דרך השדות
.jpg)
,_in_Mivtakhim,_Israel.jpg)
דרך השדות היא דרך נופית בנגב הצפוני מערבי בין קיבוץ צאלים ובין המושבים תלמי יוסף ופרי גן. נתיב הדרך נסמך על התווי ההיסטורי של הדרך לאורך קטעו הדרומי של קו המים לישובי הנגב שהונח ב-1947: מצאלים דרך מבטחים הישנה (כיום ליד פרי גן) ועד נירים הישנה (כיום ליד קיבוץ סופה).[1] בסמוך לדרך נמצאים מספר אתרי מורשת וציוני דרך (ממזרח למערב): בית הביטחון של צאלים, פסל לציון עליית 11 הנקודות בנגב, בית הביטחון של אורים הישנה, נקודת ציון למקום העלייה לקרקע של קיבוץ אורים, מצפה גבולות ובית הביטחון של מבטחים.
כמו כן, פזורים לאורך הדרך נופי טבע הכוללים אזורי אדמת בור חולית, אזור פריחת אירוס הנגב, ועצי אשל הפרקים, ונופים חקלאיים של גידולי שלחין ובעל בשטח פתוח, חממות ובתי רשת.
אורך הדרך הוא 20 ק"מ והיא מקשרת בין כביש 222 ליד צאלים ובין כביש 2200 ליד תלמי יוסף ופרי גן (מסתעף מכביש 232).[2] בשנת 2000 הכשירה קרן קיימת לישראל את הדרך על ידי ציפויה באספלט והיא עבירה לרכבים פרטיים לכל אורכה.[2]
אתרים לאורך הדרך
בית הביטחון של צאלים
נמצא ממערב לכניסה לקיבוץ צאלים מצפון לפאתו הצפונית של היישוב.[3] המבנה שימש כמרכז הנקודה, נבנה לאחר עלייתה על הקרקע ב-7 בפברואר 1947, כחלק משלוש נקודות שהוקמו בתאריך אחד לאורך קו המים לנגב: צאלים, מבטחים ועלומים (ח'זלה. כיום, באזור רמת חובב).[4] נשמר בצורה טובה וניתן לראות בו דגם לבתי הביטחון שנבנו בסוף שנות ה-40 בנגב.[5] בתקופת מלחמת העצמאות הייתה ממוקמת ביישוב מפקדת הגדוד השמיני של חטיבת הנגב עליו פיקד חיים בר לב. רבים מהסיורים לשמירה על קו המים יצאו מהיישוב. למרות המצור ממנו סבל היישוב במהלך המלחמה, בדומה ליישובי הנגב האחרים, הצליחו חברי הקיבוץ להחזיק מעמד ולקיים את היישוב עד לתום המלחמה. אולם, לאחר המלחמה, עזבו חברי צאלים את המקום ועברו צפונה, שם ייסדו את קיבוץ כפר החורש.[4] בינואר 1949 הוקם קיבוץ צאלים מחדש, מעט דרומית ליישוב המקורי, על ידי קבוצת צעירים ניצולי שואה מאיטליה. מהישוב המקורי נותר בית הביטחון, מגדל המים, שרידי מתקני האגירה ושרידי מבני משק של ההיאחזות מתקופת מלחמת העצמאות.
פסל לציון עליית 11 הנקודות
ב-24 בנובמבר 2016 נחנך על "גבעת האירוסים",[6] פסל לכבוד מלאת 70 שנה לעליית 11 הנקודות בנגב במוצאי יום כיפור תש"ז. הפסל הוא של חבר קיבוץ עין השלושה, אברהם בורנשטיין.[7]
בית הביטחון של אורים הישנה
מדרום לגבעת האירוסים ולפסל לציון עליית 11 הנקודות נמצא בית הביטחון של אורים הישנה. לכאן עברו המתיישבים הראשונים כנקודת קבע, אולם לאחר מספר חודשים המשיכו ועברו למשטרת עימארה, מקומו הנוכחי של קיבוץ אורים. אזור זה נכלל בעבר בשטחי האש של באלי"ש ובית הביטחון נפגע קשות מירי אימוני צה"ל. אזור הבניין כבר איננו שטח אש וב-2014 עבר הבניין חיזוק במסגרת תהליך שימורו כאתר מורשת. באזור הבניין נמצאים גם שרידי מבנים הרוסים.[8]
נקודת הציון לעליית אורים על הקרקע
ב-1966 במלאת 20 שנים ליסוד הנקודה, שחזרו חברי אורים את העלייה על הקרקע והקימו בערב אחד צריף, אוהלים, מגדל שמירה וגדר ביטחון באתר העלייה על הקרקע.[9] לציון האירוע והאתר הם הותירו במקום אבן עליה חקוק "באנו אליך הנגב, כאן עלתה על הקרקע קבוצת אורים, במוצאי יום הכפורים תש"ז 6.10.1946, עם התיישבות 11 הנקודות בנגב". האבן מוקפת במספר אבנים ונמצאת בשטח חולי.[10] מכאן עברו ראשוני המתיישבים לנקודת הקבע שתוכננה להם, הנמצאת כ-1.4 ק"מ ממזרח לנקודת העלייה על הקרקע, ושם הוקם בית הביטחון של אורים הישנה.
