האג'י גיראי הראשון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרים באמצע המאה ה-15
טרק טמגה - הסמל ההראלדי שעל גבי חותם השושלת גיראי שעמדה בראש ח'אנות הטטרים של קרים

האג'י גיראי הראשון (בטטרית של קרים: I Hacı Geray‏ או Melek Hacı Geray האג'י גיראי המלאך", ‏ באותיות ערביות: ۱خاجى كراى, ‏ בטורקית: I. Hacı Giray, ‏ נולד אולי ב-1396 - מת ב- 1466) היה ח'אן טטרי, המייסד והמנהיג הראשון של הח'אנות קרים ("קירים יורטו") בשנים 1456- 1426 ובשנים 1466-1456, מייסד השושלת גיראי מקרים. כונה גם האג'י דוולט גיראי או דוולט האג'י גיראי, כמו כן "א-סולטאן האג'י גיראי אבן גיאת' א-דין".

התחלות הטטרים של קרים

אורדת הזהב בסביבות שנת 1389, כשכללה עדיין את קרים ואת הערבות מצפון לים השחור - דשט-אי-קפצ'ק

בשנת 1238 פלשו המונגולים בראשות באטו ח'אן וזרעו הרס בחצי האי קרים. בהמשך נכללה קרים באימפריה המונגולית מיסודו של באטו ח'אן, שאימצה בהמשך צביון טורקי-טטרי ונקראה בשמות שונים: ה"אולוס של ג'וצ'ה", הח'אנות קפצ'ק או ו בפי הרוסים, "אורדת הזהב". בירת אימפריה זו הייתה בסראי הישנה (סראי-וולגה או סראי-באטו) ואחר כך בסראי החדשה (או סראי בֶּרֶקֶה). בצומת המאות ה-15-14 קרים עצמה הייתה ל"אולוס", במובן של "פרובינקיה" באורדת הזהב, בראשות ממלא מקום של מלך ועיר הבירה שלה הייתה "קרים הישנה" (אסקי קירים, כיום סטארי קרים). אחד הבנים של הח'אן ג'וצ'ה, טקה טימור (Töke Timur) פיקד על טומן שהשתתף בכיבוש קרים, שהושלם עם כיבושה של העיר סודאק שעל החוף הדרום-מזרחי. צאצאיו של טקה טימור אימצו יחד עם כלל תושבי אורדת הזהב את דת האסלאם בימי הח'אן אוזבק במחצית הראשונה של המאה ה-14. עד למאה ה-14 כמה התלכדויות של שבטים טטרים - שירין, בארין, ארגין, קפצ'ק ואחרים נהגו באופן מחזורי לנדוד עם עדריהם ושהות איתם בחורפים בחצי האי קרים הידוע באקלימו הנוח.

מוצאו של האג'י גיראי

מקורותיו של האג'י גיראי אינם ברורים[1][2].

מה שיוצא די בוודאות ממקורות שונים הוא שהיה "עצם לבנה " ( ak süyek - אק סוייק), כלומר נצר של ג'ינגיס ח'אן[3].לפי אחת מגרסאות אילן היוחסין שלו, דור 11 לצאצאיו של ג'ינגיס ח'אן, דרך נכד של זה, טקה טימור, אחד מבניו הצעירים של ג'וצ'ה ח'אן[4]. היו השערות שקישרו אותו ייחוס ישיר לח'אן טוכטמיש המפורסם. כך למשל, הפנקס הגנאלוגי הנמצא במנזר סטארושבסקי המציין כי היה כביכול בנו של דוולט ברדי, שהיה כביכול בנו של ג'אבר ברדי וצאצא של טוכטמיש. בשנת 1395 טוכטמיש היה פליט בליטא כאורחו של הדוכס הגדול ויטאוטאס הגדול שבעזרתו ניסה לחזור להנהגת אורדת הזהב, אך הובס בקרב וורסקלה ב-1399 על ידי יריביו הנתמכים בידי טימור לנג: טימור קוטלוג חאן והאמיר ידיגה. גם דוולט ברדי עצמו גלה בליטא וזכה לאירוח הדוכס הגדול[5]. כרוניקנים פולנים אחדים כתבו שהאג'י גיראי נולד בטראקאי, בליטא, וסברו גם הם שהיה בנו או נכדו של טוכטמיש[6]. גם בתעודה שנכתבה על ידי נכד, שנקרא גם הוא האג'י גיראי, משנת 1529, מצוין כי משפחתם יוצאת חלציו של טוכטמיש. קרים עצמה נקראה תכופות על ידי הטטרים נוגאי "ארץ טוכטמיש"[7].

