דונמה
דוֹנְמֶה (או דֶנְמֶה. בטורקית dönme. בתרגום לעברית: "מהופך" או "מומר") היא כת שבתאית בעלת מאפיינים מוסלמיים ויהודיים שחבריה מתגוררים ומנהלים את אורח חייהם הדואליסטי בעיקר באיסטנבול ובאנקרה שבטורקיה. ראשוני הכת היו יהודים שהתאסלמו לאחר שנכפה על מייסד הכת והמשיח מטעמם, שבתי צבי, להמיר את דתו לאסלאם. מאז המאה ה-20 רבים מהם התבוללו ונישאו עם בני עמים אחרים וכך נטמעו בחברה הטורקית.
"דונמה" הוא כינויים בפי הטורקים, אך הם עצמם מתנגדים לכינוי זה וקוראים לעצמם "מאמינים" (בטורקית: "Mamina". ובלאדינו: "לוס מאמינימס") או "חברים" ("Haberim"). היהודים כינו אותם "מינים"[1] או "יהודים ישנים" (ישנים במובן "לשעבר") ובאדריאנופול נודעו בכינוי "דגים קטנים" ("Sazanicos").
דמוגרפיה
מקורם של בני הדונמה הוא בכמה מאות משפחות מחסידי שבתי צבי מהעיר סלוניקי שביוון שהתאסלמו בשנת 1683 בעקבות התאסלמות שבתאי צבי. יריביהם טענו שהתאסלמותם נועדה למנוע את האשמתם בעבירות מוסר. במשך 250 שנה ישבו בני הקהילה בסלוניקי בשתי שכונות ייחודיות ותפסו עמדות חשובות בבנקאות ובמסחר.
הדונמה אסרה על בניה את הנישואים הן עם המוסלמים והן עם היהודים. כשקמו בתוכה פלגים אידאולוגיים שונים נמנעו חבריהם אף מנישואין עם בני הדונמה שאינם נמנים עם הפלג שלהם עצמם. כתוצאה מכך, רבו בדונמה נישואי קרובים. אך עובדה זו לא השפיעה על הריבוי הטבעי הגבוה שלהם. באמצע המאה ה-18 כבר מנתה הכת כ-600 משפחות (שלושת אלפים נפש) ולאחר שנאלצה לעזוב את סלוניקי,[2] מנתה הכת 13-15 אלף נפש. מספרם כיום אינו ידוע במדויק, והוא מוערך ב-15-20 אלף נפש.
החל מסוף המאה ה-19 חרגו משכילי הדונמה מתחומה של הכת. חלקם פנו לפעילות ציבורית כלל-טורקית. חלק מהם היו פעילים בתנועת הבונים החופשיים בטורקיה. היו בהם שנטלו חלק במהפכת הטורקים הצעירים של 1908 ובהדחת הסולטאן עבדול חמיד השני. היו אף שטענו כי מייסדה של טורקיה המודרנית, מוסטפא כמאל אטאטורק[3], הוא בן לאב שנמנה בעבר על בני הדונמה. לאחר הגירוש מיוון התיישבו מרבית בני הדונמה באיסטנבול, באיזמיר, באנקרה, בבורסה ובקוניה. חלק מעניי הכת התפזרו בערים קטנות יותר. הפיזור הרחב הביא לידי משבר. חלק מהמאמינים - בעיקר מפלג היעקוביים - התבוללו והתחתנו עם שכניהם. גם העיתונות הטורקית תקפה אותם בשל המסתורין האופף את אמונתם. ניסיון של חלק מהם לחזור ליהדות נדחה על ידי הרבנים בגלל חשש לממזרות ובגלל שנחשבו למומרים-להכעיס (לא אנוסים).
אידאולוגיה
כלפי חוץ נראו בני הדונמה כל השנים כמוסלמים לכל דבר. בינם לבין עצמם האמינו באדיקות בשבתאי צבי המשיח וקיימו בסתר מנהגים ותפילות משל עצמם. הם מחזיקים ב-18 עיקרי אמונה, חלקם מצוות ומנהגים הנטולים מהיהדות (כמו מילת הבנים ביום השמיני ואמירת תהילים מדי יום). לרבים מהם היה שם כפול - טורקי ויהודי, קיימו בתי קברות נפרדים, הקפידו על גידול זקנים וגילוח ראש.
ישנם נוסחים שונים של תפילות בדונמה, בהן משתקפים ניגודים גדולים בין שתי תפיסות באשר למעמדו של שבתאי צבי, שחלק מהדונמה מתפללים אליו כאל אלוהות וחלק רואים בו משיח בשר ודם בלבד.
