ג'ק ולש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ג'ק וולש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ג'ון פרנסיס "ג'ק" ולש ג'וניוראנגלית: Jack Welch;‏ 19 בנובמבר 19351 במרץ 2020) היה מהנדס כימיה ואיש עסקים אמריקאי, מנכ"ל ויו"ר ג'נרל אלקטריק בשנים 19812001. ב-2006 הוערך הונו ב-720 מיליון דולר.

ראשית החיים והקריירה המוקדמת

ולש נולד בסיילם מסצ'וסטס. למד באוניברסיטת אמהרסט מסצ'וסטס וסיים BSc בהנדסה כימית ב-1957. בהיותו סטודנט באמהרסט היה חבר באחוות פי סיגמא קאפא. לאחר מכן סיים MSc ודוקטורט באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין ב-1960.

עם סיום לימודיו, ב-1960, החל ולש לעבוד בג'נרל אלקטריק כמהנדס כימיה זוטר בשכר של 10,500 דולר לשנה. בתפקידו זה כמעט פוטר כשגרם לפיצוץ הגג של המפעל. ולש לא היה מרוצה מהעלאת השכר בסך 1,000 דולר שהוצעה לו לאחר שנתו הראשונה, כמו גם מהביורוקרטיה הנוקשה שאפיינה את ג'נרל אלקטריק, ותיכנן לעזוב את משרתו לטובת חברה בתחום המינרלים והכימיה בסקוקי שבאילינוי. רובן גוטוף, מנהל צעיר שמוקם שתי דרגות מעל ולש, החליט שוולש הוא נכס יקר מכדי שג'נרל אלקטריק תוכל לאבד. גוטוף לקח את ולש ואת רעייתו הראשונה קרולין לארוחת ערב ובמשך ארבע שעות ניסה לשכנע את ולש להישאר, תוך שהוא נשבע לו שישנה את הביורוקרטיה על מנת ליצור סביבת עבודה של חברה קטנה.

ולש נשאר בג'נרל אלקטריק וב-1972 התמנה לסגן נשיא. הוא המשיך לטפס במעלה ההיררכיה הארגונית וב-1977 התמנה לסגן נשיא בכיר ושנתיים לאחר מכן מונה לסגן יושב ראש החברה. ב-1981 מונה ליו"ר ומנכ"ל הצעיר בתולדות ג'נרל אלקטריק כשהוא יורש את רג'ינלד ה. ג'ונס.

מנכ"ל ויו"ר ג'נרל אלקטריק

כבר ב-1982 פירק ולש את רוב מה שהרכיב ג'ונס. לאורך כל שנות ה-80 פעל ולש לייעל את ג'נרל אלקטריק. ב-1981 נשא בניו יורק נאום שנקרא "גידול מהיר במשק שמאט לצמוח". הנאום נודע בדרך כלל כהצהרה המכוננת שהחלה את האובססיה ליצירת ערך לבעלי המניות. שנים לאחר מכן, בראיון לFinancial Times על רקע המשבר הכלכלי שפרץ בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 אמר ולש:

"על פניו, ערך לבעלי המניות הוא הרעיון המטומטם בעולם. ערך לבעלי מניות מהווה תוצאה, לא אסטרטגיה. ציבור הבוחרים שלך הם העובדים שלך, הלקוחות שלך והמוצרים שלך".

ולש דחף בהתמדה את המנהלים שתחתיו להמשיך ולשפר את הפרודוקטיביות שלהם. הוא פעל לבער חוסר יעילות באמצעות גיזום המלאי וניטרול הביורוקרטיה שכמעט גרמה לו לעזוב את החברה בעבר. הוא סגר מפעלים, קיצץ במשכורות וחתך פסי ייצור מיושנים.

הגישה של ולש הייתה שעל חברה להיות מדורגת ראשונה או שנייה בתעשייה מסוימת, או לזנוח כליל את העיסוק בה. אסטרטגיה זו אומצה מאוחר יותר על ידי מנכ"לים אחרים בתאגידים אמריקאים.

בכל שנה נהג ולש לפטר 10% מהמנהלים שעבדו עבורו. הוא נודע כמאופיין בגילוי לב אכזרי בפגישותיו עם בכירי החברה. הוא דחף את המנהלים תחתיו לביצועים וגמל ל-20% העליונים מהם בבונוסים ואופציות. הוא שינה את תוכנית התגמולים של ג'נרל אלקטריק והביא אותה ממצב בו רק מנהלים בכירים זכו לאופציות למצב שבו כמעט שליש מהעובדים נהנו מהן.

