דוד נובקובסקי
 | |
דוד נובקובסקי (בכתיב יידי: נאָוואַקאָווסקי; בלועזית: David Nowakowsky; 1848–1921) היה מלחין ומנצח יהודי-רוסי, שעסק בעיקר בכתיבת מוזיקה ליטורגית יהודית.
קורות חיים
ילדות
דוד נובקובסקי נולד בשנת 1848 בכפר מלין, בקרבת קייב, אז בשליטת האימפריה הרוסית. בגיל שמונה ברח נובקובסקי מהבית, ככל הנראה בגלל יחס רע מצד אמו החורגת. נובקובסקי הגיע לברדיצ'ב, שם שימש כנער מקהלה בבית הכנסת. נובקובסקי למד בעצמו תאוריית המוזיקה וקונטרפונקט. בברדיצ'ב ספג את החזנות המסורתית והשורשית מהחזן הידוע בשם "ירוחם הקטן" (בלינדרמן), שהיה החזן המקומי ומורם של חזנים מפורסמים רבים. בשלב מאוחר יותר למד בהדרכת חזן בשם שפיצברג, שהיה תלמידו של סלומון זולצר מווינה.
אודסה
בגיל 21, נקרא לכהן כמנצח המקהלה ועוזר החזן בבית הכנסת ברודי באודסה. בבית הכנסת שהיה שייך לזרם מודרני ומתקדם בהשפעת תנועת ההשכלה, כיהן החזן ניסן בלומנטל, שדגל באימוץ יצירות גרמניות לתפילות בית הכנסת. לדוגמה, אימץ החזן את הקטע "הללויה" מתוך האורטוריה משיח של הנדל, הלקוח מהספר חזון יוחנן מהברית החדשה, למילות פרק התהילים קיג, "הללויה, הללו עבדי ה'". נובקובסקי, אף על פי שלא התנגד לאימוץ יצירות קלאסיות לשימוש בתפילה, הציג גישה קצת יותר שמרנית, למשל בכך שביקש לתרגם את המילים הגרמניות ללשון הקודש, לדוגמה ביצירתו של מנדלסון, אופוס 91, לפרק התהילים צח.
אף על פי שעודד את נובקובסקי ביצירת אחת המקהלות המשובחות ברוסיה באותה תקופה, לא עודד בלומנטל את נובקובסקי הצעיר להלחין בעצמו, ולא נתן לו הזדמנות לבצע את יצירותיו. למרות זאת, עבדו השניים בשיתוף פעולה להרים את הרמה המוזיקלית בבית הכנסת, לרמה כזו שאפילו לא-יהודים נכנסו לבית הכנסת מפעם לפעם רק כדי ליהנות מהחוויה המוזיקלית. הפעילות בבית הכנסת ברודי אף השפיעה על "בית הכנסת הגדול" - האורתודוקסי, שם הופעל לחץ מצד הקהל גם להכניס עוגב לבית הכנסת בטקס החנוכה.
העבודה הקשה והיומיומית עם המקהלה, היוותה עבור נובקובסקי התנסות ששיפרה את כישוריו כמלחין. בקונצרטים שנערכו בבית הכנסת שכללו בתוכניה גם יצירות ליטורגיות וגם חילוניות, התנסה נובקובסקי ביצירת תזמורים לתזמורת. כמו כן ביקש נובקובסקי לשלב מוטיבים ונעימות יהודיות שורשיות בתוך הסגנון החדש - המערבי.
בשנת 1891, בלומנטל פרש מתפקידו כחזן ראשי לאחר כ-50 שנות כהונה. במקומו נתמנה החזן פנחס מינקובסקי, גם הוא השתלם בחזנות אצל זולצר. מינקובסקי שהיה מוזיקאי בפני עצמו, גילה עד מהרה את כישרון ההלחנה של מנצח המקהלה, וביקש לתת לו ביטוי רחב. מינקובסקי ביצע את יצירותיו של נובקובסקי ועודד אותו לכתוב עוד ועוד. עד מהרה התפרסם פועלו של נובקובסקי, הן בזכות המקהלה המקצועית שהוביל, והן בזכות יצירותיו שזכו לשבחים רבים אף מפי מלחינים אחרים, מקובל כי צ'ייקובסקי אמר עליו: "חבל כי נובקובסקי לא השקיע עצמו בכתיבת מוזיקה כללית. המוזיקה הסימפונית הפסידה כישרון גדול".