אולם ההשערה הסבירה ביותר, המבוססת, בין היתר, על הכרוניקות של אבולגאזי בהדור ח'אן (מאה ה-17) בספרו "שג'רה אי טורק ("הגנאלוגיה של הטורקים"), כמו כן מואיז אל אקסב ועבד אל גאפר קירימי, האג'י גיראי היה בנו של גיאת' א-דין או גיאסאדין ( غیاث الدین, שם שמשמעותו בערבית "הגנת הדת"), בן של טאש טימור או באש טימור, שנמצא עם טוכטמיש בקרבה רחוקה. אכן על מטבעות שהנפיק האג'י גיראי עצמו, שמו מופיע כ"א-סולטאן האג'י קריי אבן גיאת'-א-דין [8][9][10][11], אותו באש טימור או טאש טימור היה נסיך טטרי שהגיע מאורדת הזהב ושלט לזמן מה בחצי האי קרים, שבה אף הנפיק מטבעות -דרהם- של עצמו בשנים 1395-1394[12].

היווצרות הישות המדינית הטטרית בקרים

במחצית הראשונה של המאה ה-15 שבטים טטרים, ביניהם שירין, בארין, הונגוראט, מנסור ואחרים, שהיגרו מערבה לאורך חוף הים השחור ובקרים, סייעו למנהיגים כמו דוולט ברדי ואולוג מוחמד בנסיונותיהם לשלוט על חלקים ממה שהייתה פעם אורדת הזהב המאוחדת. חלקם עברו מנוודות מלאה ואורח חיים של התיישבות חצי-קבועה בערבות דרום רוסיה ודרום אוקראינה, שנודעו אז כ"דשט-אי-קפצ'ק"[13]. והתחילו לקראת שלהי המאה ה-14 והתחלת המאה ה-15 למרוד בח'אנים מסראי. דוולט ברדי, דוד של האג'י גיראי, וכמוהו נצר לשושלת של ג'ינגיס ח'אן, גורש מסראי והתיישב בסביבות שנת 1426 בחצי האי קרים. הוא היה טוען קבוע לכתר אורדת הזהב ובימיו ועדיין אחרי מותו קרים נותר מבחינה פורמלית בחסות אורדת הזהב[14]. והפכה לעצמאית בשנות ה-1430-1440, ובאופן סופי, ככל הנראה, בשנת 1449, תחת מנהיגותו של האג'י גיראי.

ילדותו וצעירותו של האג'י גיראי

אחיין של דוולט ברדי, האג'י גיראי, נולד והתחנך כולל באימונים צבאיים בטראקאי, שהייתה בזמנו בירת הדוכסות הגדולה של ליטא ושבה מצא מקלט אביו, ג'יאת'-א-דין ח'אן. לפי מסורת מקומית, האב, ג'ית'אדין, נמסר בנעוריו על ידי הסב, טאש טימור, לחניכות אצל אחד מאנשי השבט גיראי, בשם דוולט גלדי. הילד של גיאת'-א-דין, קיבל את השם האג'י גיראי, לכבוד אותו מנטור של אביו שממש בשעת לידתו חזר מעלייה לרגל למכה - האג' - ונקרא אז האג' דוולט גלדי גיראי[15]. כאמור לעיל, דמויות טטריות רבות מצאו באותה תקופה מקלט בליטא החצי-פאגאנית, ביניהן החאן המודח טוכטמיש ושלשה-עשר בניו, דוולט ברדי עצמו, אולוג מוחמד, ואף מרזה טקייה, מראשי השבט שירין.

