יעקוב גרים
יעקוב לודוויג קארל גרים (בגרמנית: Jacob Ludwig Carl Grimm; 4 בינואר 1785 – 20 בספטמבר 1863) היה פילולוג, משפטן ומיתולוגיקן. זכור בעיקר בזכות גילוי חוק גרים, כתיבת המילון הגרמני (Deutsches Wörterbuch), מחקריו על המיתולוגיה הגרמנית (Deutsche Mythologie) ומעשיות האחים גרים - אוסף מעשיות שליקט עם אחיו וילהלם.
קורות חייו
יעקוב גרים נולד בהנאו שברוזנות הסן-קאסל למשפחה בת תשעה ילדים.
אביו, פיליפ וילהלם גרים, משפטן ומנהל אדמיניסטרטיבי, לקח אותו עוד בילדותו עמו לעבודתו כשופט ונוטריון. הוא לימד את בנו את יסודות המשפט ושאף לכך שגם הוא ילמד משפטים וימשיך את המסורת המשפחתית. אחות אביו, יוליאנה שרלוטה פרידריקה גרים, שהייתה אלמנה חשׂוכת ילדים, השקיעה רבות מזמנה בחינוכם של יעקוב ואחיו הצעיר וילהלם (בין היתר לימדה אותם לקרוא וסיפרה להם סיפורים מן התנ"ך).
בשנת 1791 עברה המשפחה לשטיינאו, עקב עבודתו של האב. האב והדודה נפטרו שניהם ב-1796 והותירו את האם ואת ששת ילדיה נטולת אמצעים. עקב כך נאלצה המשפחה להעתיק את מגוריה. האחות הבכורה של האם, הנרייטה פיליפינה צימר, עזרה למשפחה כלכלית, יזמה ומימנה את לימודיהם של יעקוב ואחיו וילהלם בגימנסיה בקאסל (כ-150 ק"מ מהנאו), לשם עברו השניים ב-1798.
ב-1802 החל גרים בלימודי משפטים באוניברסיטת מרבורג. שם למד אצל פרדריך קארל פון סביני, חוקר נודע של המשפט הרומי. הרצאותיו של החוקר השפיעו עליו רבות - הם הבהירו לו כיצד ללמוד מדעים, העירו בו את האהבה להיסטוריה ולתקופה הקלאסית, ושימשו בסיס לכל עבודותיו. הוא התקרב אל המרצה, ובספרייתו העשירה של סביני נחשף לראשונה לספרו של יוהאן בודמר על משוררי ימי הביניים בגרמנית ישנה גבוהה וכן לטקסטים עתיקים אחרים, דבר שמשך את גרים ללמוד ולהכיר שפות עתיקות ומסתוריות אלו.
שנה לאחר מכן הצטרף אליו ללימודים אחיו הצעיר וילהלם. פון סביני יצא לפריז ב-1804 לצורך מחקר בתחום השימוש במשפט הרומי בימי הביניים, והזמין את גרים לעזור לו בעבודתו. הלה הגיע בשמחה לפריז וחיזק את ידיעותיו בספרות ימי הביניים בספריות פריז, אולם מאס בלימודי המשפטים והצהיר במכתבים על רצונו להתעמק בחקר הספרות הגרמנית הישנה (Althochdeutsch). בספטמבר 1805 שב לקאסל, שם גרה אמו, ועבד שם במשרד המלחמה למשך פחות משנה.
משנת 1806 החל יחד עם חברו ורנר פון הקסטהאוזן (Werner von Haxthausen) ואחיו וילהלם באיסוף אגדות. ב-1808, לאחר מות אמו, נאלץ לפרנס את המשפחה ומונה לספרן הפרטי של ז'רום בונפרטה, מלך ממלכת וסטפאליה. בונפרטה אף מינהו במקביל למבקר מועצת המדינה – מינויים שהקפיצו את משכורתו, אך לא הכבידו על עיסוקיו. לאחר גירוש בונפרטה והשבת עצמאותה של נסיכות הבוחר מהסן מינה אותו הנסיך ב-1814 למזכיר המשלחת לקונגרס וינה. במסגרת התפקיד נשלח לפריז לדרוש השבת יצירות אומנות שגזלו הצרפתים. באותה עת החל בלימודי שפות סלאביות.
בשנת 1815 פרש מן השירות הדיפלומטי כדי להתרכז בחקר השפה ותולדות האמנות.
ב-1816 נתמנה לספרן שני בספריית קאסל. אחיו וילהלם נתמנה לתפקיד מזכיר הספרייה כבר ב-181. ב-1828 נפטר הספרן הראשי, והאחים קיוו לתפוס את מקומו, אולם לא זכו במשרה. על כן החליט יעקוב ב-1830 לקבל את הפרופסורה באוניברסיטת גטינגן. הוא שימש גם ראש הספרייה המשפטית במוסד. בשנת 1837 נמנה גרים עם "שביעיית גטינגן" – קבוצה של שבעה פרופסורים מאוניברסיטת גטינגן, שמחו על השינויים בחוקת ממלכת הנובר שביצע באותה עת ארנסט אוגוסטוס הראשון, מלך הנובר.
במחקרו טען גרים כי האלמנטים המטאפיזיים שבמעשיותיו ובסיפורי עם בכלל, הם גלגול מאוחר של אלגוריות מיתולוגיות-דתיות קדומות העוסקות בתופעות שמימיות. לדוגמה, מות גיבור או היוולדו עשויים להיות משל להתחלפות העונות; מבחנים שבהם עומד הגיבור במהלך מעשייה עשויים להיות משל לאמונה הקדומה על אודות מאבקי השמש בדרכה לזריחה.
יעקוב גרים פרסם את ספרי המחקר "ספר הדקדוק הגרמני" (1819) שבו קבע את חוק גרים, את "ריינהרט השועל" (1834) ואת "מיתולוגיה גרמנית" (1835).
יעקוב גרים נפטר בברלין ב-1863 ונטמן בבית עלמין בשכונת שנברג בעיר.
קישורים חיצוניים
25289088יעקוב גרים