גבריאל כהן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבריאל כהן
גבריאל כהן, 1966
גבריאל כהן, 1966
סיעה המערך, עבודה
חבר הכנסת
22 בנובמבר 196517 בנובמבר 1969
(4 שנים)
כנסות 6

גבריאל (גבי) כהן (30 במאי 1928 - 9 באפריל 2021) היה היסטוריון ואיש ציבור ישראלי, חבר הכנסת בכנסת השישית, פרופסור במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

כהן נולד ב-30 במאי 1928 בירושלים. בנעוריו למד בגימנסיה העברית "הרצליה" והיה חבר תנועת הצופים[1]. בשנת 1946 הצטרף לשורות הפלמ"ח בחטיבת יפתח.

במלחמת העצמאות לחם כהן עם החטיבה בשלוש החזיתות בה הוצבה: בגליל המזרחי, בנגב ובמבצע דני במרכז הארץ.

לאחר המלחמה למד היסטוריה באוניברסיטה העברית. בתום לימודיו שירת שנתיים בצה"ל שכללו שנה כראש ענף היסטוריה של צה"ל[2]. לאחר מכן למד לתואר שני[3] ובשנת 1960 השתלם באוניברסיטת אוקספורד[4]. במקביל לכתיבת הדוקטורט שלו על "המדיניות הבריטית בארץ ישראל בשנות המנדט האחרונות", נמנה בין חברי הסגל של אוניברסיטת תל אביב כמרצה להיסטוריה של ימי הביניים והעת החדשה, בקתדרה להיסטוריה צבאית[5]. משנגזר דינו של ישראל בר, מונה, יחד עם מרדכי גיחון, למופקד על הקתדרה והמגמה להיסטוריה צבאית[6]. כן כיהן כמרכז המכון לחקר הציונות[7]. כהן החל לחקור את תולדות ההגנה והפלמ"ח והיה בין ראשוני החוקרים האקדמיים בתחום זה. בשנת 1976 קודם לדרג פרופסור ומאוחר יותר נבחר לדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב (19831986) ולחבר המועצה להשכלה גבוהה (1986).

לצד פעילותו האקדמית, כהן הצטרף בשנת 1953 למפלגת אחדות העבודה. במסגרת המערך נבחר בשנת 1965 לכנסת השישית, בה שירת בוועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט. בכנסת נקשר שמו של כהן עם ההצעה למנות אומבודסמן וכן עם הנהגת נסיעה חינם לחיילים בתחבורה ציבורית[8]. כהן ביקש לקבוע שפרס ישראל יינתן לאדם אחד כל שנה, באופן שיעלה את יוקרת הפרס, אך הצעתו לא נתקבלה[9].

לקראת הבחירות לכנסת השביעית לא הוצב כהן ברשימת המערך לכנסת, בשל העמדות העצמאיות שהביע בכנסת בניגוד לעמדות סיעתו[10].

השאיר אחריו בת אחת, יעלה.

פרסומיו

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבריאל כהן בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31157119גבריאל כהן