דב הררי
 | |
| קבוצת צנחנים יהודים אשר צולמו בבוקרשט לאחר שיחרורם. יושבים מימין לשמאל, גוקובסקי (אחישר), ברוך קמין, טרכטנברג שייקה, בן אפרים, אריה ליפסקי. עומד מאחור, דב הררי | |
| לידה |
1 בינואר 1917 ז' בטבת תרע"ז בראמצ'ה בסרביה |
|---|---|
| נהרג |
29 ביולי 1954 (בגיל 37) כ"ח בתמוז תשי"ד קיבוץ מעגן |
| תאריך עלייה | מאי 1932 |
| השתייכות |
 פלמ"ח הצבא הבריטי צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1934–1954 (כ־20 שנה) |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם השנייה  מלחמת העצמאות | |
| הנצחה | |
| מצבת זיכרון בבית הצנחן בקיבוץ מעגן | |
סא"ל דב הררי (ברגר) (1 בינואר 1917 - 29 באוגוסט 1954) היה אחד מצנחני הישוב היהודי לאירופה. ממקימי קיבוץ בית אורן, מהוגי ומתכנני יחידות הצנחנים[1] בצה"ל, מצביא ואיש מודיעין. נהרג באסון מעגן ב-29 ביולי 1954, כאשר מטוס התרסק לתוך הקהל בטקס זיכרון לצנחני היישוב בקיבוץ מעגן.
ביוגרפיה
הררי נולד בעיר בראמצ'ה שבסרביה. לציפורה ומאיר ברגר, רופאת שיניים וסוחר ציוני נלהב. כשהיה בן 4 נתיתם מאביו. כילד אהב מאד ללמוד ואף קיבל סטפנדיה כבר בגיל 11. בשנת 1932, עלה יחד עם אמו ואחותו היחידה לישראל. עבד במוסך והצטרף אל הנוער העובד והלומד שם נתגלה כמנהיג, נבחר לוועד הסניף ולמזכירות.
בשנת 1934 עם גיוסו להגנה עבר מ"הנוער העובד" ל"הבחרות הסוציאליסטית", זו המשמרת הצעירה של מפלגת פועלי ארץ-ישראל. בשנות-המאורעות של תרצ"ו-תרצ"ט נשלח מדי-פעם מטעם ה"הגנה" לאזורי-הדרום והצפון כדי לאמן צעירים בדרכי-התגוננות. נבחר כחבר המרכז של "הבחרות הסוציאליסטית" בשנת 1937 והיה מדריך למופת בקבוצות חינוכיות. בשנת 1938 היה בין יוזמי ומארגני מחנה-עבודה מטעם "הבחרות" ומבין חברי מחנה זה הצליח ליצור גרעין התיישבותי. לגרעין זה, אשר דב גיבש לקיבוץ, הצטרף גם הוא בשנת 1939 תחילה חנו החברים במגדיאל אך באותה שנה עלו ליערות-הכרמל ושם הקימו את קיבוץ בית-אורן. בראשית 1940 היה למזכיר הארצי של "הבחרות" .
שירותו הצבאי
במאי 1941, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה והקריאה של מוסדות היישוב, התגייס לצבא הבריטי. בתחילה הוצב בחיל התותחנים בחיפה. הררי לא היה מרוצה מהשיבוץ שלו, השמועות על הזוועות ורצח היהודים באירופה הטרידו אותו, הוא חיפש תפקיד אחר בו יוכל לתרום יותר ולהילחם כנגד הנאצים באירופה.
הצניחה ברומניה
יצא לשליחות חשאית - צניחה מעבר לקווי האויב, מתוך כוונת היישוב העברי לסייע בהצלת יהודי אירופה הכבושה בידי הנאצים. הוא נבחר מקרב מאות מתנדבים לקבוצת צנחני הישוב, שמנתה 37 איש ואישה שגויסו לחיל המודיעין הבריטי. הצבא הבריטי ייעד אותו ואת חבריו לשמש כמודיעים בארצות הכבושות: במסגרת ההכנות לשליחות זו עבר יחד עם שאר קבוצת הצנחנים קורס הכנה של "ההגנה", אימונים שונים וקורס צניחה בריטי ברמת דוד. וכן התאמן בקהיר שבמצרים ובעיר תוניס (קרתגה) שבתוניסיה. הגדרת משימתם של הצנחנים הייתה איסוף מודיעין, לדווח על המתרחש בזמן אמת באמצעות מכשיר אלחוט שהיה ברשותם, לדווח ולהציל טייסי בנות הברית שמטוסיהם הופלו בארצות אלה. הנהגת היישוב היהודי ייעדה להם תפקיד נוסף וחשוב – הצלת יהודים באירופה הכבושה וסיוע בארגונם לעלייה ארצה. הררי הוצנח ביום 29 ביולי 1944 יחד עם ברוך קמין ברומניה. השניים ארגנו, בברכת ההנהגה הציונית המקומית ובידיעתם של וילהלם פילדרמן והרב שפרן, את צעירי היהודים להגנה עצמית ואספו ידיעות עבור בעלות הברית.
