סנטור (כלי נגינה)
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כפילויות.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כפילויות. | |
 | |
| סנטור פרסי | |
| סיווג | קורדופוניים |
|---|---|
| קבוצה | כלי מיתר, כלי הקשה |
| מנעד | |
 | |
סַנְטוּר (בפרסית: سنتور) הוא כלי נגינה עתיק ממשפחת כלי המיתר שהיה נפוץ בממלכת פרס.[1] הסנטור מוזכר בספר דניאל בשם "פסנתרין" ואשר למעשה הוא אבי הפסנתר של ימינו.
מבנה הכלי
הסנטור בנוי מתיבת עץ בצורת טרפז, מעליה פרושים מיתרים רבים - 72 לפחות.[1] על מנת להפיק את הצליל מקישים על המיתרים עם שני פטישי עץ דקים המגולפים, בדרך כלל מעץ תות, בצורה ייחודית ונקראים מזרבים (אנ'). צליל הסנטור הרמוני, עדין ועשיר ביותר הוא גם משופע בצלילים עיליים, אוברטונים, שמוסיפים לכל תו ותו צבע וגוון מיוחד.
מיתרים
מיתרי הסנטור מקובצים ברביעיות המתוחות מצד שמאל של התיבה, שם הם מעוגנים בפין נעיצה, לצד ימין של התיבה, שם הם מחוברים לפין המהווה מפתח כיוון. הם מחולקים לשתי קבוצות, של מיתרי סגסוגת ברונזה ושל מיתרי פלדה. מיתרי הברונזה מיועדים לצלילים נמוכים והפלדה לצלילים הגבוהים. לסנטור טווח צלילים הנע בין E3-F6, מעל 3 אוקטבות. לכל "מקאם" או "דסתגאה" יש כיוון משלו והמעבר בין שירים שאינם מאותו מקאם, מצריכים לעיתים כיוון מחדש של המכשיר. על פני לוח התהודה העליון יש גשרים קטנים, הנקראים בפרסית "חראק"(חמור), הפרושים בשליש הימני ובשליש השמאלי, ובצד אחד תומכים במיתרי הברונזה ובצד השני במיתרי הפלדה. על כל גשר נתמכת רביעית מיתרים המכוונים לצליל אחיד. החראק מחלק את הרביעייה לשני צלילים שונים משני צידיו כך שכל רביעית מיתרים מפיקה שני צלילים. בדרך כלל החראק מוצב במיקום שיוצר פער מדויק של אוקטבה בין שני צידיו, אבל זה נתון לשינויים לפי המקאם המנוגן, כאמור. מספר המיתרים והחראקים משתנה - לסנטור פרסי קלאסי 9 חראקים (בכל צד, כלומר 18 סה"כ) או 12, אך יש גם סנטור הודי עם 15 חראקים.
חומרים
תיבת התהודה כאמור, עשויה מעץ. העץ המסורתי ממנו נהוג להכין את הכלי הוא אגוז ליבנה. עצים נוספים הם בוקיצה סיבירית ותות. עוצמת לחץ המיתרים בה אמור העץ לעמוד היא כ-900 ק"ג. על כן יש צורך בעצים קשים, עמידים ויבשים, ועם זאת מעט גמישים. אין חובה לשלב סוגים שנוים וניתן לבנות את הכלי מסוג עץ אחד בלבד. העץ צריך לעבור תהליך ייבוש שנעשה באידוי או בחום תנור, אם כי הצלילים הטובים ביותר מופקים מעצים שעברו התייבשות ארוכה של שנים בצל ובאוויר הפתוח. פטישי העץ אשר מפיקים את הצליל, מכונים בפרסית "מיזראב" ועשויים בדרך כלל מעץ תות.
בישראל
בישראל נגני הסנטור המפורסמים הם משה שלו, מנשה ששון, אלי ששון ובתו מיכל ששון, קיהן נאמן, יצחק רפואה ובנו איתן רפואה, אלדד לוי ונדב שטיינר.
קישורים חיצוניים
- מובאות מן המקרא, בהן מופיע הפסנתרין (סנטור)
- דסטגאה
- אוסף כיוונים לסנטור – שור, הומאיון, צ'הרגה, מאהור, סיגה, נאווה
- סנטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
| כלי נגינה מרכזיים במוזיקה המזרחית | ||
|---|---|---|
| כלי נשיפה | נאי • בנסורי • זורנה | |
| כלי פריטה בעלי צוואר | עוד • סאז • טאר • בגלמה • בוזוקי • ג'ומבוש | |
| כלי פריטה ללא צוואר | קאנון • סנטור | |
| כלי קשת | כינור (כמאן) • קמנצ'ה • רבאב | |
| כלי הקשה | דף • דרבוקה • תוף מרים • טאבלה | |
סנטור (כלי נגינה)35532222Q504847