מספר (ספרות)

בספרות, מְספר הוא הקול או הדמות המובילה את הסיפור. מאחר שסיפור הוא ייצוג של עולם (ע"ע: נרטולוגיה), פעמים רבות יש בו מייצג, דמות המתווכת בין העולם המיוצג לבין הקורא. דמות זו היא המספר. בספרים רבים יש יותר ממספר אחד. ברומן מכתבים, לדוגמה, יש בדרך כלל לפחות שני מספרים. סיפורים כאלו נקראים סיפורים פוליפוניים (מלטינית פולי - ריבוי, פון - קול). המקביל למספר בעולם השירה הוא הדובר.

סוגי מספרים

מעורבות המספר בסיפור

המספרים בסיפור הקצר נחלקים לסוגים שונים:

• מספר כל יודע - מספר הנמצא מחוץ לעולם שעליו הוא מספר, ומסוגל לשוטט בזמן ובחלל כרצונו. תוך כדי הסיפור הוא מסוגל לתאר את המחשבות והרגשות של גיבוריו, את המצבים הנעלמים מעיני אחרים ואת העבר והעתיד של הדמויות. המספר הכול יודע מספר הכול ברמה האובייקטיבית, הוא יודע הכל בוודאות, ולעולם אינו תוהה על דבר זה או אחר. (לדוגמה: "ולפתע נכנס לחדר אדם, שכנראה היה חברו של הילד." המספר הכול יודע לעולם לא ישער/יתהה לגבי הדמות, הוא מספר כל יודע - הוא יודע בוודאות שזהו חברו של הילד, לכן יכתוב: "ולפתע נכנס לחדר אדם, הוא היה חברו של הילד".)
• מספר חיצוני - מספר הצמוד לנקודת המבט של אחת הדמויות: המחבר מתאר את המראות מנקודת מבט של אחת הדמויות. הוא מספר את הסיפור מנקודת הראייה המצומצמת שלה. דמות זו אינה חייבת להיות דמות מרכזית.
• מספר בלתי מהימן - מידת המעורבות כמו גם מאפיינים אחרים (למשל: רמת ההשכלה, מידת השפיות, התגלות סתירות בדברי המספר ועוד) יכולה להשפיע על מהימנותו של המספר. מספר בלתי מהימן הוא מספר העשוי להסתיר את האמת ולמסור עובדות ודעות שאינן מוכחות ביצירה, והמחבר המובלע מתנגד לדעותיו.
• מספר דמות - מספר המהווה חלק מעולם הסיפור, ומתוכו מספר אותו. הוא מתחלק לשני סוגים:

• מספר עד - המספר מספר על דמויות שפגש או על אירועים שחווה ולפיכך הוא מעורב בסיפור. מעורבות זו מקנה לו עמדה מסוימת ואינה מאפשרת לו להיות נייטרלי. הוא מצוי בתוך הסיפור, ולכן ידיעתו מוגבלת.
• מספר גיבור - זהו למעשה מספר-עד המעמיד את עצמו בתור הגיבור המרכזי. המספר הגיבור מספר את הסיפור בגוף ראשון. הוא עשוי להגביה את עצמו, לגמד את דמותו או לתאר את חייו הפנימיים בפירוט רב.

מידת המעורבות של המספר מתחלקת גם היא לשני סוגים:

• מספר בלתי מתערב - מספר המשתדל להיות נייטרלי ואובייקטיבי ככל האפשר. הוא אינו נוקט עמדה מוצהרת בסיפור.
• מספר מתערב - מספר הנוטה להביע את עמדתו כלפי הדמויות או ההתרחשויות בסיפור הקצר. הוא עשוי לפרש התנהגות הגיבורים לפי ראות עיניו. יש שהוא מעדיף דמות אחת על פני הדמויות האחרות.

הבחנה על פי משלב

ההבחנה המקובלת ביותר היא בין מספר בגוף ראשון, מספר בגוף שני או שלישי. כלומר הבחנה על סמך המשלב הלשוני.

