דובצק
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 פודקרפאטי |
| תאריך ייסוד | 1407 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 1,433 (2011) |
| קואורדינטות | 49°49′N 22°23′E / 49.817°N 22.383°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
דובצק (ביידיש: דיבעצק, באנגלית ופולנית Dubiecko), היא עיירה בגליציה (כיום דרום פולין), במחוז פשמישל. על הדרך בין קושיצה בסלובקיה לפשמישל. מיקומה כ-28 קילומטר מערבה מעיר הגבול פשמישל ו-36 קילומטר דרומית מזרחית לבירת המחוז ז'שוב. בשנת 2008 אוכלוסייתה מנתה 1150 נפש. ככל הידוע אין בה יהודים. לפני מלחמת העולם השנייה יותר ממחצית האוכלוסייה הייתה יהודית, וזו ברובה הושמדה בשואה בידי הצבא הגרמני, בסיועים של איכרים מקומיים וכן במחנות השמדה.
תולדות העיירה ויהודיה
לאחר חלוקת פולין על פי הסכם סנט פטרסבורג ביולי 1772, השטח עבר לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בעיירה ייצרו חביות, כלי פורצלן ומוצרי עור, אך מכיוון שהייתה רחוקה מתחנת רכבת, העיירה עברה במהלך המאה ה-19 ניוון כלכלי.
יהודי העיירה, שמנו 666 נפש בשנת 1880, מעט פחות ממחצית האוכלוסייה בעיירה, גרו באזור הכיכר המרכזית סביב בית האציל והיו גובי המס, מוכרי היין וחלקם גם רוכלים בכפרי הסביבה הסוחרים בבדים ובגרוטאות.
מלחמת העולם הראשונה ובין המלחמות
בעת מלחמת העולם הראשונה, במהלך ראש השנה ה'תרע"ה (1915) האזור נכבש על ידי הצבא הרוסי. במהומות שפרצו במהלך הכיבוש נרצחו כמה מתושביה היהודים של העיירה.
בשנת 1918 היהודים הותקפו בידי איכרים מפאתי העיירה, רכוש רב נבזז, ויהודים הוכו ונפצעו.
בשנת 1927 פרצה שרפה גדולה בדובצק, ושלושים בתי יהודים נשרפו כליל. רבים מאלו היגרו מהעיירה, בהמשך לגל הגירה מתמשך של צעירים למקומות בהם הפרנסה מצויה יותר.
מלחמת העולם השנייה ותחילת השואה
בתחילת מלחמת העולם השנייה, בעיירה היו כ-1000 יהודים, שהיוו יותר ממחצית האוכלוסייה, רובם חסידים ומיעוטם מתנועת המזרחי - ציונים דתיים, או ציונים כלליים.[1]
לפני המלחמה הממשלה הפולנית הטילה הגבלות רבות על יהודים, ביניהם מכסה של תלמידים יהודים באוניברסיטה, אי כיבוד תעודות מארצות זרות, וכן מיסוי כבד, שהוביל להתרוששות משפחות רבות בדובצק.
בעיירה היה רדיו אחד, בבית המרקחת. התושבים שמעו על תקיפת הגרמנים, וחזו במטוסים החולפים בשמי העיירה ומפציצים את הגשרים באזור פשמישל. עשרה ימים לאחר תחילת הקרבות הגרמנים נכנסו לדובצק. (במלחמת העולם הראשונה הם הגיעו לשם לאחר שלש שנים). הם התנהגו יפה ליהודים, קנו מהם סחורה, וקצין גרמני התעניין לגבי התפילה בבית הכנסת, שהיה מלא מפה לפה עם תושבי העיירה ופליטים רבים. היהודים, שומרי המצוות, לא האזינו לחדשות, ולא היו ערים לכך שיחידת ס.ס. פועלת בסביבה.