לאחר המלחמה
בתום-המלחמה הורשה הררי להישאר ברומניה כמתורגמן וכאלחוטאי במפקדה הבריטית אשר מתפקידה היה לפקח על ביצוע הסכם שביתת-הנשק; אך את כל זמנו החפשי הקדיש בסתר לענייני המוסד לעלייה ב', הקמת התנועה הציונית, "החלוץ" וכיוצא באלה. בין שאר פעולותיו שם הוציא עשרות ספרים וחוברות-הסברה בשפה הרומנית על תולדות-הציונות, תנועת-הפועלים בארץ, ההתיישבות, המאבק הפוליטי ועוד.
שירותו בצה"ל וחייו האזרחיים
ביוני 1946 חזר לישראל והתחתן והקים את ביתו בקיבוץ בית אורן. לאחר חזרתו לישראל האשים בחריפות גורמים ביישוב במותה של חברתו למשימה, הצנחנית, חנה סנש.
ב אוגוסט 1948 הגה תוכנית שעל בסיסה הוקמה יחידת הצנחנים [1]. את ההקמה והפיקוד על הצנחנים קיבל יואל פלגי חברו לקבוצת צנחני היישוב. בשנת 1948, המטה הכללי של צה"ל לא הטיל על יחידת הצנחנים של יואל פלגי, כל משימה מבצעית, פרט לאימוני הצנחת חיילים. אחרי מלחמת השחרור הקים ופיקד על גדוד 121 של חטיבה 8. הצטרף לצבא-הקבע, הגיע לדרגת סגן-אלוף, ביצע תפקידים ביחידות מודיעין. בשנת 1952 עבר קורס מיוחד (כנראה במוסד). עם סיום הקורס ייסד את בית-הספר הגבוה למודיעין בירושלים ועמד בראשו.
מותו
נהרג ב אסון מעגן ב-29 ביולי 1954, כאשר מטוס התרסק לתוך הקהל בטקס זיכרון לצנחני היישוב בקיבוץ מעגן. הררי נטמן בחלקת הצנחנים, בסמוך לקברי ואנדרטאות חבריו ביד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. הניח אשה ובן; בתו נולדה כארבעה חדשים אחרי נפלו. הררי היה אחיה היחיד של שושנה רמבה, רעייתו של אייזיק רמבה עורך העיתון חרות (עיתון) במשך שנים רבות.
הנצחתו
ב"שלושים" הופיע עלון-הגדוד ובו כמה רשימות עליו ולזכרו. במלאת שלוש שנים לנפלו הוציאו חבריו ומוקיריו קובץ לזכרו הכולל ממכתביו, מיומנו ואף פרקים מרשימותיו. בשנת 1963 הונצח על ידי עיריית רמת-גן בקראה רחוב באחת משכונותיה על-שמו. אמו תרמה פרס לשמו ולזכרו המוענק שנה שנה באוניברסיטה העברית בירושלים לתלמיד המצטיין במדעי-החברה. עם חנוכת חדר-הזיכרון ב"היכל הכרמל" שבבית-אורן ביולי 1964 הוצאה חוברת "לזכרם" ובה מוקדש עמוד לזכרו וכמה רשימות לזכר עוד שניים, שחייהם קופדו בעצרת-הזיכרון במעגן. הוקדש עמוד לזכרו בחוברת "אשר צנחו אל עמם", שהוציא קיבוץ מעגן ומחלקת-ההסברה של הסוכנות היהודית לישראל. לאחר האסון הונצח הררי ביד שהוצבה לזכרו בבית הצנחן שבקיבוץ מעגן ליד האנדרטאות לחברו פרץ גולדשטיין שנרצח על ידי הנאצים. כן מונצח שמו ברחוב בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים.
לקריאה נוספת
- יוסף קריב דב הררי ברגר, מאת דבר [2].
- יהודית תיאודור באומל גיבורים למופת; צנחני היישוב היהודי במלחמת העולם השנייה ועיצוב הזיכרון הקולקטיבי הישראלי, הוצאת מכון בן-גוריון ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
- יואב גלבר, צנחני התקווה, הוצאת משרד הביטחון, התשנ"ה.
- צנחנים ארץ ישראלים, מט"ח, הספרייה הווירטואלית.
- מה באמת קרה שם, באסון התרסקות המטוס בקיבוץ מעגן, לפני 55 שנה? הארץ 2009
- זרובבל גלעד (עורך), מגן בסתר; מפעולות המחתרת הארץ-ישראלית במלחמת העולם השנייה, ירושלים תשי"ב.
- יואב גלבר, 'נושאי הדגל; שליחותם של המתנדבים לעם היהודי', תולדות ההתנדבות, כרך ג', ירושלים תשמ"ג; 206-133.
- Yoav Gelber, “The Mission of the Jewish Parachutists From Palestine in Europe in World War II”, Studies in Zionism, 7/1 (13) Spring 1986); 51-76)
קישורים חיצוניים
- דב הררי ברגר, באתר יזכור
- תמונות צנחני היישוב באתר הצנחנים עשור ראשון.
- דב הררי ברגר באתר נשמה
הערות שוליים
25212572דב הררי