• מספר בגוף ראשון - המספר הוא דמות בסיפור, לעיתים הגיבור ולעיתים עד למאורעות. לדוגמה: ”נכנסתי לחדר, לא היה שם איש”. המספר הזה אופייני לחלקים בספרות הפסיכולוגית של המאה ה-19 והמאה ה-20. דוסטויבסקי, למשל, משתמש במספר כזה בחלקים מהרומן "החטא ועונשו" כדי לתת חלון לתוך המוח החולה של דמותו.
• מספר בגוף שני - המספר פונה לדמות אחרת, לעיתים הקורא עצמו, בגוף שני, נוכח. לדוגמה: ”אתה נכנס לחדר. אין שם אף אחד”. הסגנון הזה אופייני בעיקר בספרות פוסט מודרנית למשל ברבים מספורי אתגר קרת, ובספרות אימה, למשל סדרת ספרי הילדים צמרמורת. השימוש הנוסף למספר בגוף שני הוא בספרות מכתבים.
• מספר בגוף שלישי - המספר אינו חלק מהעולם המיוצג, והוא מדבר על הדמויות בגוף שלישי. לדוגמה: ”הוא נכנס לחדר, לא היה שם איש”. הסגנון הזה הוא הסגנון הקלאסי, והשכיח ביותר, ניתן למצוא אותו באין ספור סיפורים. המספר בגוף שלישי לרוב יודע את כל מה שיש לדעת בסיפור, והוא נקרא לעיתים גם מספר כל יודע.

ביקורת על ההבחנה

הספרות הפוסט מודרנית חולקת על ההבחנה בטענה שהיא מיושנת ומגבילה, ושאין שום סיבה לא לשבור אותה, שהרי אין מגבלה של ממש שמחייבת את המאפיינים של המספרים.

ויין בות', בספרו The Rhetoric of Fiction, ערער על הבחנה זו. לטענתו, מדובר בהבחנה רדוקטיבית ומטעה. ראשית, אין הכרח שמספר הנמצא מחוץ לעולם המיוצג (מספר בגוף שלישי) לא ישתמש בגוף ראשון, וידבר על עצמו. כך, למשל, המספר בקורות טום ג'ונס של פילדינג מתייחס לעצמו בגוף ראשון, מבלי שהוא יהיה חלק מהעולם המיוצג.

הבחנה זו מניחה שישנם שלושה סוגים כלליים של מספרים, ושלכל סוג תכונות משלו. כך, למשל, מספר בגוף ראשון אינו יכול להיות "כל יודע", והוא תמיד מוגבל בידיעתו. כמו כן, נטען רבות כי מספר בגוף ראשון הוא מספר בלתי מהימן. לדברי בות', זוהי טעות. ייתכנו ספרים בהם המספר הוא דמות בעולם, ועדיין זו תהיה כל יודעת ומהימנה לגמרי.

במקום הבחנה זו, מציע בות' הבחנה מורכבת יותר. המספר נמדד בהתאם לתכונותיו הספציפיות ביצירה, ובהתאם ל"מרחק" שלו מן המחבר המובלע (סך הנורמות והערכים העולים מהספר) ומן הקורא. כך, למשל, מספר יכול להיות שונה מן המחבר המובלע בנורמות המוסריות שלו, אולם קרוב אליו בנורמות ותכונות אחרות, כמו, למשל, ידיעה או נורמות סגנוניות (בדומה להומברט ב"לוליטה").

מספר בלתי מהימן

בעיני בות' וממשיכיו, מספר בלתי מהימן אינו בהכרח מספר שאינו כל יודע. מספר בלתי מהימן הוא מספר שמרוחק מהמחבר המובלע בנורמות שלו ובערכיו. כלומר, מספר המחזיק בנורמות וערכים שונים מאלה העולים מן הספר. כך, למשל, בסיפור גימפל תם של יצחק בשביס זינגר המספר הוא גיבור הסיפור, המודה בטיפשותו בעצמו. אולם הסיפור כולו מקדם נורמות וערכים אחרים, שגימפל שותף להם.

עם זאת, לעיתים קרובות המספר והמחבר המובלע מחזיקים במספר נורמות וערכים דומים, אולם רחוקים זה מזה בנורמות וערכים אחרים. כאמור, "לוליטה" היא דוגמה טובה, אולם יש דוגמאות נוספות כאופרה הצפה של ג'ון בארת'.