שבועיים לאחר תחילת הקרב על פולין, ביום חמישי, ראש השנה ה'ת"ש (14 בספטמבר 1939) הם החלו במסע רציחות בסאנוק, בשבת (ג' בתשרי ה'ת"ש, 16 בספטמבר 1939)הם הגיעו לדינוב הסמוכה ורצחו שם 150 יהודים תוך שריפת בית הכנסת המרכזי על יושביו. במוצאי שבת הגרמנים פרצו לדובצק. חיילים אלו אסרו את רב העיר ואשתו, וכן את הכומר ואת ראש העיר, ששימשו כבני ערובה. הם תפסו 11 (יש גרסה שמדובר ב-20) מתפללים שהשכימו קום לתפילת צום גדליה ושלחו אותם למעצר "לצורך עבודה". הם התעללו בקבוצה ולאחר מכן ירו בהם. הגרמנים החלו לשרוף את בית המדרש החסידי (ה"קלויז") אך מכיוון שהיה צמוד לבתי נוצרים, אלו שכנעו את הגרמנים לחדול מכך. הם שרפו את בית הכנסת המרכזי, שכלל את ביתו של רב העיירה, תוך הכאת יהודים שניסו להציל את ספרי התורה, כולל השפלת רב העיירה ואשתו (הקירחת כמנהג החסידים באותה תקופה), והורדת כיפתו ופיאתה הנוכרית.
קבוצה של 20 גברים יהודים פליטים משלזיה הגיעה לדובצק, ראתה שהגרמנים כבשו אותה, והחליטו לחזור. במשך החג שהו בדובצק, וביום ראשון יצאו לדרך חזרה לביתם. סיור של הצבא הגרמני שפגש אותם רצח את כולם.[2]
רוב הגברים בעיירה, הן יהודים והן נוצרים הוחבאו. חלק מהצעירים חצה את נהר הסן לצד הרוסי. שבוע לאחר מכן, בערב חג הסוכות 27 בספטמבר 1939, החיילים הודיעו לכל הגברים לצאת מהמחבוא ולפתוח את עסקיהם כרגיל, תוך הבטחה שלא יאונה להם כל רע. רוב הגברים בעיירה נענו לקריאה זו, אך למחרת בבוקר חג הסוכות, הורו לכל היהודים להאסף בכיכר העיר. התוכנית הייתה לירות בהם, אך ראש העיר הצליח לשכנע את הגרמנים לוותר, ולהסתפק בסילוקם לצד הרוסי של הנהר. ליהודים ניתנו שלש שעות להסתלק. היהודים לאחר זמן קצר, מי שלא הספיק לצאת בכוחות עצמו הובל אל הגבול, נהר הסן, תוך הכאות והשפלות, ומשם גורשו אל השטח הסובייטי. חלקם טבעו במהלך המעבר בנהר. איכרים משני צידי הנהר שדדו את הפליטים ממעט הדברים שהיו בידם. השלטונות הרוסים אסרו על היהודים להשאר באזור הגבול. חלק ניכר מהפליטים הגיע לצד הרוסי של פשמישל מעבר לנהר הסן, ואחרים ללבוב (למברג), ובכך הצטרפו לנהר הפליטים מערי הגבול. רבים נספו בדרך.
רב העיירה הצעיר, רבי שמואל אהרן פלאם, שזה עתה חזר מירושלים לפולין עם אשתו על מנת לקבל את המשרה הרמה, הגיע עם פליטי העיירה לפשמישל, ונתפס בה שוב כאשר הגרמנים כבשו את הצד המזרחי של העיר ב-1941 במסגרת מבצע ברברוסה ב-20 ביוני 1942 הגרמנים הקימו בעיר זו גטו אזורי לריכוז היהודים. זאת, לאחר עינוי הפליטים היהודים בעיר ומשלוח כ-1000 מתוך 22,000 הפליטים למחנה יאנוב, ותוך מעשי טבח (שנחשפו על ידי הרוסים מאוחר יותר). שרידים מהקהילה תיעדו את הריגתם בגטו זה של רב העיירה, יחד עם יהודים נוספים מקהילתו. רוב שארית יהודי דובצק נהרגו במשלוחים לאושוויץ ובלזץ שהחלו בראש חודש אב ה'תש"ב, ה-15 ביולי 1942, ונמשכו עד ספטמבר בשנה שלאחריה, כשכמעט ולא נותרו יהודים בפשמישל.[3].
