דוד זונשיין
 | |
| דוד זונשיין |
דוד זונשיין (נולד ב-13 במאי 1973) הוא מהנדס תוכנה, פעיל שמאל רדיקלי, פובליציסט ומבקר ספרות ישראלי. התפרסם בעקבות סירובו לשרת בשטחי יהודה, שומרון ועזה. היה מראשי תנועת "אומץ לסרב" והוא יו"ר הנהלת "בצלם".
קורות חיים
נולד בתל אביב, הבכור מבין שלושה ילדים, לורדה, ילידת הארץ, וליצחק אייזיק זונשיין, יליד פולין ואיש העלייה החמישית. גדל ברמת השרון. היה לוחם וקצין ביחידת מגלן, שבה שימש מפקד צוות וסמ"פ[1]. זונשיין לקח חלק בלחימה בדרום לבנון, כולל במבצע ענבי זעם[2]. לאחר ארבע שנים בצה"ל השתחרר בדרגת סגן. סיים תואר ראשון בפיזיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים.
לאחר מספר שנים בתפקידי ניהול פיתוח בתחום התוכנה, הקים זונשיין יחד עם שותף פלסטיני חברת תוכנה המספקת ללקוחותיה פיתרונות תוכנה ארגוניים על ידי צוות ישראלי פלסטיני העובד ממרכזי פיתוח בתל אביב וברמאללה.
זונשיין חי עם זוגתו ושתי בנותיהם בתל אביב ועוסק בהנדסת תוכנה. כותב ביקורות ספרים למוסף הספרות של עיתון "הארץ" ופרסם מספר סיפורים קצרים בעיתון זה ובאחרים.
סרבנות
בינואר 2002, אחרי שירות מילואים ברצועת עזה בגדוד בעוצבת חצי האש, יזם זונשיין, ביחד עם יניב איצקוביץ', את "מכתב הלוחמים 2002"[3], שעליו חתמו עד היום יותר משמונה מאות חיילי מילואים. בעקבות פרסום המכתב הוקמה תנועת "אומץ לסרב".
זונשיין הועמד לדין משמעתי צבאי על סירובו לצאת לשירות מילואים בבית אל[4]. במהלך משפטו סירב זונשיין להישפט בדין משמעתי וביקש להישפט בבית דין צבאי בו העונש המרבי על העבירה חמור יותר אך קיימת אפשרות להביא עדים ולבסס הגנה הטוענת שהשירות בשטחים הכבושים אינו חוקי ולפיכך חובתם המוסרית של חיילי צה"ל היא לסרב לשרת מעבר לקו הירוק.
הפרקליטות הצבאית דחתה את בקשתו להישפט בבית דין צבאי, והחזירה את הטיפול בעניין למפקד עוצבת האש, תא"ל טל רוסו[5], שדן את סגן זונשיין לשלושים וחמישה ימי מחבוש בפועל. זונשיין עתר לבג"ץ על מנת שיורה לצבא לאפשר לו להישפט בבית הדין. לאחר כשבוע בכלא הוציא בג"ץ צו ביניים שהורה למדינה לשחרר את זונשיין מהכלא עד לבירור העתירה בעניינו[6]. בהמשך, בתגובה למהלך משפטי שנקט נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, הגיש זונשיין וחברים נוספים ב"אומץ לסרב" עתירה לבג"ץ בה ביקשו מבית המשפט לקבוע כי סירובם חוקי משום שמאז האינתיפאדה השנייה, הכיבוש ופעולות צה"ל הנעשות בשטחים אינם חוקיים[7]. בתגובה לעתירה קבע בג"ץ בראשות הנשיא ברק כי סרבנות מוחלטת לשירות בצבא מטעמי מצפון היא צעד לגיטימי, אך סרבנות סלקטיבית למילוי פקודות מסוימות אינה לגיטימית[8]. בעקבות פסק הדין חזר זונשיין לכלא שש להשלים את ריצוי עונשו.
אף על פי שזונשיין קורא לסירוב ביחס לפעולות של שליטה בפלסטינים, הוא מתנגד לסירוב לפנות יישובים יהודיים, מעשה שלדעתו מהווה פגיעה בדמוקרטיה[9].
החל משנת 2009 זונשיין הוא חבר הנהלת "בצלם". החל מספטמבר 2012 זונשיין הוא יו"ר הנהלת הארגון.
פרסים
בנובמבר 2012 הוענק לזונשיין פרס האקדמיה הנורווגית לספרות ולחופש ביטוי על פועלו למען זכויות אדם[10].
קישורים חיצוניים
- אמיר בן-דוד, המועמד, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2004
מאמרים פוליטיים פרי עטו
- מאמרים ב-ynet
- וושינגטון פוסט
- בשם ערכי הציונות, באתר הארץ, 10 באפריל 2004
- ויאמר אברהם: אל תיקחני תחת בני, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2007
- הדיון בפקודה בלתי חוקית בעליל לא התעדכן מאז הטבח בכפר קאסם, באתר הארץ, 6 באפריל 2011
דגל שחור מקיש בגג, באתר הארץ, 29 בינואר 2015
ביקורת ספרים פרי עטו
- ראיון עם פול אוסטר, באתר הארץ
- על עיר הלוויתן מאת יצחק לאור, באתר הארץ
- על כתב העת 'סדק', באתר הארץ
- על 'בירקנאו אהובתי' מאת יפתח אשכנזי, באתר הארץ
סיפורים פרי עטו
הערות שוליים
- ^ nrg חדשות, סגנו של בנט ב'ענבי זעם': "פעל ברוגע ושיקול דעת", באתר nrg, 5 בינואר 2015.
- ^ דוד זונשיין, בנט אשם. לא בטבח כפר כנא, באתר הארץ, 8 בינואר 2015.
- ^ נוסח המכתב
- ^ אמיר בן-דוד, המועמד, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2004.
- ^ פליקס פריש ואפרת וייס, הסרבנים מבקשים מבג"ץ: להישפט בבית דין צבאי, באתר ynet, 12 ביוני 2003.
- ^ אפרת וייס, אחד הסרבנים ישוחרר ממאסרו עד להחלטת בג"ץ, באתר ynet, 24 ביוני 2002
בג"ץ 7622/02 דוד זונשיין ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי, צו ביניים, מיום 4.9.2002 - ^ משה גורלי, בג"ץ יקבע אם הכיבוש חוקי ואם הסרבנות לגיטימית, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2002
- ^ בג"ץ 7622/02 דוד זונשיין ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי, ניתן ב-30.12.2002
- ^ דורון שפר, "יש הבדל בין הסרבנות שלנו לסרבנות שלהם", באתר ynet
- ^ אתר האקדמיה הנורווגית לסיפרות ולחופש הביטוי
