מארי בוקצ'ין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה .
מארי בוקצ'ין (Murray Bookchin, 14 בינואר 1921 - 30 ביולי 2006) היה סופר, נואם סוציאליסט ליברטראני ואנרכיסט אמריקאי ממוצא יהודי, מייסד זרם ה"אקולוגיה החברתית" הקשור לזרמי המחשבה של הסוציאליזם הליברטרי ו, האנרכיזם האקולוגי סביבתנות. כתב 24 ספרים על פוליטיקה, פילוסופיה, היסטוריה, תכנון עירוני ואקולוגיה.
בוקצ'ין היה אנטי-קפיטליסט רדיקלי ותומך נלהב למען ביזור החברה. כתביו על מוניציפליזם ליברטרי, תאוריה של דמוקרטיה שורשית ואישית, השפיעו על התנועה הירוקה ועל קבוצות פעולה ישירה אנטי-קפיטליסטיות כמו "שחרור הרחובות". הוא ביקר בחריפות פילוסופיות ביוצנטריות כגון אקולוגיה עמוקה, ואת האמונות בדבר דטרמניזם ביולוגי של הסוציוביולוגיה. הביקורת שלו על הירוקים בני העידן החדש, כמו קלרין ספרטנק (אנ'), תרמה לפיצולים בתנועה הירוקה בארצות הברית בשנות ה-90.
ביוגרפיה
בוקצ'ין נולד בעיר ניו יורק. הוריו, נתן ורוז בוקצ'ין, היו מהגרים יהודים מרוסיה, אשר חינכו אותו לאור האידאולוגיה המרקסיסטית מילדות. הוא הצטרף ל"פיונירים", ארגון הנוער הקומוניסטי, בהיותו בן תשע. עבד במפעלים והפך לאיש ארגון עבור ה"קונגרס של ארגוני התעשייה". בסוף שנות ה-30 עזב את הסטאליניזם ועבר לטרוצקיזם. בתקופה זו עבד עם קבוצה שהוציאה לאור את העיתון "נושאים עכשווים". לאחר מכן החל להתנגד בהדרגה למרקסיזם-לניניזם בשל הכפייה שהאמין כי היא חלק בלתי נפרד מתורה זו. הוא הפך לאנרכיסט ועזר לייסד את ה"ליגה הליברטרית" בניו יורק בשנות ה-1950.
בשנות 1950 ו-1960 עבד בוקצ'ין במספר עבודות צווארון כחול, כולל תפקיד כסבל רכבת. הוא החל ללמד בסוף שנות ה-1960 ב"אוניברסיטה החופשית", מוסד של תרבות הנגד במנהטן של שנות ה-60. הדבר הוביל למשרה לכל החיים בקולג' רמפו בניו ג'רזי, שם כיהן עד פרישתו כפרופסור אמריטוס, בשנת 1983. בוקצ'ין היה שותף להקמה של "המכון לאקולוגיה חברתית" שנוסד בקולג' גודארד, ורמונט, בשנת 1971.
בוקצ'ין הוציא לאור את ספרו "הסביבה הסינתטית שלנו", תחת שם העט לואיס הרבר, בשנת 1962; זאת חצי שנה לפני ספרה של רייצ'ל קרסון, "אביב דומם". הספר תיאר מגוון רחב של בעיות סביבה אבל זכה לתשומת לב מועטה בגלל הרדיקליות הפוליטיות שבו. המאמר פורץ הדרך שלו, "אקולוגיה וחשיבה מהפכנית", הכניס את מושג האקולוגיה לפוליטיקה הרדיקלית, והרצאות שנשא בכל רחבי ארצות הברית הביאו לפופולריזציה של רעיונות אקולוגיים בתרבות הנגד. מאמרים אחרים שלו משנות ה-60 הביאו רעיונות חדשניים אודות טכנולוגיות אקולוגיות. מאמר מפורסם אחר של בוקצ'ין הוא "הקשב, מרקסיסט!" משנת 1969, אשר הזהיר תנועת סטודנטים כנגד השתלטות של קבוצה מרקסיסטית. מאמרים אלו ואחרים משנות ה-60 נכללים באנתולוגיה "אנרכיזם לאחר מחסור".
ספרו משנת 1982, "האקולוגיה של החופש", היה בעל השפעה רבה על התנועה האקולוגית המתפתחת, הן בארצות הברית והן במדינות אחרות. הוא היה שותף בארגון האנטי-גרעיני "התאגדות קלמשל" בניו אינגלנד, וההרצאות שלו בגרמניה השפיעו על כמה מהמייסדים של מפלגת ה"ירוקים" הגרמנית.
להגותו של בוקצ'ין הייתה השפעה רבה על מנהיג מפלגת הפועלים של כורדיסטן, עבדוללה אג'לאן, אשר התוודע לכתבי בוקצ'ין במהלך מאסרו[1].
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה והמאמר "אנרכיה לאחר מחסור", פרויקט אנאנ, אתר אוב - ז.ע.פ.
- קטע מתוך ראיון בו בוקצ'ין מספר על המעבר שלו מקומוניזם לאנרכיזם
- מארי בוקצ'ין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] מארי בוקצ'ין29483797