במהלך שנות ה-80 המוקדמות הוא זכה לכינוי "נייטרון ג'ק" (בהתייחסות לפצצת נייטרון) בשל נטייתו לסלק עובדים תוך השארת הבניינים שלמים. בביוגרפיה שלו, Jack: Straight From The Gut ציין ולש כי בסוף 1980 העסיקה ג'נרל אלקטריק 411,000 עובדים ובסוף 1985 העסיקה 299,000. מתוך 112,000 העובדים שיצאו מרשימת מקבלי המשכורת, כ-30% הועסקו בתחומים שג'נרל אלקטריק מכרה והיתר בתחומים בהם המשיכה לעסוק. התמורה לכך הייתה עלייה משמעותית של החברה בשוק ההון. עם זאת, ולש חיסל מחקר בסיסי וסגר או מכר עסקים שהפגינו ביצועים נמוכים. צעדים אלו ואחרים מיקמו את המחקר הבסיסי בתחתית רשימת הנושאים מבחינת תשומת הלב והקשב שהוקדשו להם.

ב-1986 ג'נרל אלקטריק רכשה את RCA. מטה RCA מוקם במרכז רוקפלר שבמנהטן וזמן קצר לאחר הרכישה ולש לקח לו משרד בבניין. הרכישה הביאה למכירת נכסיה של RCA לחברות אחרות כשבסופו של דבר ג'נרל אלקטריק שמרה על NBC בפורטפוליו שלה. בשנות ה-90 העביר ולש את ליבת עסקי החברה מייצור לשירותים פיננסיים באמצעות מספר רכישות. בסך הכל רכשה ג'נרל אלקטריק מאות חברות בתקופתו של ולש כמנכ"ל.

בסוף 1995 אימץ ולש את תוכנית האיכות שש סיגמא של מוטורולה. ב-1980, השנה שלפני כניסת ולש לתפקידו כמנכ"ל, רשמה ג'נרל אלקטריק פדיון של בערך 26.8 מיליארד דולר. בשנת 2000, שנה לפני עזיבתו את החברה, הפדיון צמח לכמעט 130 מיליארד.

בסמוך לפרישתו מן החברה הגיעה משכורתו של ולש לארבעה מיליון דולר בחודש. תנאי הפרישה השנויים במחלוקת שלו הסתכמו בעלות של שמונה מיליון דולר בשנה, כולל דירת יוקרה בשווי 80,000$ לחודש במגדל טראמפ, גישה למטוס הבואינג 737 של החברה שעלותו החודשית 300,000$, מזון ויין בחינם, כרטיסי VIP למטרופוליטן אופרה, למשחקי הניו יורק ניקס והבוסטון רד סוקס ולטורניר וימבלדון ואליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס, משרד ושירותי מזכירות בבניין ג'נרל אלקטריק ולימוזינה עם נהג.

ב-1999 ולש הוכתר ל"מנהל המאה" על ידי כתב העת Fortune.

ולש נבחר בשנת 2005 על ידי ה"Financial Times" כ"הגורו המושלם מספר 3" (במקום הראשון דורג פיטר דרוקר ובשני ביל גייטס)[1].

ביקורת

מבקריו של ולש טוענים, שהלחץ שהוא מפעיל גורם לעובדים "לעגל פינות", מה שתרם להרשעתה בבית המשפט בגין הונאת מחלקת ההגנה של ארצות הברית ב-1990 ולהרשעה נוספת ב-1992 באשמת פרקטיקות מושחתות במכירת מנועי סילון לישראל. על רקע זה נבחנת גם רכישת קידר-פיבודי בראשית שנות ה-90 שיצרה רווחים מזויפים.

במהלך השנים נמתחה על ולש ביקורת ביחס למה שנראה כחוסר חמלה כלפי מעמד הפועלים ומעמד הביניים. הרכישות הרבות מאוד שביצע, כמו גם סגירת יחידות עסקיות ומפעלים לא רווחיים של ג'נרל אלקטריק, הוכיחו שהטכניקה שלו, לפיה יש לשמור אך ורק חטיבות עסקיות בהן החברה מצטיינת, יכולה למקסם את ההחזרה על ההשקעה לטווח הקצר. בתקופה זו, אלפי עובדים איבדו את מטה לחמם.