עלייתו של האג'י גיראי לשלטון והקמת הח'אנות העצמאית של קרים - 1449

האג'י גיראי הופיע בזירה של קרים, כמנהיג של הטטרים המקומיים, - "טטרים של פרקופ"-, לפי מקורות שונים, בסביבות שנת 1420, 1428 או 1434[16]. דמותו מוזכרת כמשתתף, בתמיכת ליטא, במאבקים הפנימיים לשלטון באורדת הזהב ובקרים עצמה. ככל הנראה נאבק אף בדודוף דוולט ברדי. בסביבות 1428 בעזרתו של ויטאוטאס הגדול, הגיע לקרים בראש 16,000 לוחמים נוגאי[17]. בשלב מסוים נאלץ להימלט לדוכסות הגדולה, בלידא,בה היה לאורחו ובן חסותו של הדוכס הגדול החדש, זיגימאנטס קיישטוטאיטיס (זיגמונט קיישטוטוביץ') (1440-1432). תעודה ראשונה המזכירה את שמו באה משנת 1443 ומתייחסת למלחמתו נגד מגיני המושבה הג'נובזית בקאפה. בערך בשנת 1440, כעדות הכרוניקה של מאצ'יי סטריקובסקי [18] האריסטוקרטיה הטטרית מקרים - ראשי השבטים פרקופ, בארין, ארגין[19] ושירין, ובמיוחד ראש שבט שירין, טקינה מרזה, היריב המסורתי של צאצאי האמיר ידיגה (אדיגו או ידיקו) פנו לדוכס הגדול קזימיר יגיילו (1492-1440), ובקשו ממנו לתמוך בהעלאתו של האג'י גיראי לשלטון בקרים. ואכן חזר האג'י גיראי לקרים בליווי תגבורות ליטאיות בפיקוד המרשל רדזיוויל[20]. לפי מומחים, המטבעות הראשונים שהנפיק האג'י גיראי - מטבעות כסף "סיקה" (sikke) [21] הוצאו לאור לא לפני שנת 1441. מקורות ג'נובזים אחרי 1441 מציינים הימצאותו של האג'י גיראי בראש מדינה עצמאית של הטטרים המקומיים, שלא הכירה יותר בסוזרניות הח'אן סעיד אחמד מסראי.

יש מחשיבים את שנת 1449 כשנת הקמת הח'אנות מקרים העצמאית מפני שזו שנת הכרזתו של האג'י גיראי הראשון כ"אולוג ח'אן" [22][23], הוא ייסד שושלת חדשה שהנהיגה את קרים למעמה מ-300 שנה, עד שנת 1783, אם כי כמעט רוב הזמן בחסות האימפריה העות'מאנית. לח'אן האג'י גיראי מייחסים גם את הנהגת סמל המדינה החדשה:"טרק טמגה" (taraq tamğa) בעל שלוש השיניים, ה"טרידנט" או ה"מסרק" של בית גיראי, שנמצא על החותם הרשמי שלו ונראה כנגזר מה"מאזניים" שעל דגל אורדת הזהב.

בירתו הראשונה הייתה המרכז המסורתי אסקי קירים (קרים הישנה), שנודעה גם תחת השם סולהט. לפי מקורות אחדים בסביבות שנת 1449 ולפי דיפלומה מלכותית - יארליק, שהוציא ב-8 במרץ 1453, העביר גיראי את בירתו הרשמית (orda-i muazzam saray) ובנה ארמונו בכפר סאלאצ'יק (Salaçıq), כיום סטארוסיליה, במרחק קילומטרים אחדים צפון מן העיר בחצ'יסראי של היום, בעמק המצוי מערבה מהצוקים שעליהם ניצב המבצר קירק ייר (Kırk Yer) או צ'ופוט קאלה ("מבצר היהודים")[24]. לא רחוק דרומה מקירק ייר, על גדת הנחל צ'ורוקסו, הקים האג'י גיראי הראשון את העיר בחצ'יסראי - "הארמון שבגנים"[25]. יש סבורים כי העברת הבירה מקרים הישנה לקירק ייר נועדה לשחרר את האג'י גיראי מההפשעה הרבה מדי של שבט שירין שנחלתו נמצאה באזור המזרחי[26]. מאוחר יותר, אחד מצאצאיו, סהיב גיראי הראשון, יעביר את הבירה לבחצ'יסראי.