לאחר המלחמה היו ניצולים מדובצק שניסו לחזור לעיירתם. לפחות אחד מהם, ישעיה (שיה) בסן, נרצח בידי שכן נוצרי.[4]
בשנת 2006 הוקמה בארצות הברית קרן לשיקום בית הקברות היהודי בדובצק ולאיזכור 160 מיהודיה שנרצחו במקום. משפחה נוצרית אחת בדובצק הוכרה כחסידת אומות עולם בהסתירהּ יהודים.
רבנים
- רבי צבי אלימלך שפירא המכונה ה"בני יששכר" (על שם ספרו) כיהן כדיין בעשר עיירות בתקופה קצרה וביניהן בדובצק.
- רבי בן ציון הכהן פרידמן - מו"צ (מורה צדק) בדובצק, מחבורת המקובלים של רבי צבי אלימלך מבלאזוב (מחבר 'צבי לצדיק'), ואביו של רבי מאיר ישראל איסר הכהן פרידמן מקרניץ.
- רבי מנחם מנדל רובין מרופשיץ - הרבי של חצר חסידות רופשיץ בדובצק. חזר לרופשיץ למלא את מקום אביו אחר פטירתו. בנו רבי מנשה כיהן תחתיו בדובצק.
- רבי שמואל אהרן פלאם - נשוי לבתו של רבי מנחם רובין מרופשיץ, וירש את חצרו החסידית. רבה האחרון של דובצק. נספה בשואה עם אשתו.
ראו גם
- מקס לידטקה המפקד הצבאי של אזור פשמישל, שניסה למנוע את רצח יהודיה. ייתכן שהיה לו חלק בהצלה הראשונה של יהודי דובצק.
- אלברט בטל קצין ורמכט חבר המפלגה הנאצית, שניסה למנוע את רצח יהודי פשמישל, ומנע לאור יום את כניסת יחידות הס.ס. לעיר.
קישורים חיצוניים
- על דובצק באתר חקר הדורות היהודי
- ספר הקהילה (ביידיש)
- פרק על דובצק בפנקס יהודי פולין מתורגם מיידיש לאנגלית באתר הדורות היהודי.
- יזכור לדובצק - מאמר פרטי של ניצול העיירה.
- תמונת יהודי דובצק לפני מלחמת העולם השנייה
- רשימה שמית של חלק מיהודי דובצק שנספו בשואה
שחזור מבצע ברברוסה באזור פשמישל, סרטון באתר יוטיוב- בלוג דובצק (פולנית עם תרגום לאנגלית) כולל צילום רשימת 101 הניצולים של יד ושם.
- בלוג דובצק (פולנית עם תרגום לאנגלי) כולל תמונות יהודי העיירה ומבני העיירה בשנות המלחמה, ותיאור חלק מאנשים אלו.
הערות שוליים
- ^ לפי פנקס הקהילות באתר שטעטל, ב-1935 נמכרו 100 "שקלים" המקנים זכות להשתתף בקונגרס הציוני, מתוכם הרוב הגדול ציונים כלליים, 16 לארץ ישראל העובדת ו-8 בלבד למזרחי.
- ^ זכרונות מדובצק בלוג המוקדש לדובצק
- ^ השמדת יהודי דובצק באתר הדורות היהודי JewishGen.org
- ^ סיור זיכרון לדובצק, בית הקברות והסביבה כולל תמונות רבות