אקולוגיה חברתית

אקולוגיה חברתית היא זרם מחשבתי קרוב לאנרכיזם העוסק ביחסים בין אוכלוסיות של בני האדם ובין הסביבה שלהן.

אקולוגיה חברתית היא במילים של פרשנייה: "ביקורת קוהרנטית ועמוקה על המגמות החברתיות הפוליטיות האנטי-אקולוגיות הנוכחיות" כמו גם "גישה משקמת, אקולוגית, קהילתנית ומוסרית לחברה".^[1]

אקולוגים חברתיים מאמינים כי מתרחש משבר אקולוגי ושהוא תוצר של הקפיטליזם. הם מאמינים כי לא רק מספר האנשים, אלא גם הדרך בה אנשים מתייחסים זה לזה היא מהגורמים למשברים הכלכליים, החברתיים והאקולוגיים המתרחשים לטענתם. צריכת יתר, התמקדות בייצור ותרבות הצריכה הם לפיכך תסמינים, שנובעים מנושא עמוק יותר בעל הקשרים אתיים בתוך החברות.

אקולוגיה חברתית היא אחד מזרמי המחשבה המשפיעים ביותר בחשיבה הסביבתית ובהגות האקו-אנרכיסטית בתוך האנרכיזם. היא מקושרת לרעיונות וליצירות של מארי בוקצ'ין, שכתב על נושאים אלה החל משנות ה-1950 ועד מותו, ואשר החל משנות 1960 שילב נושאים אלה יחד עם אנרכיזם חברתי מהפכני. יצירותיו כוללות את "אנרכיזם לאחר מחסור", "לעבר חברה אקולוגית" ו"האקולוגיה של החופש". ורבות אחרות.

אקולוגיה חברתית טוענת כי שורשי המשבר הסביבתי נמצאים ביחסי השליטה בין אנשים. השליטה על הטבע נתפסת כתוצאה של שליטה בתוך החברה, אבל דבר זה הגיע לדרגת משבר רק בתוך הקפיטליזם. במילותיו של מארי בוקצ'ין:

"הרעיון שהאדם חייב לשלוט בטבע נובע ישירות מהשליטה של האדם באדם... אבל רק לאחר שקשרי הקהילה... התמוססו לכדי קשרי שוק קרה הדבר שהפלנטה עצמה צומצמה למשאבים לשם ניצול. נטייה זו בת מאות השנים התפתחה למלוא חומרתה בקפיטליזם המודרני. בשל טבעה התחרותי, החברה הבורגנית לא רק מציבה אנשים זה כנגד זה, אלא גם את המסה של האנושות כנגד העולם הטבעי. בדיוק כשם שאנשים הופכים לסחורות, כך גם כל היבט אחר של הטבע הופך לסחורה, משאב שנועד לייצור ולשיווק על פי גחמה".

"הגזל של רוח האדם על ידי השוק מקביל לשוד של כדור הארץ על ידי ההון".

אוניברסיטת קליפורניה באירוויין מעניקה תואר ראשון באקולוגיה חברתית.