בהתחלתה, הח'אנות של קרים בהנהגת האג'י גיראי הראשון כללה את הערבות מצפון לחוף של הים השחור והים אזוב, ה"דשט אי קפצ'ק", לרבות החלק התחתי של נהר הדנייפר, וחלק גדול מקרים, פרט לערי הנמל, החוף הדרומי ואזור בדרום-מערב, שנשלטו עדיין על ידי הג'נובזים ועל ידי המדינה הביזנטית של תאודור ממנגופ, ופרט לחצי האי טאמאן. הח'אנות הונהגה על ידי הח'אן בתאום עם ארבעה "קאראץ' ביי", הבאים של ארבעה שבטים ראשיים - שירין, בארין, ארגין וקפצ'ק [27] שעמדו בראש הדיוואן, לפי המסורות הקדומות של הח'אנים המונגולים וממרכז אסיה[28].

הברית עם ליטא ופולין. המלחמות עם אורדת הזהב

הזירה הפוליטית הבינלאומית שבה פעל האג'י גיראי נשלטה במערב על ידי ממלכת פולין המאוחדת עם הדוכסות הגדולה של ליטא, בצפון - על ידי הדוכסות הגדולה של מוסקבה, במזרח על ידי אורדת הזהב, או מה שנשאר ממנה, ובדרום - על ידי האימפריה העות'מאנית שנמצאה בתנופה. מתוקף תפקידו, הרגיש האג'י גיראי זכאי לטעון לכתר של אורדת הזהב, כולל לזה של ריבון הנסיכויות הרוסיות. אורדת הזהב, לעומת זאת, לא הכירה במעמדו. באותה תקופה, למעשה, אורדת הזהב התפצלה לשלוש ח'אנויות: של קרים, של קאזאן וזו של סראי או "האורדה הגדולה"[29]. רוב השנים בן ברית של "הרפובליקה הפולנית-ליטאית", האג'י גיראי פעל ב בחסות יחסית של מדינה זו. בהחלטותיו בנוגע לשלום או מלחמה, למשל היה חייב לעדכן את המנהיגים הפולנים-ליטאים. הוא תרם לצמצום האיום שהיוותה אורדת הזהב בשביל אזורי הגבול המזרחיים של הממלכה היאגילונית. לכן בעיני ההיסטוריוגרפים הפולנים מן המאות ה-15-16, האג'י גיראי מוצג כשומר בסף של הגבולות האוקראינים של הממלכה וכבן ברית נאמן של המלכים בקרקוב.

באביב 1442, כפי שמעידים מקורות ג'נובזים, ניצח האג'י גיראי את כוחות יריבו, הח'אן מסראי, סעיד אחמד הראשון, ובעזרת הדוכס הגדול קזימיר, איתו כרת ברית רשמית ב-1445, עד לאוגוסט 1449 הצליח להרחיב את שלטונו על כל חצי האי קרים (כולל קרץ', טאמאן, קאבארדה, קפצ'ק, והענקת חסות לקאפה) ועל אזורים נוספים מסביב. הצטרפו אליו שני שבטים טטרים חדשים, כולל הקירים טואמנים בפיקודו של הביי אימינבק בק משבט שירין.

מצד שני, הצטרך להיות מעורב במלחמות האזרחים בפולין וליטא עצמן. הוא סייע לקזימיר הרביעי, שעלה על כס פולין בשנת 1447, במלחמתו נגד הטוען לכתר מיכאיל בולסלב, בנו של זיגימאנטס קייסטוטאיטיס, שנהנה מתמיכת הח'אן סעיד אחמד הראשון. האג'י גיראי הגיש למלך קזימיר שירותים צבאיים תמורת תגמול שנתי של 10,000 פלורינים[30].לעומת זאת כשהתגמול התעכב לבוא, אנשיו היו עלולים לצאת למסעי שוד בחבלי פודוליה ורוטניה[31].

בשנים 1448 ו-1449 תקפו הטטרים מהאורדה הגדולה את פולין וליטא, ובתגובה, פלש המלך קזימיר בשנת 1450 לתוך השטחים שבשליטת הח'אן סעיד אחמד. בשנים הבאות, ב-1452, מורדים נגד המלך בליטא כרתו ברית עם סעיד אחמד. אולם הניצחונות הגדולים של האג'י גיראי בקרב עם הח'אנים של האורדה הגדולה בשנים 1455-1453 וב-1465 זירזו את התפוררות האורדה והכינו את השטח לתבוסת האורדה על ידי בנו, מנגלי גיראי הראשון בשנת 1502. כאשר ב-1453 וב-1455 יצא סעיד אחמד חאן מסראי למסעות שוד וביזה בממלכה הפולנית, במיוחד בפודוליה, האג'י גיראי הפתיע אותו בדרך הבייתה והביס אותו על יד הנהר דנייפר. סעיד אחמד ברח לקייב אל בני בריתו מקרב האצילים הליטאים ובראשם הדוכס סימיון אולקלוביץ'. אחרי סירוב ראשוני, הלה נאלץ להסכים להסגיר את סעיד אחמד למלך קזימיר שכלא אותו בקובנה[32]. בניו של סעיד אחמד מצו מקלט במולדובה של שטפאן הגדול, שהחליט שלא להסגירם.

