ג'ורג' פולמן
ג'ורג' מורטימר פולמן (באנגלית: George Mortimer Pullman; 3 במרץ 1831 - 19 באוקטובר 1897) היה תעשיין, ממציא ויזם אמריקאי. הוא המציא את קרון השינה הקרוי על שמו "פולמן" וייצר אותו במפעליו באופן בלעדי, הפעיל רשת רכבות פאר, הקים את העיר פולמן (כיום פרבר של שיקגו) עבור פועליו וידוע בכך שדיכא בכוח את שביתת פולמן שפרצה בעיר זו ובמפעליו עקב המשבר הכלכלי ב-1894.
שנים ראשונות
פולמן נולד במדינת ניו יורק וחי לצד תעלת אירי, שמן הספינות ששטו בה שאב רעיונות לעיצוב קרונות הרכבת שלו. הוא עזב את בית הספר בגיל 14 ואת השכלתו ההנדסית קיבל בשיקגו, בעת שהשתתף בפעילות שהתקיימה שם לצורך החדרת כלונסאות לביסוס מבני העיר מעל אדמת הביצה החולית עליה הוקמה העיר.
בין 1859 ל-1863 היה סוחר זהב בעיר גולדן בקולורדו והחל לפתח את רעיון קרון השינה.
קרונות השינה של פולמן
העיצוב המקורי של קרונות השנה שאב את השראתו מהספינות ששטו בתעלת אירי. הקרון הראשון יצא מפס הייצור ב-1864. לאחר שנודע כי פולמן הסיע את גופתו של אברהם לינקולן מוושינגטון הבירה לספרינגפילד (אילינוי) בקרון פולמן לאחר רצח לינקולן, קיבל פרסום רב ומספר ההזמנות לקרונות השינה עלה.
פולמן מכר את קרונותיו לכל חברות הרכבת, תוך שהוא מקפיד על שמירת סטנדרט גבוה של תחזוקה ושירות לקרונותיו בכל מקום שבו הופעלו. כתוצאה מכך היה מחיר נסיעה בקרון פולמן גבוה פי חמישה מזה של נסיעה בקרון רגיל, אך הנוחות והיוקרה הפכו את המסע בקרון פולמן לסמל סטטוס.
ב-1867 הציג פולמן את "המלון הנוסע" President, רכבת שהכילה שירותי מסעדה מובחרים, טרקלינים ושירותי חדרניות, משרתים אישיים וסבלים. ב-1868 הציג את ה-Delmonico, רכבת שכללה מסעדת יוקרה של דלמוניקו'ס מניו יורק. השירותים ברכבות פולמן כללו לראשונה העברת מברקים לנוסעים, טיפול בהזמנה ומשלוח כרטיסים, טרקלינים ייעודיים בתחנות הרכבת לנוסעים ולמעשה כל שירות אישי שניתן על ידי דיילים מיוחדים. כמעט כל העובדים היו עבדים משוחררים. פולמן היה למעסיק הגדול ביותר של אפרו-אמריקאים בארצות הברית לאחר מלחמת האזרחים.
ב-1869 רכש פולמן בית חרושת לייצור קרונות בדטרויט והשתלט על ייצור כל קרונות פולמן. ב-1870 ו-1871 ניסה, יחד עם אנדרו קרנגי ואחרים להציל את רשת הרכבות יוניון פסיפיק ונכנס לדירקטוריון החברה, חברת הרכבות הגדולה באמריקה.
בנוסף, רשם פולמן פטנט על החיבור המאפשר מעבר רציף בין קרונות רכבת נוסעים והופך אותה למסדרון אחד ארוך הפרוש על פני כל הקרונות (vestibuled trains).
עיר תאגיד פולמן
ערך מורחב – פולמן (שיקגו)
ב-1880 רכש פולמן 4,000 אקר (כ-16,000 דונם) מדרום לשיקגו במטרה לייסד עיר שתיועד כולה לעובדי תאגיד פולמן. העיר הייתה צמודה למפעל הייצור המרכזי של הקרונות. את העיר תכנן האדריכל סולון ספנסר בימן והיא כללה כנסיות, בתי ספר, מרכזי קניות, כיכרות ועוד. היו בה רחובות רחבים, המבנים ציבוריים נבנו בפאר, הותקנו בה תאורת רחוב, אספקת גז ואספקת מים מרכזית (למתקנים מרכזיים, לא לבתים פרטיים). באותה עת הייתה העיר, שתוכננה לכ-10,000 איש, אחת המתקדמות באמריקה.
