פול פאנין
 | |||||
| לידה |
24 בינואר 1907 אשלנד, קנטקי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 בינואר 2002 (בגיל 94) פיניקס, אריזונה, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | פול ג'ונס פאנין | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת אריזונה אוניברסיטת סטנפורד | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, איש עסקים | ||||
| מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||
| |||||
| |||||
פול ג'ונס פאנין (באנגלית: Paul Jones Fannin; 24 בינואר 1907 – 13 בינואר 2002) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת אריזונה בשנים 1965–1977, וקודם לכן כמושל המדינה בשנים 1959–1965.
ביוגרפיה
פאנין נולד באשלנד שבקנטקי, בנם של תומאס ניוטון ורודה קתרין (לבית דייוויס) פאנין. אביו עבד כרפתן והיה בעל חנות רתמות. פאנין ומשפחתו עברו לפיניקס שבאריזונה כשהיה בן שמונה חודשים בשל המצב הבריאותי של אביו[1]. את השכלתו המוקדמת רכש בבית הספר היסודי קנילוורת', וסיים את לימודיו בתיכון פיניקס יוניון ב-1925[2]. פאנין למד שנתיים באוניברסיטת אריזונה לפני שהועבר לאוניברסיטת סטנפורד, שם קיבל תואר ראשון במנהל עסקים ב-1930. לאחר מכן הוא שב לפיניקס, שם הצטרף לעסקי כלי המתכת של משפחתו. בהמשך, הוא ואחיו ארנסט הקימו את "חברת פאנין לגז ולאספקה", חברה העוסקה בציוד לגז ולנפט. הוא שימש כנשיא החברה בשנים 1945–1956, עד שמכר את החברה.
ב-1934 נישא פאנין לאלמה אדינגטון, והשניים היו נשואים זה לזה עד למותה של אלמה ב-2001. לזוג נולדו בת אחת ושלושה בנים. ב-1958 נבחר פאנין למושל מדינת אריזונה, אחרי שבבחירות הכלליות גבר על התובע הכללי של אריזונה רוברט מוריסון בפער של כשלושים אלף קולות. הוא הושבע לתפקידו ב-5 בינואר 1959, ונבחר מחדש בשנים 1960 ו-1962[3]. במהלך כהונתו כמושל הגדיל פאנין את המימון למערכת החינוך הציבורית באמצעות העלאת מסי קנייה, האיחד את תשלומי מסי הרכוש, נתן את ברכתו להקמת בית הספר הראשון לרפואה באריזונה, וייסד את "ועדת אריזונה-מקסיקו" לקידום תיירות ומסחר מעבר לגבול. הוא שימש גם כיושב ראש אגודת המושלים המערבית, וכן חבר בוועד המנהל של מועצת מושלי המדינה ובמועצה הלאומית המייעצת לביטחון אזרחי.
ב-1964, כאשר הסנאטור בארי גולדווטר בחר שלא להתמודד מחדש לסנאט במטרה להתמקד במסע הבחירות שלו לנשיאות ארצות הברית בבחירות 1964, נבחר פאנין למלא את מקומו בסנאט של ארצות הברית. הוא ניצח בקושי את הדמוקרט רוי אלסון, לשעבר עוזר לסנאטור קרל היידן, בהפרש של 51% לעומת 49%. הוא נבחר שוב לכהונה שנייה ב-1970, כשהוא גורף 56% מקולות הבוחרים[4]. ב-1976 בחר שלא להתמודד לתקופת כהונה שלישית.
במהלך הקריירה שלו בסנאט, פאנין הפגין עמדות שמרניות נוקשות, והצביע פעמים תכופות עם הסנאטור גולדווטר בנושאים מגוונים, בין היתר נגד התיקון לשוויון זכויות ב-1972. בתור הרפובליקני הבכיר בוועדת הפנים של הסנאט, היה פאנין הדובר של הנשיאים ריצ'רד ניקסון וג'רלד פורד בכל הנוגע למדיניות אנרגיה. עם זאת, הוא חבר לעמיתיו השמרניים מהמפלגה הדמוקרטית כדי לשמור על סעיף בחוק טאפט-הרטלי שאפשר למדינות ארצות הברית להחליט אם לאסור על חיוב חברות של עובדים באיגוד עובדים. ב-1968 נהפך לנותן החסות הראשי של מיזם מרכז אריזונה שהסיט את מי נהר הקולורדו למרכז ודרום אריזונה[4].
פאנין המשיך להתגורר בפיניקס עד שנפטר כתוצאה משבץ מוחי בינואר 2002[4].
קישורים חיצוניים
- פול פאנין באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Former Arizona Gov. Paul Fannin dies at 94, באתר אריזונה דיילי סאן, 14 בינואר 2002 (באנגלית)
- ^ ביוגרפיה רשמית, באתר Historical League (באנגלית)
- ^ גרמה זילינסקי, Arizona Senator Paul Fannin Dies, באתר וושינגטון פוסט, 16 בינואר 2002 (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 וולפגאנג סקסון, Paul J. Fannin, 94, Who Served In Top Elected Offices in Arizona, באתר ניו יורק טיימס, 17 בינואר 2002 (באנגלית)
28440505פול פאנין