הסכסוכים הראשונים עם הג'נובזים

מרכז הג'נובזים בקרים נמצא בעיר הנמל קאפה (פאודוסיה של היום). היא שילמה בעבר מס שבוע לח'אנים של אורדת הזהב. אחרי הקמת הישות הנפרדת של הטטרים בקרים, יחסי הג'נובזים איתם היו מתוחים. בקיץ 1433, הנסיך הביזנטי אלקסיוס של מנגופ, מנהיג ה"נסיכות הקרימאית של תאודור", שהיה אז בן ברית של גיראי, השתלט על נמל צ'מבלו (באלאקלווה). כתגובה, הסנאט של ג'נובה והבנק סן ג'ורג'ו שלחו לאזור צי מלחמה של 20 גלרות תחת פיקודו של האדמירל קארלו לומלינו. המפקד הג'נובזי, בראש 6000 לוחמיו, הצליח ב-4 ביוני 1434 לכבוש בחזרה את צ'מבלו מהיוונים. אחרי שהרסו את הנמל היווני היחיד, קאלאמיטה, הג'נובזים יצאו ממרכזם, קאפה, נגד בירת הטטרים אסיק קירים (סולגאט). ביולי, האג'י גיראי, עם 15,000 חיילים, הפתיע אותם מתוך יער וניצח אותם[33][34]. בהמשך הטיל האג'י גיראי מצור על קאפה וכפה בסופו של דבר ב-13 ביולי 1434 על המושבה הג'נובזית, הסכם שבו היא הכירה בסוזרניות שלו והסכימה לשלם כופר גדול תמורת בני הערובה והשבויים. עם זאת, באותו שלב, מעמדו של האג'י גיראי בקרים לא היה יציב, והוא לא היה מקובל על כל ראשי השבטים הטטרים. כשלא עלה בידו להחזיק בהגמוניה החצי האי נאלץ להימלט לליטא. ידוע שבשנת 1442 הטטרים תקפו שוב את קאפה, שדדו אותה וגרמו לעיר ולמגיניה אבדות כבדות.

סכסוכים חדשים עם הג'נובזים. היחסים עם העות'מאנים. המרד של היידר

המאוזולאום של האג'י גיראי הראשון בסאלאצ'יק, בחצ'יסראי, נבנה בערך ב-1501

.

בשנת 1454 כרת האג'י גיראי ברית עם הטורקים העות'מאנים שזה עתה כבשו את קונסטנטינופול. ביולי 1456 הופיע מול הנמל של קאפה צי טורקי של 56 בירמות ובאותלו זמן ביבשה הגיעו לקרבת המקום 6,000 טטרים בראשותו של האג'י גיראי. ההנהלה הג'נובזית נכנעה והסכימה להעלולת באופן משמעותי את מס השנתי שהעיר הייתה צריכה לשלם לסולטאן העות'מאני ולח'אן הטטרי. מפני שלא היה לו צי משלו, הסתפק האג'י גיראי עם הכרה מצד תושבי קאפה של מעמדו ההגמוני ועם השגת שליטה על דרכי המסחר המובילות לקאפה, לקרץ' ולאינקרמן. גבולות הח'אנות התפשטו בשנים האלה גם אל גזלבה (Gözleve) (ייבפאטוריה של היום), לטאנה או אזאק קאלסי (אזוב של היום), עמוק יותר אל ערבות דזט-אי-קפצ'ק ואף לאזור קובאן. בתקופתו בנו הטטרים בחלק התחתי של הנהר הדנייפר את המבצרים קזקרמן וג'נקרמן[35].