שיפוט מהימנותו של המספר, אם כן, נעשית ביחס לעמדותיו של המחבר המובלע. מספר בלתי מהימן הוא מספר שבינו לבין המחבר המובלע יש יחס אירוני. מדובר במהלך מורכב, מאחר שעמדות המחבר המובלע מוסקות על ידי הקורא מקריאת הסיפור, שמסופר, כזכור, על ידי המספר. לעיתים נוצרות בשל כך טעויות פרשניות.

אחד האמצעים העיקריים בהם משתמשים מחברים כדי לסמן את המספר כבלתי מהימן היא על ידי יצירת מרחק בין הנורמות שלו לבין הנורמות של הקורא. ב"הצעה צנועה" של ג'ונתן סוויפט, מציע המספר לפתור את בעיית הרעב באירלנד על ידי מכירת ילדי העניים למאכל לעשירים. הקורא מבין שמדובר במספר בלתי מהימן מאחר שהצעתו מנוגדת לערכים המוסריים בהם הקורא מחזיק. מאחר שהקורא מניח שהמחבר מחזיק באותם ערכים, או ערכים דומים, הוא מניח שיש מרחק בין ערכי המספר לערכי המחבר המובלע. יש הטוענים שפער כזה הוא פער בין ערכי המספר לבין ערכי "הקורא המובלע" (או: "האידיאלי" או "המשתמע"). בכך אפשר לחמוק מהבעיה שעלולה להיווצר כאשר המחבר הביוגרפי מודה בפירוש שכוונתו הייתה אמיתית. כך, למשל, נאמר על שיר שנכתב כמתנה למלכה ויקטוריה במאה ה-19, שהוא אירוני ובעצם מבקר את המלכה. המחבר הביוגרפי, עם זאת, טען שהוא התכוון לכל מילה. כאן היה מועיל לדבר על פער בין ערכי הקורא לערכי המספר, ולא על פער בין המחבר המובלע לערכי המספר.

במקרים מסוימים המחבר מבקש להעלות על נס נורמות וערכים השונים מערכי הקורא, ולכן עליהם לעמול כדי להציג את המספר כמהימן, לבנות מעין "מערכת פיצויים". אחת הדרכים העיקריות לעשות זאת, היא ליצור מספר החופף בחלק מערכיו לאלו של הקורא, ושונה בחלק מערכיו. הערכים אותם מבקש המחבר לקדם מוצגים כהכרחיים.

כך, לדוגמה, מאיר שטרנברג טוען שבאודיסיאה להומרוס, מוצג אודיסיאוס בחלק ניכר מהזמן כנוכל, דמות הרחוקה מאוד מזו של הגיבור ההומרי נוסח אכילס או הקטור. אולם הקורא מגלה במהרה שדווקא ערמומיותו של אודיסיאוס מותירה אותו בחיים. אותה ערמומיות היא גם זו שעזרה לאכאים לכבוש את טרויה. סיפורו של אודיסיאוס אנלוגי במידה רבה לזה של אגממנון. שניהם שבים לביתם לאחר מסע ארוך, ובשני המקרים נשותיהם מחוזרות. בעוד שאגממנון לא שורד את המסע לביתו ונרצח, אודיסאוס שורד.

במקרים מורכבים אף יותר, מבקש המחבר להעלות על נס נורמות וערכים השונים מאלה של הקורא באמצעות מספר בלתי מהימן, מספר שחולק את הנורמות והערכים של הקורא. במקרים אלה, המחבר מנסה להציג את העמדות המקובלות כבעייתיות. הסיפור סונטת קרויצר של לב טולסטוי הוא אחת הדוגמאות הנדירות למקרה מעין זה: למרות שטולסטוי צירף לסיפור הקדמה, בה הוא מסביר במפורש שהמספר מהימן, פרשנים רבים חלוקים בנוגע לפרשנות הסיפור. חלקם טוענים שטולסטוי ניסה ליצור מספר מהימן, אולם לא הצליח, והסיפור מקדם, למעשה, ערכים שונים מאלו שטולסטוי כיוון אליהם.