מצפה גבולות
ערך מורחב – מצפה גבולות
מצפה גבולות הוא האתר אליו עלה לראשונה קיבוץ גבולות, במסגרת עליית שלושת המצפים - שלוש תחנות ניסיוניות בנגב, במאי 1943. בנייני המצפה נבנו בלבני בוץ (אדובה), כולל חומה שהקיפה את הנקודה. ב-1949, לאחר שמייסדיו עזבו את הנקודה ועברו לקיבוץ חצור, הוקם קיבוץ גבולות מחדש, כקילומטר אחד מצפון למצפה גבולות, ומבני המצפה ננטשו. ב-1983 שוחזרו מבני המצפה והחומה.[5][11] ב-1996 הוקם במקום מרכז מבקרים והאתר הוכרז כאתר לאומי.[12] במקום, מלבד שחזור האתר ההיסטורי, מוצג גם סיפור צינור המים לנגב ומשוחזרים מאפייה מימי מלחמת העצמאות ומפעל לליטוש יהלומים. כמו כן, מוצגים במקום כלים חקלאים עתיקים.[12]
בית הביטחון של מבטחים
נמצא בין חממות שבין מושב פרי גן ומושב שדה ניצן,[13] במקום בו הוקם קיבוץ מבטחים ב-7 בפברואר 1947 כקיבוץ של תנועת העובד הציוני. בנקודה הוקמו מספר בתי מגורים ובית ביטחון בדגם שהוקם גם באורים הישנה ובצאלים.[14] ב-22 באפריל הותקף הקיבוץ על ידי טנקים בריטים לאחר שאנשי הקיבוץ סירבו לשתף פעולה עם הבריטים באיתור משאית השייכת לערבים.[15] 6 פגזים, מתוך עשרות שנורו לעבר הנקודה, פגעו בבית הביטחון. בהתקפה נהרג אחד מחברי הקיבוץ.[14] לאחר מלחמת העצמאות נעזב הקיבוץ ומבנה בית הביטחון הוא השריד היחידי מנקודת ההתיישבות. ב-1950 נוסדה מבטחים מחדש, הפעם כמושב על ידי עולים מכורדיסטן.[14] מקומו הנוכחי, כ-4 ק"מ מצפון מערב לבית הביטחון.[5][14] ב-1982 הוכרז בית הביטחון של מבטחים כאתר לאומי.[14]
קישורים חיצוניים
- טיול ברכב פרטי בדרך השדות, באתר Eירוק של קרן קיימת לישראל.
הערות שוליים
- ^ דרך השדות, באתר "שדות שקמה בשור"
- ^ 2.0 2.1 טיול ברכב פרטי בדרך השדות, באתר Eירוק של קרן קיימת לישראל
- ^ 31°12′26″N 34°31′59″E / 31.207126°N 34.533053°E מיקום בית הביטחון של צאלים
- ^ 4.0 4.1 בית הביטחון בצאלים, באתר המשרד להגנת הסביבה
- ^ 5.0 5.1 5.2 אמנון ליבנה,חבל אשכול סקר נוף ומסלולי טיול, ספרית מעריב, 1988, עמ' 83-81
- ^ 31°11′55″N 34°29′13″E / 31.198716°N 34.486930°E גבעת האירוסים
- ^ 11 הנקודות - עכשיו בפסל, עיתון 232, מס' 156, 6 בדצמבר 2016, עמ' 7
- ^ 31°11′03″N 34°29′59″E / 31.184178°N 34.499766°E מיקום נקודת היישוב השנייה של אורים - עכאווי. כיום נמצא בו בית ביטחון הרוס למחצה
- ^ משולם עד, 20 שנה לקיבוץ אורים, דבר, 11 בספטמבר 1966
- ^ 31°11′09″N 34°29′09″E / 31.185812°N 34.485823°E מיקום נקודת העלייה הראשונה על הקרקע - גריין, כיום נמצאת במקום אבן ציון לעלייה על הקרקע
- ^ בית הביטחון בגבולות, באתר המשרד להגנת הסביבה
- ^ 12.0 12.1 מצפה גבולות, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
- ^ 31°13′22″N 34°23′07″E / 31.222766°N 34.385296°E מיקום בית הביטחון של מבטחים הישנה
- ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 בית הביטחון במבטחים, באתר המשרד להגנת הסביבה
- ^ איך הורעשה מבטחים, דבר, 25 באפריל 1948
20775012דרך השדות