אמנם ב-1456 הודח הח'אן זמנית על ידי בנו, היידר, בתמיכה ג'נובזית, ונאלץ לצאת שוב לגלות. אך הפעם שב לשלטון כעבור זמן קצר ובהמשך שיפר את יחסיו עם המושבות של ג'נובה[36].

בשנים 1464-1465 שלח האפיפיור, פיוס השני, ובעקבותיו פאולוס השני את לודוביקו מבולוניה כנונטיוס אל הח'אן גיראי על מנת לשכנעו, לשווא, להצטרף למסע צלב נגד הסולטאן העות'מאני מהמט השני[37].

היחסים עם מוסקבה

ב-1461 הבטיח האג'י גיראי לתמוך בתביעות הטריטוריאליות של המלך קזימיר הרביעי בווליקי נובגורוד, מה שהביא אותו בסכסוך עם הדוכס (קניאז) הגדול של מוסקבה, וסילי העיוור[38]. לעומת זאת, בימי שלטונו של איוואן השלישי, בקיץ 1465 ניצחונו של האג'י גיראי על סעיד אחמד חאן, עזר (ככל הנראה ללא קיומה של הסכמה), למאמץ המלחמתי הרוסי להגן על מוסקבה מפני איום הח'אן מסראי[39].

לפי הכרוניקה הרוסית "ווזנזנסקה", ה'אג'י גיראי יצא להגנת המוסקבאים, כשהח'אן קוצ'וק מוחמד מסראי התפקיף לאזורים הרוסיים שעל גדות דון[40]. על יד הדון הוא הביס גם את בנו של קוצ'וק מוחמד, אחמד ח'אן[41]

סוף חייו

האג'י גיראי הראשון מת בשנת 1466 והובא לקבורה במאוזוליאום (Dürbe דירבה) שבנייתו בסאלאצ'יק הושלמה בשנת 1501. לפי הכרוניקן הטורקי אנקרלי חכים יחיה, ייתכן כי הורעל, אולי כנקמה על תמיכתו במלך הפולני קזימיר במלחמה נגד אחמד ח'אן, המנהיג החדש של האורדה הגדולה[42]. הוא עורר גם את קנאתם של ראשי השבטים המקומיים[43].

אחרי מות האג'י גיראי, יורשו היה אחד מבניו, נורדוולט ח'אן. אולם קרים נכבשה לזמן קצר על ידי צבאות של האורדה הגדולה והיה זירה למלחמת ירושה בין בניו, בעיקר בין נור דוולט ובין מנגלי גיראי.

בכרוניקה בת זמנו, של יאן דלוגוש נכתב כי האג'י גיראי היה איש בעל ערכים אנושיים ומנהיג שכלכל היטב את ממלכתו (humanus civilisque et bene agendi cupidus). הוא נשאר פופולרי גם בזכרונו הקולקטיבי של עמו שכינה אותו "המלאך" - Melek. בחייו גילה סובלנות כלפי דתות אחרות, התפלל בפני האיקונין של מרים הקדושה במנזר-מערה אוספנסקי (מנזר עליית מרים) בקירק ייר, על יד בחצ'יסראי ואף תרם תרומה לקפלת המנזר [44]. הח'אן ארח לא פעם אצילים פולנים וליטאים, ותחת שלטונו, הסוחרים הפולנים בדרך לקאפה נהנו מהגנה מיוחדת.

צאצאיו

לפי הכרוניקה של ג'נבי, היו לו 12 בנים. לעומת זאת, לפי אבולגאזי היו לו 8 בלבד:

  • דוולטיאר - Develtyar
  • נורדוולט ח'אן Nurdevlet Han
  • אידר (היידר) ח'אן Aidar (Haidar) Han
  • קוטליק סמאן Kutlik Seman
  • קילדיש Kildiș
  • מנגלי גיראי ח'אן Mengli Ghirai Han
  • יאמגורצ'י Yamgurçi
  • אסטימור Ustimur

לפי הכרוניקות הרוסיות, נודלו לו חמשה בנים:

  • נורדוולט
  • איידאר
  • מנגלי גיראי
  • אוסטימור, נסיך
  • האג'י, נסיך

קישורים חיצוניים

  • Marcel D Popa, Horia C. Matei - Mică Enciclopedie de Istorie Universală

București, Editura științifică și politică, 1983 (ברומנית)