ולש הצהיר בפומבי כי הוא לא מודאג מהפער בין משכורותיהם של המנכ"לים בדרגות ההשתכרות העליונות, לבין הכנסתו של העובד הממוצע. בתגובה לסערה הציבורית על שכר הבכירים המופרז (כולל מצנח זהב, אופציות בקדייטינג וחבילות פרישה ראוותניות ומוגזמות) ציין ולש כי תגמול מנכ"לים צריך להמשיך להיות מוכתב על ידי השוק החופשי ללא התערבות הממשלה או גופים חיצוניים אחרים. בנוסף, ולש היה מתנגד קולני של חוק סרבנס-אוקסלי.

חייו האישיים

לוולש ארבעה ילדים מאשתו הראשונה, קרולין. הם התגרשו בצורה ידידותית באפריל 1987 לאחר 28 שנות נישואים. אשתו השנייה, ג'יין ביזלי, הייתה עורכת דין בתחום המיזוגים ורכישות בעברה. הם נישאו באפריל 1989 והתגרשו ב-2003. ההערכות הן כי ביזלי קיבלה מוולש סכום של כ-180 מיליון דולר כתוצאה מגירושיהם.

אשתו השלישית של ולש היא סוזי ווטלאופר, אשר כתבה אתו את הספר להוביל ולנצח תחת השם סוזי ולש. ווטלאופר כיהנה תקופה קצרה כעורכת ה-Harvard Business Review לפני שאולצה לפרוש מהתפקיד בראשית 2002 לאחר שהודתה שהייתה מעורבת ברומן עם ולש בעת שעבדה על ראיון אתו שאמור היה להתפרסם בכתב העת.

במאי 1995 עבר ולש ניתוח מעקפים. הוא חזר לפעילות מלאה בספטמבר אותה שנה ואימץ אורח חיים שכלל משחקי גולף. עם זאת, בעיות גב אילצו אותו להפסיק לשחק ובאופן שהפתיע אותו, המשחק לא חסר לו. את הזמן שהקדיש בעבר לגולף הוא החל לנצל לצורך ייעוץ לחברות ולקדם תחומי עניין אחרים שלו דוגמת אמנות מודרנית, טיולים בעולם, הוראה וצפייה במשחקי הרד סוקס.

ב-25 בינואר 2006 נתן ולש את שמו ל-Sacred Heart University's College of Business ששינה את שמו ל"קולג' ג'ון פ. ולש לעסקים".

מאז ספטמבר 2006 לימד ולש קבוצה של 30 סטודנטים ל-MBA שנבחרו בקפידה, בבית ספר סלואן למנהל עסקים שב-MIT.

ולש אחז בעמדה ספקנית באשר לקיומה של התחממות עולמית. עם זאת, הוא אמר כי כל עסק חייב לאמץ מוצרים ירוקים ודרכים ירוקות לעשיית עסקים.

ולש תרם סכומים משמעותיים לאוניברסיטת צ'נסלור שבקליבלנד, אוהיו, שם הוקם ביולי 2009 מכון ג'ק ולש לניהול. המכון מציע תוכניות MBA המבוססות על הפילוסופיה של ולש. השיעורים נלמדים הן בקמפוס שבקליבלנד, הן ב-E-learning.

ב-11 במרץ 2010 הופיע ולש בתפקיד עצמו בפרק ה-14 של העונה הרביעית בסיטקום המצליח של NBC, רוק 30.

ביוני 2011 נשאל האם נכון שהוא רפובליקאי וענה, "כן, בהחלט".

ב-5 באוקטובר 2012, בתגובה לפרסום נתונים שהראו ירידה בשיעור האבטלה, על רקע הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012, צייץ ולש בחשבון הטוויטר שלו: "המספרים טובים מדי - מדובר בנתונים מדהימים (..) האנשים האלה משיקגו יעשו הכל כדי לנצח"[2][3][4].

ספריו

  • ג'ק - הדברים החשובים באמת, ג'ק וולץ' וג'ון בירן, אוטוביוגרפיה, הוצאת מטר, 2002, תרגום אריה חשביה.
  • להוביל ולנצח, ג'ק וולץ' וסוזי וולץ', הוצאת מטר 2006.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ק ולש בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27400140ג'ק ולש