בעבר היו פילוגים בדונמה, בעיקר על רקע מחלוקות בשאלה מי הם יורשיו ונושאי משיחיותו של שבתי צבי ועל רקע זה התפצלו לשלוש כיתות.
יעקוביים. נקראו על שם מייסדה, יעקב קרידו (בטורקית שמו עבדאללה יעקוב), אחיה של יוכבד[4] אשתו החמישית במספר של שבתאי צבי ומי שלדעתם היה יורשו הרוחני, ואף הכריז על עצמו כמשיח בא כוחו של שבתי צבי. כ2,000 יהודים התאסלמו, ביניהם יוסף פילוסוף חותנו של שבתי צבי[5]. לפי מסורתם, מת קרידו בדרכו למכה כדי לקיים בה את "מצוות" החג'. זהו הפלג הוותיק ביותר בכת. חבריו נהגו לגדל זקנים אך לגלח לחלוטין את שיער ראשם. הם נחשבים כקרובים מאוד לטורקים וחלקם משמשים כיום כפקידי ממשלה. עיסוקם המסורתי היה מכירת טבק וחברי פלג זה נחשבו לאמידים במיוחד.
קאראקאשלאר (בעלי הגבות השחורות) או ה"קוניוזוס". חבריה מאמינים בעותמאן באבא, אותו הם מחשיבים כגילגולו של שבתי צבי, ובברוך קוניו (הקרוי גם ברוכיה רוסו). הפילוג התרחש ב-1690, בעקבות הופעתו של ה"נביא" ברוכיה. גם בני פלג זה מגדלים זקן, אך הם אינם מגלחים את שיער ראשם. בתפילותיהם הם מזכירים בנשימה אחת את שבתאי צבי ואת ברוכיה, שזכרו נתערבב במשך השנים עם זכר עותמאן באבא. רוב בני ה"קאראקשאלאר" נחשבים אמידים, ובהם עורכי דין, בנקאים, סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים נוספים. אחד ממנהיגי הכת, דרויש אפנדי, פעל בתקופתו של יעקב פרנק והוא שאחראי להנהגת שיתוף הנשים לכל בני הפלג, מנהג שאותו נימק בשיבוש טקסטים מספר הזוהר ומקורות קבליים. באמצע המאה ה-19 עמד בראש הפלג הזה אמברג'י, אדם פיסח ועיוור, שניהל את עדתו ביד קשה וכונה "טימור לנג" (על שם המנהיג המונגולי ההיסטורי).
קאקפאנג'ילאר (בעלי המאזניים). נולדה מתוך פירוד ב"קארקאקאשלאר" אחרי מותו של עותמאן באבא בשנות ה-20 של המאה ה-18. כת זו רואה את עצמה כשיבה לשבתאות הצרופה, והיא דוחה את משיחיותם של קרידו ושל עותמאן באבא כאחד. חברי פלג זה של הדונמה הם מגולחי זקן ואינם מגלחים את שיער ראשם. כיום הם מהווים חוג של משכילים, ועמם נמנים מורים, רופאים, וטרינרים, מהנדסים ובעלי מקצועות חופשיים.
לקריאה נוספת
- מאיר עוזיאל, "דונמה פה ודונמה שם", מקור ראשון
- אליהו בירנבוים, "עדת המאמינים במשיח השקר", מקור ראשון
- בנימין שלמה המבורגר, "משיחי השקר ומתנגדיהם"
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- רחל אליאור (עורכת), החלום ושברו: התנועה השבתאית וגלגוליה, ירושלים תשס"א, א-ב, אתר האוניברסיטה העברית
דן ירדני, לך אחכה, באתר הארץ, 27/03/09- רחל אליאור, 'הדונמה, השבתאות בפודוליה ויעקב פרנק', בספרה ישראל בעל שם טוב ובני דורו, ח"ב, ירושלים 2014, עמ' 189–215
- צביקה קליין, הכירו: כת החסידים של משיח השקר שבתי צבי, באתר nrg, 6 באוקטובר 2015
- דונמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ כינוי הנובע מהמונח הנפוץ בהיסטוריה היהודית. וראו: מינות (יהדות).
- ^ בעקבות הסכם לוזאן מ-1923, חילוף האוכלוסין, הנוצרים עברו ליוון והמוסלמים לטורקיה
- ^ בספר "משיחי השקר ומתנגדיהם" מביא עדות של איתמר בן-אב"י על קשריו של אתאטורק ליהודים ולדונמה.
- ^ או מירה גדולי שלוניקי לדורותם, באתר היברובוקס
- ^ גדולי שלוניקי לדורותם, עמוד 19
דונמה29935006