דרך אדום
דרך אדום המקראית או דרך מדבר אדום היא נתיב קדום שחיבר את יהודה עם אדום. הדרך שמשה מתקופת הברזל ועד התקופה הביזנטית לפחות כנתיב מרכזי ושימוש מקומי לצורכי בדואים המשיך עד אמצע המאה העשרים, כיום משמשת הדרך לטיולי מדבר, הנתיב המרכזי של הדרך ירד ככל הנראה מירושלים לחברון, תל ערד, נחל קינה ונחל חמר עד ים המלח, משם עקפה הדרך ככל הנראה את ים המלח מדרום והמשיכה לכיוון הרי אדום, לאורך הדרך נבנו מספר מצודות אשר שמרו על העוברים בדרך ומקורות מים לשימושם[1].
הדרך זוהתה בשנות החמישים על ידי יוחנן אהרוני[2]. שמה מופיע במקרא בספר מלכים ב', פרק ג', פסוק כ'.
תוואי הדרך
מורד הרי יהודה
הנתיב הקצר ביותר מדרום הרי יהודה לבקעת ערד יוצא מחברון, עובר בחורבת זיף שבה מעיינות זיף, זיף בוצרה בידי רחבעם ושימשה כעיר המחוז של דרום הר חברון.
מזיף ממשיך הנתיב לכרמל אשר בוצרה בתקופה הרומאיות והצלבנית ולברכת כרמל המשמשת מקור מים חשוב[3] ומשם להר עמשא.
מהר עמשה מתחילה ירידה תלולה לבקעת ערד, עקב חשיבותו נסלל בתקופה הרומאית מעלה דרגות והוכשרו בו מדרגות על מנת להקל על תנועת גמלים[4]
במורד מצוק העתקים
(מבקעת ערד לים המלח והערבה)
כמה מעלות הוליכו מבקעת ערד לאזור ים המלח והערבה וכמה מעלות עלו משם לעבר אדום,
הבחירה בין הנתיבים השונים נעשתה ככל הנראה על פי החלק באדום שאליו רצו ההולכים להגיע.
הנתיב הצפוני – נתיב המלכים
הנתיב הצפוני, זה שזוהה על ידי אהרוני והוא הנתיב הקצר ביותר למואב ולכן ככל הנראה הנתיב שעברו בו מלכי יהודה, ישראל ואדום במלחמתם במואב, עובר תל ערד לחורבת עוזה ומשם לאורך נחל קינה ונחל חמר לים המלח.
תל ערד נטול מקורות מים טבעיים ומאמץ רב הושקע באגירת מי גשמים לצורך התושבים והשיירות, על התל הוקמו סדרת מצודות החל מהתקופה הישראלית וכלה בתקופה הפרסית, בתל התגלו מכתבי ערד שבהם שמהם ניתן ללמוד על העוברים בדרך ועל הצידה שניתנה להם במצודה.
בחורבת עוזה התגלתה מצודה מתקופת ממלכת יהודה הזהה בתכנונה למצודה בערד, המצודה שוקמה בתקופה ההלניסטית והרומית, מעוזה נכנסה הדרך לנחל קינה, על הדרך שמרה מצודה קטנה יותר בחורבת רדום[5].
בנחל קינה בורות מים וכן גב מים גדול השומר מים במשך כל השנה ושימש ככל הנראה את השיירות, לדעת אהרוני הסיבה לבחירה בנחל הייתה שההולך בנחל מוסתר מסביבתו ולכן הולך בביטחון יחסי, בנחל עוברת דרך הטיולים של היום הנקראת דרך אדום[6].
מנחל קינה עברה הדרך דרך באר אפעה שבוואדי סיפקה מים להולכים לנחל חימר, כאן התפצלה ככל הנראה הדרך, לדעת אהרוני המשיכה הדרך לאורך נחל חימר למעלה זרון ולשפך נחל זוהר, עם זאת יכלו ההולכים להמשיך דרך נחל אפעה למעלה תמר.