נובקובסקי יצר קשרי ידידות עם חשובי הקהילה היהודית והציונית באודסה. הוא נעשה פעיל בסצנה הציונית, שהייתה פעילה מאד בעיר. בין ידידיו ניתן למנות את שלום עליכם ואחד העם. חיים נחמן ביאליק, היה ידיד קרוב במיוחד שאף השפיע על עבודתו של נובקובסקי, בהשפעתו כתב אורטוריה בשם "האזינו". לכבוד הקונגרס הציוני החמישי כתב נובקובסקי לחן למילים של המשורר נפתלי הרץ אימבר "תקוותנו". ברבות השנים אומצה נעימה רומנית לשיר זה, והוא הפך להמנון התנועה הציונית ואחר כך להמנון מדינת ישראל בשם התקווה.
נובקובסקי אף לימד מוזיקה במספר מסגרות, יהודיות וכלליות באודסה. הוא הוציא לאור 2 ספרי תווים מיצירותיו בשם "שירי דוד", הראשון כלל יצירות לתפילת נעילה (Schlussgebet für Jom Kippur für Cantor Solo und Gemischten Chor, יצא לאור ב-1895), החלק השני היה לתפילת קבלת שבת (Gebete und Gesänge zum Eingang des Sabbath für Cantor Solo und Chor mit und ohne Orgelbegleitung יצא לאור בלייפציג בשנת 1901). שני הספרים יצאו לאור מחדש בארצות הברית בשנת 1955 בעריכת א. בינדר. בספרו השני פרסם נובקובסקי מודעה בזה הלשון:
מודעה רבה לחזנים וגבאים ולכל מוקירי זמרת ישראל! יצא מתחת מכבש הדפוס בלייפציג על נייר חלק וטוב, החלק השני מסדור "שירי דוד" המכיל עשרים ושנים שירים לקבלת שבת: א) לכה דודי שלושה. ב) טוב להודות שנים. ג) ד' מלך שלושה. ד) השכיבנו שנים. ה) ושמרו ארבעה. ו) קדיש שנים. ז) מגן אבות שלושה ח) אדון עולם שלושה.
מהשירים האלו יוכל כל חזן לבחור למענו את השיר המתאים לקולו ומקהלתו. מחיר החלק השני "קבלת שבת" 8 רובל עם הפאספארטע, ואם יקנו החזנים או הגבאים את החלק קבלת שבת במספר הגון אז נכון אני להוציא לאור תכף החלקים האחרים:
שחרית ומוסף לשבת, לשלוש רגלים, לימי הנוראים, לכל עבודת השנה ולכל עניינים שונים המסודרים כבר לדפוס.
המחבר דוד נאוואקאווסקי ש"ץ ומנהל מקהילה לעדת הבראדיים באדעססא[1]
ככל הנראה ההיענות הייתה דלה, מאחר שהספרים האחרים לא ראו אור. בהיעדר פנסיה למנצח המקהלה בקהילה באודסה, התדרדר מצבו הכלכלי של נובקובסקי, וב-25 ביולי 1921 נפטר בחוסר כל. על מצבתו נחרטו מילותיו של ידידו חיים נחמן ביאליק: "יש כוכבים רבים בשמים, אך רק אחדים מהם כה נוצצים ומאירים".
