האראפה
 | |
| האסם וההיכל הגדול בהאראפה | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח | 1.5 קמ"ר |
| היסטוריה | |
| תרבויות | תרבות עמק האינדוס |
| סוג | יישוב |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | הריסות |
| גישה לציבור | כן |
| אתר אינטרנט | www.harappa.com |
| מיקום | |
| מדינה |
 פקיסטן |
| מיקום | פנג'אב, פקיסטן |
| קואורדינטות | 30°37′44″N 72°51′50″E / 30.62889°N 72.86389°E |
הָארָאפָּה (באורדו/פנג'אבי: ہڑپّہ) הוא אתר ארכאולוגי בפנג'אב, פקיסטן, כ-24 קילומטרים מערבית לעיר סאהיוואל. שמו של האתר לקוח משמו המודרני של היישוב הממוקם ליד המסלול הישן של נהר ראבי, אשר כיום עובר 8 קילומטרים לצפונו. היישוב המודרני של האראפה נמצא במרחק של פחות מקילומטר מהאתר הארכאולוגי. על אף שביישוב ישנה תחנת רכבת מהתקופה של הממשל הבריטי, מדובר ביישוב קטן בעל אוכלוסייה של 15,000 תושבים בלבד.
האתר של העיר העתיקה מכיל את שרידי העיר המבוצרת מתקופת הברונזה, אשר הייתה חלק מתרבות עמק האינדוס שמרכזה היה בסינד ובפנג'אב.[1] משערים שבשיאה (2600–1900 לפנה"ס), גרו בעיר כ-23,500 תושבים, שטחה היה כ-1.5 קמ"ר, והיו בה בתים עשויים מלבנים עשויי חימר. עקב מנהג בקרב ארכאולוגים לקרוא לתרבויות עתיקות שזה עתה התגלו על שם האתר הארכאולוגי הראשון בהן הן התגלו, תרבות עמק האינדוס ידועה גם בשם "התרבות ההאראפית".
לעיר העתיקה של האראפה נגרם נזק כבד תחת השלטון הבריטי, כאשר הלבנים מן ההריסות שימשו כרבדים עבור מסילת הרכבת לאהור–מולטאן. בשנת 2005 בוטל פרויקט לבניית פארק שעשועים שנוי במחלוקת באתר, כאשר עובדי הבנייה חשפו ממצאים ארכאולוגיים רבים בשלבים הראשונים של עבודת הבנייה.[2] עתירה של ארכאולוג פקיסטני למשרד התרבות הפקיסטני, הובילה לשיקומו של האתר.
היסטוריה
שורשיה המוקדמים ביותר של התרבות ההאראפית בתרבויות כגון זו של מהרגר (אנ'), באזור שנת 3500 לפנה"ס. שתי הערים הגדולות, מואנג'ודארו והאראפה, נוסדו באזור שנת 2600 לפנה"ס לאורך עמק נהר האינדוס.[3] תרבות זו וכן מערכת הכתיבה אפשרית שלה, מרכזים עירוניים, מבנה חברתי מגוון ומערכת כלכלית, התגלו מחדש בשנת 1920, אחרי חפירות במואנג'ודארו שבסינד ליד העיר לארקאנה, והחפירות בהאראפה, בפנג'אב דרומית ללאהור. נמצאו ונחקרו גם מספר אתרים נוספים, הנמשכים ממרגלות הרי ההימלאיה במזרח פנג'אב ההודית בצפון, דרך גוג'ראט בדרום מזרח, ועד לבלוצ'יסטן במערב. על אף שהאתר הארכאולוגי בהאראפה נפגע בשנת 1857 עקב שימוש בלבני האתר כרבדים בבניית מסילת הרכבת לאהור-מולטאן הרכבת, בכל זאת נמצאו באתר ממצאים ארכאולוגיים רבים. הלבנים שהתגלו היו עשויים מחול אדום, חימר ואבנים, ונשרפו בטמפרטורה גבוהה מאוד. כבר בשנת 1826 האתר בהאראפה משך את תשומת לבו של קצין בריטי בהודו, אשר ניתן לייחס לו את החפירות הראשונות באתר.