בסיומו של מעלה זרון הוקם מצד זוהר וכאן יכלו השיירות להצטייד גם במים, מכאן המשיכה הדרך לאורך חופו של ים המלח עד לסדום ואובטחה על ידי מצד גוזל, הנוסעים היו יכולים להשתמש במי המעיינות הנובעים למרגלות המצוק כמו עין תמר ובמי המעיינות שכיכר ים המלח.
מכיכר ים המלח הובילה הדרך במעלה הר אדום לטפילה ששימשה בתקופות מסוימות כבירת אדום בתוואי הקרוב לדרך טפילה-ים המלח (כביש 35 הירדני).
הנתיב המרכזי
ההולכים בנתיב המרכזי המשיכו בדרך הרומית היורדת מהר עמשה לכיוון תל מלחתה שהיה בתקופות מסוימות העיר המרכזית בבקעת ערד ומשם לחורבת ערוער (ערערה שבנגב), בתקופה הישראלית הייתה ערוער מבוצרת בחומות שעוביין ארבעה מטרים והתגלה בה אוסטרקון המיועד למלך זיף, עדות לקשר בין שני המקומות על דרך אדום, משם המשיכה הדרך לאורך נחל ערוער לאזור ממשית, את המעבר בפרשת המים שבין נחל ערוער לנחל ממשית אבטחה מצודה בחורבת רחבה.
המגיע לממשית היה יכול לרדת לכיכר ים המלח דרך מעלה תמר ומשם לעלות לאזור טפילה או להמשיך דרומה בנחל ממשית למעלה עקרבים ומשם לפטרה (דרך השיירות).
את ההולכים לכיכר ים המלח אבטחו נקודות משמר בגבעת צפית, מצד תמר ובתחתית מעלה תמר.
הנתיב הדרומי (דרך השיירות הצפונית, דרב סולמנייה)
נתיב זה זכה לחשיבות רבה בתקופה הנבטית כאשר מרכז השלטון בארץ אדום לשעבר והנבטים בהווה עבר לפטרה ושימש שיירות שהשתמשו בנתיב המסחרי החלופי שהוביל מפטרה דרך "מעלה עקרבים" לממשית[7].
הנתיב ששרידיו כדרך רומית עדיין נראים הוביל ממשית דרך נחל ממשית דרום-מזרח דרך מישור ימין למיצד צפיר, ירדה במעלה עקרבים, המשיכה ככל הנראה דרך חורבת צפיר למיצד סיף ומשם לחצבה.
המשך הנתיב בהרי אדום אינו ברור עדיין, מנחם מרכוס מציע שמחצבה המשיך הנתיב לקסר א־טלח שמצוי מול חצבה בצד המזרחי של הערבה ומשם לנקב דחל אל בוציירה (בוצרה המיקראית) ששימשה גם היא בתקופות מסוימות כבירת אדום[8].
מקורות המים העיקריים של ההולכים בנתיב היו ממשית, עין חצבה, קאסר א-טלח ובוציירה והנתיב אובטח על ידי מצדיות בחורבת צפיר, מיצד צפיר ומיצד סיף.
הערות שוליים
- ^ בנו רוטנברג מסתורי דרך אדום http://www.boker.org.il/meida/negev/desert_biking/bible/kina/beno_edom_road.pdf
- ^ יוחנן אהרוני, כתובות ערד, ירושלים, מוסד ביאליק, 1975, ע"מ 158-157
- ^ http://www.k-etzion.co.il/Index.asp?ArticleID=133&CategoryID=90&Page=1
- ^ הערך מעלה דרגות באתר מפה http://www.mapa.co.il/%D7%9E%D7%A4%D7%94/%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94/2877
- ^ בית אריה חורבת רדום, מצודת גבול קטנה בנגב המזרחי
- ^ אתר טיולי נחל קינה http://www.tiuli.com/track_info.asp?track_id=131
- ^ פרופ' אברהם נגב, ממשית: עיר האוניברסיטה הנבטית בנגב http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3943
- ^ מרכוס, מנחם, הדרכים הקדומות בערבה