מבע משולב

המבע המשולב הוא טכניקה בה מתערבבים שני מספרים. לרוב, המספר בגוף שלישי מתערבב עם אחת מהדמויות. כך למשל בסיפור פשוט של עגנון אנחנו לומדים על אופיה של צירל לפי הדיבור שלה שנכנס לדיבורו של המספר: כאשר המספר מתאר את הסוציאליסטים כ"נוראיים" כי הם לוקחים את המשרתות בשעה חמש, ברור שצירל היא זו שחושבת כך.

ההבדל בין מספר למחבר

אחד החוקים הבסיסיים בחקר הספרות הוא שאין לבלבל בין מספר לבין מחבר היצירה. ראשית, מחברים רבים משתמשים במספרים השונים מהם באופן מהותי. כך, למשל, המספר העיקרי בספר לוליטה של ולדימיר נבוקוב הוא הומברט הומברט, פדופיל מבוגר. אמנם, נבוקוב והומברט דומים במאפיינים מסוימים - לשניהם, למשל, חיבה למשחקי מילים ולשפה עשירה - אולם אין הכרח להניח שנבוקוב היה פדופיל בעצמו.

לעיתים תכופות משתמש המחבר במספר שיצור אירוניזציה על דברים מסוימים, בכך שהוא יהיה קיצוני. למשל כאשר מוצגת דמות קפיטליסטית בתור המספר, היא יכולה להיות קיצונית וגרוטסקית כל כך שכל הקפיטליזם יצא מגוחך. האקלברי פין, גיבור ספרו של מרק טוויין, מבטא לאורך היצירה תודעת חטא מפותחת ואירונית במובהק על חלקו בבריחתו של העבד ג'ים. כך, אף שאין בכל היצירה ביטוי מפורש של התנגדות למוסד העבדות, היצירה כולה מבטאת ביקורת חריפה על התודעה הדתית והחברתית המעוותת שמאפשרת אותו.

עם זאת, בז'אנרים שונים, כדוגמת אוטוביוגרפיה או רומן הווידוי, המספר ביצירה הוא המחבר. בתקופה הרומנטית ההבחנה בין מספר למחבר טושטשה, אם כי במיוחד בשירה, אך גם בפרוזה.

תכונות המספר

הנחה לגבי מספר, שלפיה הוא מספר בלתי מהימן, היא בראש ובראשונה היפותזה. קורא המניח מספר בלתי מהימן יצטרך להסביר מדוע בחר המחבר המובלע לשים את הדברים בפי מספר שנבדל ממנו בערכים, בנורמות ובאידאולוגיה.

לא ניתן ליצור רשימה ממצה של כל התכונות שניתן לייחס למספרים. רשימה מעין זו תהיה מוגבלת על ידי הדמיון בלבד. אולם ישנן מספר תכונות עיקריות, שבאמצעותן אנו שופטים מספרים ומתייחסים אליהם:

• ידיעה - אחת ההבחנות המקובלות בנוגע למספרים היא ההבחנה בין מספר כל יודע למספר מוגבל. זוהי הבחנה איכותית, אדם לא יכול להיות "מעט כל יודע". לידע של המספר יש השלכות הן לגבי מהימנותו, והן לגבי צורת הסיפר.
• יכולת - בדומה לתכונה הקודמת, גם תכונה זו היא איכותית. אדם לא יכול להיות "מעט כל יכול". במקרים רבים, מספר כל יכול מדגיש את בדיוניות היצירה, את העובדה שהוא מספר סיפור מומצא, שהוא זה ששולט בו. במקרים אחרים הוא מדגיש את האבסורד שביצירה, או את הפן ההומוריסטי.
• מסירה - מנחם פרי ומאיר שטרנברג במאמרם "המלך במבט אירוני", הדגישו כי יש הבדל בין מספר כל יודע למספר כל מוסר. מאחר שספרות היא אמנות של זמן, לא ניתן למסור את כל האינפורמציה מיד, אלא יש לפזר אותה. מספרים רבים, שאינם חשודים בחוסר ידיעה, בוחרים לעכב מידע כדי ליצור אפקט מסוים על הקורא (ע"ע: פער). את הפער הזה נהוג לנתח במושגים של זמן סיפר וזמן סופר.
• מודעות לתקשורת - בספרו Expositional Modes, טוען מאיר שטרנברג כי תכונה זו מהותית להבנת המספר. מודעות המספר לכך שהוא צד אחד בתקשורת, גורמת לו לספר דברים באופן שונה מאשר אילו הוא לא היה מודע לכך. זרם תודעה הוא דוגמה לסוג ספרות בו המספר אינו מודע לתקשורת. המספר חושב, והוא אינו יודע שמחשבותיו גלויות לפני הקורא. דוגמה נוספת היא היומן. שטרנברג מבחין בין מספר, שהוא מספר המודע לתקשורת, לבין אינפורמנט, מספר שאינו מודע לתקשורת.
• אירוניה - הבחנה איכותית נוספת היא אם המספר הוא מספר ישיר או אירוני. כלומר אם המחבר המובלע משתמש במספר כדי להעביר ישירות את המסר, או שהוא משתמש בו כדי להגחיך אלמנט מסוים וכך ליצור מסר קצת יותר מורכב.

ישנן, כמובן, תכונות נוספות, יחסיות: השכלה, סגנון כתיבה, ערכים מוסריים וכדומה.

המספר כציטוט

אחת הדרכים להתייחס למספר היא כאל ציטוט של המחבר. לפי תאוריית הציטוט של שטרנברג, אין חשיבות לכך שדמות מצוטטת היא מומצאת. כללי הציטוט תקפים גם במקרה זה. בכל ציטוט, טוען שטרנברג, ישנם ארבעה עקרונות מרכזיים:

ארבעת האוניברסלים של הציטוט

• נוצרים יחסים מימטיים (יחסי ייצוג) לא בין פעולת תקשורת לבין עצם או פעולה אלא בין פעולת תקשורת אחת לפעולת תקשורת אחרת.
• השיח המצוטט מתפקד תמיד כשביץ (inset) בתוך מסגרת (frame) השיח המצטט, ומקיים תמיד יחסי חלק מול שלם.
• מיסגור השיח המצוטט בתוך השיח המצטט דורש תמיד "יחסי שיעבוד" של השביץ למסגרת, מעצם העובדה כי אקט התקשורת המצוטט נעקר מהקונטקסט בו הוא התבצע וצוטט בקונטקסט אחר.
• קיומם של שתי פעולות תקשורת זו לצד זו מייצר "מונטאז' פרספקטיבי". חיבור בין הפרספקטיבה הלשונית, האידאולוגית, האסתטית וכו' של המספר המצוטט לבין הפרספקטיבה של המספר המצטט. עם זאת, שתי הפרספקטיבות אינן שוות, מאחר שהפרספקטיבה של המצטט, כפי שמובן מהעיקרון השלישי, תמיד משעבדת לצרכיה את הפרספקטיבה של המצוטט.

(להרחבה, ע"ע: אינטרטקסטואליות)

לפי תאוריה זו, המחבר מצטט את המספר. כלומר, המחבר מייצג ייצוג, פעולת תקשורת שמייצגת פעולת תקשורת אחרת. השיח המצוטט (השביץ) משועבד למסגרת השיח המצטט, ולמטרותיו. פעולת הציטוט, כמו כל פעולת ציטוט אחרת, מייצרת "מונטאז' פרספקטיבי". כלומר, שתי פרספקטיבות שונות, גם אם דומות, המשולבות זו בזו.

תאוריה זו אינה שונה בהרבה מזו שמציג וויין בות', אולם היא ממקמת את התאוריה של המספר בתוך הקשר רחב יותר, ויש לכך יתרונות. לפי תאוריה זו, בתוך מרבית יצירות הספרות נוצרים יחסי ציטוט מורכבים להפליא. המחבר מצטט את המספר, שמצטט בעצמו את הדמויות. נוצרת שרשרת ציטוטים, כאשר בין כל מצטט למצוטט יש יחסים טלאולוגיים (יחסים תכליתיים - המחבר מצטט את המספר למטרותיו, והוא מצטט את הדמויות למטרותיו וכן הלאה). פירוש הדבר הוא שכל שיח בטקסט יכול לשמש לכמה מטרות שונות, בהתאם ליחסי הציטוט.

