב ומצחקק בשקט ובמתינות.
4. סף התגובה: מידת הרגישות שבה הוא מגיב לגירויים – האם רעש רקע חלש, שינוי תאורה מתון ומגע בד מחוספס מעט עשויים להפריע לו מאוד, או שרק רעש ואור חזקים מטרידים אותו.
5. התקרבות או התרחקות: התגובה האופיינית לאנשים, חפצים וגירויים שונים וחדשים – האם מסתקרן וניגש לבדוק את הגירוי החדש, או נרתע ונבהל ממנו ומראה סימני מצוקה.
6. יכולת הסתגלות: מידת המהירות והיכולת בה הוא מסוגל להתמודד עם שינויים – האם הוא מסתגל מהר לאנשים חדשים, מזון חדש, זמני ארוחות חדשים וכו', או שמתקשה בכך ומגלה התנגדות.
7. איכות מצב הרוח: מהו האַפקט המאפיין אותו במרבית הזמן – האם הוא נוטה לרוב לבכות ולרטון ומצב רוחו מתקלקל בקלות, או שהוא מרבה לחייך וקל לעודד אותו ולהשביע את רצונו.
8. טווח הקשב וההתמדה: מהו טווח תשומת הלב של התינוק ומידת השקעתו בפעילות מסוימת לאורך זמן – האם יכול לשחק בצעצוע מסוים ולהתאמץ להרכיבו במשך זמן רב, או שמאבד עניין במהירות במשחק שדורש התאמצות מסוימת.
9. היסח דעת: מידת הסחת הדעת של התינוק מפעילות בה הוא שקוע – האם הוא מוסח בקלות בעקבות כל רעש קל, או שמרוכז במשימה בה הוא עסוק ולא מתייחס לרעשים סביבו.

סוגי מזג

על פי תשעת הממדים, חילקו תומאס, צ'ס ובירץ' את הילדים במחקרם לשלושה סוגים או טיפוסים של מזג:

1. מזג קל / נוח (easy) – ילדים אלו מתאפיינים בסדר יום פנימי קבוע, יש להם זמנים קבועים בהם נעשים רעבים או רוצים לישון, הם מבטאים לרוב מצב רוח טוב, מקבלים בקלות שינויים כמו צעצועים או אנשים חדשים, ומחייכים לעברם. באופן כללי, קל לספק אותם ולהרגיע אותם. במחקר של תומאס, צ'ס ובירץ', 40% מהילדים במדגם היו ילדים נוחים.
2. מזג קשה (difficult) – ילדים אלו פעלתניים מאד וחסרי מנוחה. הם נתונים למצבי רוח משתנים ובלתי צפויים, מרבים לבכות ולהתרגז, ולרוב נראים לא מרוצים או עצובים. הם מפגינים קושי רב בהסתגלות למצבים חדשים, ומוסחים בקלות מפעילותם בעקבות רעש או מגע קל. אין סדירות וקביעות רבה בשעות האכילה והשינה שלהם. במחקר 10% מהילדים היו ילדים קשים.
3. מזג "מתחמם לאט" (slow to warm up) – ילדים אלו הם איטיים ובעלי רמת פעילות נמוכה, חששנים, הססנים ופאסיביים יחסית. הסתגלותם איטית, והם זקוקים לזמן מסוים על מנת "להתחמם" ולהתעורר לפעילות. הם מגיבים לגירויים ולתסכול בעוצמה רגשית מתונה יותר מילדים עם מזג קשה, אך גם הם מעדיפים להימנע מגירויים חדשים, ונתונים למצבי רוח משתנים ושליליים לרוב. במחקר 15% מהילדים היו מתחממים לאט.

את שאר הילדים במדגם (35%) לא ניתן היה לשייך בבירור לאחד מסוגי המזג האלו.

4.טמפרמנט לא מאורגן - מגיבים כל פעם אחרת

לקריאה נוספת

• Thomas, A., Chess, S. & Birch, H. G. (1968). Temperament and Behavior Disorders in Children. New York: New York University Press
• Thomas, A. & Chess, S. (1977). Temperament and Development. New York: Brunner Mazel

קישורים חיצוניים

• טמפרמנט / מזג, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
• הבדלים אינדיבידואליים בין ילדים: טמפרמנט, אתר "הגיל הרך"
• אליעזר יריב, טמפרמנט והפרעת קשב
• עפרי אילני, התינוק לא ישן? זה כנראה עניין של אופי, 2 בדצמבר 2008, אתר הארץ
• לימור גריף, תינוק עצבני, 25 בדצמבר 2008, אתר nana10

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0