תרבות וכלכלה
תרבות עמק האינדוס הייתה בעיקר תרבות עירונית שכלכלתה הייתה מבוססת על עודפי ייצור חקלאי ומסחר, בין היתר מסחר עם שומר בדרום מסופוטמיה. מואנג'ודארו והאראפה מאופיינים בדרך בדירות מגורים נפרדות, בתים עשויי לבנים עם גגות שטוחים, ומרכזים מנהליים ודתיים מבוצרים.[4]
המידות והמשקלות של תרבות עמק האינדוס היו מאוד סטנדרטיות, ומותאמות לסולם דרגות אחיד. נעשה שימוש בחותמות ייחודיות, וכן בשיטות נוספות, כנראה לצורך זיהוי של נכס ושל משלוח של סחורה. על אף שנחושת, וברונזה היו בשימוש, עדיין לא נעשה שימוש בברזל. כותנה נארגה ונצבעה לצורך יצירת בגדים; חיטה, אורז, ומגוון רחב של ירקות ופירות גודלו על ידי החקלאות המקומית; ומספר רב של בעלי חיים בויתו,[4] וכן נוהלו קרבות תרנגולים. מהממצאים הארכאולוגיים הוסק שהיה ניהול מרכזי עבור כל עיר, אבל לא עבור כל התרבות. להאראפאנים היו נתיבי סחר רבים לאורך נהר האינדוס, שהגיעו עד למפרץ הפרסי, מסופוטמיה ומצרים. כמה מהסחורות היקרות ביותר בהן סחרו היו קרנליאן ולפיס לזולי.
מה שברור זה שהחיים בחברה ההארפאנית לא היו לגמרי שלווים; שרידי שלדי אדם מעידים על אחד משיעורי פציעות הראש הגבוהים ביותר (15.5%) נמצאו בדרום אסיה.[5] ניתוח פלאונטולוגי הוכיח כי היו בהאראפה צרעת ושחפת, כשהשכיחות הגבוהה ביותר הן של מחלות והן של פציעות נמצא בשלדים מ"אזור G" (אזור הממוקם דרום-מזרחית לחומות העיר). [6] יתר על כן, השכיחות של פציעות ראש ופנים ושל זיהום ומחלות התגברו לאורך זמן, דבר הממחיש שהתרבות קרסה תוך כדי מחלות ופציעות. הביוארכאולוגים שבחנו את השרידים טענו שמגוון העדויות על הבדלים בשלדים לגבי אופן הטיפול ואפידמיולוגיה, מעידים על כך שמכמה יחידים וקהילות בהאראפה נשללו גישה למשאבים בסיסיים כמו בריאות ובטיחות, תכונה בסיסית של חברות היררכיות בתקופה זו ברחבי העולם.[6]
סמלים מוקדמים דומים לכתב האינדוס
לוחות אבן וחימר שנחשפו בהאראפה, אשר תוארכו על ידי פחמן ל-3300–3200 לפנה"ס, מכילים סימנים בצורת קלשון ובצורת צמחים. "זו שאלה גדולה האם אפשר לקרוא למה שמצאנו "כתיבה", אך מצאנו סמלים בעלי דמיון למה שהפך בהמשך לכתב האינדוס", אמר ד"ר ריצ'רד מידו מאוניברסיטת הרווארד, מנהל פרויקט מחקר הארכאולוגי בהאראפה.[7] כתב פרימיטיבי הזה הוא מעט מוקדם יותר מהכתבים הפרימיטיביים של השומרים במסופוטמיה, המתוארכים ל-3100 לפנה"ס.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של האראפה- האראפה כמועמדת לאתר מורשת עולמית באתר אונסק"ו
- "תכנון העיר האראפה" (באנגלית) – מאמר מאת סריקאנטה סאסטרי
- אמנות של תקופת הברונזה: – מזרח איראן, מערב אסיה המרכזית, ועמק האינדוס (באנגלית), קטלוג תערוכה של מוזיאון מטרופוליטן לאמנות
- Kenoyer, J.M., 1997, Trade and Technology of the Indus Valley: New insights from Harappa Pakistan, World Archaeology, 29(2), pp. 260–280, High definition archaeology
הערות שוליים
- ^ Basham, A. L.; Dani, D. H. (Winter 1968–1969). "(Review of) A Short History of Pakistan: Book One: Pre-Muslim Period". Pacific Affairs. 41 (4): 641–643. doi:10.2307/2754608. JSTOR 2754608.
- ^ Tahir, Zulqernain. 26 May 2005. Probe body on Harappa park, Dawn. Retrieved 13 January 2006
- ^ Kenoyer, J.M., 1997, Trade and Technology of the Indus Valley: New insights from Harappa Pakistan, World Archaeology, 29(2), pp. 260–280, High definition archaeology
- ^ 4.0 4.1 Library of Congress: Country Studies. 1995. Harappan Culture.
- ^ Robbins Schug, Gwen (2012). "A peaceful realm? Trauma and social differentiation at Harappa". International Journal of Paleopathology. 2 (2–3): 136–147. doi:10.1016/j.ijpp.2012.09.012.
- ^ 6.0 6.1 Robbins Schug, Gwen (2013). "Infection, Disease, and Biosocial Processes at the End of the Indus Civilization". PLoS ONE. 8: e84814. doi:10.1371/journal.pone.0084814.
- ^ BBC, UK website. "Earlist writing found". BBC News.