דוגמה טובה לכך היא הסיפור המנליאדה של ג'ון בארת'. בסיפור זה מנלאוס מספר לעצמו את הסיפור שסיפר לטלמכוס ופייסיסטראטוס, כאשר הם באו לשאול אותו לגורלו של אודיסיאוס. יחסי הציטוט כאן הם מורכבים: המחבר (בארת') מצטט את מנלאוס (שמספר לעצמו סיפור) שמצטט את מנלאוס (שמספר סיפור לטלמכוס ופייסיסטרטוס). אולם המצב מסתבך עוד יותר, שכן מנלאוס מספר לטלמכוס ופייסיטרטוס את הסיפור שהוא סיפר להלנה מטרויה, וכן הלאה.

ג'ון בארת' אף דואג להדגיש את העובדה שממספר בציטוט על ידי הוספת מרכאות כפולות, משולשות ומרובעות לכל משפט. המספר, מנלאוס, הולך ומסתבך בתוך סיפורו, ומאבד את עצמו בתוך שרשרת הציטוטים.

השפעת המספר על הנרטיב

שטרנברג טוען כי תכונותיו של המספר הן בעלות השפעה מכרעת על הנרטיב. מספר כל יודע לא צריך להסביר מהיכן הוא השיג את ידיעותיו. עם זאת, יש למספר מסוג זה חולשה חשובה אחת - הקורא שואל את עצמו מדוע המספר בוחר לא להיות כל מוסר. אם המספר יודע את עלילת הסיפור, הרי שעיכוב אינפורמציה לשם השגת אפקטים רטוריים יכול להזכיר לקורא את טבעה הבדיוני של היצירה.

מצד שני, מספר שאינו כל יודע צריך להסביר כיצד הוא השיג את הידע שלו. המספר יכול לדווח רק על אירועים שעליהם הוא שמע, או שבהם נכח, והדבר מגביל בהכרח את הדברים, שעליהם הוא יכול לדווח.

תכונה נוספת בעלת חשיבות היא מודעות לתקשורת. אינפורמנט, כלומר מספר שאינו מודע לתקשורת, אינו חייב להסביר דברים מסוימים. ביומן, למשל, שימוש באקספוזיציה יראה משונה, מאחר שכותב היומן אינו צריך להסביר לעצמו מדוע הוא כותב ומי הוא. כך, לדוגמה, ישנם ספרים רבים בהם היומן משולב בסיפור מסגרת, שמספק אינפורמציה חיונית להבנת הטקסט. בדרך כלל, בסיפור המסגרת המספר מודע לתקשורת, והוא טוען שמצא את היומן, ועתה הוא מפרסם אותו לרווחת הכלל.

טקסטים אחרים משתמשים בנקודת תצפית משולבת עם הדמות, כדי לנסות ולהנות מכל העולמות. המספר מגביל את מסירת האינפורמציה למה שהדמות יודעת, אולם לרוב הוא חורג מכך בתחילת הסיפור, כדי למסור את האקספוזיציה - חומר הרקע ההכרחי לסיפור. חלק מסיפוריו המוקדמים של הנרי ג'יימס עונים לדוגמה זו.

במקרים אחרים, המספר מגביל את נקודת התצפית שלו לזו של הגיבור לאורך כל הסיפור, והאקספוזיציה נמסרת בהדרגה, כחלק מהעלילה. טכניקה נפוצה במקרים כאלה היא השימוש בפלאשבק - הדמות נזכרת בעברה. כך המספר חופשי למסור את העבר כחלק ממחשבות הדמות בהווה.

ראו גם

• תורת הספרות
• נרטולוגיה
• נקודת תצפית
• מבע משולב
• אירוניה
• אינטרטקסטואליות
• מחבר (ספרות)
• מחבר מובלע
• אינפורמנט

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25642746מספר (ספרות)