קרנליאן
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | סיליקה (SiO2) |
| מערך קריסטלוגרפי | טריגונלי |
| צורת הגביש | הגביש ניתן לצפייה במיקרוסקופ בלבד (קריפטוקריסטל). |
| צבע | כתום, חום אדמדם, אדום כהה |
| ברק | זגוגי עד שמנוני. |
| שקיפות | שקוף למחצה עד אטום. |
| פצילות | אין |
| שבירה | דמוית קונכייה |
| קשיות | 7 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 2.7-2.5 |
| שרטוט | לבן |
קרנליאן (וכן קרניאול וקרניול) הוא אבן חן אדמדמה אחת מצורות המינרל כלקדון (סוג של קוורץ), המכיל כמויות קורט של ברזל. הקרנליאן שייך לקבוצת המינרלים הטקטוסיליקטיים - (סיליקטים במבנה מרחבי), ונוסחתו הכימית SiO2. מקור השם קרנליאן מלטינית, "קרניס" (carnis) שפירושו בשר עקב הגוון האדמדם המזכיר בשר חי. אבן דומה לקרנליאן הוא סרד, שהוא בדרך כלל קשה וכהה יותר (ההבדל אינו מוגדר באופן נוקשה, ושני השמות משמשים לעתים קרובות לסירוגין).
צבעו של הקרנליאן נקבע לפי כמות וסוג תרכובת הברזל שבו. תחמוצת הברזל יוצרת גוון כתום-אדמדם בעוד שהידרוקסיד הברזל נותן לאבן גוון חום. בחימום הופך הידרוקסיד הברזל לתחמוצת הברזל וגוון הקרנילאן משתנה בהתאם לאדום. כמו בכל צורות הכלקדון הגבישים של המינרל קטנים עד כדי כך שניתן לראותם במיקרוסקופ בלבד (קריפטוקריסטלים - גבישים סמויים). תכונה זו מבדלת את הקרנליאן מקוורץ שקוף, אמטיסט, ציטרין וסוגים נוספים של קוורץ גבישי שהם בדרך כלל שקופים ויוצרים גבישים בעלי שש פאות הניתנים לזיהוי בקלות. סוגים נוספים של קוורץ בעל גבישים זעירים כוללים את האגט, הכריזופראס והאוניקס. שלא כמו בסוגים רבים אחרים של אבני חן מקוורץ בלתי שקוף שבהם האבן נחשקת בשל תבניות של פסים בגוונים שונים על האבן, הקרנליאן הפכה לאבן חן בשל צבעה האדמדם בלבד. הגוון הנחשק ביותר היא אבן שלפניה יש גוון שחור אדמדם, אבל בהסתכלות דרכה נראים גוונים של אדום אש. הקשיות הגבוהה יחסית של הקרנליאן (7 בסולם מוס) מאפשרת להשתמש בו לצורכי קישוט, לשיבוץ בטבעות, בשרשרות ולגילוף צלמיות.
בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד הקרנליאן הוא אבן ההולדת התחליפית של חודש יולי.
אבני הקרנליאן היפות ביותר מגיעות מהודו, מקומות נוספים שבהם כורים קרנליאן הם צפון אפריקה, יפן, אוסטרליה, סיביר ובייחוד ברזיל.
על שם האבן נהוג לקרוא לגוון אדום מסוים "קרנליאן", כדוגמת צבע הלוגו של אוניברסיטת קורנל וחברת המרקים "קמפבל".
קרנליאן בהיסטוריה
במצרים העתיקה נהגו לכנות את האבן, "אבן החיים", בשל צבעה המזכיר דם. משום כך שיחקה האבן תפקיד חשוב בפולחן הקבורה המצרי והיא מוזכרת בספר המתים המצרי. קישוטים המכילים קרנליאן נמצאו בקברו של תות ענח' אמון. גם במקומות אחרים בעולם העתיק היה המינרל אבן חן חשובה, בייחוד בטבעות. דוגמאות נודעות:
- טבעת טלו – איראן 2500 לפנה"ס כיום במוזיאון הלובר
- חרוזים בקבר פיר גדול של אנשים ממעמד גבוה המתוארך ל-2000-2400 לפנה"ס, בקטנה, עיר עתיקה בסוריה
- טבעת חותם פניקית בצורת חרפושית המאה השישית לפנה"ס כיום במוזיאון הבריטי.
- טבעת חותם אטרוסקית עם מוטיב פוסידון, המאה השישית לפנה"ס, כיום בספרייה הלאומית הצרפתית
קישוטים עתיקים עוד יותר המכילים קרנליאן נמצאו בקפריסין ובטרויה. בתקופת האימפריה הרומית היה הקרנליאן החומר הנפוץ ביותר בו השתמשו כאבן חן. מכיוון שלקרנליאן יש תכונה חשובה, שעווה חמה אינה נדבקת אליו, השתמשו בו לרוב בטבעות חותם שבהם הטביעו חותם ביטחון על מכתבים או מסמכים חשובים.
מתקופת ימי הביניים החלו להשתמש בקרנליאן בקמעות משום האמונה בכוחה המרפא של האבן בין השאר בפני דימומים, כאבי ראש, שיעולים והצטננות. במאה ה-18 התפשטה האמונה שגבר הנושא קרנליאן מושך אליו נשים בדרכים מוזרות.
בתקופה המודרנית התחדש השימוש בקרנליאן כאבן חן וכמה משוררים גרמנים כדוגמת יוהאן וולפגנג פון גתה, ושטפן גאורגה מזכירים את האבן בשיריהם. באוסף שיריו המאוחר, "דיוואן מערבי מזרחי" כתב גתה בשיר Segenspfänder ("משכונות הברכה"):
| הנוסח המקורי בגרמנית | תרגום לעברית |
|---|---|
|
|
קמע עשוי קרנליאן, |
מקורות
ערך זה כולל מידע מתוך הערך כריזופראס, מידע מהערך Carnelian מוויקיפדיה באנגלית ומידע מהערך Karneol מוויקיפדיה בגרמנית.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרנליאן |
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
29745585קרנליאן