גוויזדץ
 | |
| המנזר הברנרדיני בגוויזדץ, תצלום מתחילת המאה ה-20 | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 איוונו-פרנקיבסק |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,931 (2011) |
| קואורדינטות | 48°35′N 25°17′E / 48.583°N 25.283°E |
גוויזדץ (באוקראינית: Гвіздець, בפולנית: Gwoździec, ביידיש: גוואזדזיעץ) היא עיירה במחוז איוונו-פרנקיבסק, אוקראינה, על גדתו של אחד מיובלי נהר הפרוט, ליד קולומיאה והורודנקה. רוב תושבי הכפר משתייכים באמונתם לכנסייה האורתודוקסית האוקראינית של הפטריארכיה של קייב (אנ'), ומיעוטם - יוונים אורתודוקסים וכן קתולים. בעיירה אתרים אדריכליים והיסטוריים רבים, בהם הכנסייה והמנזר הברנרדיני שנבנו בתחילת המאה ה-18, כנסיית לידת אותו האיש למרים - כנסיית עץ שנבנתה במאה ה-17 ונבנתה מחדש בסוף המאה ה-19 - בתים עתיקים ועוד.
תולדות היישוב
המסמכים הראשונים המתעדים את קורות העיירה הם מהמאה ה-14, אם כי לפיהם העיירה התקיימה עוד במאה ה-13. ככל הנראה הוקמה העיירה ביוזמתו של נסיך מקומי. מתחילת המאה ה-15 מוזכרים אצילים מקומיים בתור בעלי העיירה. מהמאה ה-16 השתייכה העיירה לאזור שהיה בשליטת האיחוד הפולני-ליטאי. בשנת 1715 ייסד נסיך מקומי את המנזר הברנרדיני המקומי ובנה למענו בניין עץ. רוב תושבי העיירה בתקופה זו היו יהודים, ומשפחת האצולה המקומית תמכה במנזר, בכנסייה ובבית הכנסת המקומיים.
לאחר סיפוח גליציה לאימפריה האוסטרית בשנת 1785 הפכה גוויזדץ לעיירת מסחר ומלאכה חשובה. אוכלוסייה יהודית גדלה והולכת עסקה בה במסחר. סמל העיירה, שאומץ באותה תקופה, ייצג את מושב המלך, עדות לחשיבותה של העיירה: מעין כיסא או מושב, ועליו צלב. בשנת 1801 נפתח בעיירה בית ספר פרטי דו לשוני, פולני-אוקראיני. בשנת 1911 נפתחה בעיירה ספרייה ציבורית ובה חדר קריאה וכעבור שנה נפתח בה בית ספר בפולנית.
בספטמבר 1939 כבשה ברית המועצות את העיירה, שנכללה באזור שהוקצה לה לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. במהלך הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה נשרפו בעיירה יותר מ-300 בתים ונרצחו יותר מ-3,600 תושבים, רובם יהודים.
יהודי גוויזדץ
התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיירה הוא משנת 1635. בשנת 1640 הוקם במקום בית כנסת מפואר מעץ, ומהמאה ה-18 פרשה הקהילה המקומית את חסותה גם על יהודי כפרי הסביבה.
מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה ישבה בעיירה חצר אדמו"רים לבית שפירא. בשנת 1908 הוקם בעיירה סניף של תנועת המזרחי, וכן בית ספר עברי מרשת שפה ברורה.
בין מלחמות העולם התגברה הפעילות הציונית בעיירה, ופעלו בה תנועות הנוער בית"ר ובני עקיבא והשומר הצעיר. בראש קן השומר הצעיר עמד מאיר נוה (אלטנהאוס) עד לעלייתו לארץ בשנת 1936. רבים מחניכי קן השומר הצעיר הצליחו לעלות לישראל לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלקם יסדו את קיבוץ גת, וקיבוצים אחרים של השומר הצעיר.
בתקופה זו נמנו בעיירה 1,234 יהודים, רוב תושביה. בשנות השלושים סבלו יהודי העיירה ממספר תקריות אנטישמיות.
בשואה
במהלך תקופת השלטון הסובייטי בעיירה פורקו המוסדות היהודיים בה, והולאמו בה העסקים הפרטיים. ביולי 1941, לאחר פרוץ מבצע ברברוסה, כבש צבא הונגריה את העיירה, ועל יהודיה הוטלה חובת ביצוע עבודות כפייה.
בנובמבר 1941 הועברה העיירה לשליטת גרמניה הנאצית, וכעבור תקופה קצרה צוו יהודי המקום לעבור לגטו שהוקם ליד תחנת הרכבת בעיירה, וזאת תוך מספר שעות.
ב-12 אפריל 1942 בוצעה בגטו אקציה בידי שוטרים גרמנים ואוקראינים, אשר במהלכה הוצתו בתי הגטו, ונרצחו ונשרפו חיים כמחצית מיושביו. יתר יהודי הגטו הועברו כעבור מספר ימים לגטו קולומיאה. חלק מהמגורשים שהצליחו להימלט ולשוב לגווידזץ ולסביבתה רוכזו בידי הגרמנים, והושבו לגטו קולומיאה, ממנו שולחו בספטמבר 1942 למחנה ההשמדה בלז'ץ.
מיהודי העיירה שרדו את השואה בודדים, מהם במקומות מסתור ומהם שהספיקו להימלט לשטחי ברית המועצות.
אישים ילידי העיירה
- יז'י קוולרוביץ' (אנ'), במאי סרטים.
- אנדז'יי שבצ'נקו (אנ'), פוליטיקאי, עיתונאי ופעיל חברתי אוקראיני.
- מאיר נוה, חקלאי, ממייסדי קיבוץ גת ומקימה ומנהלה של חוות הניסיונות "לכיש" של מכון וולקני.
קישורים חיצוניים
- גווידזץ (גבוז'דז'ייץ, Gwoździec), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- גוויזדץ ב אתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "גבוז'דז'ייץ", באתר השטעטל הווירטואלי
- "גוויזדץ", באתר JewishGen (באנגלית)