קרב נירים
_Memorial_03.jpg) | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העצמאות | ||||||||||||||
| תאריכים | 15 במאי 1948 (כמה שעות) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | קיבוץ נירים | |||||||||||||
| תוצאה | הקיבוץ נשאר בשטח ישראל | |||||||||||||
| ||||||||||||||
_in_the_Negev,_Israel.jpg)
קרב נירים התחולל בבוקר ה־15 במאי 1948, בין כוחות חיל המשלוח המצרי שפלש לשטחה הריבוני של מדינת ישראל ארבע עשרה שעות לאחר ההכרזה על הקמתה לבין חברי קיבוץ נירים, שעל פי החלטת החלוקה נועד להיות בתחום המדינה היהודית.
מהלך הקרב
מטרת הצבא המצרי הייתה לנוע לעבר תל אביב, אבל המצרים לא רצו להשאיר בערפם נקודה יהודית.
כל מבני היישוב היו עשויים עץ פרט לבית הביטחון שנבנה מבטון. חברי נירים העבירו את מגוריהם לחפירות מתחת לאדמה, התכוננו להתקפה, וביצרו את המקום.
ביום ההתקפה היו בנירים 42 איש (30 חברים ו־12 חברות), שאחזו ב-14 רובים, 4 סטנים, מקלע ומרגמת M1 אחת.
מתקפת המצרים החלה בהפגזה קשה שהעלתה באש את כל הצריפים. ב־05:30 התקרב למקום טור ממונע, שכלל ארבע שריוניות, 20 נושאי ברן ומשאיות נושאות חיילים. החיילים המצרים הגיעו כמעט לגדרות הקיבוץ, ורק אז פתחו חברי נירים באש מדויקת. ההתקפה המצרית נהדפה והמצרים נסוגו כשהם משאירים בשטח 35 הרוגים.
שמונה מחברי נירים נהרגו ונקברו במקום.
גמאל עבד אל נאצר כותב על ההתקפה כי: "הייתי ראש המטה של החטיבה ה־6. ... הרגשתי שיחד עם החללים שהשאירה במערכת נירים השאירה החטיבה שם גם את האמונה במלחמה. רדיו קהיר הודיע כי החטיבה ביצעה בהצלחה את טיהור נירים. התרשמתי מהאגדות מלאות הגוזמה על כוחו הצבאי של האויב. שמעתי אחד מקצינינו מספר כיצד מגדלים מונעים בחשמל היו מתרוממים מעל האדמה, יורים לכל הכיוונים ואחר כך יורדים שוב אל מתחת לפני האדמה".
ההפגזות על נירים נמשכו עוד כחצי שנה וכל הזמן חיו החברים מתחת לאדמה. לאחר המלחמה עזבו חברי נירים את נקודתם ההרוסה ועברו למקומם החדש. בדנגור נותר משלט נירים שאויש על ידי חיילי צה"ל. באוגוסט 1949 אירעה פרשת נירים, במהלכה נלקחה אל המשלט נערה בדואית, עונתה על ידי החיילים ולבסוף נרצחה ונקברה במקום.
אנדרטה לזכר הקרב
אנדרטת נירים (דנגור) לזכר הקרב נמצאת ליד קיבוץ סופה, במקום שבו הוקם לראשונה קיבוץ נירים במוצאי יום הכיפורים תש"ז (6 באוקטובר 1946) במסגרת עליית 11 הנקודות להתיישבות בנגב.
האנדרטה תוכננה על ידי האדריכל יחיאל ערד בשיתוף האמן אריה סרטני שהתמחה בתבליטי בטון. אבן פינה לאנדרטה הונחה ביוני 1983[1] והיא נחנכה בשנת 1985. היא בנויה בצורת בית הביטחון עם מרפסת בולטת על הגג. על הקיר יש כתובת גדולה, שהייתה לסמל לעמידת היישובים בכלל ונירים בפרט - לא הטנק ינצח כי אם האדם, כתובת שנשארה על קיר צריף האוכל ההרוס.
במקום גם דגם של נירים במלחמה ואתר זיכרון לשמונת הנופלים שהועברו לאחר המלחמה לקבורה בקיבוץ נירים.
האנדרטה נקראת על שם שלום דנגור.
גלריית תמונות
-
הכתובת באנדרטת נירים
-
שמות הנופלים באנדרטת נירים
-
מקום קבורתם הראשון של הנופלים בנירים הישנה (דנגור)
-
שלט באנדרטת נירים (דנגור)
.jpg)
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית על האנדרטה, באתר "חלון אחורי", 2 בפברואר 2014
- יגאל נחושתן, קיבוץ נירים במלחמת העצמאות – היבטים אזרחיים וצבאיים, 2016
- יניר יגנה, כשנאצר הופתע בפעם הראשונה: בחזרה לקרב ההירואי שהכריע את גורל המדינה, באתר וואלה!, 25 באפריל 2020
הערות שוליים
- ^ אמיר רוזנבליט, אבן פינה לאנדרטת דנגור, דבר, 2 ביוני 1983
37411690קרב נירים