ג'יפתליק (אזור)
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש בלבול בין אזור מצומצם יחסית בוואדי פרעה לכל האדמות שהוכרזו כג'יפתליק.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש בלבול בין אזור מצומצם יחסית בוואדי פרעה לכל האדמות שהוכרזו כג'יפתליק. |
ג'יפתליק (בטורקית: Çiftlik) הוא אזור בבקעת הירדן, שהיה בבעלות הסולטאן עבדול חמיד השני. שם האזור נובע מהמושג "צ'יפתליק" (אנ'), שבדיני המקרקעין באימפריה העות'מאנית, אשר ציין סוג של קרקע בבעלות המדינה.[1]
היסטוריה
בשנות ה-70 של המאה ה-19 רכש הסולטאן עבדול חמיד השני אדמות בשטח 381,771 דונם (כ-382 קמ"ר) משני צדי הירדן, מיריחו ועד בית שאן. חלקו הדרומי נקרא ג'יפתליק יריחו, וחלקו הצפוני - ג'יפתליק בית שאן.
בשנת 1882 ביקש שמואל שולמן, אמן וספר סת"ם מצפת, להקים יישוב על אדמות הג'יפתליק בעמק הירדן. הוא נפגש בקושטא עם הסולטאן, כמזכיר ועד חלוצי יסוד המעלה,[2] והציע לו לקרוא למקום "עיר חמדה" על שם הסולטאן. שולמן קיבל את הסכמתו העקרונית של הסולטאן בתנאי שיימצאו 500 משפחות שיהיו מוכנות להתיישב ביישוב החדש. הוא חזר לארץ ישראל והדפיס חוברת המספרת על תוכניתו, אך לא נמצאו 500 משפחות והתוכנית נגנזה.
בשנת 1905 ניסה זלמן דוד לבונטין, מנהל בנק אפ"ק ביפו, לחדש את התוכנית. תוכניתו הייתה לחכור את אדמות הג'יפטליק ל99 שנה ולישב עליהן 500 משפחות, וזאת במסגרת תוכנית נרחבת להתיישבות יהודית בבקעת הירדן משני צידיה עד אזור יריחו וכן שיט בים המלח. בסופו של דבר נפסלה התוכנית בידי ההנהגה הציונית בראשות דוד וולפסון, אשר חששה מן ההיקף. הגדול והשאפתני של התוכנית, מן ההשקעה הכספית הגדולה שהייתה כרוכה בה וכן מן העובדה שאפשרות ביצועה נשענה על הצורך במתן שוחד בסכומים גדולים לרשיד ביי, המושל הטורקי של ירושלים. (תוכנית הג'יפטליק של לבונטין מתוארת בהרחבה בפרק ו' של הספר "דוד וולפסון -האיש וזמנו" מאת מרדכי אליאב, שיצא לאור בשנת תשל"ז בהוצאה משותפת של אוניברסיטת ת"א וההסתדרות הציונית העולמית).
ב-1908 בעקבות מרד הטורקים הצעירים הולאמו האדמות מרשות הסולטאן ונרשמו כקרקעות מדינה.
בתקופת המנדט הבריטי
בתחילת השלטון הבריטי בארץ ישראל היה על השלטונות להחליט מה לעשות באדמות הג'יפתליק. ב-1921 נמסרו רוב הקרקעות ממערב לירדן לבעלותם של ערבים תושבי טובאס, בית דג'ן ושכם, שטענו כי האדמה הייתה שייכת להם קודם שעברה לידי השלטון העות'מאני. שטחי הג'יפתליק ממזרח לירדן נמסרו לאמיר עבדאללה. מלבד זאת הוקצו אדמות לקיבוץ איילת השחר וכן שטח ליד ערד שיועד להתיישבות של חיילים יהודיים ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. בהמשך נרכשו אדמות בג'יפתליק בית שאן על ידי הקרן הקיימת לישראל, והוקמו עליהן יישובים עבריים. מרבית יישובי עמק בית שאן הוקמו על אדמות ג'יפתליק.