פולמן שלט בעירו כשליט יחיד. הוא הוציא עיתון מטעמו ולא התיר הוצאת כל עיתון או פרסום אחר. אספות פומביות נאסרו. פולמן אסר על עובדיו להצטרף לאיגוד. מחירי הסחורות בחנויות בעיר נשלטו על ידי פולמן וכן מחירי השכירות של הדירות. כאשר החל המצב הכלכלי להתדרדר, ב-1893, הוריד פולמן את שכר העובדים, אך לא עדכן בהתאם את מחירי השכירות והסחורות, שנותרו בעינם.
באותה עת בה הציג פולמן את עירו כדגם לעיר מודרנית ומתוקנת במסגרת התערוכה העולמית של שיקגו (1893) הגיעה התסיסה בעיר הפועלים לשיא[1].
שביתת פולמן
- ערך מורחב – שביתת פולמן
בחורף של 1893 - 1894 שקעה ארצות הברית במיתון עמוק. מנהיג פועלי הרכבת יוג'ין דבס החל לארגן את איגוד פועלי הרכבת. אך פועליו של פולמן לא היו מאוגדים. עם זאת הם פנו לדבס בקריאה להציל אותם מגורלם ולשבש את הטיפול בקרונות פולמן בכל הסדנאות במדינה. במכתב שכתבו לדבס הם תיארו את החיים בעיר פולמן במילים:
שכרנו קוצץ בכמעט 30 אחוז, ושכר הדירה נותר בעינו... פולמן קנה מים מהעירייה [עיריית שיקגו] בשמונה סנט לאלף גלונים ומוכר אותם לנו תמורת רווח של 500 אחוז... גז שעולה 75 סנט לאלף רגל בהייד פארק, צפונית לנו, הוא מוכר לנו ב-2.25$. כאשר אנו באים אליו בטענות הוא טוען שכולנו "ילדיו"... פולמן, האדם והעיירה, הוא סרטן בגוף הציבור.
— הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 375
ב-11 במאי 1894 פצחו בין 2,500 ל-3,000 עובדי פולמן בשביתה. ב-26 ביוני הפסיקו כל עובדי הרכבת המאוגדים בארצות הברית לטפל בקרונות פולמן. יוג'ין דבס קרא לשביתה כללית ביולי. במקביל גויסו שוברי שביתה, רובם אפרו-אמריקאים שחרדו שאם ישתתפו בשביתה יהיו אלה שייפגעו ראשונים.
ב-29 ביוני הפכה אספה באילינוי להתפרעות שבמסגרתה הסיטו עובדים שובתים קטר מהפסים בהמשך נחסמו מסילות רכבת על ידי שובתים וחברי איגודים אחרים שהביעו סימפטיה לשובתים. פולמן פנה לתובע הכללי ריצ'רד אולני ובאמצעותו לנשיא גרובר קליבלנד בבקשה שישבור את השביתה בכוח, מתוך הטענה ששיבוש פעולת הרכבות פוגעת בשירות החיוני של הדואר הפדרלי. אולני נענה, הוציא צווי מניעה ובהסכמת הנשיא שלח לאילינוי 12,000 מאנשי שירות המרשלים של ארצות הברית, אנשי מיליציה מאילינוי וחיילים. בקרבות הרחוב שהתנהלו נהרגו 13 פועלי רכבת ו-57 נפצעו. באוגוסט נשלח דבס לכלא ופועליו של פולמן אולצו לחתום על הסכם לפיו לא ישבתו ולא יחברו לעולם לאיגוד. על מנת לפצות את מעמד הפועלים הוכרז "יום העבודה", כיום חג רשמי.
לאחר השביתה
לאחר השביתה היה פולמן לדמות ציבורית שנואה.
כאשר נפטר מהתקף לב נקבר בלילה, בארון עופרת, פן יתנכל הציבור למסע ההלוויה או לגופה[2].
ב-1898 הכריז בית המשפט העליון של אילינוי שהבעלות הפרטית על העיר פולמן אינה חוקתית, עקב כך הפכה העיר לפרבר בשטח השיפוט של שיקגו.
חברת קרונות פולמן המשיכה להתקיים, תוך מיזוגים שונים, עד שנת 1987, אז נמכרה לחברת בומברדייה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ורג' פולמן |
- The Parable of Pullman (באנגלית)
- אישים ואירועים בשיקגו - ג'ורג' פולמן מאת PBS (באנגלית)
- עידן פולמן באתר החברה ההיסטורית של שיקגו (באנגלית)
- ההיסטוריה של יום העבודה, הפרק על שביתת פולמן אתר PBS (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ אריק לארסון, השטן בעיר הלבנה: רצח, קסם וטירוף ביריד ששינה את אמריקה, תרגם אור אלכסנדרוביץ', הוצאת בבל, תל אביב 2008. עמודים 377, 390
- ^ Utopia Derailed
23726684ג'ורג' פולמן