הצלת הכתבים
לאחר מותו של נובקובסקי בחוסר כל, נותרו כתביו הרבים ברשות ביתו רוזה ארבייטמן, שהייתה נגנית עוגב מוכשרת בפני עצמה. בשנת 1924, באמצע שנות הזעם של המהפכה הבולשביקית ובהשפעת המהומות והכאוס באודסה, הגניבה רוזה את הכתבים מחוץ לרוסיה אל ברלין, שם הפקידה אותם בידי ביתה סופיה, נכדתו של נובקובסקי, שהייתה מוזיקאית אף היא, בתקווה שיזכו לצאת לאור. אך עם עליית הנאצים, הוציאו הנאצים לקסיקון של מלחינים יהודים, שכונה "מוזיקה מנוונת" ( Entartete Musik). נובקובסקי נכלל ברשימה השחורה הזו, ומאחר והחזקת הכתבים הפכה לסכנה, בעלה של סופיה, בוריס זלצמן, הבריח בדרך לא דרך את הכתבים לצרפת של וישי, שם באדמת חווה של איכר לא-יהודי טמן את הכתבים. לאחר ששרדו את המלחמה, הוציא בוריס את הכתבים מקברם הזמני. בשנת 1952, כאשר זכה במלגה ללימודים באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, הביא עמו בוריס את הכתבים כמתנה לדודו, בנו של נובקובסקי, ליאו נובק שהתגורר בארצות הברית זה מכבר. בשנת 1955 העבירה משפחת נובקובסקי את אוסף הכתבים לספריית ההיברו יוניון קולג'.
מורשתו
רק מעטים מלחניו של נובקובסקי עוד פופולריים כיום. יצירתו החזנית המפורסמת ביותר עד היום היא "קול דודי" למילים מתוך שיר השירים. יצירה זו, שהיא קונצרטנטית מאחר שהטקסט אינו מתוך התפילה, בוצעה והוקלטה על ידי גדולי החזנים בדורות האחרונים. שאר יצירותיו בסגנון המערב אירופאי, כבר לא מבוצעות בבתי הכנסת, כגורל רוב יצירותיהם של המלחינים סלומון זולצר ולואי לבנדובסקי.
בשנת 1988 הוקמה על ידי משפחת נובקובסקי "קרן דוד נובקובסקי", שמטרתה לערוך ולהוציא לאור את כתביו ויצירותיו של נובקובסקי, ולחשוף אותם לקהל הרחב. הקרן יזמה מספר קונצרטים, בהם בוצעה המוזיקה של נובקובסקי, וכן יזמה הקלטות של המוזיקה לצורך מחקר ולימוד. במסגרת עריכת המוזיקה, נערכו שינויים ותוספות במוזיקה האורגינלית בגלל אילוצים שונים. כך למשל הוזמנו עיבודים תזמורתיים במקום תפקידי העוגב, וזאת במטרה לאפשר למוזיקה להשמע גם באולמות בהם לא קיים עוגב. שינויים אלו שנויים במחלוקת, כאשר ישנם המצדדים כי על המוזיקה של נובקובסקי להשמע באופן האותנטי לפי הוראותיו וכתיבתו של המלחין עצמו.
לקריאה נוספת
- מאמר מאת עמנואל רובין, The Music of David Nowakowsky (1848-1921): A New Voice from Old Odessa, באתר של אמהרסט קולג' במסצ'וסטס (באנגלית)
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של "קרן דוד נובקובסקי"
- ביוגרפיה וניתוח יצירתו, הקדמתו של א. בינדר להוצאה המחודשת של הספרים ב-1955
- רשימה חלקית של הקלטות של לחניו של נובקובסקי, בקטלוג פרידמן
- הקלטה של יצירתו קול דודי(הקישור אינו פעיל), בביצוע החזן משה קוסביצקי, באתר Judaica Sound Archives
- הקלטה ברדיו CBC, רון גרנר מדבר על המוזיקה של נובקובסקי המבוצעת ברקע
- סרטון קצר שבוים על בסיס סיפור הצלת הכתבים של נובקובסקי, כשברקע עיבוד שלו לכל נדרי
- וידאו של הכנר ליאור קמינצקי מבצע יצירה של נובקובסקי - Resignation Romance in C Minor for Violin and Piano (ביו טיוב)
- עמית נאור, מאחורי כל משורר לאומי מצליח עומדת פמליה, בלוג הספרייה הלאומית, 27 בנובמבר 2019
הערות שוליים
- ^ "השבת במוזיקה האמנותית" מאת מנשה רבינא, מחניים גיליון פ"ו
28658193דוד נובקובסקי