לאחר מינויו של הנציב העליון הרברט פלומר, דרשה ההסתדרות הציונית מממשלת המנדט למלא את מחויבותה על פי כתב המנדט לסיוע בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, ובכלל זה הקצאת קרקעות מדינה להתיישבות יהודית, "במיוחד את יתרת הקרקע מאדמות הג'יפתליק של בית-שאן, לצורכי התיישבות היהודים, כמתחייב מסעיף 6 של כתב המנדט. הקובע כי על הממשלה לעודד 'התיישבות צפופה של יהודים על הקרקע, לרבות אדמות המדינה ואדמות שוממות שאינן דרושות למטרות ציבוריות'. ממשלת בריטניה ידעה, שההסכם משנת 1921, בעניין אדמות הג'יפתליק של בית-שאן היה נדיב מדי בהקצותו שטחי קרקע נרחבים לערבים".[3]
ב-1940 החלו הבריטים, לתכנן הקמת מבנה משטרה בג'יפתליק, תוך התבססות על מבנה הממשל העות'מאני שהיה קיים במקום. רשויות התכנון הכינו כ-3 חלופות לפי דגם של תחנה כפרית (2nd Class Police Station). בניין משטרת הג'יפתליק הושלם ב-1941 ושימשה את המשטרה הבריטית עד לסיום המנדט. משטרת הג'יפתליק הייתה חלק משורה של משטרות שהקימו הבריטים לאורך גבולם המזרחי שכללו גם את משטרת צמח, משטרת טובאס ומשטרת יריחו.
לפי תוכנית החלוקה, התוכנית התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות של 1949, עבר משליטה בריטית לירדנית, כחלק מהגדה המערבית. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוקמה באזור תחנת ניסיונות חקלאית ירדנית.
בתקופה זו צומצם השטח הנקרא בשם ג'יפתליק - לחלקו שבשפך נחל תרצה. אזור זה שימש אתר התיישבות עוד מהתקופה הכלקוליתית בגלל אדמתו הפוריה. בנוסף, קיימת לפתחת נחל תרצה חשיבות ביטחונית, בהיותה מקשרת בין מעבר הירדן בגשר אדם לבין אזור שכם.
לאחר 1967
במלחמת ששת הימים נכבש האזור, בחלקו שממערב לנהר הירדן, על ידי צה"ל, ועבר לשליטת ישראל. באזור הוקמו היאחזויות הנח"ל ארגמן (בשנת 1968) ומשואה (בשנת 1969), שאוזרחו לאחר שנים אחדות. באזור שוכנת גם העיירה הפלסטינית פארעה אל-ג'יפתליק. בנובמבר 1967 פשטו חיילי צה"ל על העיירה גרשו את התושבים והרסו חלק מהמבנים ואת התשתית החקלאית (משאבות מים וציוד חקלאי). זאת מאחר שהאזור שימש ציר כניסה למחבלים שחדרו מירדן לישראל. המשפחות משכם בעלי האחוזות במקום, פנו לצה"ל בדרישה לקבל פיצויים על ההרס. תחילה הכיר צה"ל בזכאותם לפיצוי, אחר כך חזר בו והם הגישו תביעה על סך 24 מיליון ל"י ועתירה לבג"ץ.[4] בשנות ה-70 הותר לתושבים לחזור ליישוב. חלק מהתושבים במקום הם בדואים, שחלקם גורשו מהנגב בשנות ה-50.[5]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דרור זאבי, מדיניות צמד השוורים (היסטוריה של האזור ומקור השם ג'יפתליק), טבע וארץ, חוברת 257, יוני 1993.
- זאב וילנאי, חמידיה, דבר, 1 באוגוסט 1939
הערות שוליים
- ^ מקור השם ג'יפתליק במילה הטורקית צ'פת (=צמד) שמשמעותה שטח קרקע שיכול לחרוש צמד שוורים ביום אחד.
- ^ הועד הקים את ראשון לציון
- ^ פנחס עופר, התגבשות משטר המנדט והנחת יסודות לבית לאומי יהודי, בתוך: משה ליסק (עורך), תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, תקופת המנדט הבריטי, חלק ראשון, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מוסד ביאליק, תשנ"ד-1994, עמ' 275-274.
- ^ דוד זוהר, ערבים משכם תובעים פיצויים על נזקים שנגרמו לאחוזותיהם בבקעה, מעריב, 24 בפברואר 1970
- ^
עמירה הס, כדי לחמוק מעוד הריסת בית, משפחת כעאבנה נאלצה לנדוד. ואז קרתה התאונה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2019
28347739ג'יפתליק (אזור)