Annual of Medieval Studies at CEU, XI (2005), pp. 191-206

גם המהדורה משנת 1880, פרק 8 - ch VIII Crimean Tatars

בכנס הבינלאומי "קרים:עבר והווה " - "The Crimea: Past and Present", Kiev, 12-13 Mai 1994.Turkish Yearbook, vol.XXI

הערות שוליים

  1. ^ Henry Hoyle Howorth: History of the Mongols from the 9th to the 19th Century. Part 2. The So-Called Tartars of Russia and Central Asia, London 1880, ע 448 וכו'
  2. ^ כרוניקנים טורקים הציעו אילנות יוחסין שונים:ג'נבי (מאה ה-16) ומונג'ים באשה (מאה ה-17) כתבו שהוא היה כביכול בנו של קיצ'י מוחמד, לפי רזבאן פאשה (מאה ה-17) היה אולי בנו של אולוג מוחמד ולפי הכרוניקה האנונימית של תולדות הח'אנים של קרים מן המאה ה-17, היה כביכול בנו של טאש טימור
  3. ^ Brian Glyn Williams ע' 45
  4. ^ Encyclopedia of the Ottoman Empire, „Crimean Tatars” ע' 159
  5. ^ H.Howorth שם
  6. ^ H.Howorth שם
  7. ^ H.Howorth ע' 449
  8. ^ Hilal İnalcık- Brill's Encyclopedia of Islam online 2012
  9. ^ אין לבלבל עם גיאת' א-דין אחר, בנו של שאדיבק ח'אן - H.Howorth שם
  10. ^ הכרוניקן חאנדמיר מזכיר גם הוא קרבתו של האג'י גיראי לבאש טמיר וטוען שהאוג' גיראי ודוולת ברדי היו אחים, בנים של באש טמיר
  11. ^ אצל I. Blanchard ע' 16, האג'י גיראי היה כביכול בנו של טאש טימור ואחיין של אולוג מוחמד
  12. ^ אתר המוזיאון הנומיסמאטי בפואדוסיה, קרים
  13. ^ א.מ. סחרוב ב"אנציקלופדיה הסובייטית הגדולה"
  14. ^ ק.ב. ריז'וב - "גיראי" ע' 165
  15. ^ ו. בארתולד W. Barthold - ב"אנציקלופדיית האסלאם"
  16. ^ נ.ר. אנדרייב פרק 7
  17. ^ א.א. קודוסוב - מוסקבה-קרים
  18. ^ א.ר. אנדרייב
  19. ^ Brian Glyn Williams ע' 45
  20. ^ א.ר. אנדרייב
  21. ^ מקור המילה סיקה הוא המילה הערבית "סיכה" = צבע, דרך הוונציאני "צקה" - מטבעה, "צקינו" - סוג של מטבע- לפי מאווי בונצ'וק
  22. ^ H.Inalcik ע' 2
  23. ^ ב.ד. גרקוב, א.א. יאקובובסקי ע' 392 - חלה שגיאה במספור העמודים
  24. ^ P.R.Magocsi ע' 182
  25. ^ א.ר. אנדרייב
  26. ^ Brian Glyn Williams ע' 45
  27. ^ Beatrice Forbes Manz 1978
  28. ^ Brian Glyn Williams שם
  29. ^ H.Inalcik שם
  30. ^ H.H.Howorth ע' 451
  31. ^ H.H.Howorth ע' שם
  32. ^ H.H.Howorth
  33. ^ גאורגה ברטיאנו ע' 59
  34. ^ א.ר. אנדרייב
  35. ^ א.ר. אנדרייב
  36. ^ ג. ברטיאנו ע' 70
  37. ^ Evangelisti - art.„Ludovico da Bologna” în Dizionario biografico degli Italiani vol.66,Treccani, 2007
  38. ^ ב.ד. גרקוב, א.א. יאקובוסקי ע' 392
  39. ^ ב.ד. גרקוב, א.א. יאקובסקי ע' 392-393
  40. ^ א. קודוסוב - מוסקבה-קרים
  41. ^ ז. דלוגאש בפורום ההיסטורי האינטראקטיבי פאראדוקס zdlugasz
  42. ^ C. Marcinkowski ע' 93
  43. ^ Bruce Glyn Williams ע' 46
  44. ^ .H.Howorth
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25685090האג'י גיראי הראשון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=האג%27י_גיראי_הראשון&oldid=703678"